נח שפירא (כימאי ומחנך)

כימאי ומחנך ישראלי

נח שפירא (ט' בסיוון תר"ס, 6 ביוני 1900, סמולוביץ', פלך מינסק, רוסיהא' באלול תשכ"ד, אוגוסט 1964, תל אביב) היה כימאי ומחנך עברי בליטא ובישראל.

נח שפירא
Noah Shapira portrait.jpg
לידה 1900 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1964 (בגיל 64 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחנך, כימאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נח שפירא נולד ב-1900 בעיירה סמולוביץ' שבפלך מינסק, שם כיהן אביו ברבנות. הוא התחנך בישיבות ליטא, בהן ישיבת סלובודקה של תנועת המוסר. ב-1924 השלים שפירא את לימודיו לתואר דוקטור בכימיה, מאוניברסיטת ברלין, ועבד זמן-מה במחיצת הכימאי הנודע אמיל אבדרהלדן (Abderhalden) באוניברסיטת האלה. מ-1926 ועד עלייתו, ב-1935, הוא כיהן כמרצה לכימיה באוניברסיטת קובנה. לימד בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה,[1] והיה מנהל הגימנסיון העברי במריאמפול בשנים 1928 עד 1935.[2]

ב-1935 הוא עלה לארץ (בתקופת העלייה החמישית). בארץ הוא המשיך בעבודה החינוכית - בהוראת כימיה בבתי ספר גבוהים וניהול בתי ספר תיכוניים. בשנים 1935–1958 כיהן כמרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ומשנת 1960 הרצה באוניברסיטת בר-אילן (תחילה גם כן בכימיה, ואחר-כך בהיסטוריה של המדע). בנוסף, הוא כיהן כמנהל בית הספר "יבנה" שברח' ועידת קטוביץ 47 בתל אביב.[3] הוא גם פרסם מאמרים בכימיה עיונית ובהיסטוריה של המדע (בפרט על חלקם של היהודים בהתפתחות המדעים וכן על הטרמינולוגיה הטכנולוגית במקורות היהודיים).

נח שפירא נפטר בתל אביב, באוגוסט 1964, בגיל 64 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[4]

משפחתועריכה

שפירא היה בנו של הרב אברהם דובער שפירא (רבה האחרון של קהילת קובנה, מגדולי הפוסקים במאה ה-20), נכדו של הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן ("הגדול ממינסק"), ואחיו הצעיר של חוקר הספרות העברית והעסקן העברי והציוני פרופ' חיים נחמן שפירא. שפירא היה נשוי לסוניה (נפטרה ב-1990[5]). בנם, עמנואל שפירא (Emmanuel Shapira;‏ 19331998), היה רופא, גנטיקאי קליני וחוקר בגנטיקה ביוכימית, פרופסור לרפואת ילדים ופתולוגיה ומנהל מרכז הייוורד לגנטיקה באוניברסיטת טוליין (אנ') שבניו אורלינס.[6]
בתם, עירית קוּפּפֶרברג (נולדה ב-1944), היא חוקרת שיח – עוסקת בין היתר בחקר התקשורת בין-אישית בשיח ושיח בעת מצוקה,[7] פרופסור מן המניין במכללת לוינסקי לחינוך, ראש מרכז שח"ק לחקר שפה, חברה ותקשורת ומרצה בתוכניות התואר השני במכללה, ועורכת כתב העת השפיט "עיונים בשפה וחברה"[8] – ומשוררת.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

  • 'רשימת הפרסומים של נח שפירא ז"ל (1924–1964)', קורות ג (תשכ"ה), 367–372. (127 ערכים[9])

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמעון ז"ק, 'הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ב: "היהודים בליטא מ-1918 עד 1941", תל אביב: עם הספר, תשל"ב, עמ' 135 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 849).
  2. ^ מרימפול ליטא,ד"ר נח שפירא, ועד ספר מרימפול, 1983, עמוד 40
  3. ^ ד"ר נח שפירא, מעריב, מודעת אבל, 10 באוגוסט 1964.
  4. ^ נח שפירא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  5. ^ סוניה שפירא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ Mary Kay Pelias, 'Emmanuel Shapira, M.D., Ph.D., 1933–1998,' American Journal of Medical Genetics 80,5 (28 December 1998), 441-442 (article on Wiley online library; on DeepDyve); Emmanuel Shapira SIMD Award, the Society for Inherited Metabolic Disorders (SIMD); 'Shapira, Emmanuel,' in: Betty Davies, Health sciences in Israel: Institutions and Scientists, 1971, p. 238; 'Shapira, Emmanuel,' in: Who's Who in the South and Southwest, 1998, p. 592; 'Shapira, Emmanuel,' in: Who was who in America, vol. 13, 2000, p. 252; Emmanuel Shapira, MyHeritage.
  7. ^ פרופ' עירית קופפרברג, Irit Kupferberg, באתר מכללת לוינסקי לחינוך; עירית קופפרברג, במכון מופ"ת.
  8. ^ עיונים בשפה וחברה: הנהלה.
  9. ^ כך על פי: שלמה שונמי, מפתח המפתחות: ביבליוגרפיה של ביבליוגרפיות כל-ישראליות, תוספת ל"מהדורה שנייה מורחבת" תשכ"ה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ה 1975, עמ' 290.