משתמש:Avneref/שירים לפרעוש
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
חיים נחמן ביאליק עריכה
שירי ערש עריכה
שיר ערש עריכה
היכל ועיר נדמו פתע ונשתתקו שוקי פרס ורק אי שמה קלרינטה וקול כינור וקונטרבס מלחשים אל תתלבטה ושקט, שקט הס
אומנם רדפנו הבלים אבל הנה הראש הרכנו אם כתר הוא נושא או דלי אין שום הבדל בסוף יישן הוא
והיי לי לו והיי לו לי והיי לי לנו לכולנו
נום תפוח נומה עץ נומה מלך נומה לץ נומו נהרות חוף נומו חצוצרות ותוף אולי בכל זאת רבע עוף לא, לא סוף.
כל רוגז וחמות וטורח ותאוות וחרוק שן עברו חלפו כעוברי אורח שיעברו אני ישן גם שאלות לשאול אין צורך ואין תועלת אין
רוב נגינות יש וצלילים אך שיר הערש שידענו ושנחבא אל הכלים רק הוא בסוף נשאר אתנו נשאר ושר הניחו לי הניחו לנו לכולנו
נומי דרך בא הקץ נומה מלך בא הלץ נומו רוח ומפרש הירגעו תולדות פרס שייכבו את הפנס כן, כן, הס.
אגדה עריכה
עַל שְׂפַת יַם כִּנֶּרֶת אַרְמוֹן רַב-תִּפְאֶרֶת; גַּן-אֵל שָׁם נָטוּעַ, בּוֹ עֵץ לֹא יָנוּעַ.
מִי גָר שָׁם? רַק נַעַר, כָּעוֹף בִּדְמִי יַעַר; לוֹמֵד שָׁם תּוֹרָה הוּא מִפִּי אֵלִיָּהוּ.
הַס! גַּל לֹא קוֹלֵחַ, כָּל עוֹף הַפּוֹרֵחַ עוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ – תּוֹרַת אֵל בּוֹלֵעַ.
אניית כנפיים עריכה
אֳנִיָּה, אֳנִיָּה עִם כָּנָף כְּשֶׁל יוֹנָה. אֳנִיָּה, אֳנִיָּה עִם כָּנָף כְּשֶׁל יוֹנָה.
הִיא מִתְנַדְנֶדֶת, עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, הִיא מִתְנַדְנֶדֶת עַל הַגַּלִּים.
דוגית נוסעת עריכה
דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם. רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.
יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם. שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף... אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ - אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף ?..
לילה עריכה
נתן אלתרמן, מרדכי זעירא לַיְלָה, לַיְלָה, הָרוּחַ עוֹבֶרֶת, לַיְלָה לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת, לַיְלָה לַיְלָה, כּוֹכָב מְזַמֵּר, נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר. x2
לַיְלָה לַיְלָה, נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
לַיְלָה, לַיְלָה, עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ, לַיְלָה, לַיְלָה, בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ, לַיְלָה, לַיְלָה, רָכְבוּ חֲמוּשִׁים, נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים. x2
לַיְלָה, לַיְלָה, נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
לַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף, לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב, לַיְלָה, לַיְלָה, וְזֶה שֶׁנּוֹתַר, נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר. x2
לַיְלָה, לַיְלָה, נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
לַיְלָה, לַיְלָה, הָרוּחַ גּוֹבֶרֶת, לַיְלָה, לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת, לַיְלָה, לַיְלָה, רַק אַתְּ מְחַכָּה, נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה. x2
לַיְלָה, לַיְלָה, נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
שירים עריכה
פילפילון עריכה
פיל פילון אפו ארוך לא יידע כיצד לדרוך, רק אתמול נולד הפיל וללכת לא רגיל
פיל, פיל, פיל־פילון לא יידע לדרוך.
פיל פילון קוראת לו אמא בוא אלי צעד קדימה ופילוני לא יזכור אי פנים ואי אחור
כך עמד פילוני פיל אך ללכת לא התחיל את חוטמו הניף כדגל לא הזיז אפילו רגל
אך הסוף היה מבהיל בא הביתה אבא פיל פיל פילון נבהל מאוד ומיד התחיל לצעוד
פיל, פיל, פיל־פילון כבר ידע לדרוך!
שפנפנית עריכה
לשפן יש בית בין עצי הזית, תחת כרוב מאוד מתוק בית לו ירוק ירוק. ולבית עליה, בה תגור יפהפיה שם תגור עימו תמיד - זאת הגברת שפנפנית.
שפנפנית היא אשת חיל, כל היום וכל הליל תרקד עם הבנים - עם עשרת שפנפנים. טרללה טרללה, טרלה-ללה-לללה.
יש עשרת שפנפנים לי, מסבירים כולם פנים לי, שפנפני, שפנפני, מה יפה רוקדים בני! הופ רגליים קפוצנה, קפוצנה, אך לשבת אל תחפוצנה. הופ-ללה, הופ-ללה, טרלה-ללה-לללה.
עשר אצבעות עריכה
עשר אצבעות לי יש כל דבר בונות הן שובך ויונים בו שש גור גור גור הומות הן.
הנה בית לי קטן בו כסא וגם שולחן משקפיים עגולים לי בקצה החוטם.
עשר אצבעות לי יש והכל יודעות הן לצייר ולקשקש גם בתוף מכות הן.
אבל אוי לילד רע אצבע נו נו נו עושה בוהן ברוגז אצבעות זרת מתפייסות הן.
שימי ידך עריכה
עממי
שימי ידך בידי אני שלך ואת שלי. הי הי גליה בת הרים יפהפיה.
שעון בן חיל עריכה
איזה שעון בן חיל? אשר איננו נח! ביום וגם בליל דופק, דופק הוא כך:
טיק טק, טיק טק! דופק שעון בן חיל ביום וגם בליל דופק, דופק הוא כך - טיק טק, טיק טק, טיק טק, טיק טק, טיק טק.
מראש מגדל גבוה צופה שעון גדול. הו, בואו נא לשמוע איך הוא דופק בקול:
טיק טק...
שעון עשוי עץ זית קישוט נאה לקיר. הרעש רב בבית והוא ישיר לו שיר:
טיק טק...
שעון של יד, הביטו, חמוד הוא זה הקט. לאוזן נא הושיטו - הוא מתקתק אט אט:
טיק טק...
שיר השיכור עריכה
אלכסנדר פן, עממי
הדרך נראית לי כל כך ארוכה, הכביש מתפתל ובורח. אני מתנועע ואת רחוקה - קרוב לי יותר הירח.
אני מתנועע ומה הוא החטא, הן כל העולם מתנועע. ימינה או שמאלה את זאת באמת, הפעם אינני יודע.
ראשי ברקיע עטור כוכבים, ענן יכסהו של יין. אני מתנועע, אך בין העבים אותך לא מצאתי עדיין.
נתקלתי... הצידה!... שוטר או עמוד? - עמוד זה שיכור ובן חייל. כמוני כמוך שתוי וגלמוד בלי דרך באמצע הליל.
אני מתנועע תמיד ובלי סוף - צועד, מיזדקף וצונח... ענני, מדוע מותר לי לכאוב ולמה אסור להתנועע?!
ולו גם לגמתי עד אין לי עוד אור, עד אין לכופף את הברך - גם אז לא יבינו ללב השיכור אשר נטרפה לו הדרך!
שלום, עמודי, הן לא בי העוון, פוזל פנסך כמו סיני... עיניים היו לה כנוגה צפון ולב כדלקת חמסינים...
שלום, נתראה עוד, אפסע לאיטי - דרכי את הדרך יודעת... אני מתנועע, אך יחד איתי תבל שיכורה מתנועעת!...
קנקן תירוש עריכה
יעקב שבתאי, עממי
בבוקר צח יום אביב נחמד כשישבתי לי עם הכוס ביד, ציפור קטנה מעל ראש הברוש שרה לי מזמור על קנקן תירוש. טורה לורה לו, טורה לורה ליי
מה עוד יכול בן אדם לחלום, רק לשבת כך בפונדק יום יום. ונערה לה ינעים שירו על ברכיו תשב עם קנקן תירוש. טורה...
גם אם אוסרים הרופאים לשתות לכבודם אשתה, אשתכר כלוט; גם לתלוי לא יכאב הראש אם ישקו אותו בקנקן תירוש!... טורה...
ואם אני קצת עליז שיכור, את כספי אשתה, את כספי אגמור; ואם אשתי את אזני תתלוש, במיטה אשכב עם קנקן תירוש. טורה...
ובבוא יומי, יום מותי שלי לא הספד וזר, מבקש אני; בתוך הבור שימו לראשי עוד קנקן תירוש להחיות נפשי... טורה...
אהבת פועלי הבנין עריכה
יום יום כשאת עוברת כאן בתשע,
אנו לך שורקים שרים מן הסולם;
ותאמיני לנו - זהו פשע
שאת לא עוצרת מעולם!
כשאת לובשת את השמלה האדומה,
אז בבנין לפתע צומחת עוד קומה.
ולו ידעו הפיגומים לשיר
כי אז שמעו אותם בכל העיר.
את אולי קטנה אבל כתפנו איתנה, וכל חיוך שלך אצלנו חג יש לך פה ענין עם פועלי בנין שאוהבים אותך, "עד ראש הגג".
את משגעת פה את כל הנוער, את יפה בכל התסרוקות. כשאת עוברת בעקב גבוה, את שווה סימפוניה של שריקות! כשמביטים למטה מגובה המנוף, זו את שמקשטת בשבילנו את הנוף; אמרי מלה ונטפס איש איש מן הקומה העשירית לכביש.
