נחש הנחושת

צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים

על פי התנ"ך, נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת אלוהים, על מנת להפסיק הרג בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא. במהלך השנים הפך הנחש למושא פולחן ונקרא "נחושתן", וחזקיהו המלך השמיד אותו בשל כך.

משה מרפא חולים באמצעות נחש הנחושת. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו
פסל נחש הנחושת על הר נבו בירדן

מקור עריכה

בספר במדבר מסופר, כי במהלך הדרך שעברו בני ישראל במדבר,[1] הם באו בטענות כלפי משה ואלוהים: ”לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?” (כ"א, ה'). בתגובה, שילח אלוהים בעם את ”הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים”,[2] שהפילו בנשיכתם חללים רבים. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. אז הורה אלהים למשה: ”עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס; וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.” (במדבר, כ"א, ח')[3]

במשנה עריכה

חז"ל מתייחסים למקרה זה במשנה:

וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לִבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו – היו נימוֹקים.

המשנה מפריכה טענה שיכולה להיות מובנת מהפסוק – שהנחש עצמו הוא זה שיכול להמית ולהחיות והוא שגרם לכך שהנִגפים המביטים בו יחיו. הסבר המשנה לפסוק הוא שמכיוון שנחש הנחושת היה על נס (מקום גבוה) כאשר בני ישראל הסתכלו לכיוונו למעשה הם הסתכלו לשמיים ושיעבדו לבם לאלוהים ולכן נרפאו, ומי שרק הסתכל על הנחש ללא שיעבוד ליבו אל אלוהים – לא נרפא.

במדרש עריכה

המשנה אומרת שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא וכוונתם של בני ישראל.[4] מסר דומה נמצא בסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנבחן על פי מעשיו:

"תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור – יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא."

פירשונים נוספים עריכה

הרב חיים סבתו במאמרו[5] מעלה שתי שאלות מרכזיות על הפרשה: כיצד הנחש המשמש להמית יוכל לרפא כאשר השפעותיו מנוגדות? האם הנוכחים מפרשים את תלות הניצחון וההפסד בידי משה?

ישראל הסתכלו על משה, ראו את ידיו המושטות כלפי השמים והפרושות כלפי הקב"ה ונזכרו כי רק הקב"ה יכול להושיע אותם. כשמשה הוריד את הידיים, מחשבתם אבדה. וחסרים היו את האמצעי לכוון באמצעותו את ליבם לשמים. טענתו המרכזית של הרב חיים סבתו הייתה כי בני האדם נוטים לתלות אמונה בתיאור או צורה מוחשית הנראית לעין כחלק מטבעם ולכן שימוש בנחש מוחשי יעזור במקרי מצוקה שבהם האמונה היא המונותיאיסטית ומופשטת.[5]

הטענה המרכזית במאמר של ד"ר רונן אחיטוב היא שיש שתי תפיסות של חז"ל על הנחש. התפיסה הראשונה היא שנשיכת הנחש היא פעולה על טבעית, והתפיסה השנייה היא שהנחש נשלח מה' כעונש לחטא. אבל בפסוקים של הפרשה מצוין משהו שונה לגמרי מהתפיסות של חז"ל:

"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה: 'לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל'. וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל."

בפרשה מופיעים הנחשים בבירור כשליחים של ה', בני ישראל מתלוננים וה' מעניש – הנחש לא ממית, החטא ממית.[6]

השמדתו עריכה

נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים, עד ימיו של חזקיהו. ככל הנראה, בני ישראל ייחסו לנחש הנחושת בעקבות הנס תכונות אלוהיות, ולכן עבדו אותו. המלך חזקיהו השמיד את נחש הנחושת, בין שאר העבודה הזרה שהשמיד:

"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן."

במשנה מובא[7] כי חכמי דורו של חזקיה הסכימו עם מעשהו זה: ”שִשה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו... כתת נחש הנחשת – והודו לו.”

בדתות אחרות עריכה

גם בתרבויות אחרות נחש מופיע כדמות מיתולוגית וכסמל פולחני. תכונותיו היו בעיקר להבריא חולים, וכן תכונות של פריון, כוח חיים וחוכמה.

צלמיות נחשים עשויי נחושת או ברונזה נתגלו בחצור, בתמנע,[8] ובאתרי פולחן מהתקופה הכנענית ונראה שפולחנם רווח באזור. הם נתגלו גם בתוך המקדשים, וניתן להניח ששימשו במשמעות פולחנית.[9] חריטה של נחש מופיעה גם על מזבח הקרנות הגדול בתל-שבע מהתקופה הישראלית, המזבח פורק כנראה על ידי אחד ממלכי יהודה, ככל הנראה חזקיהו.

מטה אסקלפיוס, אשר סביבו כרוך נחש, סמלו של אל הרפואה היווני, משמש עד היום כסמל הרפואה.

בהיפודרום קונסטנטינופול נמצאו עמודי נחושתן, עמודים שבראשם ראשי נחש. מספר ראשי נחש מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר ל"ג, מ"א) היה זה בצלמונה.
  2. ^ לדעת תרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר ל"ג, מ"ב) היה הדבר בעת שחנו בפונון.
  3. ^ "מפת הארץ המובטחת", המציגה את יציאת מצרים וכוללת ציור מוגדל ומפורט של סיפור נחש הנחושת, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1586
  4. ^ מסכת ברכות, דף ל"ג, עמוד א'
  5. ^ 1 2 חיים סבתו, וכי נחש ממית
  6. ^ רונן אחיטוב, וכי נחש ממית, באתר אוניברסיטת בר אילן
  7. ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ד', משנה ט'
  8. ^ נסים אמזלג, הזורח משעיר: הסיפור הנשכח של הולדת ישראל, הוצאת המערה, 2023
  9. ^ מט"ח, נחש הנחושת מתמנע, באתר הספריה של מט"ח