פתיחת התפריט הראשי

חיים נחמן שפירא

חוקר ספרות ופילוסופיה עברית

פרופ' חיים נחמן שפיראליטאית: Chaimas Nachmanas Šapira; ‏1895 - 8 בדצמבר 1943) היה מחנך, מרצה באוניברסיטה הליטאית בקובנה, חוקר הספרות והפילוסופיה העברית, חוקר מדעי המזרח, מחבר ספרי עיון ומתרגם יהודי ופעיל ציוני, בין היתר, חבר הוועד המרכזי של רשת "תרבות" בליטא. עמד בראש המשרד לחינוך ולתרבות בגטו קובנה.

חיים נחמן שפירא
פרופ' חיים נחמן שפירא
פרופ' חיים נחמן שפירא
לידה 1895
מינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1943 (בגיל 48 בערך)
קובנה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ויטאוטאס מגנוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חיים נחמן שפירא נולד בשנת 1895 בעיירה סמולביצ'י (אז בפלך מינסק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית; היום ברוסיה הלבנה).[1] אביו, הרב אברהם דובער שפירא (רבה האחרון של קהילת קובנה, מגדולי הפוסקים במאה העשרים) וסבו, הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן ("הגדול ממינסק"). בילדותו למד ב"חדר" ובישיבות.

נמנה עם המורים הראשונים בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה בתקופתו של הרב יוסף צבי קרליבך.[2]

בין השנים 19211925 למד בלשנות שמית, מדעי המזרח ופילוסופיה באוניברסיטת וינה ובברלין, ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור.

בשנת 1926 החל לעבוד בקתדרה לסמיטולוגיה, שהוקמה קודם לכן (1922),[3] ב"אוניברסיטת ליטא" בקובנה, והתמנה לעמוד בראשה, תפקיד שמילא עד לסגירתה ב-1940 על ידי שלטון הכיבוש הסובייטי. שימש מרצה ללשונות שמיות, וכן העביר, בין היתר, קורסים לספרות עברית, לערבית ולקוראן. הקתדרה הכשירה, בין השאר, מורים לבתי ספר יהודיים. ב-1932 הוענקה לו בצו נשיאותי דרגת דוצנט (מרצה/חוקר בכיר שהיא דרגה מתחת לפרופסור). ב-1940 הועבר לאוניברסיטת וילנה שם הוענק לו תואר פרופסור.[1]

שפירא עסק בפעילות ציונית, היה מראשי הפעילים בתנועה העברית בליטא, חבר המרכז הציוני (ציונים כלליים), חבר הוועד המרכזי של רשת החינוך העברית ציונית "תרבות", יו"ר הנהלת הספרייה ע"ש מאפו,[4] והשתתף כציר בכמה קונגרסים ציוניים. פרסם מאמרים וסיפורים ב"מאזנים", "גליונות", "העולם", "אידישע שטימע", "נתיבות", "מזרח ומערב" ו"הד ליטא". חיבר גם ספרים בליטאית על אברהם מאפו ועל לייב ניידוס (למטה). פרסם מאמרים רבים בעיתונים שונים על נושאים ספרותיים, מדעיים וציבוריים.[5]

ב-1941 עם הכיבוש הנאצי נכלא בגטו קובנה. בעת שהותו שם שימש כמנהל הפעולה החינוכית והתרבותית, פעל במרץ להקמת בית ספר עממי, בית ספר למלאכה, ספרייה וכדומה,[6] ועבד על הוצאת חיבור מקיף על "תולדות הספרות העברית החדשה" בשנים-עשר כרכים, אולם רק כרך א' שעסק בספרות ההשכלה בגרמניה יצא לאור.[5][4] הכרך השני, שכבר הוכן, אבד בגטו, ושאר המידע הוחבא בגטו ומעולם לא נמצא. בנוסף, אבדו חיבוריו בכתב יד "רש"י כמדקדק" ו"המסורה".[5] במחקרו התייחס שפירא למאבק בין לאומיות ארצית ללאומיות רוחנית. כך, לדבריו, הלאומיות הארצית רואה לפניה רק את העצמאות המדינית, ולעומתה, הלאומיות הרוחנית, אותה כינה "לאומיות אישית", רואה את מרבית קיומו של עם ישראל בחיי הדת והתרבות העברית.

