יונס בחרי
יונס סאלח בחרי אל-ג'בורי (בערבית: يونس صالح بحري الجبوري, תעתיק מדויק: יונס צאלח בחרי אלג'בורי; נודע גם בכינוי אבו לואיי) היה הרפתקן עיראקי, סופר, עיתונאי ושדרן רדיו. ב-1939 ייסד את תחנת הרדיו הערבית הראשונה באירופה "רדיו ברלין בערבית" בעיר ברלין שבגרמניה. תחנה זו שידרה תעמולה נאצית למאזינים בעולם הערבי במהלך מלחמת העולם השנייה, והייתה מזוהה עם המשפט המפורסם עליו חזר בחרי בראשית השידורים: "כאן ברלין, שכונת הערבים". בחרי נסע רבות ברחבי העולם והתפרסם בקרב פוליטיקאים, סופרים, מלכים נשיאים ואנשי תקשורת רבים. הוא עסק בתפקידים שונים, שלט בכ-17 שפות שונות, חיבר ספרים רבים ונידון למוות ארבע פעמים.[1] בהודו עבד ככתב בעיתון הודי, באינדונזיה שימש בתפקיד המופתי וכעורך הראשי של העיתון המקומי "ג'אווה" בשפה הערבית ובפריז שימש כאימאם של אחד המסגדים בעיר.[2] בחרי היה לדמות יוצאת דופן עקב הישגיו ומסעותיו הרבים והיה ידוע כמי שמחזיק בדעות אנטי-קולוניאליות ורעיונות פרו-נאציים.[3]
 | |
| יונס בחרי, 1952 | |
| לידה |
1900 (משוער) מוסול, עיראק |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1979 בגדאד, עיראק |
| שם לידה | יונס צאלח בחרי אלג'בורי |
| מדינה |
 עיראק |
| מקום קבורה |
Grave of al - Ghazali  |
| כינויים נוספים | אבו לואיי |
| פעילות בולטת | שדר בתחנת הרדיו הנאצית "רדיו ברלין בערבית", מטייל, הרפתקן, סופר, עיתונאי |
  | |
ראשית חייו עריכה
שנת לידתו של בחרי איננה ברורה, בעוד חלק קבעו כי נולד ב-1900 אחרים טוענים כי נולד ב-1903 או ב-1904. הוא נולד בעיר מוסול שבעיראק (אז היה חלק של האימפריה העות'מאנית) וגדל במשפחה ענייה כאשר אביו שימש כקצין ביחידה של הצבא העות'מאני שהייתה האחראית על הובלת דואר מהבירה איסטנבול למוסול. את לימודיו התיכוניים השלים במוסול ולאחר מכן המשיך ללימודי הוראה בעיר בגדאד, אך לאחר כשלושה חודשים עזב את הלימודים האקדמיים והשתלב בעבודה במשרד האוצר העיראקי.[4] בשנת 1923 החליט לעזוב את עיראק ולעבור לאיסטנבול במטרה ללמוד מדעי הים. בשל המשבר הכלכלי שבו הייתה נתונה המדינה הטורקית הצעירה באותה עת, לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העצמאות שלה, נאלץ בחרי לחזור חזרה לעיראק.[3]
מסעותיו מסביב לעולם עריכה
מסוף שנת 1923 החל בחרי את מסעותיו מסביב לעולם. מעיראק הוא נסע מזרחה לאיראן, ממנה עבר לאפגניסטן ולהודו ואז הגיע למזרח הרחוק. יעדו הראשון באזור היה אינדונזיה ולאחריה המשיך לסין וליפן. בהמשך חצה את האוקיינוס השקט והגיע לארצות הברית ולקנדה, ולאחר מכן חצה את האוקיינוס האטלנטי והגיע לאירופה. באירופה נסע בחרי מבריטניה לבלגיה, להולנד, לצרפת ולגרמניה ומהן המשיך למצרים. במצרים יצר קשרים עם סופרים ואינטלקטואלים ואף כתב בעיתונים מקומיים. ב-1925 שב בחרי לעיראק וזכה בה לכינוי "הנוסע העיראקי" אך במהרה עזב אותה שוב לטובת כווית וממנה המשיך לערב הסעודית. מערב הסעודית המשיך לתימן, חצה את הים האדום לכיוון אפריקה ולאחר מכן חצה את אריתריאה אתיופיה וסודאן. הוא חצה את מדבר הסהרה, ביקר שוב באלג'יריה, הגיע להרי האטלס ואז הגיע למרוקו. ממרוקו הוא הגיע שוב לאירופה, בהתחלה לספרד ולאחר מכן לצרפת לגרמניה ולבלגיה. מבלגיה הוא הפליג לכיוון בריטניה שם השתתף בתחרות צליחת תעלת למאנש, וזכה בה במקום הראשון, בלא כל הכנה או אימון מוקדם. בשל הישגו ומפאת היותו העיראקי היחיד שעשה זאת, זכה בעיתונות לכינוי "אל-בחרי" (הַמַּלָּח) שדבק בו מאז. עם חזרתו לעיראק, עיתונאים רבים כתבו על הרפתקאותיו, על האזרחיות שרכש בחלק מן המקומות שביקר בהם ועל השפות הרבות שלמד. לאורך מסעותיו עבד במספר רב של עבודות, פגש מלכים, שליטים ונשיאים וזכה לכבוד רב במדינות בהן ביקר.[3]
תחנות עיקריות בחייו עריכה
בשנת 1929 הגיע לממלכת ערב הסעודית שם נפגש עם מייסדה של הממלכה, עבד אל-עזיז אבן סעוד ועם חברו מכווית עבד אל-עזיז אל-רשיד. אבן סעוד הטיל על השניים את האחריות על הפצת הקריאה לעלייה לרגל (החג') בקרב איי הודו המזרחית. ב-1931 הגיעו השניים לאיים האינדונזיים ופרסמו את המגזין "כווית והעיראקי" באי ג'אווה. בנוסף לכך, בחרי פרסם באינדונזיה מגזין נוסף בשם "החוק והאסלאם", התחתן והשתקע שם לתקופה קצרה לפני שעזב לעיראק.[3][5]
בשנת 1933 הוציא בעיראק עיתון בשם "אל-עקאבּ" (בערבית: العقاب; "הבז") ובמקביל עבד כשדרן רדיו הראשון בתחנת הרדיו העיראקית "ארמון הפרחים" (قصر الزهور) שהוקמה על ידי המלך ראזי. תחנת רדיו זו התאפיינה ברעיונות לאחדות ערבית ובעוינות נגד הבריטים.[3][5]
באפריל 1939 ביום מותו של המלך ראזי כתוצאה מהתנגשות מכוניתו בעמוד חשמל, פורסם גיליון ב-"אל-עקאב" דף שער שכולו שחור ובכותרת רשום "הריגתו של המלך ראזי". בכתבה שפרסם בחרי בעיתון, טען כי מאחורי התקרית שהובילה למותו של המלך עומדים הבריטים שהתנגדו לרעיונותיו האנטי-קולוניאליים. הכתבה עוררה זעם רב והובילה להפגנות ברחבי עיראק. באחת ההפגנות, הותקפה הקונסוליה הבריטית במוסול ובאירוע נהרג הקונסול הבריטי באותה העת, מונק-מייסון, על-ידי המפגינים.[3] כיוון שבחרי היה תומך של המלך ראזי ועקב ההשלכות של הכתבה, השלטונות רצו להביא למעצרו לקראת שיפוט. בשל כך, בסיוע השגריר הגרמני בבגדאד, נמלט בחרי לברלין. הוא יצא מבגדאד בטיסה של חברת תעופה גרמנית עם דרכון שהונפק עבורו על-ידי השגרירות הגרמנית בבגדאד וכך הצליח להימלט ממשפט.[4]
תחנות הרדיו הערבית בברלין והתמיכה בנאצים עריכה
תחנת "רדיו ברלין בערבית" הוקמה בברלין לפני מלחמת העולם השנייה עבור מאזינים בעולם הערבי. באמצעות משיכת קהל מאזינים ערבי, גרמניה ניסתה לכבוש את לבבותיהם ומוחותיהם של הערבים המוסלמים וכך ניסתה להשיג את תמיכתם ברעיונות הנאציים.
תחילה, בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה נסע בחרי לברלין שם נפגש עם שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס ועם ד"ר אלפרד רוזנברג, חבר המפלגה הנאצית לטובת הקמת תחנת הרדיו הערבית הראשונה באירופה.[5] ב-1939 הוא כבר הקים את התחנה בברלין וקידם באמצעותה תעמולה נאצית ורטוריקה עוינת לבריטניה ובעלות בריתה. לאור תמיכתו ופעולותיו, הוא הפך לאחד האנשים המקורבים ביותר להנהגה הנאצית כך שהשתתף בטקסים רשמיים במדי הצבא הגרמני הנאצי וענד את צלב הקרס על זרועו.[3] תמיכתו אפשרה לו לפגוש ולהתחבר לאליטות הבחירות במפלגה הנאצית כולל את מנהיג המפלגה אדולף היטלר ואת מנהיג איטליה הפשיסטית, בניטו מוסוליני.
היות שבאותה העת של מלחמת העולם השנייה תחנת הרדיו הבריטית BBC הייתה פופולרית בקרב הקהל הערבי; ביקש בחרי מיוזף גבלס להסכים לשדר את פסוקי הקוראן בפתיחת שידורי הרדיו על מנת למשוך את הקהל הערבי. מכיוון שגבלס חשש מהשלכות של ההצעה, הוא העבירה להחלטתו של היטלר. לאחר שבחרי הסביר להיטלר את החשיבות במשיכת תשומת ליבם של המאזינים הערבים, החליט היטלר לאשר את שידור פסוקי הקוראן. כתוצאה מהסכמתו של היטלר להצעה, תחנת הרדיו בברלין זכתה לאהדה ופופולריות רבה מצד קהל ערבי מוסלמי, ובמקביל חלה ירידה בהאזנה לרדיו הבריטי.[3] כשבריטניה הבינה זאת, החלה גם היא לשדר בשידורי הרדיו שלה את פסוקי הקוראן.[4]
יונס בחרי רכש קהל מאזינים ערבים רחב בכל מקום והפך לדמות ידועה בקהל הערבי בזכות קריאותיו למדינות ואחדות הערביות להתנער מהכיבוש הבריטי והצרפתי. לצד שידוריו הוא יצר קשרים מיוחדים עם אמין אל-חוסייני (המופתי של ירושלים בזמן המנדט הבריטי) ועם הפוליטיקאי העיראקי רשיד עאלי אל-כילאני שהיו גם הם בעלי ברית של הגרמנים נגד הבריטים. אודות תחנת הרדיו "רדיו ברלין בערבית" בחרי פרסם ספר בן שמונה חלקים אשר קרוי על המשפט המפורסם איתו פתח את שידוריו "כאן ברלין, שכונת הערבים" (בערבית: هنا برلين حي العرب; בתעתיק: הונא ברלין חי אל-ערבּ).[6] בנוסף, תחת שמה של התחנה, יצא לאור מגזין הקרוי "אל-ג'היר" (בערבית: الجهير) שבו פרסם בחרי את מאמריו השונים. בשל דעותיו אודות הבריטים בנאומיו מרדיו ברלין ובמאמריו, במסמכים בריטיים הוא תואר כאדם ללא עקרונות.
לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה
לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה והתמוטטות הרייך השלישי, תחנת הרדיו סיימה את שידוריה ובחרי עבד כאימאם וכמטיף במספר מסגדים במדינות אירופה. לאחר שהותו בגרמניה הוא נסע לצרפת וממנה המשיך למרוקו ולאחר מכן לירדן. אחרי שהות קצרה בירדן, הוא חזר לעיראק ולאחר זמן קצר, בשנת 1955, נסע ללבנון ושהה זמן מה בביירות, שבה היה מוכר ואהוב. בשהותו בביירות, הוא התיידד עם העיתונאי המפורסם ג'בראן תווייני (הבעלים של העיתון הלבנוני א-נהאר) והשניים הפכו לחברים טובים. בהמשך עזב בחרי את לבנון כדי לבקר בסוריה ובירדן ומשם עבר למצרים לבקשת ההנהגה המצרית החדשה שקמה לאחר המהפכה ב-1956. בביקורו במצרים חגג בחרי עם הנשיא המצרי גמאל עבד אל-נאצר ועם חברו ב-"קצינים החופשיים" אנואר סאדאת את הלאמת חברת תעלת סואץ.
כשהידיעות על ביקורו של בחרי במצרים הגיעו לעיראק, עלו חששות בבית המלוכה ההאשמי, ששלט בעיראק ובירדן, כי הוא נקרא כדי לקבל תפקיד תקשורתי שיעזור במאבק של המשטר המצרי החדש נגד בית המלוכה. ההאשמים קראו לבחרי לשוב חזרה לעיראק, להביע התנצלות בפניהם ולהתגייס לטובתם. ב-1958 אכן חזר בחרי לבגדאד, התנצל על העלבונות שהשמיע נגד בית המלוכה ההאשמי בתחנת הרדיו שלו בברלין והתגייס לעבוד בתחנת הרדיו המקומית, שהטיפה נגד התקשורת המצרית. יומיים אחרי הגעתו התחוללה ההפיכה הצבאית שכונתה מהפכת ה-14 ביולי, שבעקבותיה תפס את השלטון הגנרל עבד אל-כרים קאסם.
בהפיכה זו נכלא בחרי לאחר שהואשם בתמיכה בקולוניזציה עקב שיתוף הפעולה עם ההאשמים שהיו משתפי הפעולה של הבריטים. תחילה הוא נעצר למשך שבעה חודשים ולאחר מכן נידון למוות, אך היות שלא הוצגו ראיות חותכות כנגדו, שונה גזר דינו למאסר עולם. בשנת 1959 שוחרר בחרי מהכלא בהוראה של קאסם והחל לעבוד כטבח במסעדה מקומית בבגדאד. היות שבחרי היה עוין למשטרו של קאסם, הוא ברח מבגדאד וחזר אליה רק לאחר הפיכת ה-8 בפברואר 1963, שהפילה את משטרו של קאסם.
על תקופתו בכלא ולאחר השחרור, כתב בחרי באחד מספריו על הלחצים שהופעלו עליו על-ידי המשטר בזמן שהותו בכלא:
הסתכלתי פעם על ספרייה קומוניסטית, כשקצין ניגש אליי ושאל אם אני יונס אל-בחרי, עניתי 'כן', והוא הצביע על רכב צבאי. נכנסתי, ונסענו למשרד הביטחון הראה לי החוקר הראשי מכתב ושאל אותי: 'אתה יודע של מי הכתב הזה?' אמרתי: 'זה הכתב של הבן השני שלי , סעד'. הוא אמר לי לשבת והראה לי את המכתב. קראתי: 'מנהיג צבאי יקר, בשם ההתנגדות הלאומית, אני מתנגד לשחרורו של אבי, יונס אל-בחרי. האיש הזה היה מרגל בריטי בברלין, שעבר לפריז והפך למרגל של הצרפתים. אבי הוא סוכן כפול, מהמר וחוטא, ומגיע לו להיכנס לכלא לכל החיים, או למות. על החתום סעד יונס אל-בחרי.[4]
אחרית ימיו עריכה
לאחר ההפיכות בעיראק, עזב בחרי את עיראק שוב וחזר אליה רק בשנות ה-70 לחייו ונאמר עליו כי בשנים אלו כבר לא היה מוכר כלל בעיראק. בעיתונים ואתרים רבים נאמר על בחרי כי היו לו יותר מ-100 ילדים וכי נישא לנשים רבות ברחבי העולם. באחד העיתונים שהתראיין אליהם הוא נשאל אודות נשותיו הרבות על אף האיסור האסלאמי להינשא ליותר מארבע נשים, הוא השיב: "התגרשתי מנשותיי לאחר תקופה נישואים של חודש, שנה או יותר". את סוף חייו הוא בילה בבית חברו נישאר מוחמד זכי בבגדאד והלך לעולמו ב-30 במאי 1979 בבית חולים בעיר. בחרי נקבר בבית הקברות אל-ע'זאלי במימון העירייה היות שנפטר עני וחסר כל.[1][2] בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP ובסוכנות הידיעות הבריטית רויטרס דיווחו על מותו והעיתון הלבנוני א-נהאר פרסם ידיעה על מותו בעמוד הראשון שלו.
קישורים חיצוניים עריכה
עיראקי שסייע להיטלר נישא למאות נשים והביא לעולם מאוד ילדים מסביב לעולם! סיפורו של המרשל האגדי יונס בחרי, סרטון בערוץ "Alhayat History", באתר יוטיוב, 17 ביולי 2021- אלג'יראים מאזינים לשידורי הרדיו של יונס בחרי ברדיו ברלין בערבית, בעמוד הפייסבוק של יונס בחרי, 23 באוגוסט 2015
- יונס בחרי, כאן ברלין, שכונת הערבים (הונא ברלין, חי אל-ערבּ), ביירות: שרכת פרג'אללה לל-מטבועאת. (בערבית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ג'וואד אל-חטאבּ, חברם של מלכים ואמירים שעיריית בגדאד הביאה למנוחות על חשבונה (סדיק אל-מולוכּ ואל-אומרא דפנתהו בלדייה בגדאד עלא נפקתהא), באתר אל-ערביה, 5 ביוני 2014 (בערבית)
- ^ 1 2 יונס בחרי - מיתוס גיאוגרפי, פוליטי וספרותי ברומן של סאמי בדרי ("יונס בחרי" אוסטורה אל-ג'ע'ראפיא ואל-סיאסה ואל-אדבּ פי ריוואיה לסאמי אל-בדרי), באתר תלפזיון סוריא, 16 ביולי 2022 (בערבית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יונס בחרי, העיראקי שהתחתן עם 290 נשים, היה המופתי של אינדונזיה ביום ורקדן במועדון בלילה ("יונס בחרי" אל-עיראקי אלד'י תזווג' 290 אמראה ואסבח מופתי אנדונסיא נהארן וראקס פי מלהא לילן), באתר ערבי בוסת, 19 ביולי 2022 (בערבית)
- ^ 1 2 3 4 על סינבאד של המאה העשרים - יונס בחרי, הקול הערבי שקרא בשנות השלושים: "כאן ברלין" (ען סנדבאד אל-קרן אל-עשרין... יונס אל-בחרי אל-סות אל-ערבי אלד'י סדח פי אל-ת'לאת'ינאת: "הונא ברלין"), באתר אל-אנבאא', 4 בינואר 2021 (בערבית)
- ^ 1 2 3 Matb'at al-Jihâd, Foiling Espionage in Berlin Radio's Arabic Service, The Journal of Historical Review, Vol. 19 No. 1, 2000, עמ' 32-36
- ^ يونس بحري, هنا برلين حي العرب. (בarabic)