נורשפינג
נורשפינג (בשוודית: Norrköping) היא עיר נמל במחוז אסטריֶטלנד (Östergötlands län) שבמזרח שוודיה, 150 ק"מ מדרום לבירה סטוקהולם. בשנת 2005 התגוררו בה 83,561 תושבים. ובסך הכל 127.059 תושבים במטרופולין. והיא השמינית בגודלה בשוודיה.
בית העירייה של נושפינג | |
מדינה |
![]() |
---|---|
מחוז |
![]() |
חבל ארץ | מזרח גוטלנד |
תאריך ייסוד | המאה ה-12 |
שטח | 35.68 קמ"ר |
גובה | 0 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 97,979 (נכון ל־31 בדצמבר 2019) |
‑ במטרופולין | 133.012 |
‑ צפיפות | 2,445 נפש לקמ"ר (2010) |
קואורדינטות | 58°36′9.36″N 16°11′12.84″E / 58.6026000°N 16.1869000°E |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.norrkoping.se/ | |
העיר ממוקמת על פתחו של נהר "מוטלה סטרום", ב"מפרץ בראביקן", שהוא מפרץ של הים הבלטי.
ניצול כוח המים של הנהר "מוטלה סטרום" והנמל הטוב, היו הגורמים שאפשרו את הצמיחה המהירה של העיר לתעשייתית. העיר ידועה גם בתעשיית הטקסטיל שלה. אחד הכינויים של העיר הוא "מנצ'סטר של שוודיה".
האטרקציות באזור כוללות את מוזיאון העבודה, אולם הקונצרטים ומרכז הכנסים לואי דה גר קונסרט וקונגרס, מוזיאון העיר נורקופינג ומרכז חזותי C, כולם ממוקמים במסגרת היסטורית שמורה היטב עם עדות לתעשיית הטקסטיל בעבר.[1]
היסטוריהעריכה
לעיר יש אזכורים מימי הביניים על ידי מתיישבים סביב עיר הדומה לנורשפינג על שפך נחל "מוטלה לינשפינג", שהשתמשו בזרם המים מהמפלים לשימוש המטחנות שלהם. הנהר היה מלא דגי סלמון.
אין תאריכים מדויקים, אך יש אזכורים של כנסייה מהמאה ה-12. שנבנתה לכבודו של סנט אולף, הפטרון של נורווגיה.
מקומות ותחבורהעריכה
30 ק"מ צפונית נורשפינג נמצא "קולמרדנס דיורפארק". זהו גן חיות חיצוני בסגנון ספארי. באתר יש גם אקווריום עם נחשים, תנינים וכרישים. 50 ק"מ מהעיר, ישנם איים בשם: סנט אנה וגריט.
נמל התעופה נקרא "קונגשנגן" עם 170,000 נוסעים בשנת 2006. פארק תעשיות הייטק בשם "פארק המדע של נורשפינג".
ספורטעריכה
לעיר יש מספר רב של מועדוני ספורט בכל הענפים. והבולטים שבהם: אי.אף. נורשפינג בכדורגל, ונורשפינג דולפינס בכדורסל.
תמונות מהעיר
ערים תאומותעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של נורשפינג
- נורשפינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Norrköping, Welcome to Östergötland
- ^ נכרתה ברית התאומות בין נורשפינג ופתח תקווה, דבר, 4 בדצמבר 1962