נתן שיפריס
נתן שיפריס (1882 – 1 באפריל 1950) היה איש העלייה השנייה, ממייסדי מפלגת הפועל הצעיר, ממתיישבי עין גנים, מכונאי ובלשן עברית.
 | |
| נתן שיפריס וחבר בחזית בית הבטון, בסביבות שנות ה-30 | |
| לידה |
1882  |
|---|---|
| פטירה |
1950 (בגיל 68 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות סגולה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד ב-1882 בעיירה הקטנה פודול שברוסיה (קרוב לפרוסקורוב וקמניץ-פודולסקי) לשמעון ורצה שיפריס. היה החמישי בין שישה ילדים. בצעירותו למד בחדר וניבאו לו עתיד רבני גדול אך נתן החליט ללמוד מלאכת כפיים הקשורה לחקלאות ולכן הלך ללמוד מכונאות ומסגרות ב"אורט" שבפרוסקורוב.
בשנת תרס"ד (1904) עלה לארץ ישראל.[1] תחילה עבד במפעל של וואגנר הטמפלרי. בהמשך עבד בפרדסי פתח תקווה. בשנת 1905 היה בין מקימי בית החרושת לשמן חדיד באזור בן שמן ולאחר אי הצלחת המפעל עבר לחיפה והקים שם את בית החרושת לשמן "עתיד" ממנו צמח מפעל שמן תעשיות.
באותה שנה (1905) היה ממייסדי הסתדרות העובדים "הפועל הצעיר" וחבר הוועד המרכזי שלה. לאחר שעלתה התנגדות לקרוא לארגון החדש בשם "פועלי ציון", בנימוק שאין לקרוא לארגון בארץ ישראל בשם מפלגה הקיימת בחוץ לארץ, הציע שיפריס לקרוא לארגון "הסתדרות הפועלים הצעירים בא"י", והצעתו התקבלה בקיצורו של השם ל"הפועל הצעיר".
שיפריס התיישב בעין גנים ונטע פרדס, ולפרנסתו עבד כמכונאי במפעל "פלשתינה" לשאיבת מים מהירקון, שייסד בצלאל יפה. בשנת תרע"ב (1912) נשלח לגרמניה על ידי בצלאל יפה להביא למפעל מנוע דיזל, שהיה מנוע הדיזל הראשון בארץ ישראל, וכמו כן הביא עמו משאבות צנטריפוגליות. הציוד הותקן בתוך מבנה מיוחד ("בית הבטון") שעל גדות הירקון. המשאבות שאבו את מי הירקון במשך כל שעות היממה והמים הוזרמו להשקיית פרדסי פתח תקווה. כעבור זמן חוברו המשאבות לבריכת ההשקיה שנבנתה על הגבעה בעין גנים, ושיפריס היה אחראי לטיפול בהן והשגיח על פעילותן התקינה.
בביקורו בגרמניה הביא עמו שיפריס גם מנוע קטן עבור הבאר של תל אביב, שנוסדה שלוש שנים קודם לכן. באפריל 1917, בעקבות הוראת השלטונות העות'מאניים על יציאת היהודים מיפו ומתל אביב, הוטל עליו (יחד עם אהרן סברדלוב) לפרק את המנוע ששימש את מפעל המים של תל אביב ולהסתיר את חלקיו בבור, כדי שהטורקים לא יחרימוהו.
במשך שנים עבד בחברת "הירקון" (שבבעלות "חברת החשמל א"י"), שרכשה את מבנה "בית הבטון" מידי בצלאל יפה. כמו כן המשיך בעסקנותו בתנועת הפועלים בארץ ישראל, וכן היה פעיל בארגון בעלי המלאכה בארץ ישראל.[2]
לצד פעילותו המקצועית ועסקנותו הציבורית, התמסר שיפריס לבלשנות בתחום מדעי הטבע, החקלאות, המכונאות והטכניקה. לימים צירפו חיים נחמן ביאליק לוועד הלשון העברית. הוא חיבר ביחד עם יחיאל גרינפלד את הכותר "מונחים לחקלאות ומלאכה", שיצא לראשונה בשנת 1929 ולאחר מכן יצא בשנית בשנת 1947.
