נאשיצה
נָאשִיצֶה (בקרואטית: Našice) היא עיירה ורשות מקומית במזרח קרואטיה, השוכנת במחוז אוסייק-ברניה, 53 קילומטרים דרומית-מערבית לבירת המחוז אוסייק.
 | |
| מראה העיירה נאשיצה (2015) | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז |
 אוסייק-ברניה |
| חבל ארץ | סלאבוניה |
| ראש העיר | יוֹסִיף מִילֶטִיץ' (2018) |
| שפה רשמית | קרואטית |
| שטח | 200 קמ"ר |
| גובה | 157 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 14,291 (31 באוגוסט 2021) |
| ‑ צפיפות | 81 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 45°29′29″N 18°05′42″E / 45.49139°N 18.09500°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.nasice.hr | |
היסטוריה עריכה
היישוב מאוזכר לראשונה בכתובים ב-1229. במהלך המאה ה-13 הקימו טמפלרים ונזירים פרנציסקנים כנסיות ביישוב. ב-1541 נכבש היישוב על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עבר האזור לחזקת ממלכת הבסבורג מתוקף הסכם קרלוביץ. בהמשך, נכלל היישוב בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 עברה נאשיצה תנופת פיתוח כלכלי ובאזור קמה תעשיית עץ, לבנים וכן קמו טחנות רוח. תהליך זה לווה בהגירה משמעותית לעיירה ומספר תושביה כמעט והוכפל מ-4,035 ב-1880 ל-7,992 ב-1900. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה נאשיצה בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר הפכה בהמשך לממלכת יוגוסלביה.[1][2]
ב-6 באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אחר כך נמסר האזור לחזקת ממשלת הבובות של האוסטאשה. האזור שוחרר על ידי הפרטיזנים של טיטו, ולאחר המלחמה נכללה נאשיצה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.
ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מכך, פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה, ובמהלכה התחוללו במחוז קרבות בין צבא יוגוסלביה שהחזיק במתחם צבאי בעיירה לבין כוחות הצבא הקרואטי, אשר הצליחו לכבוש את המתחם. לאחר המלחמה נכללה נאשיצה בשטחי קרואטיה.
הקהילה היהודית עריכה
יהודים התיישבו בעיירה בראשית המאה ה-19, אך קהילה יהודית אשכנזית מאורגנת נוסדה בעיירה במחצית השנייה של המאה. ב-1865 הוקם במקום בית עלמין יהודי וב-1898 הוקם בית הכנסת הקהילתי.[3] בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עם הפיתוח הכלכלי המואץ של האזור, היגרו לעיירה משפחות של סוחרים אמידים. לבני הקהילה היה חלק משמעותי בפיתוח הכלכלי של אזור נאשיצה. ב-1910 מנתה הקהילה 599 נפשות שהיוו 6.5 אחוזים מכלל תושבי העיירה. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה בעיירה פעילות ציונית ענפה ונפתחו בה סניפים של התנועה וכן של ויצו וקק"ל.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 חל בממלכת יוגוסלביה משבר כלכלי שלא פסח על קהילת נאשיצה. התהליך לווה בהגירה פנימית לערים גדולות וחלק מבני הקהילה היגרו ממנה בעיקר לאוסייק. ב-1931 נמנו בקהילת נאשיצה 399 נפשות ומהם: 47 בג'וּרְגֶ'נוֹבָאץ (אנ'), 14 בקוֹשְקָה (אנ'), 14 בפֶרִיצָ'אנְצִי (אנ') 8 בצָ'אצִ'ינְצִי (אנ'), 6 בקְלוֹקוֹצֶ'בְצִי (w:hr:Klokočevci), ו-2 בבּוּדִימְצִי (w:hr:Budimci).[4]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 299 נפשות. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ומסירת האזור לחזקתה של ממשלת הבובות של האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה מהעיירה והכפרים הסמוכים גורשו למחנות ההשמדה ונרצחו. לאחר המלחמה לא התגוררו עוד יהודים בנאשיצה. בית הכנסת נהרס ב-1942 על ידי שלטונות האוסטאשה. ב-1948 החרימה ממשלת יוגוסלביה את הנכס. נכון ל-2009 היו שרידי בית העלמין היהודי קיימים במקום. השטח לא היה מגודר ומתוחזק, ובמקום הייתה צמחייה עבותה. תועדו שם 203 קברים וכן כ-70 מצבות מזוהות.[5][1][6][7]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נאשיצה- יהודי נאשיצה - בית הכנסת חרב, המבנים נשארו ובית הקברות ממתין לשיקום, באתר glas-slavonije.hr, 19 במרץ 2016 (בקרואטית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הקהילה היהודית בנאשיצה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודי 175.
- ^ תקציר ההיסטוריה של נאשיצה, באתר הרשות המקומית נאשיצה (באנגלית).
- ^ צילום בית הכנסת בנאשיצה, באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ Melita Švob, Jews in Croatia: Jewish communities, הוצאת Izvori, 2004, עמוד 93 (באנגלית).
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה, באתר heritageabroad.gov, עמוד 19 (באנגלית).
- ^ בית העלמין היהודי בנאשיצה, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ צילום בית העלמין היהודי בנאשיצה מ-1999, באתר המרכז לאמנות יהודית.