משתמש:Guzsbhtk/שלמה בן נעים
 | |
| הרב שלמה בן נעים | |
| לידה | ד' בתשרי ה'תש"ד |
|---|---|
| פטירה | כ"ז בניסן ה'תשס"ח (בגיל 64) |
| השתייכות | דתיים לאומיים |
| תחומי עיסוק | הוראה וגיור,רב |
| רבותיו | הרב יהודא ליאון אשכנזי, נחמה ליבוביץ הרב מאיר יהודה גץ |
| תלמידיו | קהילת קודש "עת-לחננה",תלמידי בית ספר יבנה |
| חיבוריו |
ערך את הספר "סוד לשון הקודש" - עריכה של שיעורי הרב יהודא ליאון אשכנזי והיה שותף בהוצאת הספרים "סוד העברי" חלק א' וב' |
הרב שלמה בן נעים
עריכהנולד - ד', תשרי תש"ד השיב נשמתו לבוראו - ז"ך, ניסן תשס"ח ירושלים בין החומות
תלמיד חכם, מחנך, אוהב תורה וארץ ומורה דרכיהן מנהיג קהילת קודש "עת-לחננה" (ע"ש הקדוש אלחנן אתלי הי"ד) בעיר העתיקה - ירושלים.
ילדות
עריכהשלמה נולד ביום ראשון ד' בתשרי תש"ד בקהיר.
אביו יצחק-זקי למשפחת בן נעים, אימו נחמה- קלמי למשפחת שמחון ממגורשי ספרד. ילדי משפחת בן נעים - רונה, גלדיס, בנימין-נפטר כתינוק, שלמה וחיים (ויקטור).
הולדתו בצום גדליה יצר בלבול בהקשר לתאריך הולדתו, מכיוון שאימו שייכה את יום הולדתו ליום הכיפורים. שיוך שייתן לשלמה בהמשך חייו מהות אדירה. יום הכיפורים היה יום מיוחד עבורו יום של תפילה, שליח הציבור, הסליחות, סדר העבודה דברי התעוררות לפני נעילת שער בתפילת נעילה - התעלות והתגדלות שסחפה את הציבור המתפללים כבני עליה.
משפחת בן נעים אשר התגוררה בתנטה במצרים ועברה לגור ליד הורי אימו באנליופוליס.
בעיקר זכור לאחים מתקופת הילדות, היחס המיוחד אליו זכה שלמה מילדותו בעקבות פגם בלב אשר התגלה אצלו עוד משחר ילדותו, מחלה אשר גרמה לר' שלמה להיות נראה קטן מכפי גילו.
החינוך בבית היה מסורתי דתי. בכל שבת היו הולכים לבית הכנסת. מראשית דרכו נוצר הקשר עם התורה והליכותיה. במצרים נהג להישאר אחרי תפילת השחר בבית הכנסת ולארגן קריאת תהילים לילדים.
בשנת 1956 בעקבות מבצע קדש גורשו ממצרים הנתינים מצרפת ומספרד ובכללם משפחת בן נעים. בשנה זו נכנס שלמה הנער לנועם עול מצוות.
הגירוש יצר מצב חדש ומסובך עבור המשפחה. ממעמד סוחרים אמידים - לפליטים, ללא אפשרות להוציא כסף ורכוש ממצרים. בתלאות הדרך הגיעו משפחת בן נעים לעיר "סאן מארי דלמייר" על חוף ימה של צרפת, שם שוכנו במלונות ריקים. משם עברו לשטרסבורג , והוחלט ששלמה ילך ללמוד בפנימייה של יתומים.
יצחק אבי המשפחה, קיבל בצורה מאד קשה את הגירוש ממצרים. התקבל לעבודה בחברת ביטוח אשר אילצה אותו לעבוד בשבת. באותה שנה אחרי שנים בהם נהג לקרא ביום הכיפורים את הפטרת יונה בתפילת המנחה –מנהג שלימים ימשיך בנו שלמה באדיקות רבה - אנשי הקהילה לא הרשו לו לקרא את ההפטרה.
הגרוש והתלאות ערערו את מצבו הנפשי והכריעו את יצחק אשר נפטר בט' במר חשוון.
שלמה כנער צעיר נסע מדי יום באופניו לעיר שטרסבורג שהייתה לא רחוקה ממקום מגוריהם, גם במזג אוויר קשה, בכדי לומר קדיש.
בשנותיו הראשונות בצרפת עבר שלמה במסגרות שונות מפנימית היתומים, לבית הספר "עקיבא". בשנת 1959 ארזו שוב המשפחה את מטלטלם ועזבו לכיוון פריז ל"לווילי ליבייל" ושוכנו בשיכונים אשר ניבנו על ידי ממשלת צרפת עבור הפליטים אשר הגיעו ממקומות שונים.
בתום שנת לימודים בבית הספר "יבנה" בפריז בהמלצת היועצים החינוכיים, נשלח שלמה לבית ספר מקצועי, שם החל את לימודיו במחלקה הנמוכה ביותר ופילס דרכו למעלה -בדומה לכל מהלך חייו.
אולם נפשו לא הייתה שלמה. רצונו העז להתחזק ולשמש רב ומחנך בשילוב כוח הרצון וההתמדה הובילו אותו לבית הספר לחזנות, למורים ורבנים בפריז. שוב החל מפלס דרכו ממחלקת החזנות להוראה, ומההוראה לרבנות הנחשבת ביותר שהייתה משאת נפשו.
בבית הספר לרבנות החל לעצב את דרכו המיוחדת. בעיקר הושפע בשנות לימודיו, מהרב ארנד שהגיע מארץ ישראל וממנו למד שיטות הוראה בחינוך ופדגוגיה. מהרב אפשטיין שלימדו את יסודות לימוד הגמרא, לימדו - שלימוד מושכל של הגמרא, מתחיל בדיון מושכל ברמב"ם והבנת ההלכה ולאחר מכן חזרה לגמרא על ידי כך נשמרת מסגרת הלימוד ואין בריחה לצדדים.
בלימודיו בבית הספר לרבנות התוודע לעניין הלימוד הספרדי והאשכנזי. בעיקר לניסיון הממסד האשכנזי מול הרוב הספרדי, כדוגמת לימוד נוסח אשכנזי בחזנות ובתפילה גם כאשר רוב התלמידים היו ספרדים.
דמויות מרכזיות בעיצוב תורתו
עריכהבשנת 2-1961 נוצר הקשר של הרב שלמה עם מורו ורבו הרב יהודא ליאון אשכנזי "מניטו" - קשר שנמשך כל חיו. ההכרות הראשונה עם מניטו הייתה בהקשר לסניף הצופים אשר פתחו הרב שלמה ואחותו הגדולה רונה. הרב שלמה פיקד על סניף הבנים ורונה על סניף הבנות. מניטו היה המנהיג של כל הצופים והיה מעורב בכל הפעילויות . תנועת הנוער הצופים התאפיינה בנתינת אחריות ומנהיגות לנוער, הכינוי של הרב שלמה בצופים היה הקוף החסיד המחייך. בשנת 1964 ארגן בשבתות בסיום התפילה- מניין ילדים, -לילדים שלמדו בשבת בבתי ספר לא יהודים. במחנות היה לוקח אתו ספר תורה מעשה נדיר באותם ימים, "בנינו ארון לספר תורה, ארון מיוחד שהרב שלמה עיצב".
בית הספר המקצועי היווה למעשה בית ספר לחיים. אולם העשרה הגדולה ביותר נעשתה לו בארץ ישראל במכון להוראה. בשנת 1965 נסע לשנת לימודים בארץ, שנה זו השפיע עליו יותר מכל להבין שמקומו הוא רק בארץ ישראל. מחויבותו לתוכנית המכון לחזור להיות רב של קהילה יהודית בצרפת דחו לעת עתה אפשרות זו.
בארץ פגש את הדמות המרכזית השניה בחייו והיא פרופ' נחמה לייבוביץ, ממנה למד את סודות לימוד התנ"ך -לימוד דרך מילות מפתח. זיכרון משמעותי מימים אלה כפי הנהג לספר: "תלמידיה היו מתחרים ביניהם מי יגיע ראשון לרכב של פרופסור נחמה ליטול ממנה את התיק, זה שימוש תלמידי חכמים שזוכרים גם לאחר שנים רבות". בארץ למד אצל הרב הנזיר, וכן פגש את הרב עובדיה יוסף ומסר לו דרישת שלום מהרב מוניר שהיה רבו בצרפת. הרב שלמה זכה לכבוד רב מהרב עובדיה.
הישרות והאחריות הביאו את הרב שלמה לחזור לצרפת ולהנהיג את הקהילה היהודית באורליאו, קהילה יהודית שהייתה זקוקה ליד מכוונת ומארגנת, שתיתן מענה לצרכי הקהילה, בתי כנסת, שיעורים, כשרות ועוד.
הרב שלמה ניהל בית ספר יסודי קטן בשם "יבנה" בעשייתו הצליח להגדיל ולחזק אותו. באורלאו נאלץ להתמודד עם בעיות ועניינים אשר לא היו מוכרים לו, מורכבות זו פיתחה את אופיו המיוחד והליבראלי. במהלך עבודתו הוא התחבר מאד לקהילה היהודית הטוניסאית, שם למד על מנהגי ומסורות הקהילה, לימוד שיהווה נקודה משמעותית בחייו.
בנסיעה לתוניס לצורך שידוך, באוניה בלב ים במפגש מיוחד ומרתק, הכיר הרב שלמה את אשתו נאות ביתו – דניאל. ב-19/3/1968 התחתנו בפריז, מפגישתם הראשונה הכריז הרב שלמה שמקומו יהיה רק במקום אחד, בארץ ישראל. במלחמת ששת הימים ישבו הרב שלמה ודניאל מרותקים כמו כל היהודים למכשירי הרדיו, כאשר שמעו ברדיו את קול השופר של הרב גורן ואת דברי מוטה גור, התיישב הרב שלמה על הרצפה ודמעות אושר ושמחה פרצו מעייניו. באוגוסט של אותה שנה התגשם חלומו והגיע לארץ ישראל, חלום אשר התממש עוד משחר ילדותו בתקופת גרושם ממצרים, עת ביקש מאביו לעלות לארץ ישראל ולא לצרפת, עתה עלה בידו להגשים את חלומו.
בשנים 1968-1971 עבד ב-'הודיות' כפר של עליית הנוער, כפועלו הקבוע, מיד החל להרביץ תורה בדרכו המיוחדת. על אף חוסר האמון של חלק מאנשי הצוות, כינס את תלמידיו וייסד שיעורי תורה מעבר לשעות הפעילות ובדגש לשיעור תורה בפרשת השבוע בצהרי השבת. כשנודע שפרופסור נחמה ליבוביץ תשהה בשבת במושב, התרגש מאד וביקש שתעביר את שיעורה הקבוע לפרשת השבוע, נחמה שזכרה את הרב שלמה מתקופת הסמינר בארץ נענתה בשלילה לבקשתו, אולם הגיעה לשיעורו ובסיומו נתנה דגשים והערות במשך שעה ארוכה.
במקביל ללימוד והחדרת התורה, נתן מקום מרכזי לנוסח התפילה ומנהגי בית אבא. המציאות בה תלמידים ממוצא מזרחי התפללו בנוסח אשכנז לא נתנה לו מנוח, לכן שילב בהודיות עוד ועוד קטעי תפילה ספרדיים לנוסח התפילה. כמו-כן הצליח לאחר מאמצים מרובים לייסד ביום הכיפורים את המניין הספרדי, אשר גרמה להתעלות מיוחדת, המנגינות, הפיוטים, הרטט והכוונה הינם מזכרת נצח לכלל באי התפילה הצוות והתלמידים.
בשנת 1970 עלה לארץ אחיו ויקטור ואשתו אני, שהביאו עימם הקלה ושמחה לרב שלמה ודניאל שהחלו בבניין משפחתם בארץ ישראל.
בשנים 1971-1973 לימד בישיבה התיכונית - כפר סיטרין, שם היה מחנך מוערץ ואהוב. בשנת 1973 – מתקיימת משאלת ליבו ועולה לירושלים עיר הקודש. שם החל לעבוד עם אוכלוסייה מיוחדת כמנהל פדגוגי של בית חינוך עיוורים, וכמו כל פרויקט למד את הנושא והתמודד עם האתגר בצורה מרשימה ביותר. מהר מאד גילה את ייחודם של בני הנוער העיוורים. כשפגש את אחד הנערים שהיה לבוש במכנסים רחבים כמקובל באותה תקופה, שאל אותו לפשר לבושו, התלמיד הסביר לפרטי פרטים את מיוחדות הביגוד... מאותו רגע התחוור לו עד כמה המוגבלות הנקודתית, לא קשורה להיותם מוגבלים אלא נהפוך הוא להיותם מיוחדים. כמנהל פדגוגי היה קשור מאד לתלמידים והיה מרבה להזמינם לביתו בשבת ומועד.
