קיריבטי

הרפובליקה של קיריבטי
Ribaberiki Kiribati
Republic of Kiribati
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	בריאות, שלום, ועושר
המנון לאומי	עמדי קיריבטי
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא קיריבטי
ראש הרשות המבצעת	נשיא קיריבטי
נשיא קיריבטי	טאנטי מאמאו
שפה רשמית	גילברטית ואנגלית
עיר בירה	דרום טאראווה 1°19′N 172°58′E / 1.317°N 172.967°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית האספה של קיריבטי
גאוגרפיה
יבשת	אוקיאניה
שטח יבשתי	811 קמ"ר (190 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +12 עד +14
היסטוריה
הקמה
עצמאות מבריטניה	12 ביולי 1979
ישות קודמת	האימפריה הבריטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בדצמבר 2022)	123,864 נפש (195 בעולם)
צפיפות	152.73 נפש לקמ"ר (81 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	28.47%
גילאי 15 - 24	20.24%
גילאי 25 - 54	40.05%
גילאי 55 - 64	6.65%
גילאי 65 ומעלה	4.59%
כלכלה
תמ"ג (2020)	181 מיליון $ (207 בעולם)
תמ"ג לנפש	1,461$ (174 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.624 (136 בעולם)
מטבע	דולר אוסטרלי‏ (AUD)
בנק מרכזי	בנק קיריבטי
שונות
סיומת אינטרנט	ki
קידומת בין־לאומית	686
	www.kiribati.gov.ki
	(למפת קיריבטי רגילה) דרום טאראווה קיריטימטי קנטון האוקיינוס השקט קיריבטי

קיריבטי או קיריבס (בגילברטית: Ribaberiki Kiribati) היא מדינת איים באוקיינוס השקט, משני עברי קו המשווה. השוכנת במרכז האוקיינוס השקט הטרופי. 33 האטולים של המדינה מפוזרים על פני 3,500,000 קמ"ר. המדינה כוללת את איי גילברט, ליין, פניקס ובנבה.

מקור שמה של המדינהעריכה

בפי תושביה נקראת המדינה "קיריבס", מפני שעל פי כללי הכתיב המקומיים, הצירוף ti נהגה s. השם "קיריבס" הוא דרך ההגייה המקומית של השם "גילברט" (ר' להלן: היסטוריה).

היסטוריהעריכה

ערך מורחב – היסטוריה של קיריבטי

קיריבטי הייתה מיושבת על ידי קבוצה אתנית מיקרונזית אחת, שדיברה את אותה שפה אוקיאנית ב-2,000 השנים שקדמו למגע עם המתיישבים האירופים.

בשנת 1820 ניתן לאיים השם איי גילברט על ידי האדמירל הרוסי, אדם יוהאן וון קרוסנסטרן, ורב החובל הצרפתי לואי דופרי. האיים נקראו על שם רב החובל הבריטי תומאס גילברט אשר חצה את האיים בשנת 1788.

בשנת 1892 הפכו האיים לפרוטקטורט בריטי, ולמושבה בשנת 1916.

במהלך מלחמת העולם השנייה האיים נכבשו והוחזקו על ידי יפן בין השנים 1941–1943. בנובמבר 1943 כבשו האמריקאים את אטול טאראווה במה שנודע כקרב טאראווה. ניסויים גרעיניים נערכו באזור סביב אחד האטולים, קריטימטי (אי חג המולד), על ידי בריטניה בסוף שנות החמישים, ועל ידי ארצות הברית בשנת 1962.

בשנת 1971 קיבלו האיים אוטונומיה ובשנת 1979 הפכו למדינה עצמאית.

פוליטיקהעריכה

פרלמנט קיריבטי שנקרא "מאנבה ני מאונגאטאבו" נבחר אחת לארבע שנים ובו 42 נציגים. הנשיא משמש כראש המדינה וכראש הפרלמנט. למעט ישראל מ-1996 עד 2001, קיריבטי היא המדינה היחידה שבה ראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות ישירות והרשות המבצעת תלויה בפרלמנט. הרשות השופטת בממשלה, שהיא בלתי תלויה, כוללת בית משפט לערעורים ובית משפט גבוה וכן בית משפט השלום בכל אי מיושב. סמכות שיפוט בתי משפט השלום אינה מוגבלת בענייני מקרקעין אך מוגבלת בתיקים פליליים ואזרחיים.^[5]

לכל אחד מ-21 האיים המיושבים יש מועצה מקומית (לאי טאראווה יש שלוש מועצות מקומיות: בטיו, דרום טאראווה וצפון טאראווה).

כלכלהעריכה

פרט לאי בנבה, חקלאות ודיג הם מקורות קיומם של האיים. מגדלים בעיקר: דקלי קוקוס, עץ הלחם, בטטה, טרו, ירקות ופירות. קיריבטי ידועה כיצרנית קופרה.

תחבורהעריכה

665 ק"מ דרכים, מהן 483 ק"מ כבישי אספלט. שתי אוניות בנפח כולל של 3,250 טון, משמשות לתחבורה בין האיים.

גאוגרפיהעריכה

אקליםעריכה

האקלים משווני, חם ולח בכל חודשי השנה. הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר: 28, 27. כמות המשקעים השנתית 1,250-1,900 מ"מ. סערות טייפון קשות פוגעות לעיתים באיים.

המדינה נחשבת למקום המסוכן ביותר עקב עליית מפלס מי האוקיינוסים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. על פי ההשערות, האיים, שרובם מגיעים לגובה של 2.5 מטרים בלבד מעל פני הים, ייעלמו עד ל-2050. למקרה שתוצף, קיריבטי קנתה שטח אדמה בגודל 20 קמ"ר בפיג'י כדי להעביר את תושביה לשם.^[6]

אזורי זמןעריכה

עד 1994 חצה קו התאריך הבינלאומי את המדינה. ב-1 בינואר 1995 הוזז קו התאריך באזור מזרחה, וכיום אזורי הזמן בקיריבטי הם 12+UTC עד 14+UTC.

דמוגרפיהעריכה

נכון לשנת 2010, גרו במדינה כ-103,000 תושבים. רוב האזרחים הם בני שבטים מיקרונזים. בחלק מן האיים יושבים פולינזים. אמנם רוב האוכלוסייה היא כפרית, אך בשנים האחרונות חל תהליך עיור.

הנצרות היא הדת המרכזית בקיריבטי, לאחר שהובאה על ידי מיסיונרים במאה ה-19. 53% מהתושבים קתולים, 40% פרוטסטנטים ו-6% מורמונים.