פתיחת התפריט הראשי

נורדוסטפולדרהולנדית: Noordoostpolder (מידעעזרה), מילולית: "הפולדר הצפון-מזרחי") היא רשות מקומית (מעין מועצה אזורית) במחוז פלבולנד שבהולנד. בעבר נקרא האזור Urker Land, על שם הכפר ארק (Urk). המרכז המנהלי של הרשות היא העיר אמלורד (Emmeloord) השוכנת בלב שטח הרשות. נורדוסטפולדר היא הרשות המקומית בעלת השטח הגדול ביותר בהולנד, אם כי שטחן של לייליסטאד וטשחרלינג גדול יותר, אך ברובו הוא שטח מים.

נורדוסטפולדר
Noordoostpolder
Coat of arms of Noordoostpolder.svg
סמל נורדוסטפולדר
Noordoostpolder vlag.svg
דגל נורדוסטפולדר
Satellite image of Noordoostpolder, Netherlands (5.78E 52.71N).png
תצלום מהחלל של נורדוסטפולדר
מדינה הולנדהולנד  הולנד
מחוז Flag of Flevoland.svg פלבולנד
ראש העיר Aucke van der Werff
שפה רשמית הולנדית
תאריך ייסוד 1 בינואר 1962
שטח 595.43[1] קמ"ר
גובה -3 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 46,432 (נכון ל־1 בינואר 2016)
 ‑ צפיפות 101 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות 52°43′N 5°45′E / 52.717°N 5.750°E / 52.717; 5.750
אזור זמן UTC +1
https://www.noordoostpolder.nl/

היסטוריהעריכה

על פי התוכנית המקורית משנת 1891 היה הפולדר הדרום-מזרחי אמור להיות השני שייובש לאחר פולדר וירינגרמיר, אך ב-1932 הוחלט לתת קדימות לפולדר הצפון-מזרחי, שהיה קטן יותר ולפיכך עבודת הביצוע שלו נחשבה קלה יותר. פולדר זה היה נורדוסטפולדר (הפולדר הצפון-מזרחי). עקב קשיים כספיים ראשוניים, עבודות הייבוש החלו רק ב-1936. שתי סוללות באורך כולל של 55 ק"מ, נבנו בהדרגה במימי האייסלמיר, אחת מהכפר למר (Lemmer) שבמחוז פריסלנד עד לאי והכפר ארק והשנייה מפולנהופה (Vollenhove) שבמחוז אוברייסל ועד לארק. עבודות הבנייה של סוללות אלו ושל תחנות השאיבה שובשו במהלך מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני של הולנד. הסוללות ההיקפיות נסגרו בדצמבר 1940 ותחנות השאיבה החלו בפעולתן בראשית 1941. נורדוסטפולדר נחשב יבש במידה מספקת בספטמבר 1942 ועבודות הפיתוח החלו בשטח האדמה החדש שגודלו היה 480 קמ"ר.

משימת ייבושו של הנורדוסטפולדר הייתה קלה יותר עקב הניסיון המוקדם, מי האייסלמיר שהיו רוגעים בשלב זה, והשימוש במכונות בתהליך הבנייה. המכונות, שבחלקן יוצרו במיוחד לעבודות אלו, הוכנסו לשימוש יותר ויותר בהדרגה בעבודות הייבוש של הפולדר הזה ושל אלה שיובשו אחריו. השימוש בקרקע שנכבשה היה די דומה לזה שבפולדר וירניגמיר והתמקד ברובו בחקלאות. אזורים פוריים פחות יועדו לנטיעת יערות. במהלך כל תהליך הייבוש והפיתוח הייתה האדמה בפולדרים בבעלות המדינה. כמה שנים לאחר השלמת התהליך חולקו שטחי אדמה שונים לחברות פרטיות עם עדיפות לאלו שלקחו חלק בתהליך מתחילתו. מאוחר יותר, חוואים מכל רחבי הולנד היו זכאים לקבל קרקעות אל שאר השטחים. מועמדים עבור תהליך בחירה לפני שקיבלו את חלקות האדמה שלהם.

שיטפון הים הצפוני ב-1953 שינה את סדר העדיפויות של הממשלה. במקום להעניק חלקות אדמה לחוואים שנבחרו עקב כישוריהם, העניקה הממשלה קרקעות למספר רב של חוואים ממחוז זיילנד המוצף.

הפולדר מכיל שני איים לשעבר: גבעת המורנה הקרחונית של ארק (Urk) ורצועת אדמת הכבול המוארכת שנודעה בשם סכוקלנד, שברובה ננטשה במהלך המאה ה-19. ארק היה אז וגם היום כפר דייגים והוא שימש כנקודת משען טבעית לשתי הסוללות וכן כבסיס פעולה לניצול המאוחר יותר של אדמת הפולדר. שני האיים חדלו להיות כאלו. ב-3 באוקטובר 1939 התחברה הסוללה שהגיע מלמר לארק וכאשר יבשו המים סביב לסכוקלנד חדל גם הוא להיות אי. שני האיים בולטים מעל פני הקרקע הסובבת אותם. קהילת התושבים בארק נותרה במיוחד ישות נבדלת מה"יבשה". גם מבחינה מוניציפלית היא נפרדת משאר שטחי הפולדר שאורגנו כרשות המקומית של נורדוסטפולדר ב-1962. הכפר קנרה (Kuinre) נותק מחוף הים ואיבד את מעמדו ומקור פרנסתו.

בליבו של נורדוסטפולדר, במקום בו מצטלבות שלוש תעלות הניקוד הראשיות של הפולדר, שוכנת העיר אמלורד שהוקמה ב-1943. אמלורד תוכננה להיות העיר הראשית והיחידה בפולדר והיא משמשת כמרכז מנהלי וכמרכז שירות. עשרה כפרים קטנים יותר, המוגדרים יותר כקהילות חקלאיות, הוקמו במעגל רחב סביב לאמלורד, במרחק מתאים לנסיעת אופניים. ראשוני היישובים שהוקמו היו אנס (Ens), מרקנזי (Marknesse) וקרחנבורח (Kraggenburg) ב-1949; לוטלחיסט (Luttelgeest) ב-1950; בנט (Bant) ב-1951; סירל (Creil) וריטן (Rutten) ב-1953 ואספל (Espel), טולבק (Tollebeek) ונחלה (Nagele) ב-1956. שלוש התעלות שיצאו מאמלורד נשאו את מימיהן לשלוש תחנות שאיבה: תחנת בומה (Buma) ליד למר, סמניחה (Smeenge) ליד פולנהופה וויסרינג (Vissering) ליד ארק. השתיים הראשונות הופעלו בחשמל (למרות שהן מחוברות לתחנות כוח שונות) בעוד שזו האחרונה הופעלה בדיזל. כמו תחנות שאיבה אחרות במיזם ייבוש הזאודרזי, נקראו התחנות על שם אנשים שתרמו תרומה משמעותית למיזם.

אתרי מורשת עולמיתעריכה

בתחומי נורדוסטפולדר נמצאים שני אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו:

  • האי לשעבר סכוקלנד שנותר בעל ייחוד יחסית לשטחים הסובבים אותו.
  • תחנת השאיבה ד. פ. ואודה שהיא תחנת השאיבה הגדולה באירופה שמונעת בקיטור והיא עדיין פעילה, גם אם באופן חלקי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נורדוסטפולדר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה