נחלת שבט מנשה
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבנה לקוי, ציטוטים חסרי טעם. | |
נחלת שבט מנשה עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר נחלת שבט אפרים. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט מנשה שתי נחלות: האחת בעבר הירדן המזרחי והשנייה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם".[1]
מאפייני הנחלה
עריכההגורל, אשר לפיו חולקו הנחלות, היה מבוסס, בין השאר, על היכולת הכלכלית של חבל הארץ לפרנס את האוכלוסייה אותה הוא יישא. יהושע בן נון מציין מדוע דווקא השבטים לבית יוסף נחלו את השומרון. בתחומי השבטים אלה, על פני שטח רחב, עדיין ישבו עמים זרים: הַפְּרִזִּי, הָרְפָאִים והַכְּנַעֲנִי, אלה היו עמים חזקים שרק שבטים חזקים יכולים להתמודד עימם. כמו כן, היו בהר אפרים ובהר מנשה שטחי יערות, שאינם מאפשרים לעבד את האדמה. רק שבט חזק יכול לברות את היערות.
העובדה כי מדובר באזורים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך באה לידי ביטוי בדלילות האוכלוסייה בהם. בכתבי אל-עמארנה, המתארים את שמות הערים שנכבשו בארץ ישראל, לא מופיעות ערים מהר שומרון למעט שכם. מיעוט האוכלוסייה באזור אפשר ל"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ" לומר לבני יעקב, בבואו לבקש את דינה לבנו: "וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם".[2] ואכן בני יעקב מוצאים את המרחב נוח למרעה ורועים בו את צאנם בשכם :"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם".[3]
גם הממצאים הארכאולוגיים בסקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח שנערך בשומרון אחרי מלחמת ששת הימים, הראו כי מעט שרידים ארכאולוגיים התגלו מהתקופות שקדמו לתקופת התנחלות בני ישראל.
תלונות שבט מנשה
עריכהבית יוסף אינו סבור כי די לו בשטחים הרחבים שעלו בגורלו והוא פונה בטענות כלפי יהושע בו נון: "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה, גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם רָב, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'. (מקור:ספר יהושע, י"ז, י"ד)"
יהושע משיב כי דווקא היותם "עם רב" נותן להם את היתרון להתנחל בהרים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים: כִּי-אָץ לְךָ, הַר-אֶפְרָיִם." ואז מסתבר כי השבטים מבקשים דווקא שטחים חקלאיים במישור: "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר; וְרֶכֶב בַּרְזֶל, בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (מקור:שם, שם, ט"ו,י"ח).
ובתאור נחלת שבט מנשה מתואר המצב הקיים: "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְהוֹרִישׁ אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה; וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וַיְהִי, כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, לָמַס; וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ. (מקור:שם, שם,י"ב -י"ג).
יהושע מסכם, כי בעזרת כוחם יתגברו על כך: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד. כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ, כִּי יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו: כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק, הוּא" (מקור: שם, שם, י"ד-י"ח). מסתבר כי בשטח הרחב שניתן לשבטי בית יוסף היה עליהם להתגבר על העמים הזרים ועל היערות בהרים.
תיאור הנחלה
עריכהתיאור נחלת שבט מנשה בעבר הירדן המערבי לפי ספר יהושע הוא קצר במיוחד, כדלקמן:
"ויהי גבול בני מנשה מאשר המכמתת אשר על פני שכם והלך הגבול אל-הימין אל-יושבי עין תפוח: למנשה הייתה ארץ תפוח ותפוח אל-גבול מנשה לבני אפרים: וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה וגבול מנשה מצפון לנחל ויהי תֹצאותיו הימה: נגבה לאפרים וצפונה למנשה ויהי הים גבולו ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח:" (מקור: יהושע י"ז,ז', ז').
בתיאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש "מובלעות" בנחלות של השבטים יששכר ואשר.
הגבול הדרומי של השבט מקביל לגבול הצפוני בנחלת שבט אפרים. נקודת המוצא היא מכמתת מזרחית לעיר שכם, עד עין תפוח, כולל ארץ תפוח, אבל לא את העיר תפוח. הגבול יורד בנחל קנה עד הים התיכון.
הגבול הצפוני מתואר רק באמצעות תחומי נחלת שבט יששכר ונחלת שבט אשר, כולל חמש ערים ו"בנותיהם".
תרשים הנחלה
עריכה
עבר הירדן המזרחי
עריכה
ערך מורחב – חצי שבט המנשה
שבט מנשה קיבל נחלה גם בעבר הירדן המזרחי קודם הכניסה לארץ, וזאת אף שהכתוב לא ציין שהשבט ביקש זאת עם השבטים ראובן וגד.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, 1993.
- זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים: מוסד ביאליק, 1967.
- מפת נחלת שבט מנשה, אדריכם, 1590, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.
הערות שוליים
עריכה