מועצה אזורית

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ובשטחי יהודה ושומרון ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות בעמותה מרכז השלטון האזורי בישראל.

  גבולות תחום השיפוט של המועצות האזוריות

מאפיינים

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה ה-20 והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר, כ-73,673 תושבים. מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר, עם 57 יישובים. מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר – כארבעה מיליון דונם, שהם כ-18% משטחה של ישראל.

מועצה אזורית אלונה היא בעלת מספר היישובים הקטן ביותר (3 יישובים).

מועצות אזוריות

להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2019 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתוני האוכלוסייה לקוחים מאומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לסוף חודש אפריל 2022.

מספר	מועצה אזורית	מחוז	מספר יישובים	מספר תושבים (2022)	מאוכלס על ידי	שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1	מטה בנימין	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	28	74,277	יישובים יהודים	1,000
2	מטה יהודה	ירושלים	64	62,696	יישובים יהודים וערבים	481
3	שומרון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	28	50,703	יישובים יהודים	2,800
4	עמק חפר	מרכז (השרון)	44	43,065	יישובים יהודים	130
5	עמק יזרעאל	צפון	38	40,371	יישובים יהודים ובדואים	332
6	חוף הכרמל	חיפה	26	35,774	יישובים יהודים ויישוב ערבי	195
7	דרום השרון	מרכז (השרון)	31	34,381	יישובים יהודים	96
8	הגלבוע	צפון	32	32,298	יישובים יהודים וערבים	252
9	מטה אשר	צפון	32	31,336	יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי	216
10	משגב	צפון	35	30,398	יישובים יהודים ובדואים	162
11	גזר	מרכז (השפלה)	25	27,643	יישובים יהודים	114
12	גוש עציון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	14	25,988	יישובים יהודים	69
13	חבל מודיעין	מרכז (השפלה)	24	24,073	יישובים יהודים	129
14	באר טוביה	דרום	23	23,898	יישובים יהודים	128
15	לב השרון	מרכז (השרון)	19	23,737	יישובים יהודים	55
16	מנשה	חיפה	24	21,959	יישובים יהודים וערבים	112
17	הגליל העליון	צפון	29	19,779	יישובים יהודים (קיבוצים)	296
18	גולן	צפון	31	19,518	יישובים יהודים	1,087
19	חוף אשקלון	דרום	21	19,426	יישובים יהודים	181
20	אל קסום	דרום	7	17,470	יישובים בדואים	39
21	מרום הגליל	צפון	24	15,999	יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי	178
22	שדות דן (עמק לוד)	מרכז (השפלה)	9	15,973	יישובים יהודים	32
23	אשכול	דרום	32	15,218	יישובים יהודים	733
24	חוף השרון	מרכז (השרון)	14	14,883	יישובים יהודים	50
25	מרחבים	דרום	17	14,692	יישובים יהודים	495
26	עמק המעיינות	צפון	24	14,536	יישובים יהודים	249
27	עמק הירדן	צפון	22	14,435	יישובים יהודים	186
28	לכיש	דרום	19	13,928	יישובים יהודים	378
29	זבולון	חיפה	14	13,823	יישובים יהודים ובדואים	61
30	נווה מדבר	דרום	4	13,432	יישובים בדואים	33
31	שפיר	דרום	14	13,108	יישובים יהודים	82
32	הגליל התחתון	צפון	18	12,833	יישובים יהודים	193
33	מגידו	צפון	13	12,257	יישובים יהודים	173
34	מעלה יוסף	צפון	22	11,572	יישובים יהודים	93
35	בני שמעון	דרום	13	11,475	יישובים יהודים (וגם יישובים בדואים לא חוקיים).	375
36	שדות נגב	דרום	16	11,109	יישובים יהודים	115
37	הר חברון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	14	10,219	יישובים יהודים	1,000
38	נחל שורק	מרכז (השפלה)	7	10,199	יישובים יהודים	28
39	שער הנגב	דרום	12	9,208	יישובים יהודים	180
40	יואב	דרום	13	9,206	יישובים יהודים ויישוב בדואי	199
41	רמת נגב	דרום	14	8,678	יישובים יהודים ויישוב בדואי	4,097
42	אל-בטוף	צפון	4	8,447	כפרים ערבים ובדואים	4
43	בוסתן אל מרג'	צפון	4	8,158	כפרים ערבים	9
44	ברנר	מרכז (השפלה)	6	8,057	יישובים יהודים	37
45	מבואות החרמון	צפון	13	7,598	יישובים יהודים	135
46	חבל יבנה	מרכז (השפלה)	7	6,892	יישובים יהודים	37
47	גן רווה	מרכז (השפלה)	9	6,630	יישובים יהודים	43
48	ערבות הירדן	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	20	6,213	יישובים יהודים	860
49	גדרות	מרכז (השפלה)	7	5,168	יישובים יהודים	14
50	חבל אילות	דרום	12	4,708	יישובים יהודים	2,631
51	הערבה התיכונה	דרום	7	3,816	יישובים יהודים	1,538
52	אלונה	חיפה	3	2,269	יישובים יהודים (מושבים)	27
53	מגילות	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	6	2,092	יישובים יהודים	750
54	תמר	דרום	5	1,580	יישובים יהודים	1,571

בחירות במועצות אזוריות

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גם

• מועצות אזוריות לשעבר

קישורים חיצוניים

• מרכז השלטון האזורי בישראל
• מפת המועצות האזוריות באתר מרכז השלטון האזורי בישראל