ב-3 בדצמבר 1943 הובל עם משפחתו לפורט התשיעי, שם ב-8 בדצמבר הוצא להורג ביריות יחד עם אשתו, רעיה, אמו האלמנה רחל, ובנו היחיד איתמר. לאחר מותו הוציאו ידידיו ותלמידיו פרסום לזכרו בשם "יתמות" (מאי 1944) בעריכת תנועת המחתרת הציונית ארגון ברית ציון.[7]

אחיו הצעיר, ד"ר נח שפירא (1900–1964), היה כימאי ומחנך בליטא ובישראל.

פרסומיועריכה

  • Altsemitische Feldzeichen (Wien, 1925) תזה לדוקטורט מאוניברסיטת וינה
  • Kaunietis A.Mapu: jo gyvenimas ir kuryba (Kaunas : "Raides" Koperatyvo Spaustuve, 1928) על אברהם מאפו הליטאי
  • Hebrajų k. vieta semitų k. šeimoje (1930)
  • Lietuva L. Neiduso kūryboje (1931)
  • Die grammatische Terminologie des Salomon ben Isaak (Raschi) : nach den Quellen untersucht (Kaunas, 193-)
  • Vilnius naujojoj žydų poezijoj (Kaunas ; Vilnius, 1935)
  • Naujosios žydų literatūros metmenys (Kaunas : V.D.U. Humanitarinių Mokslų Fakulteto Leidinys, 1938)
  • משורר האגדות מפי זקני העם אשר בדיינבה הארץ : [וינצ’ס קריבה]. קובנה : חמו"ל, 1931
  • דער אלגעמיינער ציוניזם (קאונאס : מרכז פון פראָגרעסיווע אלגעמיינע ציוניסטן און דער החלוץ הכלל-ציוני, 1936) (ביידיש)
  • תולדות הספרות העברית החדשה : כרך ראשון: ספרות ההשכלה במרכז גרמניה (1784–1829) (קובנה : דפוס אולימפיה וילקבישקיס, 1939) יצא במקביל בהוצאת מסדה בתל אביב ובהוצאה מחודשת בשנת 1967

בתרגומועריכה

  • ארנסט תומפסון סיטון, גבורי החיות, תל אביב : אמנות, 1927
  • ארנסט תומפסון סיטון, יוני-דאר, תל אביב : אמנות, תר"ץ דפוס השחר 1930

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 "חיים נחמן שפירא", בפורטל 'השטעטל הווירטואלי' של המוזיאון ההיסטורי ליהודי פולין בוורשה (בליטאית). במקור זה נטען, אגב, כי נולד ב-1894 אף כי במקורות אחרים מופיעה 1895 כשנת הולדתו.
  2. ^ שמעון ז"ק, 'הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ב: "היהודים בליטא מ-1918 עד 1941", תל אביב: עם הספר, תשל"ב, עמ' 134 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 848).
  3. ^ בתכנון המקורי דובר על הקמתן של שתי קטדרות נוספות: לשפה ולספרות היידיש, ולהיסטוריה היהודית אך עם צמצום האוטונומיה היהודית בליטא הדבר לא יצא אל הפועל. יצוין, כי הקתדרה לסמיטולוגיה הייתה הראשונה מסוגה והיחידה (עד 1934) במדינות הבלטיות ובין המעטות באירופה. ראו: "מערכת החינוך", באתר 'היהודים בליטא' (בליטאית)
  4. ^ 4.0 4.1 'שפירא, חיים-נחמן בה"ר אברהם-דובער', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 248 טורים 1–2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1446)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 'ד"ר חיים-נחמן שפירא' ב: רפאל חסמן, 'הספרות והעתונות היהודית בליטא', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ב: "היהודים בליטא מ-1918 עד 1941", תל אביב: עם הספר, תשל"ב, עמ' 253 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 999)
  6. ^ חיים כהן העיד שאם בגטו קובנה היה בית ספר עממי, בית ספר למלאכה, ספרים, הרצאות שונות וכדומה, הרי כל זה היה בזכותו של שפירא. ראו: חיים כהן, 'ד"ר ח.נ. שפירא ז"ל (זכרונות מהגטו)', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי ["שוואבה"] בקובנה, 1962, עמ' 265–266
  7. ^ תמונה של חוברת "יתמות" לזכרו של שפירא, באתר יד ושם