נאיב בוקלה
נאיבּ ארמנדו בּוּקֵלֶה אורטס (בספרדית: Nayib Armando Bukele Ortez; במקור הערבי-ספרדי: נג'יב ארמנדו אבו קילה אורטס, נולד ב-24 ביולי 1981) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים סלוודורי המכהן כנשיא ה-46 של רפובליקת אל סלוודור החל מ-1 ביוני 2019. נבחר מטעם המפלגה השמרנית GANA (הברית הגדולה למען אחדות לאומית), והוא הנשיא הראשון מאז חוסה נפוליאון דוארטה (1984–1989) שלא נבחר מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות – FMLN (החזית לשחרור לאומי פרבונדו מרטי) ו-ARENA (הברית הרפובליקנית הלאומית). הוא החליף בשלטון את הנשיא סלוודור סאנצ'ס סרן לאחר הבחירות בשנת 2019, שבהן זכה ב-53% מהקולות. הוא נבחר לכהונה שנייה בשנת 2024, לאחר שזכה ב-85% מהקולות.[1]
.jpg) | |||||||
| צילום מ-2019 | |||||||
| לידה |
24 ביולי 1981 (בן 43) סן סלוודור, אל סלוודור  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | Nayib Armando Bukele Ortez | ||||||
| מדינה |
אל סלוודור | ||||||
| השכלה | משפטים (אוניברסיטת UCA) | ||||||
| עיסוק | איש עסקים | ||||||
| מפלגה |
מ-2017 הברית הגדולה לאחדות לאומית עד 2017 – החזית לשחרור לאומי פרבונדו מרטי | ||||||
| השקפה דתית | נצרות רומית-קתולית | ||||||
| בת זוג | גבריאלה רודריגס | ||||||
| ילדים | לילה בוקלה רודריגס | ||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||
| אב | ארמנדו בוקלה קטן | ||||||
| אם | אולגה אורטס | ||||||
| |||||||
  | |||||||
בעבר כיהן כראש העיר נואבו קוסקטלן (2012–2015), וכראש עיריית סן סלוודור (2015–2018), כשנבחר מטעם מפלגת FMLN.
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו, השכלה ועסקים
עריכהבוקלה נולד ב-1981 בסן סלוודור.[2] אביו היה ארמנדו בוקלה קטן (1946–2015), שהיה מהנדס, כימאי ואימאם ממוצא פלסטיני. האב נולד למשפחה נוצרית שמקורה בירושלים ובבית לחם, ולאחר שהתאסלם הפך לאחד ממנהיגי הקהילה המוסלמית במרכז אמריקה. אימו, אולגה מרינה אורטס, היא ממוצא ספרדי.[3] בוקלה גדל כנוצרי, והוא מזדהה כקתולי.[4] בוקלה למד משפטים באוניברסיטה המרכז-אמריקאית על שם חוסה סימאון קאניאס בסן סלוודור, אך הפסיק את לימודיו כדי להתפנות לעיסוקיו האחרים.
בוקלה גילה מצעירותו כישורים בעסקים. הוא ניהל תחילה עסק לפרסום בבעלות אביו. בהמשך ניהל עסק לשיווק אופנועי ימאהה, ובשנת 2011 היה ליו"ר קבוצת הפרסומות "אוברמט" וחברות נוספות.
קריירה פוליטית
עריכהבמשך 10 שנים היה בוקלה פעיל במפלגת השמאל יורשת הגרילה המהפכנית "החזית לשחרור לאומי פרבונדו מרטי". הוא נבחר מטעמה כראש העיר נואבו קוסקטלן, במרכז המדינה, ומאוחר יותר כראש עיר הבירה סן סלוודור. בהמשך, הוא הסתכסך עם מפלגתו, ובאוקטובר 2017 סולק ממנה.
בפברואר 2018 השתתף כראש עיר בוועידה הבין-לאומית לראשי הערים בירושלים וביקר בכותל המערבי. בהזדמנות זאת סיפר שסבה של אשתו היה ממוצא יהודי ספרדי. בימי מערכת הבחירות השתייכותו הדתית הייתה שנויה במחלוקת והוא נראה בעבר מתפלל במסגד במקסיקו. בשנים האחרונות הדגיש שאינו משתייך לדת מסוימת, אולם סיפר על אמונתו באלוהים ובישו.[5] כראש העיר סן סלוודור מתח ביקורת על הממסד הישן של המדינה ופעל רבות לשיפור התשתיות ושיפוץ חלקים של בעיר.
בדומה למועמדים אחרים לתפקיד הנשיא הבטיח להיאבק בכנופיות העולם התחתון, הקרויות "מאראס", ובפשיעה האלימה ובסחר הסמים שהפכו לאורך השנים למכה קשה במדינה. הוא נבחר בפברואר 2019.[6]
נשיא אל סלוודור
עריכהבתחילת הכהונה המשיכה הירידה בכמות מקרי הרצח במדינה,[7] אך לפי נתוני האו"ם, שיעור מקרי הרצח במדינה נותר בין הגבוהים בעולם. באפריל 2020 חל זינוק במספר הרציחות. לשכת הנשיא פרסמה שורה של הנחיות לענישת חברי כנופיות בעונשי מאסר והפיצה תמונות המעידות על יחס אכזרי שהם זכו לו מצד כוחות הביטחון.[דרוש מקור]
בפברואר 2020, לאחר שהתמהמה בית המחוקקים בקבלת החלטה על הגדלת התקציב לצבא, שלח בוקלה חיילים ושוטרים לבית הקונגרס כדי ללחוץ על חבריו לפעול. ההחלטה חוללה משבר חוקתי.[דרוש מקור]
לקראת הבחירות לפרלמנט בפברואר 2021 הקים בוקלה מפלגה חדשה בשם "רעיונות חדשים", (NI) בראשות בן דודו, חאבייר זבלה בוקלה. בבחירות, שבהן השתתפו 50.3% מבעלי זכות ההצבעה, זכתה המפלגה ב-66.5% מהקולות והשיגה 56 מתוך 84 מושבי הפרלמנט. בעקבות ניצחון מרשים זה, השלטון נקט במספר החלטות שפורשו כנוטות לסמכותנות: פוטרו 5 שופטים מבית המשפט העליון והתובע הכללי, והמפוטרים הוחלפו על ידי אישים הנאמנים לנשיא;[8][9] שופטים מעל גיל 60 אולצו לפרוש לגמלאות; פוזרה הוועדה נגד שחיתות, שהוקמה במדינה על ידי ארגון מדינות אמריקה; מספר שרים שכיהנו בממשלה הקודמת נעצרו.[דרוש מקור]
מספר המושבים בפרלמנט הוקטן ל-60. ריצתו של בוקלה לכהונה נוספת התאפשרה בזכות שופטים שמינה הנשיא לבית המשפט העליון, בעוד קודם לכן נשיא לא יכול היה להיבחר לשתי כהונות רצופות. ובין לבין, צמצמה הממשלה את הגישה לנתוני הפשיעה והגבירה את הלחץ על העיתונאים ועל ארגוני זכויות אדם.[10][11]
בפברואר 2024 נבחר לכהונה שנייה כנשיא אל סלוודור ברוב עצום של 85% מהקולות. מפלגתו מחזיקה ב-56 מושבים בקונגרס מתוך 60.
הביטקוין כהילך חוקי
עריכהבתחילת 2021 קידם את הגדרת ביטקוין כמטבע רשמי במדינה, ובחודש יוני של אותה השנה הפך המטבע להילך חוקי באל סלוודור.[12]
מאבק בארגוני הפשע. מצב חירום מתמשך
עריכהב-2015, עם 107 רציחות ל-100,000 תושבים, נודעה אל סלוודור כאחת הארצות המסוכנות בעולם מבחינת הפשיעה המאורגנת, והעיר סן סלוודור כונתה "בירת הרציחות של העולם" עם רצח אחד לשעה.[13] רוב הרציחות בוצעו על ידי ארגוני הפשע MS-13 ו-Barrio 18 – הראשון הוקם בשנות ה-1980 על ידי פליטים סלוודורים בלוס אנג'לס והשני בשנות ה-1960 על ידי מהגרים ממקסיקו.[14][15]
אחרי שבשנים הראשונות הסתמנה ירידה מסוימת במספר הרציחות (38 רציחות ל-100,000 תושבים ב-2019),[16] המדינה הגיעה שוב לשיאי פשיעה רצחנית. בחודש מרץ 2022 הופרה "שביתת הנשק" בין כנופיות פשע לממשלה. בסוף חודש מרץ 2022 נרצחו באל סלוודור 87 בני אדם תוך שלושה ימים.
ב-27 במרץ 2022 הכריז הנשיא על "מלחמה בכנופיות" ולבקשתו, אישרה האספה המחוקקת של אל סלוודור, בתמיכה של 67 קולות, הכרזה על מצב חירום במדינה, שאִפשר מעצרים מנהליים ללא צווי בתי משפט. מצב החירום הוארך בחודשים אפריל ומאי.
בתחילת שנת 2019, לפי ההשערות, פעלו במדינה 67,000 חברי כנופיות פשע. הנשיא הכריז על "מלחמה בכנופיות". נכון ליוני 2023, מעל 70,000 אנשים נעצרו במסגרת מעצרים אלה. אל סלוודור נחשבה למדינה עם שיעור המאסרים הגבוה בעולם (מספר משוער של 1,086 אנשים ל-100,000 תושבים לפי World Prison Brief, ו-1,220 אנשים ל-100,000 תושבים לפי העיתון החשוב במדינה – La Prensa Grafica. ארגוני זכויות אדם גינו מעצרים שרירותיים ואף עשרות מקרי מוות בעת החקירות. לפי הארגון Socorro Jurídico Humanitario, מתוך 83,000 עצורים לפחות כ-30,000 היו חפים מפשע. הנשיא הכחיש את המספרים האלה. מאוחר יותר, ב-12 בנובמבר 2024 הודה שעלולים לקרות מקרי אי צדק והודיע ששוחררו כ-8,000 חפים מפשע ושכל מי שאינם אשמים ישוחררו.[17][18]
בינואר 2023 נחנך המרכז להסגר הטרוריסטים CECOT, בית סוהר שנועד ל-40,000 אסירים. על אף הביקורת על הפרות זכויות האדם, "המלחמה נגד הפשע" העניקה לנשיא בוקלה פופולריות עצומה.[19] לפי המספרים הרשמיים, שיעור הרציחות במדינה ירד ב-2022 לשפל היסטורי של 7.8 ל-100,000 תושבים. אומנם צוין שגופות שנמצאו בקברים מחתרתיים משותפים לא נספרו, וייתכן כי מספר הרציחות הוא יותר גבוה מזה שהוצהר.[20]
סגנונו, התקשורת והפופולריות בקרב העם
עריכהבשנת 2019 ניהל בוקלה מערכת בחירות "פוסט-אידאולוגית",[21] תוך כדי הוקעת שחיתותן של שתי המפלגות המסורתיות והפגנת דימוי צעיר ונון-קונפורמיסטי. בוקלה הסתמך בעיקר על הרשתות החברתיות לתקשורת בלתי-אמצעית עם הבוחרים.
בעקבות השינוי הדרסטי בפשיעה והשינוי באיכות החיים במדינה, הפופולריות של בוקלה – שמתואר כ"דיקטטור cool" וכמעין "מלך פילוסוף" צעיר – הגיעה בהתחלת שנת 2024 הגיעה קרובה ל-90%.[22] ב"טיים מגזין" דיברו בספטמבר 2024 על "הנשיא הכי סמכותני והכי פופולרי בעולם". הוא נבחר בפברואר 2024 מחדש עם 85% מהקולות.[23]
מדיניות החוץ
עריכהבתחילת כהונתו ניתק בוקלה את היחסים הדיפלומטיים עם ונצואלה, גירש את הדיפלומטים הוונצואלים והכיר בראש האופוזיציה במדינה זו, חואן גואידו כנשיא. החלטתו זכתה לברכת שגרירות ארצות הברית.
בשנת 2021 התערערו היחסים עם ארצות הברית, בין השאר, בעקבות התקרבות מסחרית בין אל סלוודור לסין, שסיפקה למדינה חיסונים נגד קורונה וסיוע כלכלי. כמו כן נמתחה ביקורת אמריקאית חריפה על פקידים מושחתים מקרב מקרובי הנשיא בוקלה, לרבות ראש הקבינט שלו, שר ביטחון הפנים לשעבר ויושב ראש מפלגת GANA.[דרוש מקור: כולל לכך שהפרסום הוא תגובה להתקרבות לסין]
ב-2022 נמנעה אל סלוודור בהצבעות הגינוי באו"ם של פלישת רוסיה לאוקראינה.
הנשיא גינה את מתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023, תיאר את חמאס כ"חיות פראיות" שאינן מייצגות את הפלסטינים, והשווה את הארגון ל-MS-13. לדבריו, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לעם הפלסטיני הוא שחמאס ייעלם לחלוטין.
במרץ 2024 הציע בוקלה לשלוח משלחת להאיטי כדי לעזור בתמיכת האו"ם בפתרון בעיות כנופיות הפשע במדינה זאת. אל סלוודור הצהירה על נכונות לשלוח חיילים לצורך פטרול ברחובות ופיקוח אווירי במסגרת כוח המשימה הרב-לאומי לתמיכה בביטחון האיטי.
ב-2025 הציע לממשל טראמפ בארצות הברית לחתום על הסכם שבמסגרתו תקבל אל סלוודור מהגרים שגורשו מארצות הברית, מכל לאום שהוא, בכללם אסירים שנשפטו ונכלאו. ההסכם תואר כמיקור חוץ של מערכת הכליאה של ארצות הברית.[24]
מדיניות התרבות
עריכהבוקלה קידם את גלישת הגלים בחלק מההיצע התיירותי של ארצו. פותחו כמה מיזמים בתחום בחופים של אל סלוודור: «Surf City 1» במחוז לה ליברטאד, במימון סין, ו-Surf City 2 במחוזות אוסולוטאן וסן מיגל.[25][26]
ב-2023 אירחה אל סלוודור את תחרות מיס יוניברס בפעם השנייה אחרי שנת 1975.[27]
ב-14 בנובמבר 2023 חנך הנשיא את הספרייה הלאומית של אל סלוודור BINAES, שבניינה המודרני עלה 54 מיליון דולר ומומן בסיוע סיני. היא נבנתה במרום האכסניה הישנה – ספריית "פרנסיסקו גווידיה" שנהרסה. היא תהיה הספרייה הציבורית היחידה בעולם שתהיה פתוחה לקהל 24 שעות ביממה כל ימי השבוע.[28]
חיים אישיים
עריכהבשנת 2014 התחתן עם גבריאלה רודריגס. בוקלה ציין שמשפחתה של זוגתו אומנם נוצרייה, אך היא בעלת שורשים יהודיים ספרדיים רחוקים. לזוג שתי ילדות: לילה ואמינה.
אחד מאחיו, אמרסון בוקלה, הוא אימאם של קהילה מוסלמית.
לקריאה נוספת
עריכה- Angeline Montoya - Salvador dans Le Bilan du Monde, Le monde Hors-série, édition 2023 p.134
קישורים חיצוניים
עריכה
נאיב בוקלה, ברשת החברתית פייסבוק
נאיב בוקלה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נאיב בוקלה, ברשת החברתית אינסטגרם
נאיב בוקלה, ברשת החברתית טיקטוק
נאיב בוקלה, סרטונים בערוץ היוטיוב
ניו יורק טיימס, המדינה האלימה הימרה על צעיר שיציל אותה. היא קיבלה רודן מילניאלי בהתהוות, באתר הארץ, 7 במאי 2020- אסף רוזנצוייג, "בטוח פה יותר מישראל": איך "הדיקטטור המגניב בעולם" ניקה את הרחוב, באתר מאקו, 17 באוגוסט 2023
- איילת שני, "כן, הוא דיקטטור. אבל הוא נתן לאזרחים חיים נורמליים", באתר הארץ, 6 במרץ 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ El Salvador's President Bukele claims reelection victory with more than 85% of votes, France 24, 2024-02-05 (באנגלית)
- ^ ביוגרפיה רשמית ברשת
- ^ Raphael Ahren report in Times of Israel 2019
- ^ "Polémica por Imágenes de Bukele en Oración Dentro de una Mezquita" [Controversy over Images of Bukele in Prayer Inside a Mosque]. El Mundo (בספרדית). 8 בינואר 2019. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2019. נבדק ב-5 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ בכתבה ב-Diario El Mundo 8/1/2019
- ^ בנו של אימאם פלסטיני נבחר לנשיא אל סלבדור: "עשינו היסטוריה", באתר וואלה, 4 בפברואר 2019
- ^ יום ללא רציחות באחת המדינות האלימות בעולם, באתר ynet, 2 באוגוסט 2019
- ^ טיהור פוליטי באל סלוודור: מפלגתו של הנשיא הדיחה שופטי עליון ואת התובע הכללי, באתר הארץ, 2 במאי 2021
- ^ אזרחי המדינה המדממת הימרו על צעיר שיציל אותם. לא לזה ציפו, באתר הארץ, 7 במאי 2020
- ^ דוד ברון, למרות מעצרי שווא המוניים וכרסום בדמוקרטיה: "הדיקטטור המגניב בעולם" עומד להיבחר שוב, באתר ישראל היום, 4 בפברואר 2024
- ^ הוושינגטון פוסט, "הדיקטטור המגניב בעולם": מיהו "טראמפ הפלסטיני" שייבחר לנשיא אל-סלבדור?, בעיתון מקור ראשון, 4 בפברואר 2024
- ^ "אירלנד של מטבעות וירטואליים": למה דווקא אל סלבדור אימצה את הביטקוין?, באתר ynet, 11 ביוני 2021
- ^ בעיתון The Guardian ב-22 באוגוסט 2015
- ^ באתר sgp.pas ב-10 במאי 2005
- ^ Arron Daugherty, El Salvador is Most Violent Nation in Western Hemisphere, insightcrime, 4 January 2016
- ^ בעיתון The Guardian ב-2 ביולי 2023
- ^ Susana Pañate, Socorro Juridico califica de "irresponsables" y "calumniosas" declaraciones Bukele, El Diario de Hoy, 13 November 2024
- ^ ב-El Diario de Hoy 12 בנובמבר 2024
- ^ Le président salvadorien Bukele vante sa gigantesque prison pour 40 000 criminels présumés, journaldemontreal.com, 1 février 2023
- ^ ב-Magazine Raids ב-15 במרץ 2023
- ^ שאינה מזוהה עם השקפות שתי המפלגות החשובות בעבר
- ^ Mathilde Fulleringer-Roy, Présidentielle au Salvador : Qui est Nayib Bukele, « dictateur cool » au taux de popularité frôlant les 90 % ?, 20minutes.fr, 1 February 2024
- ^ Une du jour. Salvador : Nayib Bukele, le président autoritaire “le plus populaire au monde”, courrier international, 3 september 2024 (ציטוט מ-Time Magazine)
- ^ סוכנויות הידיעות, "הסכם חסר תקדים": המדינה שהסכימה לקבל פושעים אלימים שיגורשו מארה"ב, באתר ynet, 3 בפברואר 2025
- ^ בעיתון Diario La Huella ב-22 בספטמבר 2022
- ^ בעיתון המקומי El Mundo ב-24 בפברואר 2023
- ^ באתר HOLA ב-26 בינואר 2023
- ^ בעיתון El Mundo ב-15 בנובמבר 2023