פתיחת התפריט הראשי

מלחמת העצמאות של קרואטיה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מלחמת העצמאות של קרואטיה הייתה מלחמה שהתחוללה על אדמת קרואטיה מ-1991 עד 1995. המלחמה התקיימה בין הממשלה הקרואטית, שהכריזה עצמאות מיוגוסלביה, לבין הצבא העממי היוגוסלבי והסרבים המקומיים, שהקימו את הרפובליקה הסרבית של קראינה.

מלחמת העצמאות של קרואטיה
מערכה: מלחמות יוגוסלביה
Destruction of a tank.jpg

חיילים קרואטים מתכוננים לירות רקטה; 1992.
תאריך התחלה: מרץ 1991
תאריך סיום: נובמבר 1995
משך הסכסוך: כ־4 שנים ו-35 שבועות
מלחמה לפני: מלחמת עשרת הימים (סלובניה)
מלחמה אחרי: מלחמת בוסניה (בוסניה והרצגובינה)
מקום: קרואטיה
תוצאה: ניצחון קרואטי
שינויים בטריטוריות: הממשלה הקרואטית תופסת שליטה על כל קרואטיה
הצדדים הלוחמים

קרואטיהקרואטיה  קרואטיה

מפקדים

קרואטיהקרואטיה פרניו טוג'מן

סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרוסלובודן מילושביץ'
Flag of the Serbian Volunteer Guard.jpgארקאן

אבידות

13,583 הרוגים ונעדרים.

37,180 פצועים.

8,039 הרוגים ונעדרים.

בהתחלה התקיימה המלחמה בין כוחות המשטרה הקרואטים לבין הסרבים תושבי קרואטיה. עם התגברות השליטה הסרבית על הצבא העממי היוגוסלבי, החלו יחידות הצבא לסייע לסרבים הנלחמים בקרואטיה. הקרואטים שאפו להקים מדינה ריבונית נפרדת מיוגוסלביה, והסרבים, בתמיכת סרביה, התנגדו לפרישה ורצו להישאר חלק מיוגוסלביה, תוך שהם מחפשים גבולות חדשים בתוך קרואטיה עם רוב סרבי, או עם מיעוט סרבי משמעותי, או באמצעות כיבוש חלק גדול ככל האפשר מקרואטיה. המטרה המרכזית הייתה להישאר באותה המדינה עם שאר האומה הסרבית, מה שפורש על ידי הקרואטים (והבוסנים) כיצירת "סרביה הגדולה". בתחילת המלחמה ניסה הצבא העממי היוגוסלבי להשאיר בכוח את קרואטיה ביוגוסלביה על ידי כיבושה.

בקרואטיה, המלחמה מכונה מלחמת המולדת (Domovinski rat), או תוקפנות סרביה הגדולה. בסרביה, הכינוי הנפוץ הוא המלחמה בקרואטיה (Рат у Хрватској).

רקעעריכה

מלחמת העצמאות של קרואטיה התפתחה מצמיחת הלאומנות ביוגוסלביה במהלך שנות ה-80. יוגוסלביה נקלעה למשבר עם היחלשות מדינות הגוש הסובייטי לקראת סוף המלחמה הקרה. המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה איבדה את כוחה האידאולוגי.

בשנות ה-80, גרמו תנועות אלבניות בדלניות בקוסובו לדיכוי האלבנים בחבל. הרפובליקות העשירות של קרואטיה וסלובניה רצו לנוע לביזור השלטון ודמוקרטיה. סרביה, בראשות סלובודן מילושביץ', דבקה בריכוזיות ובשלטון חד-מפלגתי של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית. מילושביץ' ביטל למעשה את האוטונומיה של קוסובו ושל וויבודינה.

שעה שסלובניה וקרואטיה החלו לחתור לאוטונומיה גדולה יותר במסגרת הפדרציה, ואף לקונפדרציה ולעצמאות, החלו לצמוח רעיונות לאומניים בתוך המפלגה הקומוניסטית השלטת. נראה היה שיוגוסלביה תוחלף בקרוב במספר מדינות יורשות. עם עלייתו של מילושביץ' לשלטון, ביטאו נאומיו העדפה לקיום מדינה יוגוסלבית אחת, שבה כל הכוח יהיה מרוכז בידי בלגרד.

הצדדים הלוחמיםעריכה

הצבא העממי היוגוסלבי (JNA) נוסד במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לבצע לוחמת גרילה נגד כוחות הציר. ההצלחה של הפרטיזנים גרמה ל-JNA לבסס חלק ניכר מתורת הלחימה שלו על לוחמת גרילה. לאור מעמדה המיוחד של יוגוסלביה באירופה, ציפו יוצרי התוכניות האסטרטגיות להתקפה מצד נאט"ו או מצד ברית ורשה. מתוך ציפייה שיוגוסלביה לא תעמוד בהתקפה, החליט ה-JNA להתבסס על אסטרטגיית גרילה, דבר שהיה לו לרועץ במלחמה, מאחר שה-JNA היה הצד התוקף ולא הייתה לו תמיכה אזרחית מקומית, תפקיד שיועד לאויב שיפלוש ליוגוסלביה.

על פניו נראה ה-JNA ככוח חזק עם 2,000 טנקים ו-300 מטוסי סילון (כולם מתוצרת מקומית או סובייטית). עם זאת, בשנת 1991 היה רוב הציוד כבר בן למעלה משלושים שנה: טנקי T-54 ומטוסי מיג 21 60% ו-40% מכוחות השריון והאוויר בהתאמה.

מהלך המלחמהעריכה

פרוץ המלחמהעריכה

 
מתקפת ה-JNA במזרח סלבוניה

באוגוסט 1991 הוטל מצור על עיירת הגבול ווקובאר, והחל קרב ווקובאר.

 
נזקי העיר ווקובאר, שכיבושה סימל את היום האפל ביותר במלחמה

הפסקת האשעריכה

המשך המלחמהעריכה

סוף המלחמהעריכה

תוצאותעריכה

הנצחהעריכה

פשעי מלחמהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה