משתמש:Avneref/היסטוריה/הרסגור
תובנות עריכה
הספן שלא הפליג עריכה
האירוע שפתח את העולם למערב: הרצח של ז'ואאו אנדריו (João Fernandes Andeiro), רוזן (פורטוגזית: Conde de Ourém) קסטיליאני ומאהבה של המלכה האם ביאטריס, בידי ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל.
מלך קסטיליה נשא ב-1383 את ביאטריס מלכת פורטוגל, הבת היחידה ששרדה של פרדיננד הראשון מלך פורטוגל, כדי להבטיח את השליטה של קסטיליה בפורטוגל. העם הפורטוגלי שנא את המלכה, לא הסכים לאבד את עצמאות הממלכה לטובת קסטיליה, והאצילים זעמו על כך שלא שותפו במהלך. ראש המסדר של אביז, ז'ואאו, אחיו למחצה (והממזר) של המלך פרדיננד ודודה של ביאטריס, פגש ב-1 בדצמבר 1383 את הרוזן ז'ואאו לשיחה, שלף פגיון ורצח אותו. במשך השנתיים של משבר 1383-1385 שררה אנרכיה, עד שמועצת המלוכה הכריזה על ז'ואאו כמלך פורטוגל. הוא מלך 48 שנה, עד למותו ב-1433, וכונה "הטוב", "הגדול" ו"הזכור לטוב", ובספרד: "הממזר". בתקופתו פעל אחד מחמשת בניו, אנריקה הספן, והחל עידן התגליות, כולל הקפת כף בוז'אדור בידי הספן ז'יל איאנש (Gil Eanes). פיתוח טכנולוגי חיוני היה המצאת הקרוולה, ספינה קלה ומהירה שיכלה להפליג ללב ים ולחדד במעלה הרוח. התהליך הוביל לגילוי הדרכים הימיות לאסיה, לגילוי אמריקה ולשליטה של תרבות המערב ברוב חלקי העולם עד המאה ה-20.
איזבלה ופרדיננד עריכה
נישואין קובעים היסטוריה: נישואי המלכים הקתוליים לאיחוד ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון, במקום נישואים לאיחוד קסטיליה ופורטוגל
אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה (אנ'), ירש ב-1454 את אביו חואן השני לאחר מותו. הוא שאף להעמיד יורש לכתרו, ועל כן גרש מהממלכה את אחותו-למחצה, איזבלה (הוא החזיר אותה בגיל 10, תחת פיקוח; בגיל 17 היא סרבה למרוד באחיה למחצה). אנריקה, שכונה "אל-אימפוטנטה" (אם כי בדיקה שערך כומר בקרב הזונות של סגוביה העלתה שלא כך הדבר)[1], לא הצליח להוליד, אולם אשתו השנייה ז'ואנה נסיכת פורטוגל ילדה לו בת, שאמרו שנולדה מרומן בין המלכה לבלטראן דה לה קואבה (אנ'), שר בכיר של המלך. על כן הבת, חואנה, כונתה "La Beltraneja". אנריקה שאף להשיא אותה למלך אחר, כדי לשמור על הכתר. אחיו של מלך צרפת ? הסכים, אבל חלה ומת. חואנה נישאה לדודהּ (אחי אמהּ ז'ואנה) אפונסו החמישי, מלך פורטוגל, שטען לכתר קסטיליה; אולם הוא הובס ע"י פרננדו במלחמת הירושה הקסטיליאנית. בגלל חולשתו של אנריקה, הספק באשר לזכותה של ז'ואנה לכתר והרומנים של אשתו, הוא הסכים למנות את איזבלה ליורשתו. איזבלה נישאה לפרננדו השני, מלך אראגון (בעברית: פרדיננד). כך קם האיחוד בין קסטיליה לארגון (עם הפנים להים התיכון, הישן והגווע), במקום בין קסטיליה לפורטוגל, שפנתה להאוקינוס האטלנטי. ספרד ופורטוגל נותרו יריבות, ונלחמו על השליטה באמריקה הדרומית. בתום המלחמה, פורטוגל זכתה בשליטה באטלנטי, פרט להאיים הקנריים. הרסגור: אילו התאחדו, הייתה ספרד מצליחה לשלוט באמריקה, במקום לשקוע. בנוסף, בגלל שלא היה איחוד - לא הייתה אינקויזיציה בפורטוגל עד 1536.
ההיסטוריוגרפיה בספרד עריכה
רוב ההיסטוריונים הספרדים הצדיקו את המלכים הקתוליים ואת גירוש ספרד, כאמצעי לשמירת טוהר הדת, עד תחילת המאה ה-20 (!). רק בעקבות תבוסת ספרד במלחמת ארצות הברית-ספרד (1898), ואבדן קובה והפיליפינים, חל המפנה בהיסטוריוגרפיה - שהחזיר את ספרד את המערב. ויקיפדיה: בספרד חוללה התבוסה תנועה תרבותית ואינטלקטואלית, שלימים זכתה לכינוי דור 1898, שניסתה להסביר כיצד איבדה ספרד את האימפריה שלה תוך כדי בחינה עצמית נוקבת.
במאה ה-17 אמריקה הדרומית כבר הייתה מפותחת תרבותית ואינטלקטואלית (אוניברסיטאות בקראקס ובלימה -1551) [2], ובאמריקה הצפונית הייתה שממה ואינדיאנים. תוך כמה דורות, הצפון התפתח מאד, והדרום (שנשלט ע"י ספרד עד המאה ה-19) שקע. הרסגור: הסיבה היא לכך היא האינקוויזיציה הספרדית (שהגיעה גם לדרום אמריקה).
מלחמת הגרילה בספרד עריכה
- (קרב טרפלגר כידוע לא הפיל את נפוליאון בונפרטה); אך מפלתו לא באמת החלה בפלישה לרוסיה, וכמובן לא בווטרלו; היא החלה בהפסד נגד לוחמי הגרילה בספרד, בפרק זנוח הידוע בשם המלחמות הנפוליאוניות#הקואליציה החמישית (1809); אז דווקא הגיעה הקיסרות הצרפתית לשיא גודלה - שלטה ע"י מלכים בני משפחה ברוב מערב אירופה; והבריטים הפסידו עד אז הון בתמיכה כושלת בפרוסיה, רוסיה ואוסטריה.