פתיחת התפריט הראשי

ניקולא יוזגוף-אורבך

ניקולא יוזגוף-אורבך (נולד בצפת ב-6 באוגוסט 1984) הוא משורר, עיתונאי, חוקר, ד"ר לדמוגרפיה, גאוגרפיה וספרות וחבר סגל במכללה האקדמית צפת ובמכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה.

משמש כחוקר בקתדרת חייקין למחקרים גאואסטרטגיים וכעמית מחקר במוסד הרצל [1] לחקר ציונות ולימודה.

ניקולא יוזגוף אורבך

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

ניקולא יוזגוף-אורבך גדל במשפחה חרדית בצפת[2] תחת השם יעקב יוזגוף. פרסם ארבעה ספרי שירה, ספרי עיון ושורת מאמרים וכתבות. בגיל 17 (2002) פרסם את ספר שיריו הראשון "ילדי הלילה" (הוצאת סער)[3] וכעבור שנה (2003) פרסם את ספרו "מותה של ילדות" (הוצאת ברקאי-צ'ריקובר).

בראיונות שהעניק באותה שנה לעיתון "זמן ירושלים" ולשמוליק טיאר בתוכניתו "טיאר ברשת" קבע אורבך כי על הקהילה הגאה לפעול להקמת אוטונומיה טריטוריאלית להומואים וללסביות בחבל סדום. בין השנים 2002–2004 שימש ככתב וכעורך תרבות בירחוני הקהילה הגאה "הקשת" ו"Top Magazine". בשנת 2004 שימש אורבך לצד איציק דוידוביץ' כעורכו של הצהובון הפרובוקטיבי "ג'ורה" שנאסר לפרסום בעקבות פרשת "הקלטת הלוהטת" שבה לכאורה תועדה דמות ציבורית במהלך קיום יחסי מין[4], וכן שימש כעורך בפועל של המקומון הגלילי "חשיפה לצפון".

בשנת 2010 פרסם אורבך את ספר שיריו "יהודי ערבי" (הוצאת גוונים)[5]. בספר הובעה ביקורתו הארסית של המשורר כלפי יחס הממסד כלפי מיעוטים וכן כלפי התבניות המגדריות הרווחות כיום בחברה הישראלית המגבילות לטענתו את חירות האדם[6]. למן שנת 2010 משמש אורבך כמבקר שירה בירחון לספרות ותרבות, עיתון 77[7], בו פרסם מאמרי ביקורת שירה רבים וכן מבחר משיריו. שירים נוספים מפרי עטו פורסמו בכתבי עת ספרותיים נוספים ובהם: "שבו"[8], "עמדה", "ליריקה", "פועם", "הכיוון מזרח", "הפנקס" "מאזנים", יקוד [9], קפל [10] ו"ביטאון שירה" וכן במדור הספרות בעיתון "הארץ"[11]. בשנת 2015 התפרסם ספרו, "מבוא לדמוגרפיה ישראלית", בהוצאת גוונים.

יוזגוף-אורבך הוא בוגר החוגים לתולדות עם ישראל ולגאוגרפיה ולימודי הסביבה (2007) מטעם אוניברסיטת חיפה ובעל תעודת הוראה מטעם מכללת גורדון לחינוך. עבודת המ.א שכתב (2009) בנושא "מאפייניהם הגיאו-כלכליים של עקורי חבל עזה טרם הפינוי ולאחריו" זיכתה אותו בשנת 2010 בפרס קתדרת חייקין לעבודת המ.א הטובה ביותר בחקר הגאוגרפיה בישראל בין השנים 2005–2010. למן 2010 משמש יוזגוף-אורבך כמורה מן החוץ בחוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה וכמרצה בחוגים למדעי ההתנהגות וספרות, מוזיקה ואמנות במכללה האקדמית בצפת[12]. בשנת 2015 התמנה ד"ר אורבך לחבר בסגל בכיר במכללה האקדמית צפת[13]. עבודת הדוקטורט של יוזגוף אורבך (2012) בחנה את מאפייניה הדמוגרפים והגיאו-קהילתיים של התנועה הרפורמית בישראל. בשנת 2017 השלים יוזגוף-אורבך עבודת דוקטורט נוספת בספרות כללית שבחנה בכלים כמותיים את סוציוכרונוטופ של גן העצמאות בספרות העברית. במחקריו האקדמיים עוסק אורבך ביחסי הגומלין שבין הספרות לגאוגרפיה, בחברה היהודית באירופה במוצאי המאה הי"ט ובדמוגרפיה של מיעוטים דתיים.

מתגורר בתל אביב.

ספריועריכה

  • ילדי הלילה (תל אביב : סער, 2002) <חתום: אוראל אורבך>
  • מותה של ילדות (ראשון לציון : ברקאי ספרים, 2003) <חתום: אוראל י. יוזגוף אורבך>
  • יהודי ערבי: שירים (תל אביב : גוונים, תש"ע 2010)
  • לי כהנר ניקולא יוזגוף אורבך וארנון סופר, "החרדים בישראל - מרחב, חברה, קהילה", קתדרת חייקין- המכון למחקרים גאו-אסטרטגיים, 2012
  • מבוא לדמוגרפיה ישראלית (תל רביב: גוונים, תשע"ה 2015)
  • ניקולא אורבך בשיתוף מעוז עזריהו: "הועד האודיסאי - מרכז הפעילות הציונית במזרח אירופה, קורותיו, מוסדותיו ופועלו", הוצאת ההסדרות הציונית העולמית, 2015
  • ניקולא יוזגוף-אורבך וארנון סופר: "בין יהוד לאיבוד הגליל: המקרה של נצרת עלילית בשנים 1956-2016", קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה אוניברסיטת חיפה, 2016
  • ניקולא יוזגוף-אורבך: "התנועה הרפורמית בישראל", רסלינג הוצאת ספרים, 2017

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכון הרצל
  2. ^ לקסיקון הספרות העברית החדשה
  3. ^ סער הוצאה לאור
  4. ^ ארי ליבסקר, "צהוב ומזעזע". גלובס, 14 ביולי 2004
  5. ^ גוונים הוצאה לאור
  6. ^ גלעד, יובל. השלכת אבן פואטית. עתון 77, גל' 348 (תמוז-אב תש"ע, יוני-יולי 2010), עמ' 7.
  7. ^ עתון 77
  8. ^ אבן חושן
  9. ^ יקוד- כתב עת לספות עברית
  10. ^ קפל- כתב עת לשירה
  11. ^ ניקולא יוזגוף-אורבך, זו דרכך למות בעודך חי, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
  12. ^ המכללה האקדמית צפת
  13. ^ המכללה האקדמית צפת