פתיחת התפריט הראשי

מועצה אזורית

רשות מקומית ישראלית שמנהלת מספר יישובים
  גבולות תחום השיפוט של המועצות האזוריות

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

מאפייניםעריכה

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (57 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).

מועצות אזוריותעריכה

להלן רשימה מעודכנת לשנת 2012 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מספר סמל מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים מאוכלס על ידי שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1   מטה בנימין יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

34 52,800 יישובים יהודים 1,000
2   מטה יהודה ירושלים 57 47,700 יישובים יהודים וערבים 520
3   עמק חפר מרכז (השרון) 43 39,500 יישובים יהודים 130
4 נווה מדבר דרום 4 35,000 יישובים בדואים 1000
5   עמק יזרעאל צפון 39 34,100 יישובים יהודים וערבים 350
6   שומרון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

26 29,400 יישובים יהודים 2800
7   דרום השרון מרכז (השרון) 31 28,000 יישובים יהודים 95
8   הגלבוע צפון 33 27,400 יישובים יהודים וערבים 250
9   חוף הכרמל חיפה 23 27,000 יישובים יהודים ויישוב ערבי 190
10   משגב צפון 35 24,500 יישובים יהודים ובדואים 180
11   מטה אשר צפון 32 24,500 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי 220
12   גזר מרכז (השפלה) 25 23,200 יישובים יהודים 130
13   לב השרון מרכז (השרון) 18 22,400 יישובים יהודים 57
14   חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 21,800 יישובים יהודים 106
15   באר טוביה דרום 23 21,000 יישובים יהודים 140
16 אל קסום דרום 7 20,000 יישובים בדואים 600
17   גוש עציון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

18 18,800  יישובים יהודים 69
18   מנשה חיפה 20 17,300 יישובים יהודים וערבים 160
19   הגליל העליון צפון 29 16,400 יישובים יהודים (קיבוצים) 300
20   חוף אשקלון דרום 19 14,700 יישובים יהודים 168
21   מרום הגליל צפון 23 13,800 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי 200
22   שדות דן מרכז (השפלה) 9 13,800 יישובים יהודים 15
23   גולן צפון 31 13,500 יישובים יהודים 1100
24   חוף השרון מרכז (השרון) 13 13,000 יישובים יהודים 50
25   זבולון חיפה 13 12,600 יישובים יהודים ובדואים 60
26   עמק הירדן צפון 21 11,800 יישובים יהודים 200
27   עמק המעיינות צפון 23 11,600 יישובים יהודים 250
28   אשכול דרום 32 14,700 יישובים יהודים 760
29   מרחבים דרום 16 11,600 יישובים יהודים 580
30   הגליל התחתון צפון 18 10,500 יישובים יהודים 300
31   שפיר דרום 14 10,200 יישובים יהודים 160
32   מגידו צפון 13 10,800 יישובים יהודים 170
33   מעלה יוסף צפון 22 9,400 יישובים יהודים 240
34   לכיש דרום 15 9,200 יישובים יהודים 500
35   שדות נגב דרום 16 8,700 יישובים יהודים 200
36   בני שמעון דרום 13 7,900 יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים. 440
37   יואב דרום 14 7,400 יישובים יהודים ויישוב בדואי 200
38   ברנר מרכז (השפלה) 7 7,300 יישובים יהודים 36
39   בוסתן אל מרג' צפון 4 7,200 כפרים ערבים 9
40   נחל שורק מרכז (השפלה) 5 7,200 יישובים יהודים 28
41 אל-בטוף צפון 4 7,000 כפרים ערבים ובדואים 7
42   שער הנגב דרום 11 6,900 יישובים יהודים 180
43   מבואות החרמון צפון 13 6,600 יישובים יהודים 128
44   הר חברון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

13 6,400 יישובים יהודים 1000
45   חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,200 יישובים יהודים 32
46   רמת נגב דרום 11 5,600 יישובים יהודים 4300
47   גן רווה מרכז (השפלה) 8 5,300 יישובים יהודים 40
48   גדרות מרכז (השפלה) 7 4,900 יישובים יהודים 13
49   ערבות הירדן יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

18 3,800 יישובים יהודים 860
50   חבל אילות דרום 11 3,500 יישובים יהודים 2200
51   הערבה התיכונה דרום 6 2,900 יישובים יהודים 1500
52   אלונה חיפה 3 2,100 יישובים יהודים (מושבים) 27
53   תמר דרום 5 1,300 יישובים יהודים 1650
54   מגילות יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

6 1,400 יישובים יהודים 750

בחירות במועצות אזוריותעריכה

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות[1]. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה