מועצה אזורית

רשות מקומית ישראלית שמנהלת מספר יישובים

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

  גבולות תחום השיפוט של המועצות האזוריות

מאפייניםעריכה

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (57 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).

מועצות אזוריותעריכה

להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2016 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מספר מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים מאוכלס על ידי שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1 מטה בנימין יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

34 63,700 יישובים יהודים 1,000
2 מטה יהודה ירושלים 57 55,100 יישובים יהודים וערבים 520
3 עמק חפר מרכז (השרון) 43 41,900 יישובים יהודים 130
4 שומרון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

26 38,500 יישובים יהודים 2800
5 עמק יזרעאל צפון 39 37,600 יישובים יהודים וערבים 350
6 דרום השרון מרכז (השרון) 31 31,900 יישובים יהודים 95
7 חוף הכרמל חיפה 23 29,900 יישובים יהודים ויישוב ערבי 190
8 הגלבוע צפון 33 29,400 יישובים יהודים וערבים 250
9 מטה אשר צפון 32 27,800 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי 220
10 משגב צפון 35 27,400 יישובים יהודים ובדואים 180
11 גזר מרכז (השפלה) 25 26,000 יישובים יהודים 130
12 לב השרון מרכז (השרון) 18 23,500 יישובים יהודים 57
13 חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 23,200 יישובים יהודים 106
14 גוש עציון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

18 22,900  יישובים יהודים 69
15 באר טוביה דרום 23 22,800 יישובים יהודים 140
16 מנשה חיפה 20 19,400 יישובים יהודים וערבים 160
17 הגליל העליון צפון 29 17,400 יישובים יהודים (קיבוצים) 300
18 חוף אשקלון דרום 19 16,600 יישובים יהודים 168
19 גולן צפון 31 16,500 יישובים יהודים 1100
20 מרום הגליל צפון 23 15,100 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי 200
21 חוף השרון מרכז (השרון) 13 14,900 יישובים יהודים 50
22 שדות דן (עמק לוד) מרכז (השפלה) 9 14,700 יישובים יהודים 15
23 אשכול דרום 32 13,600 יישובים יהודים 760
24 מרחבים דרום 16 13,300 יישובים יהודים 580
25 זבולון חיפה 13 13,200 יישובים יהודים ובדואים 60
26 עמק הירדן צפון 21 13,200 יישובים יהודים 200
27 עמק המעיינות צפון 23 12,800 יישובים יהודים 250
28 הגליל התחתון צפון 18 11,900 יישובים יהודים 300
29 מגידו צפון 13 11,600 יישובים יהודים 170
30 לכיש דרום 15 11,000 יישובים יהודים 500
31 שפיר דרום 14 10,700 יישובים יהודים 160
32 מעלה יוסף צפון 22 10,300 יישובים יהודים 240
33 שדות נגב דרום 16 9,900 יישובים יהודים 200
34 אל קסום דרום 7 9,500 יישובים בדואים 600
35 בני שמעון דרום 13 9,500 יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים. 440
36 נחל שורק מרכז (השפלה) 5 8,900 יישובים יהודים 28
37 נווה מדבר דרום 4 8,600 יישובים בדואים 1000
38 יואב דרום 14 8,400 יישובים יהודים ויישוב בדואי 200
39 ברנר מרכז (השפלה) 7 7,900 יישובים יהודים 36
40 הר חברון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

13 7,900 יישובים יהודים 1000
41 אל-בטוף צפון 4 7,600 כפרים ערבים ובדואים 7
42 בוסתן אל מרג' צפון 4 7,500 כפרים ערבים 9
43 שער הנגב דרום 11 7,500 יישובים יהודים 180
44 רמת נגב דרום 11 7,300 יישובים יהודים 4300
45 מבואות החרמון צפון 13 7,200 יישובים יהודים 128
46 חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,800 יישובים יהודים 32
47 גן רווה מרכז (השפלה) 8 6,000 יישובים יהודים 40
48 גדרות מרכז (השפלה) 7 5,200 יישובים יהודים 13
49 ערבות הירדן יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

18 4,700 יישובים יהודים 860
50 חבל אילות דרום 11 4,000 יישובים יהודים 2200
51 הערבה התיכונה דרום 6 3,200 יישובים יהודים 1500
52 אלונה חיפה 3 2,300 יישובים יהודים (מושבים) 27
53 תמר דרום 5 1,500 יישובים יהודים 1650
54 מגילות יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

6 1,400 יישובים יהודים 750

בחירות במועצות אזוריותעריכה

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות[1]. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה