משפט האפסים של הילברט קובע כי אם p הוא פולינום כלשהו המקיים שלכל מתקיים (כלומר p מתאפס על היריעה (V(I) אז קיים מספר טבעיr כך ש .
מסקנה מיידית ממשפט זה היא משפט האפסים החלש הקובע כי אם I הוא אידאל ממש (כלומר אינו שווה לחוג כולו), אז הקבוצה אינה ריקה, כלומר קיימת נקודה x שהיא אפס משותף לכל הפולינומים בI. מסקנה זו היא במובן מסוים הכללה של המשפט היסודי של האלגברה: בשדה סגור אלגברית, לא זו בלבד שלכל פולינום יש לפחות שורש אחד, אלא גם לכל קבוצת פולינומים שאינה יוצרת (כאידאל) את החוג כולו יש לפחות אפס משותף אחד.
בסימונים המקובלים בגאומטריה האלגברית, נהוג לכתוב את משפט האפסים של הילברט כך:
לכל אידאל J. הסימון הוא הרדיקל של J המוגדר להיות אוסף האיברים בחוג שחזקה חיובית כלשהי שלהם שייכת ל-J, ו-(I(U הוא אידאל כל הפולינומים שמתאפסים על הקבוצה .
הניסוח הנפוץ למשפט האפסים של הילברט הוא זה המופיע בהקדמה. יחד עם זאת, יש למשפט גרסאות נוספות אשר שימושיות בהקשרים שונים. ניתן לחלק את הגרסאות השונות לגרסאות "שקולות" ולגרסאות "חלשות". את הסוג הראשון ניתן להסיק יחסית בקלות מהנוסח המקורי של המשפט, וניתן גם להסיק את המשפט המקורי מהניסוח - ולכן מכונות שקולות. את הגרסאות החלשות, לעומת זאת, ניתן להסיק מהנוסח המקורי, אך יחסית קשה יותר להסיק את המשפט מהן. אחת מהדרכים להסיק את הגרסה המקורית של המשפט מתוך הגרסאות החלשות היא הטריק של רבינוביץ', אשר מנוסח בהמשך.
גרסה שקולה למשפט האפסים של הילברט היא כלהלן. נניח כי K הוא שדה סגור אלגברית ויהיו פולינומים כך שמערכת המשוואות פתירה מעל K. יהיה g פולינום כך שלמערכת הבאה אין פתרון ב-K:
אזי, קיימים פולינומים ומספר טבעי r, כך ש-. זאת אומרת, קיים עד לכך שהמערכת הנתונה אינה פתירה.
ניתן להראות כי גרסה זו שקולה לניסוח המקורי של המשפט בצורה הבאה: נשים לב שהתנאי על הפולינום g שקול לכך שלכל מתקיים . בנוסף, קיים מספר טבעי r כך ש אם ורק אם קיימים פולינומים , כך ש-. לכן, גרסה זו שקולה למשפט האפסים עבור אידאלים מהצורה . ממשפט הבסיס של הילברט, לכל אידאל קיימים פולינומים כך ש- ולכן הגרסאות שקולות.
גרסה חלשה למשפט האפסים של הילברט, המוכרת גם כמשפט האפסים החלש היא כלהלן:
משפט- יהיה K שדה סגור אלגברית, ויהי כך ש-. אזי, .
כלומר, בשדה סגור אלגברית, לכל מערכת משוואות פולינומית בכל כמות סופית של משתנים יש פתרון כאשר אין שורת סתירה (כאשר איננו צירוף של איברי ). כאמור לעיל, זוהי הכללה של המשפט היסודי של האלגברה.
ניתן להסיק גרסה זו מהנוסח המקורי באופן הבא: יהי אידאל J כך שמתקיים , אזי מתקיים גם כי . ממשפט האפסים, , ובפרט קיים r טבעי כך ש-, ולכן .
ניסוח זה נובע מהניסוח הקודם. אכן, יהיה J אידאל מקסימלי ובפרט . מהניסוח הקודם קיים . נגדיר הומומורפיזם על ידי הצבה בנקודה a, זאת אומרת . מתקיים כי , ולכן, ממשפט האיזומורפיזם, . כיוון ש-K הוא שדה, אזי הוא אידאל מקסימלי, וממקסימליות J נסיק כי .
הניסוח שורת סתירה נובע מניסוח זה באופן הבא: יהי אידאל ויהי אידאל מקסימלי המכיל אותו. מהניסוח עבור אידאלים מקסימליים נסיק כי ולכן , ובפרט .
ניסוח חלש נוסף הוא הניסוח הבא, אשר מאפיין פתרונות למערכות פולינומים:
משפט - יהיה K שדה ויהיו פולינומים. נניח כי קיימת הרחבת שדות L/K , כך שקיימים איברים , עבורם לכל . אזי קיימת הרחבת שדות סופית K'/K ואיברים כך ש- לכל .
במילים אחרות, אם קיים פתרון למערכת בהרחבת שדות כלשהי, אז קיים פתרון בהרחבה סופית. בפרט, אם השדה K סגור אלגברית, נקבל כי קיום פתרון בהרחבה כלשהי גורר קיום פתרון בשדה K.
ניסוח זה נובע משורת סתירה, נראה זאת עבור המקרה בו השדה K סגור אלגברית: נניח כי לא קיים שורש משותף למערכת הפולינומים . משורת סתירה, נקבל כי הוא צירוף של הפולינומים , ולכן לא קיים פתרון באף הרחבת שדות.
ניתן גם להסיק את שורת סתירה ממשפט זה: יהי J אידאל ויהיו פולינומים כך ש-. באופן מידי נקבל שקיים פתרון למערכת הפולינומים באלגברה . יהיה אידאל מקסימלי, אז קיים גם פתרון במנה . ממקסימליות m נקבל כי F שדה, ובנוסף הוא נוצר סופית כאלגברה, כיוון שממשפט הבסיס של הילברט מקיים תכונה זו. מהמשפט, כיוון ש-K סגור אלגברית, נקבל כי קיים פתרון למערכת הפולינומים בשדה K.
הטריק של רבינוביץ' הוא הוכחה עבור הגרסה המקורית של משפט האפסים של הילברט מתוך הגרסה החלשה - שורת סתירה[1].
יהי K שדה סגור אלגברית, יהי אידאל ויהי g פולינום המתאפס בכל . ממשפט הבסיס של הילברט, קיימים כך ש-. נרצה להראות כי . אם g = 0, אזי התנאי מתקיים. אחרת, נוסיף משתנה חדש y, ונשים לב שלפולינומים , אין שורש משותף. זאת אומרת, . ממשפט האפסים החלש, נקבל כי , ובפרט,
עבור פולינומים כלשהם. נתבונן בשיוויון המתקבל בחוג המנה . כיוון שבחוג זה y = 1/g, נקבל כי
כיוון שבביטוי שבאגף ימין רק g מופיע במכנה, אזי עבור r טבעי ופולינומים כלשהם מתקיים
ולכן בחוג R,. זאת אומרת, קיים פולינום , כך שמתקיים השיוויון
כיוון שבאגף שמאל, המקדם של המשתנה y הוא אפס, אזי q = 0, ולכן . זאת אומרת, , כרצוי.
אחת מהמסקנות הנובעות ממשפט האפסים של הליברט היא כי רדיקל ג'ייקובסון של אלגברה נוצרת סופית שווה לרדיקל הנילפוטנטי. רדיקל ג'ייקובסון של אלגברה A, אשר מסומן על ידי , או לעיתים , מוגדר להיות החיתוך של כל האידיאליים המקסימליים ב-A. לעומת זאת, הרדיקל הנילפוטנטי, אשר מסומן על ידי , או , מוגדר כחיתוך של כל האידיאליים הראשוניים ב-A. כיוון שכל אידיאל מקסימלי הוא גם אידיאל ראשוני, אזי רדיקל ג'ייקובסון תמיד מוכל ברדיקל הנילפוטנטי. המסקנה מראה כי אם האלגברה A נוצרת סופית, אזי למעשה יש שיוויון.
למשפט האפסים יש הוכחות רבות, מתוכן נציין שתי הוכחות. הראשונה היא עבור שדות גדולים, והיא קצרה יחסית; השנייה מוכיחה את המקרה הכללי ומופיעה בהמשך. בשתי ההוכחות, נוכיח את משפט האפסים של הילברט על ידי כך שנוכיח את הגרסה החלשה - פתרון למערכות פולינומים בהרחבת שדות. ניתן להסיק את הגרסה המלאה בהינתן החלשה על ידי הטריק של רבינוביץ' אשר מנוסח למעלה. שתי ההוכחות מתבססות הטיעון הבא:
יהיה K שדה ויהיו פולינומים. נניח כי קיימת הרחבת שדות L/K , כך שקיימים איברים , עבורם לכל . נסמן ב- את הסגור האלגברי של K. מספיק להראות שקיים פתרון , כך ש- לכל . אכן, אם ישנו כזה פתרון, אזי קיים פתרון בשדה , ובנוסף ההרחבה K'/K סופית, כיוון שהאיברים אלגבריים מעל K. לכן, נניח מעתה שהשדה K סגור אלגברית.
נוכיח תחילה עבור המקרה , שלו יש הוכחות קצרות רבות. נציג כאן את אחת מהן: נסמן ב- את מקדמי הפולינום לכל . מתקיים שישנו פתרון למערכת המשוואות בשדה . כיוון ש-, וכיוון שהשדה K סגור אלגברית, ניתן לשכן את 'L ב-K ולכן קיים פתרון ב-K.
נוכיח עתה את המקרה הכללי. נניח, בלי הגבלת הכלליות, כי ההרחבה L/K היא נוצרת סופית, אחרת נבחר את ההרחבה הנוצרת סופית , אשר מכילה גם היא פתרון. נסדר את איברי הפתרון כך שיתקיים התנאי הבא: האיבר טרנסצנדנטי מעל , האיבר טרנסצנדנטי מעל , ובאופן כללי האיבר טרנסצנדנטי מעל לכל , עבור . יתר האיברים, , הם אלגבריים מעל . נסמן ונשים לב כי ההרחבה היא סופית, מאופן בחירת k. כיוון ש- טרנסצנדנטי מעל לכל , אזי מתקיים כי , זאת אומרת, 'L הוא שדה הפונקציות הרציונליות עם k איברים ומקדמים ב-K.
יהי בסיס ל- ונניח נניח כי , אחרת נוסיף אותו לבסיס. יהיו איברים כך ש- לכל , ו- לכל .בחירה זאת מאפשרת לנו להציג את המשוואות כמנה של פונקציות לינאריות באיברי הבסיס עם מקדמים ב-. נרצה למצוא איברים אשר לא יאפסו את המכנה. כדי לעשות זאת, נבחר ככה שכל האפסים של המכנה יהיו אפסים של הפולינום ונבחר כך ש-. בצורה פורמלית, נבחר כך ש- לכל ו- לכל ולכל . כיוון ש-, אזי קיים כך ש-. מתקבל כי , ובפרט , לכל .
נגדיר K-אלגברה A באופן הבא: מוגדרת על ידי הבסיס כך שמתקיים לכל . במילים אחרות, A היא האלגברה הנוצרת על ידי הצבת בבסיס e. נגדיר על ידי . באופן זה מתקיים כי לכל . לבסוף, יהיה אידיאל מקסימלי ולכן הוא שדה. בנוסף הוא הרחבה סופית של K. כיוון ש-K סגור אלגברית, אזי . נסמן ההטלה לשדה המנה, לכל , ונקבל כי לכל . זאת אומרת, הוא פתרון למערכת הפולינומים , כרצוי.
ראשית, במקרה הפרויקטיבי יריעה פרויקטיבית היא אוסף פתרונות של פולינומים מאידאל הומוגני (אידאל שלכל איבר בו, גם החלקים המונומיים שלו שייכים אליו), אותה נסמן גם כן .
בכיוון ההפוך, כל תת-קבוצה במרחב פרויקטיבי שולחים לאידאל שנוצר על ידי הפולינום ההומוגניים שמאפסים את כל הנקודות בה, אותו נסמן .
נקבל טענה דומה לגרסה החלשה על שורת סתירה כלעיל:
משפט - עבור אידאל הומוגני , מתקיים אם ורק אם מכיל אידאל הומוגני , בו כל מונום של כל פולינום הוא ממעלה לפחות.
וכעת נקבל את ההתאמה:
משפט האפסים בגרסה הפרויקטיבית- לכל אידאל עבורו מתקיים (כלומר הוא לא מכיל אידאל כנ"ל), מתקיים .
משפט בקומבינטוריקה, המוכר בשם "משפט האפסים הקומבינטורי", משמש להוכחת תוצאות שונות מתורת המספרים האדיטיבית, תורת הגרפים וקומבינטוריקה, ומנוסח כלהלן: יהיה K שדה ויהי פולינום ממעלה d. יהיו שלמים כך שהמקדם של המונום ב-f אינו אפס, וכן כי . אזי, לכל תתי קבוצות המקיימות , לכל , קיימים , כך ש-.
השימוש במשפט מוכר לעיתים גם כשיטה הפולינומית שמקורה במאמר של נוגה אלון ומיכאל טרסי[3]. השיטה פותחה לאחר מכן על ידי אלון, נתנסון ורוזה בשנים 1996-1995[4] ונוסחה מחדש על ידי אלון בשנת 1999[5]. המשפט קיבל את שמו כיוון שניתן לראות בו כמקרה פרטי של משפט האפסים של הילברט. דוגמאות לשימושים של המשפט הן הוכחות פשוטות למשפט שבלי-וורנינג על אפסים של מערכות של פולינומים, ומשפט קושי-דוונפורט בקומבינטוריקה אדיטיבית.
באנליזה פונקציונלית, משפט גלפנד מנזור, הקרוי על שם המתמטיקאיים ישראל גלפנד וסטניסלב מזור, הוא המשפט הבא: תהי Aאלגברת בנך מרוכבת עם יחידה וחלוקה. אזי Aאיזומטרית לשדה המספרים המרוכבים. במילים אחרות, שדה המספרים המרוכבים הוא האלגברת בנך המרוכבת היחידה בה כל איבר לא אפס הוא הפיך, כאשר היחידות היא עד כדי איזומטריה.
ניתן לראות במשפט האפסים של הילברט כמקרה פרטי של המשפט הטוען כי תורת השדות הסגורים אלגברית ממאפיין נתון, היא שלמה. במילים אחרות, כל טענה ספיקה בלוגיקה מסדר ראשון הנוגעת בשדות סגורים אלגברית, ממאפיין נתון, בפרט, ניתן להסיק מכך את הניסוח של משפט האפסים ביחס לפתרון למערכות פולינומים בהרחבת שדות.