מרגע עלייתו ארצה פעל להתגייס לצבא הגנה לישראל. ליקוי בליבו שסבל מילדותו גרמו לדחיית בקשה זו. אולם מאבק עקבי ומתמשך -בתקופת מגוריו בצפון- הביא לגיוסו להגנת המרחב.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שררו ההלם, התדהמה וחוסר הוודאות. מכוון שעדיין לא סופח למרחב ירושלים, יצא יחד עם אחיו ויקטור למשימות עזרה וסיוע בעורף: חלוקת לחם, הסעת חיילים לבתי חולים וכל משימה לה נדרש. זאת בנוסף למלאכת הניהול בבית חינוך עיוורים, כשכלל הצוות גויס.
הרב אשלג
עריכהבשנים 1973-1985 מתוודע לרב שלמה אשלג בנו של "בעל הסולם". תלמיד חכם ואישיות מיוחדת במינה שהשפיעה עליו בצורה אדירה. לא היה לימוד או שיעור שבו לא הוזכר שמו של הרב אשלג, בפאן הלימודי מחד והאישיותי מאידך. שיעור שבועי אשר החל בבית משפחת ברמסון בקריית משה עבר לבית משפחת בן נעים בבית וגן ובהמשך בביתם בירושלים שבין החומות. בלימודו עם הרב אשלג העמיק את יסודות לימוד הקבלה-בדרך הלימוד החסידית האשלגית המיוחדת-מתוך הגותו של הרב אשלג. מלבד החידוש בשיטת הרב אשלג בהפשטת הלימוד בספר הזהר ובכתבי האר"י הקדוש על ידי לימוד ספריו של מור אביו [[ספר הסולם] וספר "תלמוד עשר ספירות"; ביטל את רוב ההגבלות המסורתיות על לימוד הקבלה. שיטת הרב אשלג שמלבד הזמן הקצר בו צריך לעסוק בלימוד ההלכה על מנת לא להיכשל הלכה למעשה, כדאי ואף חובה למקד את עיקר המאמץ בלימוד חוכמת הקבלה. שיטת לימוד מעמיקה ומיוחדת זו, אשר הייתה רציונלית וברורה שהתאימה מאד לרב שלמה.
מחנך
עריכהבשנים 1976-1988 לימד בשעלבים, הימלפרב, נועם- ברובע היהודי ובקריית נוער. בכל מסגרת לימודית, במפגש עם מאות ואלפי תלמידיו האהובים החדיר את אופיו המיוחד, אהבת התורה והארץ, יחד עם רגישות מיוחדת לצורכי התלמיד, הדיבור בגובה העניים ממקום אמיתי ועמוק.
בקריית נוער התמקד בלימוד התנ"ך, הסגנון, הבקיאות, העומק, האישיות היו המצע לאהבת התנ"ך לאלפי תלמידיו. פעמים רבות תלמידיו ניגשו אליו ברחוב ובכל מקום להודות לו על הזיכרון המיוחד שהותיר להם בלימוד התנ"ך .
בשנים 1988-2003 ייסד, ניהל, הוביל והנהיג את תלמוד-תורה "משכן שמעון" ברמת אשכול. שם השקיע את כל כוחו ומרצו, במסירות נפש בכל תחום לילות כימים, לא בחל בשום פעולה, מניקיון,שטיפת כלים, תחזוקה ושיפוץ, חינוך, ממלא מקום ואף חיתל ילדים. כל זאת בכדי להדביק עוד ועוד ילדים בדרך תורה, מצוות ויראת שמיים. יגעת ומצאת תאמין... על אף השכונות המורכבות מהם הגיעו תלמידיו עמלו והתקדמו ורבים המשיכו בלימודים תורניים בישיבות תיכוניות ובישיבות קטנות, בהכוונה ובליווי כל תלמיד ותלמיד כאב הדואג ומלווה את בנו ושמח בלב ונפש בהצלחתו. עניין זה חיזק את הרצון להאדיר ולקדם את התלמוד תורה .
