נחום פינגר

אין תמונה חופשית

נחום פינגר (נולד ב-30 בנובמבר 1939) הוא פרופסור מן המניין (אמריטוס) ומראשוני המחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כיהן כרקטור אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2002-1994) וכסגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (2012-2010).

ביוגרפיהעריכה

נחום פינגר נולד בשנת 1939 בעיירה נובוסליצה, שבבסרביה (כיום בשטח אוקראינה), בן יחיד לישעיהו-אברהם פינגר ולגולדה-מירה לבית בנצ'יק. אביו ורוב בני משפחתו נספו בגטאות ובמחנות הריכוז בטרנסניסטריה, והוא היה בין ילדי העיירה הבודדים ששרדו את השואה. ב-1946 הגיע עם אמו ודודתו אשר גידלוהו יחדיו כפליטים לעיר דז' שברומניה.

בינואר 1951 עלו לארץ ושוכנו במעברת מחנה דוד על יד חיפה, שם שהו במשך כ-4 שנים. ב-1954 עברו בני המשפחה להתגורר בשיכון פקר, שכונה שהוקמה ברמת השרון לצורך קליטת ניצולי השואה מנובוסליצה.

התחנך בבית הספר היסודי במעברה, במוסד "יקיר" בכפר הרא"ה, בתיכון "יבנה" בחיפה ובתיכון ביל"ו בתל אביב. עם סיום לימודיו בשנת 1957 התגייס לחיל השריון.

ב-1960 התקבל ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שם סיים תואר ראשון (1964), שני (1965) ושלישי (1970) בהנדסת תעשייה וניהול. בהמשך סיים באוניברסיטת קולומביה גם תואר שני (1975) ושלישי (1986) בחינוך מבוגרים.

בשנת 1972 חזר לארץ והצטרף לסגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מתוך תפיסה שראתה בהקמת אוניברסיטה בנגב נדבך חשוב במימוש החזון הציוני. היה ממקימי המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, וכיהן כראש המחלקה בשנים 1975–1976 ובשנים 1978–1984. תחומי המחקר שלו כללו השפעת תמריצים ממשלתיים על ניהול, פריון בענפי התעשייה והשירותים, שיפור שיטות, איכות בתעשייה, וחינוך הנדסי-טכנולוגי.

בין השנים 1989–1994 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי ההנדסה.

בשנת 1994 נבחר לתפקיד רקטור האוניברסיטה, בו כיהן עד שנת 2002 (שתי קדנציות). במסגרת תפקיד זה יזם הקמתן של מחלקות חדשות, תוכניות לימודים חדשות ושיתופי פעולה אקדמיים, אשר הביאו לפיתוחה של האוניברסיטה ולהרמת קרנה במישור הלאומי הבינלאומי.

בשנת 2007 מונה לחבר המועצה להשכלה גבוהה האחת-עשרה[1], וכיהן בה עד שנת 2012. במהלך תקופה זו כיהן גם כיו"ר ועדת המשנה להערכת איכות במועצה להשכלה גבוהה.

בשנת 2010 מונה לסגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה[2], בו כיהן עד שנת 2012.

נחום פינגר מתגורר בעומר, נשוי לד"ר מיה פינגר לבית מוסביצקי, אמנית ומרצה בתחום האומנות, ואב לשניים.

משנת 2004 מכהן כיו"ר ארגון יוצאי נובוסליצה, עמותה העוסקת בהנצחת מורשת יהודי העיירה נובוסליצה שבאוקראינה.

הוקרהעריכה

בשנת 1997 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת טרנסילבניה של בראשוב[3].

בשנת 2012 הוענק לו אות יקיר באר שבע[4].

בשנת 2014 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם לשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל[5].

בשנת 2017 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה הטכנית של קלוז'-נאפוקה ברומניה[6].

הערות שולייםעריכה