פתיחת התפריט הראשי
וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד..
שאול מציל את אנשי יבש גלעד מיד נחש העמוני. איור מתוך תנ"ך מורגן.

נחש העמוני הוא דמות מקראית, מלך בני עמון בתקופת שאול ודוד. נזכר כמי שתקף את אנשי יבש גלעד.

נראה שהשם נחש הוא שם תאופורי, אשר נהוג היה לתת בקרב עמי כנען.[1] כאשר אנשי יבש גלעד נכנעו, הם ביקשו ממנו לכרות איתם ברית. ברית וסאלית. משמעות ברית זו היא שהצד החלש מתחייב לעבוד את הצד החזק או בעבודה כפשוטו, או במיסים וזאת בתנאי לתשלום קבוע, והצד החזק מתחייב להגן על הצד החלש. נחש דרש לנקר את עיניהם של אנשי העיר. אנשי יבש גלעד מבקשים ממנו ארכה של שבעה ימים : וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ.( שמואל א' יא' ג') שתי המילים האחרונות מסבירות את הרצון להיכנע ללא תנאי.

אנשי יבש מודעים לעזרה הקרובה ומודיעים לנחש וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.. במגעים המועטים שמנהלים אנשי יבש גלעד עם העמונים יש אירוניה: הם פונים למי שאיים עליהם בנקירת עין ימין: וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. מילים אלו מעצימות את ההפתעה בעת התקפת בני ישראל בראשות שאול.[2]

עם הגעת הידיעה אל שאול, שחט שאול צמד בקר, ניתחו ושלח לכל ישראל כאיום: מי שלא יבוא למלחמה, כן ייעשה לבקרו. העם התגייס למלחמה, והכניע את בני עמון.

נחש העמוני נזכר גם כמי שסייע לאחי דוד, כשמשפחתו ברחה משאול למואב ונרצחה על ידי מלך מואב. אחד מאחיו של דוד, אליהוא, הצליח להימלט והגיע אל נחש העמוני, שמתוך שנאתו לשאול (ממלחמת יבש גלעד) לא הסגיר את אחי דוד. לפיכך נמנע דוד ממלחמה בבני עמון עד מותו של נחש. עם מותו שלח דוד שליחים לחנון בן נחש לנחמו, אך הלה חשד כי הם באים למטרת ריגול, גילח את חצי זקנם, חתך את חצי בגדיהם ושלחם בבוז חזרה ליהודה. בנו השני, שובי בן נחש, הגיש עזרה לדוד בזמן מרד אבשלום (ספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז). נראה כי לאחר שדוד כבש את בני עמון (שמואל ב יב, כט), הוא הכתיר את שובי בן נחש למלך, במקום אחיו חנון, וכרת אתו ברית. במסגרת הברית הזאת השיא דוד את בנו, שלמה, לנעמה העמונית (מלכים א יד, כא), שהייתה כנראה בתו של שובי ונכדתו של נחש העמוני. בנם, רחבעם, המשיך את שושלת בית דוד ביהודה.[3]

בעל ספר דברי הימים מוסר בקצרה על מותו של נחש: וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן וַיָּמָת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן.[4]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל אברמסקי, עולם התנ"ך שמואל ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 98.
  2. ^ יאיר זקוביץ, אביעה חידות מני קדם: חידות וחלומות חידה בסיפורת המקראי, תל אביב, עם עובד, 2005, עמ' 146.
  3. ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, כרך 4, עמ' 161; 217
  4. ^ דברי הימים א', יט', א'