שיפריס היה בידידות קרובה עם אישים ידועים בני התקופה ההיא, ובהם חיים נחמן ביאליק ולוי אשכול. לאשכול, בהיותו צעיר כבן עשרים, היה קשר מכתבים עם רעייתו של שיפריס, שהייתה מבוגרת מאשכול בלמעלה מעשור. לימים היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בווינה, ואשכול ביקר אותה מספר פעמים.[3] לאחר פטירתה נישא בשנית לפסיה גרינברג.
נהרג בתאונת דרכים בליל פסח תש"י (1 באפריל 1950)[4][5]. לאחר מותו נקרא על שמו רחוב בשכונת עין גנים בפתח תקווה. האקדמיה ללשון העברית הנציחה את זכרו בקריאת מחלקת המילונים הטכניים על שמו.
משפחתו
עריכהשיפריס נישא לרבקה צדיקוב-שיפריס (בתו של המגיד בצלאל צדיקוב) וממנה נולדו שלושה ילדים: הבוטנאי פרופסור עובד שיפריס ושתי בנות, כרמליה ויהודית. רבקה נפטרה ב-1921 ולאחר מספר שנים נישא לפסיה גרינברג[6] ומנישואין אלו נולדו שני בנים: ראובן, והבוטנאי פרופ' חן שיפריס. פסיה נפטרה ב-1954[7]. נכדו הוא ד"ר נתן שיפריס, היסטוריון, ופעיל וחוקר בפרשת ילדי תימן[8].
הנצחתו
עריכהעל שמו רחוב בפתח תקווה בסמוך לנחל הירקון.
חיבוריו
עריכה- מלון למונחי התכניקה : סדר על פי... "מלוני התכניקה המצוירים", חובר בידי נתן שיפריס, ו-יחיאל גרינפלד, בהשתפות חיים נחמן ביאליק ו-יוסף טישלר, ונערך בידי "הועדה למונחי התכניקה" בתל אביב על ידי ועד הלשון העברית בירושלים, הוצאת שלומן-אולדנבורג, תרפ"ט, 1929.[9]
- מונחים לחקלאות ומלאכה, ועד הלשון העברית בארץ ישראל, בהשתתפות מוסד ביאליק, 1946.
לקריאה נוספת
עריכה- יוסף שפירא (עורך), נתן שיפריס: תרמ"ב – ערב פסח תש"י (1882–1950), תל אביב: הוצאת המשפחה, [תשל"ו]. (דברים משלו ולזכרו; כולל גם דברי זיכרון לאשתו הראשונה רבקה צדיקוב-שיפריס ואשתו השנייה פסיה גרינברג-שיפריס, ודברים משלהן.)
קישורים חיצוניים
עריכה- נתן שיפריס, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מידע על נתן שיפריס בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף שפירא (עורך), נתן שיפריס, תל אביב: בהוצאת המשפחה, תשל״ה, עמ' 32
- ^ יגאל דרורי, ראשית התארגנותם של בעלי המלאכה בארץ, עמ' 146
- ^ יוסי גולדשטיין, אשכול: ביוגרפיה, עמ' 34.
- ^ נתן שיפריס באתר "ביליונגרייבס"
- ^ קרבנות תאונת דרכים, הצופה, 4 באפריל 1950
- ^ פסיה הייתה מעולי העלייה השלישית ולפני שנישאה עבדה בדגניה א' ובמשק הפועלות פתח תקווה
- ^ פסיה שיפריס, דבר, 21 במרץ 1954
- ^
אינס אליאס, החוקר האשכנזי מוכיח: חטיפת ילדי תימן היתה ממוסדת, באתר הארץ, 24 ביולי 2019
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : חיים נחמן ביאליק