כמנהל התלמוד תורה חידש דברים רבים:
• הקמת כיתה של חינוך מיוחד (דבר לא כל כך פשוט בתלמוד תורה).
• הקמת פינת חי כשהתלמידים אחראים על הטיפול בבעלי החיים.
• חנך פרויקט של אימוץ בוגרים עם פיגור, בכדי לשלב אותם בחברה. טיפל אישית בתלמידים הדריך וליוה אותם.
הרב גץ
עריכהבשנים 1985-1992 בנוסף על כל עבודותיו הקדיש את כל עתותיו הפנויות ללימוד התורה. יחד עם המעבר של הקהילה לישיבת בית-אל החל הקשר המיוחד עם הרב גץ. כהרגלו החל לפעול במישור הרוחני והפיזי. בעמל האופייני לו החל להפריח את ישיבת בית-אל, אסף תרומות בהם שיפצו את הישיבה אשר הייתה במצב מאד רעוע. יחד עם כל חברי הקהילה יסדו בית כנסת וישיבה לתפארת, כל זאת במקביל ללימוד קבוע עם הרב גץ בעיקר בשעות הלילה. בלימודו עם הרב גץ חידד הרב שלמה את לימוד הקבלה, בשיטת האר"י הקדוש הבנויה על לימוד מסודר של כל עולם הספירות והעולמות.
הוראה- שיעורים
עריכהמהות חייו היה ללמוד וללמד, אהבתו ללמד הייתה כה עזה, שבמשך שלושים וחמש שנות עבודתו, יצא לשבתון פעם אחת בלבד וזאת בכדי ללמוד בתורו קולג'. הוא נהנה ללמד והיה תמיד מוכן לתת שיעור ללא קשר למספר התלמידים, כך לימד שיעורי קבלה ביישוב עופרה בזמן האינתיפאדה כאשר הגיעו 8 תלמידים.
רשימה חלקית מהשיעורים שנתן במשך שנים:
• יותר משני עשורים נתן שיעור בפרשת השבוע ברובע.
• שיעור נביא לנשים ברובע במשך שנים.
• שיעור קבלה בישוב עופרה במשך שנים.
• שיעור במרכז יאיר בנביא.
• שיעור בהר חומה בפרשת שבוע במשך 5 שנים אצל משפחת גלובר.
• שיעור במרכז יאיר בבית שמש.
• שיעור בקרית משה אצל משפחת בן-משה לזכרו של גיל ז"ל.
• שיעור של שערי אורה אצל משפחת דניאל.
• שיעור במכינה צבאית "חמדת "על שם הרב יהודה אשכנזי זצ"ל ועוד ועוד.....
הרב שלמה והגרים
עריכהלפני יותר שלושים שנה ביקש הרב אשכנזי מהרב שלמה ללמד גרים הלכה עם מחשבה כך הגדיר מניטו את השיעור. מאז עסק רבות בנושא הגרים והגיור. הנושא שהיה מאוד קרוב לליבו, תפס מקום נכבד בעולמו. גישתו הייתה מיוחדת, הוא כיבד את האנשים שעברו את תהליך המייגע של הגיור, הוא הזדהה אתם והפעיל את כל הקשורים והמאמצים כדי לעזור להם ובהרבה מקרים הגישתם ואופן הטיפול של המוסדות הפריע לו מאוד והוא לא הסתיר את הסגותיו.
עד סוף ימיו טיפל ונלחם בשביל כל תלמידיו וכצוואה שבוע לפני פטרתו למרות ייסוריו ומכאוביו, הדבר שהטריד ביותר את מנוחתו יותר מכול-מי ילך עם בחורה בתהליכי גיור במידה והדבר לא יסתייע בידו, כמו-כן ביקש מבנו בצורה מפורשת שידאג לכך. הדבר נעשה כמצוותו ובימי השבעה חתנו שלום גליל הלך ליווה וסייע בכל הדרוש עד קיום צוואתו, היא גוירה כדת משה וישראל. בכלל אמר הרב שלמה במספר הזדמנויות שהוא חש ממש שנשמת הגרים שליווה הייתה במעמד הר סיני ולכן עבורו זאת הייתה שליחות חשובה ומקודשת.
חתונות-מעמד האישה
עריכהכרב מחתן אהב לערוך חופות. התנאי לעריכת חופה פגישה עם הזוג לפחות פעם אחת לשיחה. השיחה הייתה חשובה מאוד בעיניו, בה הקפיד להסביר את מהות הבית היהודי ובמיוחד שם דגש על נושא כיבוד האישה. היחס שלו לנשים היה בנוי על שוויון מוחלט אבל תמיד לפי ההלכה. הוא לא הבין את הנשים שחיקו את הגברים בכל. הוא טען שנשים היו צריכות לשבת ולחשוב על דרך ספציפית להן לעבוד את ה' ולא לרצות להיות כמו הגברים. במקרים רבים בהם הציג את השקפתו בשיעוריו, היו ניגשות אליו כמה תלמידות וביקשו עצות מעשיות לעבודת ה'. הוא צחק וענה: "אם אתן שואלות אותי סימן שלא הבנתן, אני לא אישה ולכן לא אוכל לתת עצות."
ק"ק "עת לחננה"
עריכההרב שלמה מנהיג קהילה ברובע היהודי בירושלים. יחד עם הקהילה הצרפתית ברובע מקים בית כנסת, בבית שנפדה ברובע הנוצרי, על שם הקדוש אלחנן אתלי הי"ד בנו של אחד מעמודי התווך של הקהילה - יוסף אתלי. כמו בכל שאר תחומי חייו, הנהיג את הקהילה בעוצמה וביושר, בארגון הרוחני והגשמי. בבית הכנסת הגיע ראשון ועזב אחרון ובינתיים שימש את המתפללים בארגון – סדור השולחנות והכיסאות, המפות הלבנות, מחיצת עזרת הנשים, עריכת הסידורים-חומשים-מחזורי התפילה, גלילת ספר התורה למקום הקריאה. חינך את ועודד את ילדי בית הכנסת לקריאת פסוקי דזמרה בניגון והתאמה נכונה-למקדימים ניתנה הפתעה, חינכם להשתתפות בנעימות ומזמורים-"א-ל אדון על כל המעשים", "אין כאלוקינו" ולתינוקות של בית-רבן בהשתתפות באמירת "ימלוך" ברוב עם ובקול רם ומייד אחר-כך חלוקה אישית מידיו של במבה לכל ילד וילדה. כחזן שילב נעימה, עוצמה ודיוק כך גם בקריאה בתורה, אל מול ארון הקודש הקפיד לברך את תושבי ארץ הקודש, חברון, גוש קטיף-"ויחזירם במהרה לביתם", במאורעות קשים התפלל להצלה ולישועה לתושבי ירושלים, הצפון ושדרות. תפילה לנוהגים בכביש "וייתן דעת ותבונה לאוחזים בהגה", תפילה מיוחדת לאוהבי הארץ שפעלו ליישובה וכיבושה כפי שעוד יוזכר. בסיום התפילה הכריז על זמני התפילות, קידוש, שיעור, התכנסות ועצרת – למען ארץ ישראל. היו ימים חשובים ומיוחדים שהיה מייחדם, כדוגמת יום העצמאות אשר היה נחגג בקהילה באמירת הלל גם בלילה וסעודת מצווה עם פעילות וחידונים. פורים, מי שלא ראה את שמחת הפורים של הרב שלמה לא יודע שמחת יין מהי. מבית לבית בין חברי הקהילה, היה מהלך ברחובות העיר העתיקה מלווה בבני משפחתו ושאר עוברים ושבים, בשירה ובדברי תורה, ובכל בית היה נעצר, שותה ומברך ומקדש את יום הפורים. סוכתו הייתה פתוחה לכל מאן דהו בכל שעות היממה, היו נכנסים ובאים, שומעים דברי תורה, אוכלים ושותים, אפילו כומר צרפתי שנדהם לנוכח המחזה הקפיד כל שנה להביא קבוצות להראות להם מהי סוכה ומהו יהודי. יותר מכול בחרדת קודש נכנס לימים הנוראים, מאשמורת השחר לאמירת הסליחות, לתפילות הבלתי נשכחות, תקיעת השופר ודברי ההתעוררות בעת נעילת שערי שמים. ככהן היוצא בשלום מקודש הקודשים היו יוצאים כל הקהילה, לאמירת ברכת הלבנה לאחר סיום תפילת יום הכיפורים בשירה ובזמרה, אך מיד לאחר שטעם משהו קטן, החל בבניית הסוכה, כמאמר חז"ל "מצווה גוררת מצווה"
אבא, סבא
מנהיג, איש-משפחה
עריכהבכל תחום הנהיג בעשייתו, במשפחתו הדבר בה לידי ביטוי בתמציתיות ובעוצמה רבה. ראשית בכבוד הרב שרכש לנוות ביתו – דניאל, הפרגון, המילה הטובה, הקימה לאחר הקידוש והגשת הגביע בהדרת כבוד, בפת הקידוש הראשונה- הדרכה שהקפיד להעביר לבניו וחתניו. דרכו החינוכית לילדיו, הקניית דרכי חשיבה, לימוד מתוך עמל ועשייה, מתוך מסירות ואכפתיות לזולת, המסר המרכזי היה אחדות ודיבוק המשפחה כאיש אחד בלב אחד כשלכל אחד סגננו ואופיו המיוחד. הקבלה והאמון, הביטחון וחיזוק דרכם של ילדיו בעשייתם היו נר לרגליו. הטיולים, העצרות, שולחן השבת, החגים והמועדים בסגנונם המיוחד היו אבן דרך בבניית המשפחה. תחזוק הבית, שטיפת כלים, אינסטלציה, נגרות, זגגות, חשמלאות, צבעות הן פעולות יומיומית בדרך שגרה של דרך ארץ שקדמה לתורה.
על-אף עיסוקיו הרבים, היה ידוע לכולם שבחופש יש קייטנת סבא שלמה, טיולים וימי כיף, סבא שלמה אהב את ילדיו ונכדיו, אהב לספר ולהקשיב לכל נכד ונכד, תקופה ארוכה היה נוסע לבית אל ללמוד עם אלעד במסגרת של לימוד בבית הספר, תמיד דאג לשלומם ולעניינם של כל המשפחה, בליל שבת היה אוהב לשבת ולספר לנכדים סיפורים מעוררי עניין ובעלי לקח חשוב, הנכדים אהבו אותו וכיבדו אותו מאד, קשר מיוחד ומהודק היה לו עם בנותיו ובניו, קשר של אהבה ויראה אשר היו מבוססים על החינוך המיוחד והאמיתית של אבא סבא ר' שלמה.
ארץ ישראל
עריכהנאמן לארצו ולעמו, כאב והתאבל ר' שלמה על מעשי הנבלה שנעשו ליהודי גוש קטיף, צער אמיתי, ולאחר שחזר מכפר מימון אחרי ההתכנסות הגדולה בתחילת המאבק על גוש קטיף וראה שאין בכוונת הרבנים ללכת ברצינות למאבק אמיתי כנגד הגירוש שב לביתו. למרות שאשתו ובנותיו היו בגוש בתקופת הגירוש, נאמן לאמת שלו שאין בה פשרות, לא היה מוכן ללכת ולקיים מאבק סתמי, מידת ארץ ישראל שהייתה טבועה בו-מידת אמת. מאז עלייתו לארץ ישראל סירב לצאת ממנה, פעמים רבות הוצע לו לטוס להיות חזן בימים נוראים או להיות משגיח כשרות בתמורה לכסף רב, אולם אין הדבר עורר בו עניין כלל, ארץ ישראל זה ארץ ישראל. מיוחד היה בברכות שהיה מברך בפתיחת ספר תורה בבית הכנסת בשבת, הרב שלמה בירך את תושבי ארץ ישראל ואת העצורים על "פעולות נקם, תגמול ומילוי תפקידם, העצורים על דעותיהם ועל תלמוד תורתם" .
