אל-עמארנה

אתר ארכיאולוגי במצרים

אל-עמארנהערבית: ألعمارنة) הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים העליונה באמצע הדרך בין תבאי (נא אמון) לממפיס (מף) באזור הנקרא היום נפת מיניה (אנ') 402 ק"מ צפונית לעיר לוקסור. האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרח בקשת צוקים הנחצים על ידי ואדי הזורם במישור לכיוון הנילוס. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי). היא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד.

אל-עמארנה
العمارنة
הארמון הצפוני באל-עמארנה
הארמון הצפוני באל-עמארנה
מידות
שטח כ-13 קמ"ר
גובה מעל פני הים 195 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תרבויות מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה 1346 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה מצרים Flag of Egypt.svg
מיקום מצרים העליונה
קואורדינטות 27°39′42″N 30°54′20″E / 27.661666666667°N 30.905555555556°E / 27.661666666667; 30.905555555556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת האתר

האתר מכיל את שרידי עיר הבירה של מצרים העתיקה בימי השושלת השמונה-עשרה המאוחרת, שנבנתה בהוראת פרעה אחנתון (פרעה אמנחותפ הרביעי) ובנייתה הסתיימה בערך ב-1353 לפנה"ס.

לאחר מותו של אחנתון, ב-1332 החליט יורשו, תות ענח' אמון, להחזיר את הבירה לתבאי. העיר ננטשה לחלוטין כ-10 שנים לאחר מכן וחלקים ממנה הפכו לחומרי בנין עבור הבנייה העתידית.

בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלי הבנייה שלו. לאחר מכן, העיר נותרה בלתי מיושבת.

חשיבות האתר נובעת בין היתר בגלל היותו מקום הימצאה של אחת מהערים המצריות הגדולות המעטות שנשתמרו מתקופת השושלות. בגלל אורך החיים הקצר שלה, יש בה ממצאים בני שכבת זמן אחת דבר המאפשר לחוקרים להבין ביתר דיוק את קורותיה ואורח החיים בה.

בימינו לעיתים העיר נקראת תל אל-עמארנה. השם נובע משמו של השבט בני עמארן שחי באזור ויסד בו מספר יישובים, ביניהם הכפר אל-טיל שיחד עם שם השבט יצרו את השם תל אל-עמארנה.[1]

רקע היסטוריעריכה

העיר אַחֶתְאַתון נוסדה בהוראת פרעה אמנחותפ הרביעי (1352–1334 לפנה"ס),[2] צאצא ישיר לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית, תיה. הבנייה של העיר והעברת בירת הממלכה אליה הייתה מלווה במהפכה דתית ותרבותית.

לעיתים מתוארת פעולה זו כיוזמה פרטית של נביא שהקדים את זמנו ויש לומר ששילם מחיר אישי כבד על כך, אולם חוקרים מצאו סיבות רקע נוספות שיכולות לשמש הסבר להתרחשויות כפי שיתואר להלן.

תיארוך של העובדות ההיסטוריות משתמש בכרונולוגיה המצרית של איאן שו (אנ') משנת 2000. קיימות שיטות תיארוך אחרות, קודמות יותר הנבדלות בכ-25 שנה מזו שבשימוש בערך זה.[2][3]

ההתפתחות הדתית במצרים העתיקהעריכה

איחוד מצרים העילית והתחתית, החל בתקופת השושלתית הקדומה, בסביבות 3000 לפני הספירה. בתקופה זו התגבש פנתאון אלים לאומי לקבוצות אלים המקושרות על ידי המיתולוגיה שלהן, ונוצרו מרכזי סגידה במרכזי פולחן. בעיר און (הליופוליס בשמה היווני) שבמצרים התחתית, התפתח פולחן שקשר בין אלים חשובים כמו אתום, רע, (אל השמש), אוסיריס, והגדיר מיתוס בריאה יחיד. עם הזמן גדלה השפעתו של האל רע, ומרכז הכת שלו באון (הליופוליס) הפך לאתר הדתי החשוב ביותר במדינה.

בהמשך, מצרים ידעה מורדות ועליות ובמהלך הממלכה התיכונה (2000–1750 לפנה"ס) שמרכזה היה בתבאי (במקור במצרים העילית), החלה גואה הפופולריות של האל אמון.[4]

התחזקות כוהני הדת בכלל וכוהני אמון בפרטעריכה

לאחר תהפוכות נוספות, תחת הפרעונים הראשונים של הממלכה החדשה (1550–1070 לפנה"ס)[2] הפך האל אמון לאל המדינה העליון. הוא סונכרן עם האל רע, פטרון המלכות הוותיק, לישות דתית אחת בשם אמון-רע. מקדשו בקרנך (לוקסור) הפך למרכז הדתי החשוב ביותר במצרים. חשיבותו של אמון נבעה בחלקה מחשיבותה הרבה של תבאי, אך הדבר נבע גם מהכהונה המקצועית שהלכה וגדלה ותפסה משרות והשפעה עד להיותה מעורבת בשלטון.

תהליך זה החל להתפתח בתקופת חתשפסות (1473–1458 לפנה"ס),[2] המלך-אישה שאף הופיעה ככוהנת גדולה, אשתו של אמון, במקדש כרנכ. היא מתוארת כצאצאית ישירה של האל אמון במקדש המוות שלה בדיר אל-בחרי. יש חוקרים הסבורים שהכוהנים זכו לתמיכה חזקה מצידה בתמורה לתמיכתם בשלטונה שעלול היה להתקל בחוסר הסכמה, בגלל היותה עוצרת ואישה.[5]

בתקופתו של תחותמס השלישי (1479–1425 השליט הבא לאחר חתשפסות),[2] שהפך את מצרים לאימפריה עשירה, התחזק גם מעמדם של כוהני האל אמון ובראשם הכוהן הראשי רב העצמה, שמעמדו היה מעל מפקדי הצבא, שרי המדינה ולעיתים גם מעל המלך. הממסד הכוהני צבר עצמה כלכלית ושלט על אוצרות, אדמות, צוותי חרטומים, כוהנים, אריסים, סמכויות משפט וגביית מיסים. תקופה זו היוותה את השיא בכוחם של כוהני האל אמון.

יורשי תחותמס השלישי שמרו טינה לכוהני אמון על תמיכתם בחתשפסות ששלטה כעוצרת במקום תחותמס השלישי ועיכבה את עלייתו לשלטון כשהכתירה את עצמה כפרעה שליט בתמיכתם של כוהנים אלו. עם זאת, כוחם ועשרם של כוהני אמון המשיך להיות חזק גם בתקופת אמנחותפ השני ( 1425–1400 לפנה"ס),[2] יורשו של תחתומס השלישי.

 
הספינקס ואסטלת החלום בגיזה

השפעתם של כהני רע-אתוןעריכה

בימי תחותמס הרביעי (1400–1390 לפנה"ס),[2] ניתן לגלות סדקים בכוחם של כוהני אמון והתחזקות כוחם של כוהני רע. "אסטלת החלום (אנ')" המצויה בין רגלי הספינקס הגדול של גיזה מציגה את הלגיטימציה השלטונית של תחותמס הרביעי כנובעת מקרבתו לאל רע-אתון.

על על גבי אסטלה זו מתואר כיצד הנסיך תחותמס הרביעי נרדם באמצע היום ובחלומו האל הרמשיס-חפרי-רע-אתון אומר לו שהוא בנו והוא מיועד לשלוט על מצרים.

