פתיחת התפריט הראשי

ניקולאיה ורמונטרומנית: Nicolae Vermont; שמו בלידה: איזידור גרינברג, Isidor Grünberg; ‏ 10 באוקטובר 1866 - 14 ביוני 1932) היה צייר, גרפיקאי ותחריטן רומני ממוצא יהודי. אמן פורה מאוד, ורמונט מוגדר כצייר ריאליסטי לירי[1] שהושפע על ידי הנאו-קליסיציזם, האימפרסיוניזם (במיוחד הגרמני) והאקספרסיוניזם. עסק בציור נוף וטבע דומם, דיוקנאות ותמונות עירום של נשים, אך נמשך גם לנושאים חברתיים ודתיים[2].

ניקולאיה ורמונט
Nicolae Vermont - foto.jpg
לידה 10 באוקטובר 1866
בקאו, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביוני 1932 (בגיל 65)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Nicolae (Isidor) Vermont (Grumberg) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות יפה, מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, ציור קיר עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ריאליזם, Tinerimea artistică עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Theodor Aman עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על Nina Arbore עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ניקולאיה ורמונט, דיוקן עצמי
מוכרת הפרחים

תוכן עניינים

שנות ילדותו ולימודיועריכה

ניקולאיה ורמונט נולד בעיר בקאו, (לפי מקורות אחדים בעיירה מוינשט) במשפחתו של המורה יוסיף גרינברג. בהמשך עבר עם משפחתו לגור בעיר פלויישט ואחר כך בברשוב (אז באוסטרו-הונגריה), בה למד בבית ספר גרמני. בשובו בגיל 18 לממלכת רומניה, לבוקרשט, התחיל לשלוח ציורים לעיתון הרומני "אוניברסול". נרשם ללימודי ציור אצל תאודור אמן באקדמיה לאמנויות יפות בבירה הרומנית, שבה היה התלמיד היהודי הראשון. אחרי סיום לימודיו בבוקרשט בשנת 1886, בעזרתו של ניקולאיה גריגורסקו אותו הכיר מילדותו בבקאו, התאפשר לו השתלם באקדמיה לאומנות במינכן (1893-1887), ב-1893 למד גם בפריז.

פעילותו כאמןעריכה

בשנת 1890 ביקר ברומניה והשתתף בתערוכות של "החוג האמנותי" (Cercul artistic) ולאחר מכן נסע לאוסטריה ואיטליה. מתנגד לקונפורמיזם האקדמיסטי, הצטרף ורמונט לתנועת ההתחדשות של קבוצת ה"ציירים העצמאיים" ברומניה ("מנשר העצמאות" מ-1896) מיסודם של ארטקינו, שטפאן לוקיאן והאספן והנדבן יואן בוגדן-פיטשט. הוא נמנה גם עם החברים המייסדים של אגודת "איליאנה" (Ileana) שהתקבצה סביב לכתב-העת בעל אותו השם, ואחרי 1904 בחוג של "הנוער האמנותי" (Tinerimea artistică) בו פעלו, בין השאר, אמנים כמו לוקיאן, ארתור ורונה, מריוס בונסקו, אלכסנדרו סטמרי וז'אן אל. סטריאד. הוא הציג באופן סדיר בתערוכות החוגים הנ"ל. הציג באתנאום הרומני, וכן בתערוכות אישיות במהלך השנים - 1929,1928,1919,1912,1911. בשנת 1900 בביתן רומניה בתערוכה העולמית של פריז הציג ורמונט 2 תמונות. ב-1906 לרגל מלאת 40 שנה לעלייתו של קרול הראשון לשלטון ברומניה, ציוריו הוצגו לצד תמונות מאת גריגורסקו, ורונה ולוגי. ב-1913 נסע בבוהמיה ומורביה, בשנים 1925,1926 ו-1929 בצרפת ואחר כך בהולנד וגרמניה.

בשלב מאוחר יותר בחייו התנצר ורמונט לפי הדת הנוצרית האורתודוקסית השלטת ברומניה.

יצירתו וסגנונועריכה

קרוב בגישתו לניקולאיה גריגורסקו, במיוחד בצעירותו, בציורי הנוף שלו יצר ורמונט תמונות מקמפולונג ומאולטניה המתאפיינות בליריות טהורה ועדינה, והנותנות ביטוי לספונטניות וחדות ההסתכלות ולווירטואוזיות הרישום. נמשך על ידי הקופמוזיציה, הצטיין האמן בציורי ז'אנר שקיבלו השראה מחיי האנשים הפשוטים אותם תיאר ברגש חם ב מיוחד ("המהגרים", "המובטלים", "מנקה הארובות", "מוכר ה"בראגה"" וכו'). בדומה ללוקיאן וארטקינו הושפע גם על ידי סגנון הצייר פריץ פון אודה ממינכן. יצירותיו זכו להערכתם של אספני האומנות בוגדאן-פיטשט שקנה 80 מתוכן[3], קריקור זמבקצ'יאן ואף המלכה מריה של רומניה. תמונות רבות של ורמונט מוצגות באוספים ציבוריים כמו המוזיאון הלאומי לאמנות בבוקרשט, המוזיאון ע"ש וסילה פרבאן בברלאד, מוזיאון האומנות של בוקובינה בסוצ'אבה, המוזיאונים לאמנות בקונסטנצה ורמניקו ולצ'ה. חלק גדול מיצירותיו מתוך האוסף של השופט לאזר מומנטיאנו נהרס בהפצצות האוויר של ה"לופטוואפה" על בוקרשט באוגוסט 1944.

ניקולאיה ורמונט צייר גם קירות של כנסיות בצ'רנאוודה (1893), מנשט, פרחובה (1895), סופיה (הכנסייה הרומנית בסופיה, 1903, יחד עם ארטקינו וסרפים) ועיטר את תקרות הארמונות קלינדרו (1904) וקנטקוזינו (1909) בבוקרשט. בשנותיו האחרונות נטה ביצירותיו לרצות את הקהל חובב ה"ציוריות". תחריטיו מצטיינים בעדינות מיוחדת.

ניקולאיה ורמונט נפטר בבוקרשט בשנת 1932 בגיל 65. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בלו בבוקרשט. אחיו היה המתרגם והאסטרונום ברנרד ורבארה ורמונט, ואחותו הייתה שחקנית התיאטרון לאה פנשטה ורנמונט, אמה של השחקנית התיאטרון הצרפתית-רומנית מריה ונטורה. עם תלמידיו נמנו ז'ול פרחים, רודיקה מאניו.

הנצחהעריכה

  • אחרי מותו, בשנת 1934 הוצגה תערוכה אחרונה של 212 מציוריו ועוד 21 אקוורלים ורישומים באתנאום הרומני.
  • בשנת 1945 קויימה תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיו באולם "דאלס" בבוקרשט.
  • 2014 - ציור שלו הופיע על בול בסדרת הבולים של הדואר הרומני המוקדשת ל"צוענים בציור הרומני"

מבחר יצירותעריכה

ציוריםעריכה

  • דיוקן עצמי
  • המהגרים
  • פועלים ליד השולחן
  • האשה עם שמשיה
  • מנקה הארובות
  • שתי מוכרות פרחים Doua florărese
  • ונציה
  • הנמל קונסטנצה
  • איכרים ליד השולחן
  • אטיוד להורה
  • נוף בסטודיו
  • בת הצייר
  • דיוקן האשה
  • בארוחה
  • בפארק שאנז אליזה
  • קפה דה לה פה
  • הצועניה בשוק
  • מנוחה
  • תופרת Cusătoreasă 1911
  • הורה
  • יפניות
  • שפת הים בדייפ
  • קטעי טבע דוממים
  • פרחים
  • ורדים Trandafiri
  • קיץ באחוזה Vară la conac

ציורי קירעריכה

  • המשפט של סטרויה לאורדיאנול, בארמון קטנטקוזינו - בימינו בית איגוד המלחינים, בוקרשט 1914
  • כניסת מיכאל האמיץ לאלבה יוליה - 1909
  • קרב בין רומאים לדאקים 1916
  • הנמל קונסטנצה 1910 - נועד לבניין משרד העבודות הציבוריות
  • תקרת הארמון קנטקוזינו

ציורי כנסיותעריכה

  • בכנסיית פונדן ג'ראש, רוקר
  • קפלה בבוטושאן 1903
  • קפלה ואיקונוסטזיס בכנסיית "יוחנן המטביל" בטקוץ' 1914 ( עם דימיטריה הרלסקו)
  • הכנסייה הרומנית בסופיה
  • כנסיית מנשט
  • כנסיית קטרונשט
  • כנסיית שלאר
  • במטרופוליה בבוקרשט

קישורים ומקורות חיצונייםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Pavel, Amelia, Ionescu, Radu, Nicolae Vermont, Ed. Academiei Republicii Populare Române, Bucureşti, 1958

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Amelia Pavel
  2. ^ שם
  3. ^ "Veronica Marinescu 2010, "Curierul Naţional