נתיבי הגז הטבעי לישראל
נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (מכונה: נתג"ז) היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 2003 למטרת הקמה והפעלה של מערכת הולכת גז טבעי בלחץ גבוה בישראל.
 | |
 | |
| תחנת הגפה (המשמשת לתפעול ולבקרת המערכת ולבידוד מקטעים בעת חירום) "שואבה" בנחל כסלון | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית |
| בורסה |
הבורסה לניירות ערך בתל אביב (INGL)  |
| מייסדים | מדינת ישראל |
| תקופת הפעילות | 2003–הווה (כ־21 שנים) |
| מיקום המטה |
תל אביב-יפו |
| משרד ראשי | תל אביב |
| ענפי תעשייה | גז טבעי |
| הכנסות | 1.14 מיליארד ש"ח (2023)[1] |
| רווח תפעולי | 553 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| רווח | 286 מיליון ש"ח (2023)[1] |
| הון עצמי | 1.97 מיליארד ש"ח (2023)[1] |
| סך המאזן | 7.33 מיליארד ש"ח (2023)[1] |
| יו"ר | איה אבידור |
| מנכ"ל | שמואל תורג'מן |
| עובדים | 150 (2022)[2] |
| www.ingl.co.il | |
  | |
החברה היא מונופול בתחום הפעלת מערכת ההולכה של הגז הטבעי מהספק לצרכנים בישראל, ומחזיקה בזיכיון בלעדי לעיסוק בתחום עד 2034.
היסטוריה
עריכהבשנת 1999 התגלה, מול חוף אשקלון, מאגר הגז הטבעי הגדול הראשון בישראל - מאגר "נועה". בעקבותיו בוצעו קידוחים נוספים בשנים הבאות, שברובם נמצא גז בכמויות גדולות (מאגר "מרי"). מאפייני גז הטבעי מחייבים שימוש בצנרת הולכה מהספק לצרכנים, ובמקביל לגילויים הראשוניים, הוחל בהסדרה חקיקתית של התחום.
בשנת 2001 הושלמה חקיקתו של חוק להסדרת משק הגז הטבעי, והוא נכנס לתוקפו בראשית שנת 2002[3]. בתחילה תוכנן לפרסם מכרז לבחירת חברה פרטית שתקבל רישיון להקמת מערכת הולכת הגז טבעי, אך עקב הסיכון הכלכלי הגבוה באותה עת, הדבר לא התאפשר[4]. לכן בשנת 2003 תוקן חוק משק הגז הטבעי כדי לאפשר את מתן רישיון לחברה ממשלתית. ב-23 ביולי 2003 הוקמה חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ", ובשנת 2004 החלה החברה בהקמה של מערכת הולכת הגז טבעי.
בתחילת 2004 הושלם חיבור המאגרים הימיים של שותפות ים תטיס לחוף אשדוד ולתחנת הכוח אשכול. שתי יחידות ייצור של תחנת הכוח אשכול הוסבו להפעלה עיקרית באמצעות גז טבעי, במקום המזוט ששימש כדלק לתחנה מאז הקמתה. יחידות אלו היו הראשונות בארץ שהופעלו באמצעות גז טבעי כדלק. חברת "נובל אנרג'י" הפעילה זמנית את תשתית ההולכה של הגז הטבעי בישראל עבור חברת "נתיבי הגז הטבעי"[5]. זאת לאחר שחברת "גזיוני", חברה הולנדית שהייתה אמורה לבצע את העבודה פרשה, כיוון שהמתקן לוויסות והפחתת לחץ נבנה לפי התקן האמריקאי, שאינו מתאים לדרישות הבטיחות שנקבעו על ידה[6].
בשנת 2006 החלה הקמתו של המקטע הדרומי של מערכת ההולכה. מקרית גת, דרך באר שבע, לאזורי התעשייה נאות חובב, מישור רותם ועד מפעלי ים המלח בסדום. תוואי באורך 147 ק"מ, שעלותו הייתה כ-55 מיליון דולר. מקטע זה אפשר לראשונה חיבור של מפעלי תעשייה למאגרי הגז הטבעי[7].
בשנת 2008, החלה חברת EMG (Eastern Mediterranean Gas) להזרים לישראל גז מצרי באמצעות המקטע הישראלי של צינור הגז הערבי המחבר בצינור תת-ימי את אל עריש לאשקלון ומשם מתחבר למערכת הולכת הגז הישראלית[8]. ב-10 בנובמבר 2011 פוצץ בשישית צינור הגז הטבעי בסיני, בעקבותיו הופסקה הזרמת הגז הטבעי לישראל. ההזרמה חודשה ב-19 בנובמבר 2011. ב-28 בנובמבר 2011 התרחש פיצוץ נוסף, ומאז לא חודשה האספקה. באפריל 2012 הודיעה חברת הגז הממשלתית של מצרים, EGAS, באופן חד צדדי על ביטול ההסכם לחברת הגז הישראלית EMG, בגין אי עמידה בהתחייבויות כספיות מצד האחרונה[9].
בשנת 2009 השלימה החברה גיוס של אג"ח בהיקף של 250 מיליון שקל על מנת לממן את המשך הקמת מערכת הולכת הגז הטבעי[10].
ב-30 במרץ 2013 החלה הזרמת הגז הטבעי ממאגר "תמר" אל תחנת הקבלה באשדוד[11].
לחברה זיכיון לפעול בתחום הולכת הגז הטבעי בישראל עד 2034, ובסיומם תעביר את המערכת למדינת ישראל, ללא תמורה.
מערכת ההולכה
עריכה
מערכת ההולכה הוקמה על פי תוכנית המתאר הארצית 37 וכוללת קו ימי שהוקם ראשון, ומערכת יבשתית הכוללת 4 קווים שהורחבו בהדרגה.
הקו הימי
עריכההקמת הקו הימי החלה עוד לפני הקמת נתיבי הגז הטבעי לישראל, עם תחילת הפיתוח של מאגר מרי שמול אשקלון, שהתגלה בפברואר 2000 שותפות ים תטיס[12]. השותפות חתמה ביוני 2002 על הסכם עם חברת החשמל לאספקת 18 מיליארד מ"ק גז טבעי בשווי של כ-1.5 מיליארד דולר במשך 11 שנים, כאשר חברת החשמל לקחה על עצמה את הקמת מערכת ההולכה[13]. הקו הימי פעיל מאז מאי 2006, מאשדוד עד חוף דור עם חיבור יבשתי לתחנת הכוח חגית שבואדי מילק. הקו הוקם על ידי חברת החשמל אך מופעל על ידי החברה[14].
המערכת יבשתית
עריכה- הקו המרכזי בתוואי אשקלון – קריית-גת – שורק – גזר – אשדוד. פעיל ממאי 2007, עם חיבור מאגרי מרי ונועה של שותפות ים תטיס, לתחנת הכוח של מתקן התפלה אשקלון[15].
- הקו הדרומי בתוואי קריית-גת – באר-שבע – רמת-חובב – דימונה – סדום. פעיל מנובמבר 2009[16], במרץ 2017 החל לפעול חיבור הקו עד לצדו הירדני של ים המלח, עבור חברת האשלג הערבית[17].
- הקו הצפוני (פעיל מאפריל 2011), מחבר את תחנת הכוח חגית, תחנת הכוח אלון תבור ואזור חיפה לרשת הגז[18].
- קו אשדוד-פלמחים (פעיל מאפריל 2016) קו באורך של כ-15 ק”מ מאזור התעשייה הצפוני של אשדוד עד לתחנת כוח “שורק” בפלמחים.
- הקו המזרחי - המשך הקו המרכזי צפונה וחיבורו לקו הצפוני באזור אליקים. קו זה יהיה מקביל לקו הימי בין אשקלון לאליקים. הקו נחנך ביוני 2017, לאחר שלוש שנות עבודה והוסיף 30% לקיבולת המערכת[19].
- קו ירושלים - חיבור אזור ירושלים למערכת מאזור שורק. הקו נחנך במרץ 2019[20], ונכון לסוף 2021 רק לקוח אחד חובר לאספקת הגז - בית החולים הדסה עין כרם[21].
- קו אשלים - חיבור לתחנות הכוח באשלים מאזור נאות חובב. בדצמבר 2016, שר האנרגיה אישר את חיבור המתחם לגז טבעי, כגיבוי לשני תחנות הכוח התרמו-סולאריות במקום[22]. החיבור הושלם בתחילת 2019[23].