מצד אחד נועדה אסטלה זו להעניק לגיטימציה לשלטונו של תחותמס הרביעי, כאשר התמיכה וההכוונה ניתנה לו מכוהני און. אבל באסטלה קיים גם אזכור של אמון באופן משני. אסטלה זו מעידה על כרסום במעמדם של כוהני אמון ועליית השפעתם של כוהני רע-אתון.[6] אם כי בשלב הזה האלוהות העיקרית הראשית במצרים היא אמון-רע.

עליית אתון - אמנחותפ השלישיעריכה

למרות ההשפעה הגוברת של הכוהנים מאון, אמנחותפ השלישי (1390–1352 לפנה"ס)[2] מתאר את עצמו בתבליטים על גבי קירות המקדש בלוקסור כצאצא של האל אמון שעיבר את אמו, מוטמוויאה (אנ'). חוקרים משערים שהוא היה צריך ליצור אתוס שבו הוא צאצא אלוהי, של אל חזק.[7] פירוש שמו "אמנחותפ - אמון שבע רצון, שליט תבאי", שם המלכות שלו "נב-מאאט-רע - רע הוא אדון האמת" ( Nebmaatre).

 
האל רע עם דיסק השמש. נוצר על ידי Pearson Scott Foresman

תקופתו של אמנחותפ השלישי הייתה תקופת שלטון אזורי. כפי שמסתמן ממכתבי אל-עמרנה, הוא שלט בכל כנען מסוריה בצפון ועד נוביה בדרום. תקופתו מצוינת ביציבות ובפיתוח קשרים דיפלומטיים עם עמי האזור. זו אחת התקופות העשירות ביותר בתולדות מצרים. הוא השתמש בכוחו וניסה לצמצם את השפעתם הגוברת והולכת של כוהני האל אמון על ידי תמיכה בכוהני האל רע והרחבת שליטתם הדתית. אך הוא בנה מקדש מפואר לאל אמון בלוקסור ושיפץ את המקדש בקרנך. במקביל בנה גם מקדשים לאלה סח'מת ולאל סובק דרומית לתבאי.

לקראת חגיגת יובל 30 שנות מלכותו (פסטיבל-סד, היה ציון יובל מלכותי שנחוג כדי לחזק את כוחותיו האלוהיים של מלכותו של פרעה) הוא הגדיר את הישות המלכותית (הוא עצמו) כישות אלוהית המאוחדת עם האל רע (אל השמש). נמצאו כתובות שבהן הוא מתואר כדיסקית השמש המסנוורת (אתון - דיסק השמש שהיה אחד ממאפייני האל רע). כלומר, הוא הפך לאל אתון במקביל להיותו צאצא של האל אמון.[8] אחד הכינויים המקובלים של אמנחותפ השלישי היה "האתון הבוהק","Aten-tjehen".[9] כינוי זה מופיע במקדש בלוקסור ובעוד מקומות.

יורש העצר - אמנחותפ הרביעיעריכה

יורשו של אמנחותפ השלישי היה אמנחותפ הרביעי, צעיר בניו, לאחר שבנו בכורו, הנסיך תחותמס (אנ'), מת בעשור השלישי למלכותו. קיים דיון בין החוקרים לגבי קיום תקופת חפיפה בשלטונם של שני המלכים. המחלוקת היא בין תקופה ארוכה שהחלה עם חג היובל (30 למלכותו) של אמנחותפ השלישי, עד למותו כ-9 שנים לאחר מכן, לבין תקופה קצרה של שנתיים לבין אי חפיפה. על פי ממצאים ארכאולוגיים בנקרופוליס של אל-אססיף (אנ') ב-2013 שנמצאו בקברו של הווזיר אמנחותפ-הוי (אנ') (מספר 28), מסיקים חוקרים ששני המלכים מלכו בחפיפה שלטונית לפחות 9 שנים החל משנת ה-30 למלכותו של אמנחותפ השלישי.[10] [11]

בקברו של אמנחותפ-הוי (אנ') נמצאו ארבעה עמודי תמיכה המתוארכים לשנת היובל, ובהם מוזכרים אמנחותפ השלישי בשם המלכות שלו, כמלך מצרים העילית והתחתית, בנו של רע, וכן אמנחותפ הרביעי (בכינויו נפר-חפרו-רע, Neferkheperure) כמלך מצרים העילית והתחתית, בנו של רע גם כן, יחד עם תבליטים המתארים את אמנחותפ השלישי בחגיגות ה-30 למלכותו.

קיימים גם מספר ממצאים נסיבתיים פחות מובהקים[12] שתומכים במסקנה זו.

אמנחותפ הרביעי, נחשף להשפעת האל אתון ובעיקר לחלק של הדיסק הזוהר שבו, אתן, כבר במשך תחילת שנות מלכותו שכאמור היו בחפיפה עם אביו. יתר על כן, לאור הפיכת האב לישות האלוהית עצמה, ההערצה לאל זה התמזגה עם ההערצה לאב.

בשנת 2021 התגלה על יד לוקסור יישוב גדול קרוב למקדש המוות של אמנחותפ השלישי, "אתון הבוהק", אתן (עיר) (הע').[13] העיר נבנתה על ידי אמנחותפ השלישי, קרוב למלקטה (אנ') היכן ששכנו הארמונות והמקדשים שבנה. העיר ננטשה על ידי אמנחותפ הרביעי. חוקרים מקווים שהחפירות במקום ישפכו אור על הסיבות לנטישה ולמעבר לאל-עמארנה.[14]

מהפכה דתית - שינוי שם ודת חדשהעריכה

 
אחנתון מהמוזיאון באלכסנדריה

אמנחותפ הרביעי הוכתר למלך במקדש האל אמון בתבאי או בסבירות נמוכה יותר בממפיס או בארמת.[15] בזמן עלייתו לשלטון המצב הפוליטי הפנימי במצרים היה מורכב: כוהני האל אמון, צברו כוח, רכוש וסמכויות בנפרד מאלו של המלך. הם היוו גורם נוסף שהיה מעורב בשלטון. המאבק בין שתי הסמכויות הכוהניות, של תבאי (כוהני האל אמון) ושל און (כוהני רע-אמון) שהתחיל בימי תחותמס הרביעי, היה בעיצומו, בתמיכת המלך הקודם באחרונים.

 
אבני קיר (תלאתאת) מג'ם-פה-אתון (אחד המקדשים שבנה אמנחותפ הרביעי) בעלי משמעות וצורה חדשה. מוזיאון לוקסור.

בשנים הראשונות למלכותו נשאר אמנחותפ הרביעי בתבאי. מכתובות שנמצאו הוא המשיך לעבוד את האלים שהיו מקובלים בזמנו, אתום, אוסיריס, אנוביס, נחבת, חתחור, והעין של רע. הוא גם המשיך את בניית המקדש לאמון שהחל אביו בקרנך. גם הסגנון האמנותי נשאר ללא שינוי בשנים אלו.

 
ת'לאת'את ממקדש של אתון בקרנך המתאר את נפרטיטי מתפללת לאתון

השינוי הדתי החל בבניית מקדשי אמנחותפ הרביעי (אנ')[16] המוקדשים לאתון, גלגל החמה הזוהר, בקרנך. מבנייה זו נמצאו תלאתאת, לבני קיר, ששימשו את אמנחותפ הרביעי לבניית המקדשים, שפורקו בתהליך שהחל בימי תות ענח' אמון וביתר שאת בידי חרמחב והוו חומר מילוי לבניית המקדשים של האחרון.[16] בלבני קיר אלו היו עיטורים שלא דמו לסגנון האמנותי שהיה קיים עד תקופת אחנתון:[17] האיקונוגרפיה שהייתה מקובלת של רע הייתה של בז עם גלגל השמש (אתון) על כתפו. הוסבה בידי אמנחותפ הרביעי לקרני שמש המסתיימות בכפות ידיים והנותנות חיים. בניית מקדשים אלו החריפה את המתיחות בין שתי הכתות. בשנת מלכותו השנייה או השלישית, אמנחותפ הרביעי חגג פסטיבל סד, שבו הוא העלה מנחות רק לאל אתון, בניגוד למקובל. בפסטיבל זה נוסדה האמונה שהמלך הקודם ודיסקית השמש חד הם ובכך בעצם, הכוח העליון השולט נמצא אצל המלכים.

בשנת מלכותו החמישית עדיין נמצאו מספר מכתבים המכנים אותו אמנחותפ הרביעי, אך די מהר לאחר מכן, הופיע השם אחנתון על גבי אסטלת גבול של עמארנה, מאז ועד עולם. בד בבד חל שינוי בייצוג הסמלי של האל אתון. כל ההוויה הדתית השתנתה והעניקה לפרעה סמכות אלוהית מוחלטת. הוא לקח את המאבק בין הכתות הדתיות במצרים שלב נוסף קדימה, על ידי הצגת דת חדשה, אתניזם, שהאלילה את דיסקית השמש, אתן כאל הראשי ובטלה את הפולחן לכל האלים האחרים.

עיקר האמונה של דת זו הוא באל אתון ובהתממשות שלו, אתן, שהוא הבורא, המחיה, הזן והמפרנס הכול. הדת הדגישה את חשיבות וכוח אמירת האמת. אחד הביטויים לכך הוא השנוי באמנות שניסתה לתאר באופן יותר מציאותי את המוצגים.

אחנתון הביע את הערצתו לאל אתון בהמנון שחיבר לכבודו.[18] ניתן למצוא קווי דמיון בין המנון זה ובין המזמור "ברכי נפשי" (תהילים ק"ד), אם כי לא כל החוקרים תומכים בהבחנה זו.[19][20]

למרות הביטול של הסגידה לריבוי אלים, אין זו אמונה מונותאיסטית המוגדרת כאמונה באל אחד, אלה הנותיאיזם, אמונה באל אחד הניצב בראש פירמידה של אלים בלי לשלול צורות שונות ואחרות של התגלויות המתייחסות לאותו אל. אחנתון ואשתו נפרטיטי, הוגדרו כממשק היחידי אל האל המתווכים אותו לאנשים.[21]

לכת זו, אתן, היו נחוצים פחות כוהנים, תפקידם הוגדר להגשת המנחות לאל והסרת השאריות בלבד. הם הוגדרו באופן ברור כמשרתים של האלוהות שהעיקר בהם היה פרעה בעצמו.

בשנת מלכותו השישית, אסר אחנתון את השימוש במקדשי האל אמון, החרים את רכושם וטימא אותם. כמו כן הוא הפנה את כל ההכנסות שהתקבלו מהעם למקדשי האל אתון.

לאחר מכן נטש את תבאי ועבר עם ביתו לעיר חדשה שבנה בחולות המזרחיים, אַחֶתְאַתון (אַחֶתְאַתון הוא "האופק של אתן"), הלא היא אל-עמארנה.

אחרית דברעריכה

בשנות מלכותו הייתה כל שימת ליבו של אחנתון נתונה לעיר החדשה ולדת החדשה. הוא לא הקדיש הרבה מאמצים לנעשה בחלק הצפוני של הממלכה שהגיעה עד סוריה בצפון והייתה נתונה לניהול עצמי של שליטים מקומיים. העובדה שמחוזות אלו גבלו באזורי השפעה של החתים ושל המיתנים, שהיו במלחמות וסכסוכים, ושהם עצמם ניהלו סכסוכים פנימיים שדרשו התערבות מצד מצרים ולא נענו לבקשות העזרה שלהם, פגעה במוניטין של מצרים וביכולת המשילות שלה.

במדיניות הפנים, גם כן היו צרות, שכן בשנים בין ה-8 למלכותו עד לשנה ה-12, התנהלו רדיפות נגד כת האמון ויתר האלים. הפסלים של האלים נותצו, ושמותיהם נמחקו ממוסדות ומאנדרטאות. גם פרטי רכוש פרטיים המכילים סימנים של אלים אלו הושמדו. הייתה אווירת טרור ופחד כללית בציבור. כלכלית, סגירת המקדשים פגעה במנוע הצמיחה של האזרחים, בה בשעה שבניית העיר החדשה דרשה הרבה משאבים. המדינה הייתה על סף פשיטת רגל.[22]

העניינים הפנימיים נוהלו בפועל על ידי הסנדק איי ואת הצבא ניהל חרמחב. שניהם הפכו לפרעה ברבות הימים.

 
הסרקופג בעל הפנים המושחתות בקבר KV55

המלכה נפרטיטי מתוארת בקברים השונים ובשברי האנדרטאות כשותפה שווה לפרעה במלכות. בשנת מלכותו ה-12 של אחנתון, התיאורים נפסקים אולם יש רמזים לשלטון משותף עם סמנח כא רע. יש חוקרים שמתבססים על כתובות המעידות על שינוי שמה של נפרטיטי שסמנח כא רע הוא בעצם נפרטיטי ושהיא צורפה לשלטון משותף.

אחנתון מת בשנת 17 למלכותו. מעט תיעוד קיים לגבי שנות שלטונו האחרונות. לאחר מותו הוא נקבר בקבר המלך באל-עמארנה, בו כבר נקברה אמו. סמנח כא רע מלך כשנתיים אחריו ותות ענח' אתון, בנו של אחנתון מאשתו השנייה קיאה, עלה לשלטון. אחר עלייתו לשלטון, הוא "הפך" את המהפכה, שינה את שמו לתות ענח' אמון, חזר לתבאי ונטש את אחתאתון. איי, יורשו המשיך את הנטישה. יורשו של איי, חרמחב, ציווה להרוס את העיר ואת קברו של המלך ולמחוק את זכרו של אחנתון מכל המקומות. הוא העביר את המומיה שלו לעמק המלכים, לקבר KV55. שם נמצאה המומיה עם הסרקופג עם פנים מושחתות, על מנת שימנעו ממנו מנעמי החיים שלאחר המוות. במשך שנים היה ספק לגבי זהות המומיה בקבר זה, אולם בדיקות DNA הוכיחו את הקשר המשפחתי בין מומיה זו למומיה של תות ענח' אמון ולמומיה של אמנחותפ השלישי.[23][24]

העיר אל-עמארנהעריכה

הממצאים הארכאולוגייםעריכה

המבנים שנחשפו באתר כוללים מקדשים לאל "אתון", ארמונות, מבנים ממלכתיים ומבני פקידים שניהלו את האדמיניסטרציה של הממלכה וכן מפעל ליצור זכוכית. בדרום העיר נמצא כפר שבו גרו הפועלים ואומנים שבנו את העיר. בצוקים שמסביב למישור בו שכנה העיר נמצאו מערות קבורה שנועדו לפקידים. מערות אלה נמצאו גם ברכס הדרומי של הצוקים. אתר הקבורה של המלך נמצא בוואדי המרכזי במזרח. קבר זה נשדד עוד בימי קדם. אחד המבנים שנמצאו הוא הארכיון. כבר בשנת 1891 זיהתה משלחתו של פלינדרס פיטרי מבנה שקראה לו "לשכת הסופרים". בבור האשפה של המבנה נמצאו שברי לוחות. המשלחת הגרמנית מצאה לוחות נוספים על מפתן הכניסה לבניין. על הצוקים שממזרח וממערב לנילוס נחקקו על גבי אסטלות, כתובות שתיארו את סיבת החלטתו של אחנתון להקים את עיר הבירה החדשה. כתובות אלה שימשו כסימני הגבול של העיר המתוכננת.[25]

 
דגם מפת אל עמארנה וסביבתה בציון מקומת עקרים: 1. הקברים הדרומיים 2. הקברים הצפוניים 3. מזבחות 4. העיר הצפונית 5. הארמון הצפוני 6. מארו אתון 7. העיר המרכזית 8. המקדש הגדול 9. קום אל-ננה 10. מגורי העובדים 11. אתרי קבורה 12. העמק המלכותי 13. קבר אחנתון V אסטלת גבול U אסטלת גבול  השרטוט - תרומת wikiArS initiative לויקישיתוף.

מבנה העירעריכה

העיר נבנתה בחופזה על קרקע בתולית, על גבי שטח של כ-13 קמ"ר. הבנייה התחילה בשנת מלכותו החמישית של אחנתון והסתיימה כ-9 שנים לאחר מכן, אולם היא הפכה לבירת הממלכה כשנתיים קודם לכך. חוקרים מעריכים שאוכלוסיית העיר מנתה בין 20,000 ל-50,000 נפשות. העיר הייתה מתוחמת על ידי אסטלות, חלקן נחצבו בצוקים וחלקן הוצבו בשטח.[26]

על מנת לזרז את תהליך הבנייה, נבנו מרבית הבניינים מאריחי בוץ. הבניינים החשובים עברו ציפוי מאבנים מקומיות.

הריסות העיר מראות על מבנה רשתי: רחובות שהשתרעו מצפון לדרום, במקביל ל"דרך המלך" (הידועה גם בשם "Sikhet es-Sultan") שרוחבה היה כ-40 מטר ורחובות חוצים ממזרח למערב.[27]

מגורי בית המלוכה שכנו בצד הצפוני, בחלק הידוע כ"העיר הצפונית". החלק המרכזי הכיל את האזור המנהלי והדתי והחלק הדרומי והפרברים יועדו למגורים.

 
מבט ממעוף ציפור של העיר עמארנה. 1. מגורי העובדים 2. קום אל-ננה 4,3. העיר המרכזית 5.המקדש הגדול 6. העיר הצפונית 7. העיר הדרומית 8. מכתבי עמארנה (הארכיון המרכזי) השרטוט - תרומת wikiArS initiative לוויקישיתוף.

העיר הצפוניתעריכה

העיר הצפונית כשמה, נבנתה באזור הצפוני של העיר. היא הייתה מקושרת לעיר המרכזית בדרך המלך הרחבה שאפשרה לכרכרות רתומות בסוסים להתנהל בה. בחלק הדרומי של העיר הצפונית, וממערב לדרך המלך נמצא מבנה מבוצר הידוע כארמון גדת הנהר הצפוני. ארמון נוסף באזור הוא הארמון הצפוני, שם התקבלו האורחים ועבדו את אתן. מגורי המשפחה המלכותית היו בדירות מאחורי הארמון. החלק העשיר והמהודר של הארמון היה מעוטר בציורי נוף וטבע. הוא הוקדש לאתון, כאשר על פי האמונה האל גר בהם. כתובות שנמצאו בארמון מראות שהארמון נבנה תחילה עבור נפרטיטי או קיאה (אנ'), נשותיו של אחנתון, הוא הוסב מאוחר יותר כארמון לבתו הבכורה של המלך, הנסיכה מרית אתון (אנ').[28]

 
שרידי הארמון הצפוני

לרובו של הארמון לא היה גג, כמו לבניינים נוספים בעיר, כמחווה של קבלת פנים לאתון.[29] נמצאו גם עדויות למספר בניינים אדמיניסטרטיביים באזור.

 
קיר מעוטר באחד החדרים בארמון גדת הנהר הצפוני

בנוסף, האזור הכיל מתחם חצרות ומחסנים ומספר וילות מגורים גדולות. ממול, על דרך המלך נמצאו מכלולים של בתים גדולים מאד. הגדול מכולם, U25.11, שמשערים שהשתייך למישהו מקורב למלך. הייתה בו קפלת תפילה פרטית בנויה אבן.

על הריסות בית זה בנתה המשלחת לחקר מצרים (אנ') ב-1924 (EES-The Egypt Exploration Society) בראשות הארכאולוג ג'והן פנדלבורי (אנ') את בנין המשלחת.

בזמן המודרני המקום הרוס.

הפרברים הצפוניים היו אזור מגורים שהיה בשימוש גם לאחר נטישת העיר. הבתים פה נראים פחות מתוכננים וקטנים יותר. בשנים 1929–1932 נחפר האזור על ידי המשלחת לחקר מצרים. הוא הכיל בתים במגוון גדלים.

ביתו של הבנאי הראשי האטיאי Hatiay (T34.1 & 4) מתבלט בגלל משקוף מצויר מושלם שנמצא בו ושמוצג במוזיאון בקהיר. כמו כן התגלו באזור חפצים ופסלונים שונים.[30]

חלק מסוים מאזור זה נבנה מחדש בתקופה הרומאית. רוב האזור נזנח ונהרס ונכון למאה ה-21 הוא נראה כחולות משובצים ערימות לבנים ופסולת.

העיר המרכזיתעריכה

העיר המרכזית נבנתה בחלק הסופי של דרך המלך. זה היה האזור המנהלי של העיר שבו רוכזו רוב הבניינים הרשמיים ובו גרו ועבדו אנשי המנהלה.[31] המבנים בחלק זה נבנו מאבן על גבי יסודות המאפשרים לחוקרים לזהות את מקומם. רוב האבנים פורקו ועברו שימוש נוסף לאחר נטישת העיר.[32]

 
שבר של פסל גדול של אחנתון

הארמון המלכותי הגדול - נבנה בקצה דרך המלך ובמקביל אליה. המבנה השתרע לאורך כ-580 מטר בין דרך המלך לגדת הנהר. נמצאו שרידים המעידים על תכנון אסתטי קפדני. החומרים שנמצאו הם פאיאנס מצרי, בהט (אלבסטר), פסלי גרניט וקוורץ. לבני הבוץ היו מצוירים, העמודים מעוטרים והרצפות עשויות גבס.[32] רצפות אלו התגלו על ידי פיטרי ב-1891 ותוארו על ידו. אולם נהרסו מאוחר יותר. היו בו חצרות פתוחים שהכילו פסלי ענק של המלך וששם התקבלו שליחים ואורחים. מחובר על ידי גשר היה מבנה ששימש כנראה את אספת השרים של המלך. מקושר אליו בגשר היה הארמון המלכותי הקטן היכן שהיה המשכן הטקסי של בני המלוכה.

המקדש הגדול - שימש כמרכז העצבים של כת האתון בעמארנה. על בסיס תרשימים שהתגלו במבנים בשטח, ארכאולוגים הסיקו שהמבנה היה בשטח של 800X 300 מטר. רובו הכיל חצר פתוחה והיו בו שני בניינים: המקדש הארוך, קרוב לחזית וקודש הקודשים בחלק האחורי. החצר הייתה מלאה בכ-365 שולחנות עולה. המקדש היה מאוכלס בפסלים רבים של אחנתון, נפרטיטי, אמנחותפ השלישי ואשתו השנייה של אחנתון, קיאה. נמצאו שברים של פסלים אלו על ידי הווארד קרטר כאשר עבד במשלחתו של פיטרי ב-1892. מחקר מחודש של המקדש התחיל ב-2012.

