משתמש:ALC/ערכים בכתיבה

{{ניסיון כתיבה בארגז חול פרטי}}.

ישראל מדינת הלאום של העם היהודי התנועה הציונית מאז היווסדה ייחלה להקמת מדינה עצמאית עבור העם היהודי בארץ ישראל, למרות שבמהלך שנות פעילותה הועלו גם רעיונות אחרים, כגון "הצעת אוגנדה". בהכרזת העצמאות והקמת המדינה, נקבעה במגילת העצמאות הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי. מגילת העצמאות הייתה המסמך המכונן של המדינה - הבסיס לחוקה העתידית. לימים נחקקו בישראל חוקי יסוד שמעמדם היה גבוה משל חוקים רגילים והיוו הלכה למעשה את הפרקים השונים של החוקה. בד בבד עם חקיקת חוקי היסוד על ידי הכנסת בכובעה כרשות המכוננת, התעוררו בציבור, באקדמיה, בתקשורת, ובזירות נוספות, דיונים על דמותה, אופיה וערכיה הראויים של המדינה, אשר יש לעגן בחקיקה זו, אם בכלל. אמנת כנרת הייתה אחת התוצאות של דיונים שכאלה שהתנהלו בין קבוצות שונות ומגוונות בציבור. באוגוסט 2011 הוגשה גם "הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי" על ידי חברי הכנסת אבי דיכטר ממפלגת קדימה, זאב אלקין מהליכוד וכ-38 חברי כנסת נוספים, ממפלגות הקואליציה והאופוזיציה, מימין ומשמאל. הצעת חוק יסוד זו באה לחזק ולעגן את המצב הקיים ואת הלגיטימיות של ערכיה ואופיה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית תרבותית, בנוסף לחוקים השונים שעוסקים בנושאים הרלוונטיים, בהתאם למוסכמות ולנוהג הקיים. בדברי ההסבר להצעה נכתב, כי "נחיצותו של חוק יסוד: 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', מקבלת משנה תוקף במיוחד בזמנים בהם יש המבקשים לבטל את זכותו של העם היהודי לבית לאומי בארצו, ואת ההכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי." הקביעה לפיה מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית מלבד היותה יהודית, מעוגנת בסעיף 2 בהצעת החוק ובשאר סעיפיו העוסקים בשפה, בשימור המורשת, בהתיישבות הקהילתית, בימי השבתון ובשמירה על המקומות הקדושים.

ערכיה של ישראל כמדינה יהודית

בעוד אופיה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הועלו באופן רשמי לדרגת חוק יסוד בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו שהתקבלו בשנת 1992 - נותרו ערכיה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית תרבותית ללא עיגון חוקתי פורמלי - לאחר שסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסתשתוקן בשנת 1985, בו הוגדרה ישראל כ"מדינת העם היהודי", תוקן בשנת 2002 לנוסח של "יהודית ודמוקרטית". זאת, למרות הסכמה רחבה בציבור הישראלי על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית התקבלו כבר בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בו אושרה 'תוכנית באזל' שקבעה את מטרת הציונות: "להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל… ". במעמד הכרזת העצמאות של ישראל, נקבע במגילת העצמאות, המסמך המכונן של המדינה, כי ישראל היא מדינה יהודית וביתו הלאומי של העם היהודי. ניסיון להביא להכרה חוקתית פורמלית של הרשות המחוקקת בערכים אלה נעשה בשנת 2001 באמצעות פרסום 'אמנת כנרת' עליה חתמו אנשי ציבור ואקדמיה בולטים, מכל קצות הקשת הפוליטית. 'אמנת כנרת' קבעה בסעיף הראשון: "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי".

סעיפי הצעת החוק

• סעיפים 1-2 להצעת החוק מצהירים: "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי בו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על פי מורשתו התרבותית וההיסטורית".
• סעיף 3 עוסק בסמלי המדינה: דגל ישראל, ההמנון וסמל המנורה.
• סעיף 4 קובע כי העברית היא השפה הרשמית במדינה ולשפה הערבית "מעמד מיוחד".
• סעיף 5 מעגן את חוק השבות במסגרת חוק היסוד.
• סעיפים 6-7 עוסקים בקשר שבין מדינת ישראל לתפוצות ובאחריותה של המדינה לקיבוץ גלויות.
• סעיפים 8-9 עוסקים בחובתה של המדינה לפעול לשימורה ולטיפוחה של המורשת היהודית.
• סעיפים 10-11-12 עוסקים בלוח השנה העברי, חגי ומועדי ישראל וימי זיכרון.
• סעיף 13 - קובע כי במקרה של לקונה בחוק, יראה בית המשפט במשפט העברי מקור השראה.
• סעיף 14 - עוסק בחובתה של המדינה לשמירת המקומות הקדושים לבני כל הדתות.

הפולמוס הציבורי

הצעת חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי עוררה הדים רבים בציבור ובתקשורת. במאמר המערכת של עיתון הארץ נטען כי "דגל שחור" של פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט מתנוסס מעליה. ההצעה זכתה לביקורת מצד אישים פוליטיים ואנשי אקדמיה, בעיקר מצד שמאל של המפה הפוליטית, כגון פרופ' אמנון רובינשטיין ויושבת ראש מפלגת העבודה הישראלית חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. יחימוביץ' פרסמה מכתב תשובה לדיכטר ביולי 2011 וכתבה שהיא מזדהה עם רוב הצעתו שמצויה בקונצנזוס, משום שמחצית מסעיפיה "מעוגנים באופן כזה או אחר בחקיקה קיימת" ואלה שלא, מהווים "מוסכמות חברתיות ותרבותיות שהן קונצנזוס במחנה הציוני: הדגל, הסמל וההמנון, חוק השבות, חוק השמירה על המקומות הקדושים, השפה העברית, לוח השנה העברי, יום העצמאות וימי זיכרון, מגילת העצמאות וכיו"ב." עם זאת, יחימוביץ' התנגדה לתזמון הגשת ההצעה; לרעיון "שהגדרת המדינה כיהודית יותר כלפי פנים, תסייע ללגיטימציה כלפי חוץ"; ולסעיפים 9 (הזכות לשימור מורשת) ו-13 (המשפט העברי) להצעה. לפיכך, כתבה כי "אף שכאמור אני מזדהה עם רוב סעיפי ההצעה, לא אוכל לתמוך בה". ההצעה זכתה לביקורת גם מצד אישים המזוהים עם הימין, כגון השר וחבר הכנסת מטעם הליכוד בני בגין. המבקרים טענו כי הצעת חוק היסוד מעוררת שאלות קשות בנוגע להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא עלולה לערער את האיזון העדין בין אופייה היהודי לבין אופייה הדמוקרטי. ב-20 בנובמבר 2011 התנהל דיון מיוחד בנושא הצעת חוק היסוד בכינוס של "פורום השולחן העגול ע"ש ג'ורג' שולץ" בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה, בהשתתפות חבר הכנסת מטעם קדימה אבי דיכטר יוזם החוק ואישי ציבור ואקדמיה בולטים. מן הצד השני, החוקרים דובי הלמן ועדי ארבל מהמכון לאסטרטגיה ציונית פרסמו נייר עמדה התומך בהצעת חוק יסוד זו, ודעה דומה הביע גם פרופ' אברהם דיסקין. ד"ר אביעד בקשי, החבר גם הוא בצוות החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, פרסם מאמר לפיו הערבית איננה שפה רשמית בפועל בישראל כיום, ולכן הטיעון כאילו הצעת חוק היסוד פוגעת במעמדה איננו תקף. חברת הכנסת ד"ר עינת וילף ממפלגת העצמאות (שהתפצלה מ"העבודה") פרסמה מאמר התומך בהצעה ומנמק את יתרונותיה כ"נכונה ומאוזנת" מכיוון ש"מדינת ישראל קמה למטרה אחת בלבד והיא להיות בית הלאומי של העם היהודי. זו מהות וסיבת קיומה. דבר טוב נוסף בהצעת החוק הוא שהיא מגדירה את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שהיא הגדרה מדויקת יותר להיסטוריה הציונית מאשר 'מדינה יהודית'". דיסקין שיזם את הצעת חוק היסוד, זכה לביקורת רבה גם מצד אישים במפלגתו שלו קדימה ובמיוחד מצד יושבת ראש הסיעה ציפי לבני, ובעקבותיה הגיש לכנסת נוסח מתוקן של ההצעה. בתגובה לביקורת, אמר דיכטר כי "הצעת חוק היסוד: מדינת הלאום, גובשה ועוצבה במשך שנה וחצי, ומלכתחילה נבנו בה איזונים הולמים בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, שאפשרו להשיג תמיכה מהשמאל, מהמרכז ומהימין בישראל. 40 ח"כים הצטרפו להצעת החוק, חלקם כיוזמים. אם ניקח בחשבון ש- 40 ח״כים נוספים הם שרים וסגני שרים ואינם יכולים להצטרף להצעת החוק, המשמעות היא שמחצית מחברי הכנסת תומכים בהצעה. יתרה מזאת, משהונחה אתמול הצעת החוק בכנסת, פנו חברי כנסת נוספים שראו את ההצעה וביקשו לצרפם להצעה". בנוגע לביקורת שהשמיעו חבר הכנסת בנימין בן אליעזר ואחרים לגבי הכרזת העברית כשפה הרשמית, אמר דיכטר כי "החוק מעגן מצב קיים. השפות הרשמיות בישראל נקבעו על ידי הבריטים עוד ב-1922, אז היו אלה צרפתית, ערבית ועברית, לפי הסדר הזה. פסיקות בתי משפט עוסקות כדרך קבע במעמד השפה: העברית מוגדרת כשפה בעלת מעמד גבוה יותר מאשר ערבית וכשפה הרשמית של המדינה. מנגד השפה הערבית סובלת מטשטוש קבוע של מעמדה וחוסר בהירות לגבי נגישותה לדוברי השפה. לפי הצעת החוק תקבל הערבית מעמד מיוחד המחייב את המדינה להקנות זכות נגישות לכל דוברי השפה".

ראו גם

• מדינת לאום יהודית תרבותית
• אמנת כנרת
• מגילת העצמאות

קישורים חיצוניים

• הצעת החוק כפי שהוגשה באוגוסט 2011.
• "דורש עיגון", נייר עמדה- המכון לאסטרטגיה ציונית.
• אברהם דיסקין, כן - ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, באתר news1.
• רות גביזון, ‏המדינה היהודית: הצדקה עקרונית ודמותה הרצויה, תכלת 13, סתיו התשס"ג, 2002.
• יורם חזוני, האם הרצל רצה מדינה יהודית?,תכלת 11, סתיו התשס"ב, 2001.