- הקו הצפוני לירדן - קו לייצוא גז טבעי לירדן באזור בית שאן שעל הקמתו הוחלט בעקבות חתימת מסמך הבנות בין נציגי הממלכה בירדן לנציגי נובל אנרג'י וקבוצת דלק לאספקת גז טבעי מישראל לירדן משדה הגז לווייתן, בספטמבר 2014, עבור חברת החשמל של ירדן[24][25]. הקו החל לפעול בתחילת 2020[26].
המצוף הימי לקליטת גז טבעי מונזל
עריכהבתחילת 2011 הורה שר התשתיות, עוזי לנדאו, לקדם מיזם לייבוא גז טבעי נוזלי (LNG), שיצמצם את התלות של ישראל בגז טבעי המיובא ממצרים[27].
ביולי 2012 החלו העבודות לבניית מצוף ימי לקליטת גז טבעי ממכליות גז טבעי נוזלי מגזזות, כ-10 ק"מ מול חופי חדרה. באמצעות המצוף תוכל מערכת ההולכה הארצית לקבל גז טבעי בנפח של כ־2-3 BCM בשנה. על פי השר לנדאו, הפרויקט הזה בלבד יוכל לספק כמעט מחצית מכמות הגז הטבעי השנתית הדרושה למדינת ישראל[28]. בינואר 2013 החלו לראשונה לקלוט גז מונזל אוניה המגזזת, כאשר האחריות על המצוף מוטל על נתג"ז ואילו הזמנת האונייה המגזזת ותכולתה הוטלו על חברת החשמל[29].
מבנה החברה
עריכהעל רקע לקחים מקשיים שנתגלו בפעילותם של חברות ממשלתיות, הוחלט כי מרבית עובדי החברה יועסקו בחוזי עבודה אישיים, ולא במסגרת הסכם עבודה קיבוצי, וכי תחומים רבים בפעילות החברה יהיו במסגרת מיקור חוץ[30].
מודל עסקי ומימון
עריכההמודל העסקי של החברה הוא הולכת הגז הטבעי מתחנות הקליטה בדרום הארץ, אל הצרכנים בכל רחבי הארץ, תמורת תשלום עבור הולכת הגז בצנרת. היותה של החברה מונופול בתחום לצד הביקוש הגבוה לגז טבעי (ביחוד מצד תחנות כוח ומפעלים גדולים) מבטיחים את רווחי החברה, ומאפשרים לה לקבל דירוג עסקי גבוה יחסית לאיגרות החוב המונפקות על ידה. עם זאת, תעריפי ההולכה אינם נקבעים על ידי החברה, אלא על ידי רשות הגז הטבעי.
לצורך הקמת תשתית ההולכה נדרשו משאבים כספיים רבים, שחייבו גיוס הון באמצעות איגרות חוב והלוואות מתאגידים בנקאיים. נכון ל־2013 עומדות התחייבויות החברה על קרוב ל־3 מיליארד ש"ח: 677 מיליון ש"ח לחברת החשמל (עבור הקמת המקטע הימי), 2,219 מיליון ש"ח באיגרות חוב ו־55 מיליון ש"ח לתאגידים בנקאיים.