הרב אשכנזי ספרים
עריכה
הרב שלמה קיבל עליו, כשליחות חיים, להוציא את כתבי מורו ורבו הרב אשכנזי לאור. לא נחסך כל מאמץ, בדומה לשאר משימותיו במהלך חייו. הרב דאג לפאן הרוחני בלימוד שעות רבות, יחד עם ישראל פיבקו ואיתי אשכנזי, בכדי לעבור על כתבי הרב לתקן, לבאר, להדגיש ולהוסיף מידיעותיו, בכדי שהספר יצא. בנוסף כדרך חייו דאג לפאן הגשמי, גיוס תורמים, ההוצאה לאור וטיפול בכלל ההיבטים הרבים הקשורים להוצאת הספר. כחודשיים לפני פטרתו יצא הספר "סוד לשון הקודש" לשמחת הרב שלמה לא הייתה גבול. ובהשקת הספר אשר התקיימה בישיבת המקובלים בבת אל העביר ר' שלמה שיעור בלתי נשכח על ומתוך הספר. משאלת ליבו הייתה להוסיף ולהוציא עוד מספרי הרב אשכנזי, ואכן כתבי יד רבים של עבודתו נמצאים ברשותם של ישראל ואיתי העמלים כעת להמשיך את המורשת של הרב אשכנזי, ואת תורתו של הרב שלמה.
הנה מיטתו של שלמה שישים גיבורים סביב לה
עריכהבשנת תשס"ה אובחנה אצל הרב מחלת הסרטן , בכל מהלך השנתיים הקשות בהם סבל, לא השמיע ולו טרוניה אחת על מצבו. תמיד שידר חוזקה וגבורה, המשיך, התמיד וקיים את אורח חייו כרגיל, בהשכמה באשמורת הבוקר לטבילה, ללימוד ותפילה בנץ. ההתמדה שעות רבות על הוצאת ספריו של הרב אשכנזי. לימוד וליווי הגרים-כבנים עד ליומו האחרון.
תלונתו היחידה הייתה כאשר לא הצליח להניח תפילין או ללמוד כראוי בשל תופעות המחלה, רבים לא ידעו בכלל על מחלתו מכיוון שתמיד שידר עוצמה, חוזק וגבורה באצילותו המיוחדת.
ערב שבת בכ"ה בניסן הובהלנו לבית החולים עין כרם בירושלים, אחרי תקופה של שנתיים של סבל רב, וטיפולים מאכזבים, לבשורה שמצבו של אבא מחמיר, בתוך פחות משעה התאספו עשרות של חברים תלמידים ובני משפחה קרובים ורחוקים שרצו להיפרד מאבא, במשך שלש שעות נכנסו ובאו ואבא שמח וחייך לכל אחד, לפתע החל אבא לזמזם קטעים מתוך תפילות הימים הנוראים , "לך אלי תשוקתי", ו"אחות קטנה", בהתחלה בשקט ולאט לאט בהתחזקות ובעוצמה שרנו והתפללנו עם אבא את כל הפיוטים האהובים עליו כל כך, משירי הבקשות ועד לשיר השירים, וכל הזמן אבא מחייך ומזמזם ומקבל את אורחיו, כאשר הגיע חברו הטוב מוריס ריגל הכהן אמר אבא "כהן" וביקש לקבל את ברכתו של מוריס הכהן , לאחר מכן השארנו את אבא בחדר וכל אחד נכנס לחדר להפרדות אישית מאבא, מעמד מרגש זה היה מיוחד ועוצמתי, דמעות נגרו כמים ואהבה גדולה לר' שלמה מילאה את חלל המחלקה בבית החולים. עם סיום הפרדה האישית ביקש אבא להתפלל מנחה, ולהגיד את הווידוי, וקריאת שמע, על פי המלצת הרופאים התבקשנו לתת לאבא תרופת הרדמה בכדי שסבלו לא יהיה גדול, עם כניסת השבת הלך אבא לישון, מרים אחותנו הגדולה אמרה מיד שאבא לא ימות בשבת, אבא אהב את השבת בבגדיו הלבנים כמלאך בירידה לכותל המערבי, ואכן מלווה במשפחתו הקרובה ישן אבא בשבת שמסביבו בני משפחתו שרים ומתפללים כל העת.
במוצאי שבת ז"ך בניסן עלתה נשמת אבא זכה ותמימה לאחוז בכיסא הכבוד ולהיות למליץ יושר לעמו ולארצו.
מלווה בתלמידיו הרבים קטנים כגדולים, זקנים עם נערים, גרים, בעלי בתים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים, משפחתו- אחיותיו ואחיו, בנותיו, בניו, נכדיו ואשתו נאות ביתו
למנוחת עולמים בהר הזיתים אל מול קודש הקודשים.