דרומית למקדש, נמצאו מספר בתים, ביניהם ביתו של הכהן הגדול.[32]

המקדש הקטן - המקדש הקטן הקיף שטח של 191X111 מ'. נמצאו בשטח מספר לבנים עם הציון "האחוזה", שאולי מתאים לשם המופיע על אחת מאסטלות הגבול, "אחוזת אתון". המקדש נחלק לשלושה חלקים. לכל חלק הייתה גישה בין שני עמודים. החצר הראשונה הכילה 106 שולחנות עולה, החצר השנייה הכילה מבנה קטן המכונה היום כ"בית הכוהן", והחצר השלישית הכילה מבנה שהיה קודש הקודשים.[32]

הארכיון המרכזי - השטח מאחורי בית המלך והמקדש הקטן היה מאוכלס על ידי מבנים מסודרים בשורות וביניהם רחובות צרים. נראה שהם שימשו את סופרי המלך. ביניהם נמצא המבנה שבו נמצאו רוב מכתבי עמארנה והמכונה "הארכיון המרכזי".[32]

אזור המגורים הדרומיעריכה

אזור המגורים הדרומי הוקצה לאנשי המעלה העשירים, בהתאם לכך היו שם אחוזות גדולות מאוד ואנדרטאות של אנשי מעלה.

הווילה המפורסמת ביותר באזור זה הייתה של תחתומס (אנ'), פסל, שהיה אמון על בניית פסלי הפורטרטים המלכותיים. בביתו, ב-1912 נמצאו הרבה פורטרטים כאלו על ידי משלחת גרמנית, ביניהם הפורטרט המפורסם, חסר העין של המלכה נפרטיטי, הנמצא מאז במוזיאון בברלין.[33]

באזור הפרברים הדרומי התגוררו האיכרים ועובדי האדמה וכן בוני הקברים שבנקרופוליס.[31]

 
שרידי קום אל-ננה

קום אל-ננה

קום אל-ננה (אנ') דרומית-מזרחית לאזור המגורים, בקום-אל-ננה נמצאו בין השנים 1988 ו-2000, שרידי מקדש אבן גדול שהיה מוקף בגן עצים ומספר מבני שרות וביניהם גם מאפייה. בזמנו חשבו שהמקום הוא שרידי מחנה רומאי.

מארו-אתון

כ-3 ק"מ דרומית לאזור המגורים, נמצאת מארו-אתון (אנ'). זהו ארמון או מקדש שמש. מבחינים בו שני אזורים מוקפים חומה עם מזבחות, אגם קטן ושבילים מעוטרים בציורי טבע. במקור חשבו שהמקום נבנה עבור קיאה, אולם לאחר מותה, שונו השמות והתמונות לאלו של מרית-אתן, בתו של אחנתון.

האתר נחפר בשנים 1896 על ידי ברסאנטי וב-1921 על ידי ליאונרד וולי. בזמן המודרני המקום נכבש על ידי שדות מעובדים והוא בחזקת אבוד.

 
פריט מרצפה מצוירת ממארו-אתון. נמצא באוניברסיטת שיקגו

אתרי המדברעריכה

צפונית לדרך המובילה לאתרי הקבורה, נמצאו שרידים של מבנים הבנויים מלבני בוץ. מבנים אלו מכונים "מזבחות המדבר".[34] כמו כן נמצא כאן כפר העובדים, 64 בתים רגילים, בתוך חומה תוחמת ובית תפילה. המקום היה מיושב גם בימי תות ענח' אמון, אולי כדי לשרת את הקברים, לשמור עליהם או אולי כדי לפרק אותם.[35] אתר דומה נמצא מזרחית לכפר העובדים, לא רחוק ונקרא "עיר האבן" על שם סלעי אבן הגיר המרוכזים באופן בולט במקום. יש לו דמיון מה לכפר העובדים. המקום נחקר מעט מאוד ואינו פתוח למבקרים.[36]

אתרי הקבורהעריכה

אתרי הקבורה שנמצאו של עמארנה, אינם כוללים אתרים המיועדים לאנשים מהשורה. נמצאו קברי המלך ומשפחתו, קברי אצילים ונושאי משרות.

בשנות ה-2000 נמצאו מדרום לעיר בתי קברות שהכילו כ-3,000 מתים. רובם לא עברו חניטה, לא היו בהם כתבים, לעיתים הם נעטפו ונמצאו על ידם כלי חרס.[37]

הקברים הצפוניים

צפונית למישור המדברי, בקצה שיפוע שמוביל לצוק של 85 מטר, נמצאים שישה קברים של יועציו הקרובים ביותר של המלך. כמו כן נמצאו שם הכנות למספר קברים נוספים. הקברים מוגנים באמצעות שער ברזל. ניתן לבקר בהם.[38][39]

רשימת הקברים:

מס קבר שם הנקבר תפקיד
1 הויאה (אנ') מפקח ההרמון המלכותי

מפקח של אוצר המלכה

אוצר של המלכה הגדולה טיה

 
סצנת מסיבה מקברו של הויאה
2 מרי-רע II (אנ') הרשם המלכותי

מפקח ההרמון המלכותי של נפרטיטי

מפקד ספינה

 
מקבר מרי-רע II, סמנח-רע ומרי-אתן הנסיכים
3 יעחמס רשם מלכותי

אוצר של בית אחנתון

מפקח חצר המשפט

 
חיילים מקברו של יעחמס הקברים הצפוניים
4 מרי-רע (אנ') כהן גדול של אתן בבית רע

נושא המניפה לימין המלך

 
תמונה מקברו של הכהן הגדול מרי-רע
5 פנטהו (אנ') רשם מלכותי

מפקד המלך

משרת ראשי של אתן באַחֶתְאַתון

מקורב למלך

מפקד המפקדים

אציל מדרגה ראשונה

 
שרידי תבליט מקברו של פנטהו
6 פנהסי (אנ') משרת ראשי של אתן בבית אתן

נביא משני של האל של המלך

מפקח הבקר

 
קברו של פנהסי

בתקופה הרומית, במאות החמישית והשישית לפנה"ס, התיישבה במקום קהילה נוצרית קופטית. ניתן לראות שרידי בקתות אבן שלהם. קבר מס. 6 (פנהסי) הוסב על ידם לכנסייה תוך ביצוע שינויים בקבר.

הקברים הדרומיים

קבוצה גדולה יותר ומכילה 19 קברים, ממוספרים 7–25.[40]

מבנה הקרקע כאן הוא באיכות נמוכה, אבל הגישה מרובעי המגורים היא קלה יותר. שוכני קברים אלו שייכים למגוון רחב יותר, החל ממפקד המשטרה (מס. 9) וכלה בקברו של "הסנדק" איי שהפך לפרעה לאחר תות ענח' אמון (מס. 25). בקברו של איי, יש תיאור כיצד הוא מעלה תפילה, ההמנון של המלך פרעה אחנתון על השמש.

חלק גדול מהקברים אינם מעוטרים כלל וחלקם לא יושבו לפני שהעיר ננטשה.

מספר שם הנקבר תפקיד
7 פרנספר מפקח האמנויות והאמנים

מפקח הנביאים

8 טוטו משרת ראשי

דובר ראשי

אוצר הזהב והכסף

 
תרשים הקבר של טוטו
9 מאהו מפקד המשטרה
10 איפי רשם והמלך מלצר
 
איפי ומשפחתו מביאים מנחות לאתן. רישום מתוך קברו.
11 רמוסה רשם המלך

מפקד הצבא

אוצר של אמנחותפ השלישי

12 נחפא-אתן וויזיאר
13 נפרחפרו-הר-סחפר ראש העיר אחתאתון
14 מאיה נושא המניפה

רשם

מפקח הבקר

היה בעל משרה בהליופוליס

לקראת סוף חייו של אחנתון, שמו נמחק מהרבה מקומות נראה שסר חנו בעיני המלך.

 
חלקי תבליט מהקבר של מאיה. צולם ב Altes Museum, Berlin
15 סותי נושא המגן של אחנתון
16-18 לא ידועים ללא עיטורים ולכן ללא שם הבעלים
19 סותאו מפקח האוצר
20-22 לא ידועים ללא עיטורים ולכן ללא שם הבעלים
23 אני רשם מלכותי

רשם של שולחן המנחות של אתן

אוצר האחוזות של אמנחותפ השני

24 פא-אתנהב רשם

מפקח חיילים

25 איי סנדק

נושא המניפה של המלך

מפקח כל הסוסים של המלך

רשם מלכותי אמיתי

מפקד הקשתים

המנון השמש:

לאתון

יפה עלותך על כנף השמים / אתון חי מחולל החיים / בעלותך באפסי מזרח / מלאה כל ארץ הדרך: / כי יפיפית, גדלת / מתנוצץ מרום על פני האדמה / קרניך תחבקנה כל הארצות / כל אשר יצרת עשית. / כי תבוא באפסי מערב / וחשכה תבל חשכת קבר, / אור תאיר הארץ / כי תעלה בחוג השמים / כי תגה דומם כשמש / תגרש עלטה: / כי תשלח קרניך / תחוג מצרים יום יום, / יקיצו על רגליהם יעמודו / כי אתה הקימות אותם: / ירחקו ילבשו בגדים / כפיהם פרושות יקודו כי תזרח: / אחר יעשו מלאכתם במלוא תבל / הבהמה שמחה במרעה / עצים ועשבים יפרחו. / צפרים ירחפו על ביצותיהן / פרושות כנפיהן לך תשתחווינה / כל בני מרון / ירקדו ברגליהם / תחיינה כי תאיר עליהן..

בתרגומו של שאול העברי

לימים, לאחר מות תות-ענח-אמון, הוא הפך לפרעה בעצמו.

 
מתוך קברו של איי, הוא מעלה את ההמנון של השמש לאל

הקבר המלכותי

בתחילת מלכותו, אמנחותפ הרביעי עוד תכנן להיקבר בעמק המלכים, בסמיכות לאביו, אמנחותפ השלישי. הוא התחיל לבנות לעצמו קבר, WV25. בהמשך התקבלה ההחלטה לנטוש את תבאי ואז הופסקה העבודה על הקבר. הקבר שהוא בנה לעצמו באל-עמארנה, מסומן במספר 26. הוא נמצא במרחק של כ-6 ק"מ מהוואדי. המבנה של הקבר שונה מהמבנה של הקבר של אמנחותפ השלישי, הארכיטקטורה שלו היא בקו ישר. כמו כן, היות שהקבר יועד ליותר מבן משפחה אחד, נמצאו מספר חדרי קבורה במקום. בקבר נקברו הנסיכה מקט-אתן שנפטרה לפני אביה, אמו, אשתו המשנית, קיאה וגם הוא עצמו.

בגלל איכות הקרקע הנמוכה, הרבה עיטורים בוצעו על גבי ציפוי גבס של הקירות ולכן נשחתו עם הזמן.

הקבר נפרץ בזמן עתיק, הסרקופג נותץ ויש הסוברים שהמומיה שלו נקברה מחדש, לאחר שפניה הושחתו בעמק המלכים בקבר KV55.

הוא התגלה בשנת 1880 על ידי אנשים מקומיים. ממצאים של הסרקופגים המנופצים של אחנתון וביתו וכן שרידים של כדים קנופיים, משוחזרים נמצאים במוזיאון המצרי בקהיר. נמצאו גם כ-200 דמויות אושבטי של אחנתון.

מדרום לוואדי יש מספר נוסף של קברים גדולים, כיאה למשפחת המלוכה, לא גמורים. מסומנים במספרים 27-30.[41]

אסטלות הגבולעריכה

נמצאו 16 אסטלות גבול שתחמו את העיר. סוברים שהיו יותר וחלק כוסה בחול ונעלם. אסטלות אלו נשאו כרזות וכתבים וכמעט כל מה שידוע על העיר נלמד מהן.[42]

בין היתר מפורט באחת האסטלות כיצד נבחר האתר שבו נבנתה העיר: "מקום שלא שייך לאף אל ולאף מלך".[31]

האסטלה הראשונה שנתגלתה על ידי קלוד סיקאר (אנ'), בטונה אל-ג'בל, במערב הנילוס, וסומנה כאסטלה A.

האסטלה הראשונה שנתגלתה בחלק המזרחי הייתה אסטלת U.

בעיקרון מחלקים את האסטלות לשתי קבוצות: אסטלת M, X ו-K, משויכות לשנת מלכותו החמישית של אחנתון ונושאות טקסט הידוע כ"ההכרזה הראשונה". אסטלות אלו נחצבו בתוך גומחה.

אסטלות A, B, F, J, N, P, Q, R, S, U ו-V, מתוארכות לשנת מלכותו השישית עם תוספת כתובית המתוארכת לשנה השמינית של מלכותו, והמחזקות את השבועה הקודמת.

על יד האסטלות ניצבו פסלי בני המשפחה. רובם נהרסו.

בהמשך נמצאה אסטלה נוספת, L, במצב פחות שמור. מכאן מסיקים שייתכן וימצאו אסטלות נוספות.

האסטלה הקדומה ביותר, K, מכילה את כרזת התחייבות לאל החדש.

הכרזה מתארת כיצד אתן הופיע לפני אחנתון בכרכרתו וציווה עליו להכין לו מקום. המלך נשבע לקבל על עצמו את מצוות האל ולבנות לו את אחוזתו ולהעביר אליו את כל המיסים.

אמנות עמארנהעריכה

האמנות המצרית, בתקופת עמארנה הקצרה, שונה מהאמנות שהייתה מקובלת במצרים במשך מאות שנים לפני כן ושחזרה לקדמותה לאחר תקופת עמארנה.[43]

אחד המקומות הראשונים שבהם נתקלים בתהליך השינויים האמנותיים הוא בקברו של הויזיאר ראמוס (אנ'). על קיר אחד מצוי ציור של אמנחותפ הרביעי הצעיר היושב מאחורי אביו ומצויר באופן המסורתי. ציור זה צויר עם מותו של אמנחותפ השלישי. בקיר אחר, מאוחר יותר, מופיעים אמנחותפ הרביעי ונפרטיטי מבורכים בידי הקרניים של אתון, ומצוירים בדרך חדשה, שלא כתמונות אופייניות של בני משפחת המלוכה משושלות אחרות. כלומר מזהים שינוי בביטוי האמנותי המקובל.

 
תמונת אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי הצעיר מאחוריו, מקברו של ראמוסה, צולם על ידי דויד שמיט
 
אחנתון ונפרטיטי תחת קרני האתון, מקברו של הוויזיאר ראמוסה.

אחנתון ניסה להנחיל שנויים משמעותיים בתרבות המצרית, על מנת להלל את האל, אתן. הקו המנחה את אחנתון, היה "חיה על פי האמת". לכן האמנות הייתה יותר ריאליסטית מאשר קודם לכן. השינויים נגעו במספר תחומי אמנות:

ציור

הציור מאופיין על ידי תנועה ופעילות. הדמויות בעלות ידיים מורמות, דמויות רבות חופפות והרבה תרחישי צפופות. הדמויות רזות מרימות את ידיהן. הפרטים של הידיים מודגשים, כולל ציפורניים. הדמויות תמיד מתוארות בפרופיל, בתנועה ולהן רגל ימין וגם שמאל, בעוד שבתרבות מצרים העתיקה היו שתי רגליים זהות. אין הבדל בצבע הגוף של הגבר והאישה (בתרבות העתיקה, הגבר צבוע בגוון כהה יותר). צוירו תרחישים מחיי המשפחה תמונות חיבה זוגיות. אכילה ושתייה, משחק עם הצאצאים, חיבוק ונשיקה. המלכה מצוירת בגודל ריאלי, יחסית לגודל של המלך והיא מופיעה לצדו בפעילויות השונות שלו.

ציורים רבים היו ציורי טבע ונוף, כפי שנמצאו בארמון הצפוני ובמבנים שונים בעיר.

 
אחנתון ומשפחתו סוגדים לקרני השמש. המוזיאון המצרי
 
הנסיכות, בנותיו של אחנתון משחקות זו עם זו. ציור קיר בעמארנה
 
ציור קיר מהארמון הדרומי

ספרות

הספרות המקובלת עד אז במצרים נסובה בעיקר סביב טקסי המוות וכללה לחשים ושבועות שנרשמו בקברים ושאמורים היו ללוות את המת לעולם הבא. כל אלה בוטלו, כמו גם האלים הרבים. במקום זה שפת הכתיבה הייתה שפת הדיבור היומיומית. הייתה האדרת אל השמש והביטוי שלו בצורת הדיסקית, אתן, וניצול הנאות החיים, כי אין אחריהם מאומה ודבר אינו נצחי מלבדו. הדבר בא לידי ביטוי בהמנון לאתן שנמצא בקברו של איי, "המנון לשמש".[44]

קברים

הקברים של האנשים שאינם שייכים למשפחת המלוכה, לא מעוטרים בציורים חקלאיים או בציורי קבורה. לא מצוירים בהם בעל הקבר, אלא בצירוף בן משפחת המלוכה. אין ציורי אלים, להוציא את האתן. האתן אינו מאיר את בעל הקבר אלא את בני משפחת המלוכה. לא מוזכר אוסיריס, אין מסע בעולם התחתון, יש רק ציטוטים מההמנון לאל השמש.

פיסול

הפסלים של בני המשפחה מדגישים מספר תכונות: צוואר ארוך וצר זרועות ארוכות ורגליים דקות וחסרי שרירים מפותחים, מצח ואף משופעים, אוזניים ושפתיים גדולות, ירכיים בטן ומותניים רחבים. לאחנתון עצמו מאפיינים נשיים, כגון ירכיים רחבות, חזה בולט ובטן גדולה ורפויה. היו חוקרים שסברו שהם סבלו ממחלה גנטית הידועה בשם תסמונת מרפן, שאולי מסבירה את התיאורים הללו.[45] מאידך, הסותרים את ההשערה הזו, טוענים שבמצב כזה, גם תות-ענח-אמון, היה אמור להיראות דומה ואין הוא מופיע כך בתיעוד המאוחר יותר.

בדומה לפסלים המסורתיים, הילדים במבנה גוף בוגר אך בגודל מוקטן. אשתו, לעומת זאת מופיעה בגודל טבעי, זהה למלך. כאשר הם מרימים את ידיהם לקבל את ברכת אתן, בקצה הקרניים של אתן, מופיע סמל האנק המעניק חיים. כפות הידיים מגולפות בפירוט.

אומץ השימוש בתבליט שקוע, שהיה נהוג בתבליטים גדולים, גם בתחריטים קטנים. הסגנון הזה נשמר גם בהמשך, לאחר נפילת עמארנה.

פסלים רבים נמצאו בביתו של הפסל תחתומס, בעיר הדרומית, שהיה בית מלאכה וסדנה לפיסול. פסל נפרטיטי שנמצא במקום ונלקח למוזיאון שבברלין, מדגיש הרבה פחות את הסגנון הזה.

ארכיטקטורה

המבנים באחתאתון נבנו מאריחים מעוטרים ומפוסלים, המכונים תלקטים. אריחים אלו פורקו מהמבנים ונעשה בהם שימוש חוזר לאחר הריסת העיר. השימוש היה על ידי הפניית החלק המעוטר שלהם פנימה. התגלו לא מעט אריחים כאלו. המקדשים לא דמו למבנה המסורתי שהיה מקובל לתקופת אחתאתון, הם היו קטנים יותר, קודש הקודשים שלהם היה פתוח אל השמש והכיל הרבה מאוד מזבחות והם לא היו בעלי דלתות שאותם אפשר היה לסגור.

מחקר וארכאולוגיהעריכה

כבר במאה ה-18 (1714) הצביע כומר ישועי בשם קלוד סיקאר (אנ'), על אסטלת גבול (אסטלה A) שמצא בטונה אל-ג'בל שבקרבת מקום שתפקידה היה לסמן את הגבולות של אל-עמארנה רבתי.

בתחילת המאה ה-18 הגיעו לאזור מבקרים שהבחינו במערות קבורה בצוקים שמצפון לוואדי. ב-17981799 מפתה משלחת נפוליאון למצרים את העיר והתוצאה כלולה בפרסום רב הכרכים, תיאור מצרים (אנ')(Description de l'Egypte).

החוקר הבריטי ג'ון גארדנר וילקינסון ביקר בעמארנה פעמיים ב-1820. הוא כינה את המקום בשם אלבסטרון (על שם האלבסטר ממנו נמצאו ממצאים רבים ושבסביבת המקום הייתה מחצבה לכריית המינרל) בעקבות תיאורים של מחברים רומאיים, פליניוס הזקן ותלמי. עם זאת הוא ציין מקום אלטרנטיבי אפשרי לקיום העיר בקום-אל-אהמר, נקרופוליס במצרים העילית.[46]

ב-1843, 1845 הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שעמד בראש משלחת פרוסית למצרים, גילה במערות הקבורה ציורי קיר וכתובות אותם הוא פרסם בספרו "Denkmäler aus Aegypten und Aethiopien".[47]

מכתבי אל-עמארנהעריכה

  ערך מורחב – מכתבי אל-עמארנה

בשנת 1887 חפרה פלחית מצרית מאחד הכפרים ששכנו במישור באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה מאות לוחות חומר לא שרופים ועליהם כתב יתדות. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות ובהמשך גם למוזיאונים. הלוחות זוהו כשריד של ארכיון משרד החוץ המצרי במאה ה-14 לפסה"נ, הכוללים את התכתובת הדיפלומטית של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי (אחנתון) עם מלכי המעצמות הגדולות של המזרח הקדום ועם מלכי כנען הכפופים למצרים, ומכתביהם של אלו אל מלכי מצרים. הם מכונים מכתבי אל-עמארנה. מכתבי אל-עמארנה נכתבו אכדית, שפת התקשורת הבינלאומית של המזרח הקדום באותה תקופה יש להם חשיבות רבה בהבנת תמונת המזרח הקדום, ובייחוד שיחזור הדמות הגאו-פוליטית והדמוגרפית של כנען קודם הפיכתה לארץ-ישראל.

התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

בשנים 18911892 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. אלסנדרו ברסנטי (אנ') פינה את קבר המלך, בשירות העתיקות המצרי (ישנם חוקרים המציינים שפינוי זה נעשה ללא שמירת המקום והחפצים ושנגרם נזק לממצאים). גם הווארד קרטר ביקר במקום בשנים אלו ופרסם את תיעוד וציורים שהפיק אודותיו.

בשנים 19031908 נורמן דה גאריס דיוויס (אנ') פרסם שישה כרכים אודות הכתוביות על האסטלות והקברים הפרטיים באל-עמארנה. פרסום זה היה הראשון שסיפק טקסט מלא של הכתובים.

בשנים 19071914 קבוצה גרמנית (DOG - German Oriental Society) חפרה בחלקים שונים בעיר. ב 1912 מצאה את פסל הראש של המלכה נפרטיטי, הנמצא במוזיאון החדש (ברלין).

משלחות בריטיות חפרו בשנים 19211922 ובשנים 19261937.

החל מ-1977 מתבצעות חפירות על ידי Barry J. Kemp עבור החברה לחקר מצרים.[48]

בין השנים 2002 ו-2005, נחקר אזור קטן של אזור המגורים העיקרי. תוצר לואי היה גילוי בית קברות של פשוטי העם שנמצא קרוב למתחם הקברים הדרומי. המקום התגלה בעקבות מצבור עצמות אדם בני גיל דומה שכנראה נשטף החוצה בזמן שיטפון. האנשים היו בגיל צעיר למדי.[49]

מעבר לעיר בירה חדשה בהיסטוריהעריכה

ישנם מספר אירועים שבהם השלטון החליט להעביר את עיר הבירה למקום חדש, כביטוי להכלת השליטה ללא הפרעות מצד השלטון הקודם. כאן מובאות רק מספר מצומצם של דוגמאות

השושלת ההיאנית ביפןעריכה

  • המעבר מנארה לנגאוקה-קיו (אנ'): בין השנים 710784 הייתה נארה, שנקראה אז הֵייג'וֹ-קיוֹ, בירת יפן, ב-784 הבירה הועתקה לנגאוקה-קיו, כמפלט שלטוני מהכוהנים הבודהיסטים ששלטו בנארה.
  • המעבר לקיוטו - בשנת 794 הבירה הועברה שוב למקום המכונה היאן-קיו (אנ'), קיוטו של היום. היא הייתה בירת יפן במשך כ-100 שנים לאחר מכן.

השושלת ה-12 במצריםעריכה

אמנמחת הראשון, מייסד השושלת ה-12 של מצרים - העביר את הבירה מתבאי שבמרכז מצרים, לעיר חדשה וקרא לה תז-טאווי (אנ') (שליט שתי הארצות) כדי להדוף אופוזיציה בה נתקל, ולהשליט את שלטונו.[50]

לקריאה נוספתעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אל-עמארנה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten Egypt's false propher, London: Thames and Hudson, 2001, עמ' 13, מסת"ב 0500051062
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Peter Lundström, The Eighteenth Dynasty of Ancient Egypt, PHARAOH.SE, ‏2011–2021
  3. ^ Ian Shaw, Oxford History of Ancient Egypt, 2000, עמ' 479–483,מסת"ב ISBN-13: 978-0192802934
  4. ^ A. Rosalie David, Religion and magic in ancient Egypt, London: Penguin Books, 2002, עמ' 154, מסת"ב 0-14-026252-0
  5. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, London: Thames & Hudson, 2001, עמ' 33-37, מסת"ב 0-500-05106-2
  6. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 46-48, מסת"ב 0-500-05106-2
  7. ^ Nicholas Reeves, English False Prophet Akhenaten, London: Thames & Hudson, 2001, עמ' 53
  8. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 73, מסת"ב 0-500-05106-2
  9. ^ Amenhotep III (c.1391 - c.1354 BC), https://www.bbc.co.uk/
  10. ^ Francisco Martin Valentine & Teresa Bedman, Proof of an Amenhotep III/IV "Long Coregency" Found in the Chapel of Vizier Amenhotep-Huy, Amarna Letters 5, KMT Communications LLC, 2015, עמ' 66-79
  11. ^ Pharaoh power-sharing unearthed in Egypt Daily News Egypt., https://dailynewsegypt.com/, ‏February 6, 2014
  12. ^ Dennis C. Forbes, Circumstantial Evidence for an Amenhotep III/Amenhotep IV Coregency, Amarna Letters, KMT Communications, 2015, עמ' 80-95
  13. ^ Anna M. Kotarba-Morley, The discovery of the lost city of ‘the Dazzling Aten’ will offer vital clues about domestic and urban life in Ancient Egypt, https://theconversation.com/, ‏April 14, 2021
  14. ^ ERIN BLAKEMORE, 'Lost golden city of Luxor' discovered by archaeologists in Egypt, https://www.nationalgeographic.com/, ‏APRIL 9, 2021
  15. ^ Ridley, Ronald Thomas, Akhenaten: A Historian's View. The AUC History of Ancient Egypt, The American University in Cairo Press, 2019, עמ' 46, מסת"ב 978-9774167935
  16. ^ 1 2 Nicholas Reeves, Egypt False Prophet Akhenaton, London: Thames Hudson, 2001, עמ' 92-93, מסת"ב 0-500-05106-2
  17. ^ Egyptology and Archaeology through Images, http://www.ancient-egypt.co.uk/, ‏27-February-2020
  18. ^ "Aton Hymn | Egyptian religion". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2022-01-25.
  19. ^ מאת Ami, המונותיאסט הראשון | רגעים היסטוריים, ‏2014-12-13
  20. ^ שמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ - תהלים ק"ד | מני גל, מחלנים את התנך ל-929 חלונות
  21. ^ אחנאתון - המונותיאיסט הראשון?, m.news1.co.il
  22. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 149-169, מסת"ב 0-500-05106-2
  23. ^ The KV55 Coffin | American Research Center In Egypt, www.arce.org
  24. ^ Dr. Zahi Hawass, Mystery of the Mummy from KV55
  25. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, עמ' 2
  26. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 119, מסת"ב 0-500-05106-2
  27. ^ Encyclopedia of the archaeology of ancient Egypt, 2005, מסת"ב 978-1-134-66524-2
  28. ^ North Palace - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  29. ^ Amarna, World History Encyclopedia (באנגלית)
  30. ^ North Suburb - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  31. ^ 1 2 3 Amarna Period of Egypt, World History Encyclopedia (באנגלית)
  32. ^ 1 2 3 4 5 The Central City - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  33. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 126, מסת"ב 0-500-05106-2
  34. ^ Desert Altars - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  35. ^ Workmen's Village - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  36. ^ Stone Village - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  37. ^ Marsha Hill, Art, Architecture, and the City in the Reign of Amenhotep IV / Akhenaten (ca. 1353–1336 B.C.), www.metmuseum.org, ‏November 2014
  38. ^ North Tombs - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  39. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 131-132, מסת"ב 0-500-05106-2
  40. ^ South Tombs - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  41. ^ Royal Tomb - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  42. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 107-118, מסת"ב 0-500-05106-2
  43. ^ Amarna style | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  44. ^ Amarna Belief, www.ucl.ac.uk
  45. ^ Amarna Period of Egypt, World History Encyclopedia (באנגלית)
  46. ^ John Gardner Wilkinson, Modern Egypt and Thebes: Being a Description of Egypt; Including the Information Required for Travellers in that County, כרך 2, J. Murray, 1843, עמ' 44,71
  47. ^ Denkmaeler aus Aegypten und Aethiopien, smithsonian libraries
  48. ^ חפירות ומחקרים באל עמארנה, www.ucl.ac.uk
  49. ^ Excavation - Recent Projects: Amarna Project, www.amarnaproject.com
  50. ^ Ian Shaw, The Oxford history of ancient Egypt, Oxford: Oxford University Press, New ed, 2003, עמ' 159, מסת"ב 978-0-19-159059-7