עלות תוכנית הפיתוח המרכזית של החברה, שבוצעה בשנים 2013–2017 הייתה כ־1.5 מיליארד ש"ח.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נתיבי הגז הטבעי לישראל
- נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ, באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
- נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ, באתר "מאיה"
- נתיבי הגז הטבעי לישראל, באתר Crunchbase (באנגלית)
- אבי בר-אלי, כך ביזבזה נתג"ז מיליארד שקל שיועדו לפרויקט גז טבעי, באתר TheMarker, 1 בספטמבר 2009
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
- ^
אבי בר-אלי, עוד מונופול מוריד שאלטר: עובדי נתג"ז מעכבים חיבור צרכנים לגז, באתר TheMarker, 29 בספטמבר 2016
- ^ חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002
- ^ עמירם כהן, בוטל סופית המכרז להולכת הגז הטבעי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2002
- ^ עמירם כהן, חברת נובל אנרג'י האמריקאית תפעיל זמנית את תשתית ההולכה של הגז הטבעי בישראל, באתר הארץ, 5 בינואר 2004
- ^ הארץ, חברת ההנדסה גזיוני פרשה מהפיקוח על מערכת ההזרמה של הגז הטבעי - בשל קבלת התקן האמריקאי, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2003
- ^ גל ניסים, סולל בונה תניח צינור הגז מקרית-גת לסדום, באתר גלובס, 20 ביוני 2006
- ^ גיא מי-טל, לראשונה: הגז הטבעי ממצרים זורם לישראל, באתר ynet, 21 בפברואר 2008
- ^ אבי בר-אלי, יהונתן ליס, מצרים ביטלה את הסכם הגז עם ישראל; EMG: "זו הפרה של הסכם השלום", באתר TheMarker, 22 באפריל 2012
- ^ ליאור ברון, נתיבי הגז הטבעי השלימה גיוס אג"ח בהיקף של 250 מיליון שקל - למימון המשך הקמת מערכת הולכת הגז הטבעי, באתר גלובס, 13 במרץ 2009
- ^ איתי טרילניק, אחרי שלוש שנים והשקעה של 3 מיליארד דולר הגז ממאגר תמר בדרך לישראל, באתר TheMarker, 29 במרץ 2013
- ^ דוד חיון, מומחי גז: התגלית בקידוח הימי "מארי 1" - ברמה שטרם היתה בארץ, באתר גלובס, 28 בפברואר 2000
איי אונליין, אבנר ודלק קידוחים : תגלית גז משמעותית מול חופי אשקלון, באתר TheMarker, 27 בפברואר 2000 - ^ עמירם כהן, חברת החשמל תרכוש מים תטיס גז טבעי ב-1.5 מיליארד דולר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2001
- ^ עמירם כהן, חברת החשמל תממן ההשקעה ב-200 מיליון דולר להקמת מערכת ההולכה הימית לגז הטבעי, באתר TheMarker, 26 בפברואר 2004
- ^ אבי בר-אלי, תשובה ימשיך לחכות: הזרמת הגז הטבעי בדרום הופסקה בגלל ירי הקסאמים, באתר הארץ, 20 במאי 2007
- ^ ליאור ברון, בשורה למפעלי התעשייה בדרום: יחוברו לגז טבעי עד סוף 2009, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2009
- ^ ערן אזרן, לראשונה בהיסטוריה ומתחת לרדאר: גז טבעי החל לזרום מישראל לממלכה הירדנית, באתר TheMarker, 1 במרץ 2017
- ^ עמירם ברקת, אושר הערב: גז טבעי יוזרם לבתי הזיקוק בחיפה, באתר גלובס, 6 באפריל 2011
- ^ אבי בר-אלי, בהשקעה של 750 מיליון שקל: נחנך "המוביל הארצי" של הגז הטבעי, באתר TheMarker, 13 ביוני 2017
- ^ אורה קורן, הושק צינור הגז הטבעי לירושלים: "יוזיל את ההוצאות על חשמל", באתר TheMarker, 19 במרץ 2019
- ^ גיא ליברמן, 260 מיליון שקל הושקעו בחיבור ירושלים לגז. רק מפעל אחד חובר, באתר גלובס, 21 ביולי 2021
- ^ נתי יפת, אושרה הזרמת הגז לתחנות התרמו-סולאריות באשלים, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2016
- ^ דרור פויר, פצצת אנרגיה דרור פויר טיפס לראש המגדל התרמו-סולארי באשלים וחזר מסנוור, באתר גלובס, 29 ביוני 2019
- ^ הדי כהן, ישראל תמכור גז לירדן בהיקף של יותר מ-15 מיליארד דולר, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2014
- ^ הדי כהן, צינור הגז לירדן - המחיר כבר ידוע, התוואי עדיין לא, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2014
- ^ ערן אזרן, לווייתן - "הפרויקט הלאומי" שרק 15% מהגז שלו יגיע לישראל, באתר TheMarker, 8 בינואר 2020
- ^ תני גולדשטיין, לנדאו מקדם תחליף לגז המצרי: יבוא גז נוזלי, באתר ynet, 6 בפברואר 2011
- ^ חדשות מאתר חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל", 24 ביולי 2012
- ^ אושרה הזרמת הגז מהאוניה המגזזת דרך המצוף הימי, 20 בינואר 2013 כתבה בפוטל תשתיות סביבה ואנרגיה
- ^ אביטל להב, תאגידי המים בדרך לביטול, הוזלה נוספת של 9%, באתר ynet, 18 בדצמבר 2014
