נחש העמוני

דמות מקראית

נחש העמוני הוא דמות מקראית, מלך בני עמון בתקופת שאול ודוד. נזכר כמי שתקף את אנשי יבש גלעד.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד..
שאול מציל את אנשי יבש גלעד מיד נחש העמוני. איור מתוך תנ"ך מורגן.

נראה שהשם נחש הוא שם תאופורי, אשר נהוג היה לתת בקרב עמי כנען.[1] כאשר אנשי יבש גלעד נכנעו, הם ביקשו ממנו לכרות איתם ברית. ברית וסאלית. משמעות ברית זו היא שהצד החלש מתחייב לעבוד את הצד החזק או בעבודה כפשוטו, או במיסים וזאת בתנאי לתשלום קבוע, והצד החזק מתחייב להגן על הצד החלש.

נחש מציב לאנשי העיר תנאי לכריתת ברית איתו: ”בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל“. יוסף בן מתתיהו מציע הסבר מעשי להטלת המוּם הזה וטוען כי נחש היה נוהג לנקר את עיניהם הימניות של הנכנעים בפניו, כדי "שלא יכשרו עוד לחלוטין לעבודת הצבא, שהרי העין השמאלית מכוסה היא במגן הגדול", ובכך היה מונע אפשרות של מרידה עתידית.[2] המנהג לנקר את עיני האויב ידוע גם ממסופוטמיה.[3] אנשי יבש גלעד מבקשים מנחש ארכה של שבעה ימים: ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ“.[4] שתי המילים האחרונות מסבירות את הרצון להיכנע ללא תנאי.

אנשי יבש מודעים לעזרה הקרובה ומודיעים לנחש: ”מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם“. במגעים המועטים שמנהלים אנשי יבש גלעד עם העמונים יש אירוניה: הם פונים למי שאיים עליהם בנקירת עין ימין: "וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם". מילים אלו מעצימות את ההפתעה בעת התקפת בני ישראל בראשות שאול.[5]

עם הגעת הידיעה אל שאול, שחט שאול צמד בקר, ניתחו ושלח לכל ישראל כאיום: מי שלא יבוא למלחמה, כן ייעשה לבקרו. העם התגייס למלחמה, והכניע את בני עמון.

נחש העמוני נזכר גם כמי שסייע לאחי דוד, כשמשפחתו ברחה משאול למואב ונרצחה על ידי מלך מואב. אחד מאחיו של דוד, אליהוא, הצליח להימלט והגיע אל נחש העמוני, שמתוך שנאתו לשאול (ממלחמת יבש גלעד) לא הסגיר את אחי דוד. לפיכך נמנע דוד ממלחמה בבני עמון עד מותו של נחש. עם מותו שלח דוד שליחים לחנון בן נחש לנחמו, אך הלה חשד כי הם באים למטרת ריגול, גילח את חצי זקנם, חתך את חצי בגדיהם ושלחם בבוז חזרה ליהודה. בנו השני, שובי בן נחש, הגיש עזרה לדוד בזמן מרד אבשלום.[6] נראה כי לאחר שדוד כבש את בני עמון,[7] הוא הכתיר את שובי בן נחש למלך, במקום אחיו חנון, וכרת איתו ברית. במסגרת הברית הזאת השיא דוד את בנו, שלמה, לנעמה העמונית,[8] שהייתה כנראה בתו של שובי ונכדתו של נחש העמוני. בנם, רחבעם, המשיך את שושלת בית דוד ביהודה.[9]

בעל ספר דברי הימים מוסר בקצרה על מותו של נחש: "וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן וַיָּמָת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן".[10]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל אברמסקי, עולם התנ"ך שמואל ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 98.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 6, פרק ה, פסקה א, סעיפים 69–70.
  3. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 205.
  4. ^ ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ג'.
  5. ^ יאיר זקוביץ, אביעה חידות מני קדם: חידות וחלומות חידה בסיפורת המקראי, תל אביב, עם עובד, 2005, עמ' 146.
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז
  7. ^ ספר שמואל ב', פרק י"ב, פסוק כ"ט
  8. ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק כ"א
  9. ^ משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, כרך 4, עמ' 161; 217
  10. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ט, פסוק א'.