את אולי קטנה...
אם גם היום תפני אלינו עורף, אנו נדבר עם הקבלן; ונשבע לו שעד סוף החורף לא נוכל לגמור את הבנין... אך אם תעיפי הנה מבט אחד קצר, מיד תראי שאנו גומרים אותו מחר! ומן הגג הבנאים שלך בלב אוהב ישליכו פרח לך.
את אולי קטנה...
זמר נוגה עריכה
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב. נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד. מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו, לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.
אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי, כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה, אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי, כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.
עטור מצחך עריכה
עטור מצחך זהב שחור (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר' מצחך מתחרז עם עיניים ואור, (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר' אך למי שתהיי חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך. את בו מתעטפת תמיד לעת ליל. לא הייתי רוצה להיות לך אח, לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך ורואה חלומות עגומים של קדושה ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות עצובה ושותקת להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק ואני, שלא פעם אביט בך בשקט אין קול ודברים שוכח הכל על אודות אחרים. שוכנת נפשי בין כתלי ביתך ושבויה בין כתלייך ממני נפרדת עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך לבשי חלוקך הורוד לעת ליל עוד מעט ואבוא אליך.
עטור מצחך זהב שחור יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור כשיכור... עטור מצחך זהב שחור.
בגינה עריכה
בערוגת הגינה מסביב לחבית עמדו לרקד כרוב עם כרובית
זאת הסלק ראה והנה גם הוא בא איתו עגבנית והשמחה רבה
לה לה לה, לה לה לה, לה לה, לה לה לה, איתו עגבנית והשמחה רבה.
רק הפול המסכן עמד לו בצד הוא נשען על מקלו לא נע ולא נד
איך אוכל לשמוח איל אוכל לרקוד ותרמילי כולם כולם ריקים עוד?
לא שבת ולא חג, כי אם יום קיץ סתם, ובגינת הירק קול ששון ומחול עם.
החגב בעוגב, בחצוצרה הצרצר, - רגל מי זה אפוא ממחולות תעצר?
ובערוגת הגינה מסביב לחבית קפץ כרוב, הרים שוק, קם לרקוד עם כרובית.
וירא זאת אבטיח ולא יכול עוד עמוד ובמדי הפסים רץ עם דלעת לרקוד.
בן תירס צהוב המעיל בלוריתו אז הפשיל ובחטפו חמנית קם לכרכר בגיל.
ויבער אז כאש מקנאה לב הצנון ויקפוץ לפזז עם אחות המלפפון.
וכראות זאת הסלק התאפק לא יכול ויתפוש עגבנית ויצא במחול.
ופתאום - שימו רווח - גם הגזר זה בא מכרכר בכל עוז עם בת לפת עבה.
וגם צמד החמד, בצל ובת שום, התלבטו בין רגלים, וראו: לא גרשום!
גם בלבוס האביון - אל אתן פי לחטוא - בא לרקוד, במחילה, הוא על כל משפחתו.
ותרעש הגינה ויהום בה כל שביל ממחולות ונגינה וממצהלות גיל.
רק אפון המסכן עמד מן הצד, על מטהו נשען ולא נע ולא נד.
"איכה אוכל לשוש, איכה אוכל לרקוד - וציצי נשרו כבר, ותרמילי ריקים עוד."
English עריכה
There's a lady who's sure all that glitters is gold
And she's buying a stairway to heaven
When she gets there she knows, if the stores are all closed
With a word she can get what she came for
Ooh, ooh, and she's buying a stairway to heaven
There's a sign on the wall, but she wants to be sure
'Cause you know sometimes words have two meanings
In a tree by the brook, there's a songbird who sings
Sometimes all of our thoughts are misgiven
You know
There's a feeling I get when I look to the west
And my spirit is crying for leaving
In my thoughts I have seen rings of smoke through the trees
And the voices of those who stand looking
That's you
And it's whispered that soon, if we all call the tune
Then the piper will lead us to reason
And a new day will dawn for those who stand long
And the forests will echo with laughter
Remember laughter?
Oh yeah, yeah, yeah...
And it makes me wonder
If there's a bustle in your hedgerow, don't be alarmed now
It's just a spring clean for the May queen
Yes, there are two paths you can go by, but in the long run
There's still time to change the road you're on
Your head is humming and it won't go, in case you don't know
The piper's calling you to join him
Dear lady, can you hear the wind blow, and did you know
Your stairway lies on the whispering wind?
And as we wind on down the road
Our shadows taller than our soul
There walks a lady we all know
Who shines white light and wants to show
How everything still turns to gold
And if you listen very hard
The tune will come to you at last
When all is one and one is all, that's what it is
To be a rock and not to roll, oh yeah
And she's buying a stairway to heaven