סטוובצי
סטוֹוְבְּצִי (בבלארוסית: Стоўбцы, נהגה: [ˈstowpt͡sɨ]; ביידיש: סטויבץ או: סטויפץ, בעגה היהודית-ליטאית: סטֵייבּץ) או סטולבצי (ברוסית: Столбцы, נהגה: [stɐlpˈt͡sɨ]; בפולנית: Stołpce) היא עיירה בנפת סטוובצי שבמחוז מינסק, במרכז בלארוס, על גדות נהר הניימן, שבעים קילומטר דרומית-מערבית לבירת המחוז מינסק. בשנת 2013 חיו בסטוובצי 16,283 איש.
| |||
סטוובצי 2011 | |||
מדינה | בלארוס | ||
---|---|---|---|
וובלסט | מינסק | ||
ראיון | סטוובצי | ||
גובה | 164 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיירה | 17,737 (1 בינואר 2024) | ||
קואורדינטות | 53°29′00″N 26°44′00″E / 53.483333333333°N 26.733333333333°E | ||
אזור זמן | UTC+3 | ||
טרם מלחמת העולם השנייה, אוכלוסיית סטוובצי כללה 2,500 יהודים, שהיוו שלישי מאוכלוסיית המקום, אך בסוף מלחמת העולם נותרו בה מאה יהודים בלבד.
היסטוריית העיירה
עריכהבמאה ה-16 קיבלה זכויות עיר ומ-1582 הייתה קניינם של הנסיכים רדזיוויל שפיתחו אותה. מאוחר יותר עברה העיירה לידי הנסיכים צרטוריסקי ובשלהי המאה ה-18 סופחה לאימפריה הרוסית.
מיקומה של העיר על שפך הנהר אודצדה לנהר ניימן, דבר שהפך את המסחר לאחד מתחומי הפרנסה העיקריים של תושבי המקום בסטוובצי היה נמל גדול ששימש לייצוא עצים, תבואות, פשתן, זפת, טרפנטין ושאר סחורות לייבוא מלח, סוכר, שמן, כלי ברזל, עופרת, כותנה, מכונות חקלאיות וסחורות קולוניאליות.
במאה ה-19 היו היהודים רוב בעיירה ולקראת סופה מנו יותר מ-2,400 נפשות, אבל הגירה לארצות הברית צמצמה את מספר היהודים בעיירה.
בשנת 1894, פרצה שרפה גדולה בעיירה שפגעה ברכוש רב והרסה בתים, חנויות ובתי ספר רבים בעיירה.
בשנות ה-70 של המאה ה-19, לאחר הקמת מסילת הרכבת בעיירה, הוקם לידה בית מלאכה לתיקון קטרים וקרונות. בשנות ה-80 של המאה ה-19 ייסד יהודי מקומי בית חרושת לגפרורים. יהודי אחר הקים בשנת 1906 מנסרה. בראשית המאה ה-20 היו ליהודי המקום 16 חנויות, בעיקר של בדים, מזון וסדקית. חנויות אלה היו לכלל החנויות בעיירה. ב-1907 נוסד בנק יהודי קואופרטיבי, שסיפק אשראי עסקי לסוחרים וליזמים יהודים. הבנק עלה באש בשרפה הגדולה ב-1915.
ביולי 1915, כשהגיעו הגרמנים לעיירה, פרצה שרפה נוספת שכילתה כמעט את כל הבתים.
בתחילת שנת 1918 כבשו הגרמנים את סטוובצי. רוב התושבים נמלטו למינסק ולערים נוספות בברית המועצות. לאחר המלחמה נכללה סטוובצי בפולין והגירה נוספת ממנה החלה עקב אירועי מלחמת העולם הראשונה.
במלחמת העולם השנייה
עריכהבספטמבר 1939 עברה העיירה לשלטון סובייטי. בעקבות הכיבוש הולאמו העסקים הפרטיים והפעילות הכלכלית בעיירה. בשבועות לאחר מכן הגיעו לסטוובצי עוד 2,000 פליטים יהודים ממערב פולין. לאחר שהם סירבו לקבל אזרחות סובייטית הוגלו חלקם לברית המועצות.
ביולי 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט והוא דאג ליהודים במסירות. מיד לאחר הקמת היודנרט חויבו יהודי סטוובצי לשאת טלאי ותנועותיהם הוגבלו. למחרת הכיבוש נרצחו בראש היודנרט כ-200 יהודיים. כ-400 יצאו כל יום לעבודות כפייה, ומפעם לפעם הוטלו על יהודי סטוובצי תשלום דמי כופר.
ב-27 ביוני 1941 נכבשה סטוובצי בידי הגרמנים. לאחר הכיבוש נרצחו 200 יהודים. ב-25 ביולי הוצאו להורג 87 יהודים וב-19 באוגוסט נרצחו 19 עובדי כפייה צעירים. בקיץ 1941 רוכזו יהודי סטוובצי בגטו.
ב־23 בספטמבר 1942 הוצאו בבוקר כ-450 עובדים יהודים תושבי הגטו למקומות עבודתם כרגיל. 750 יהודים אחרים, מרביתם נשים, הוצאו מהגטו תחת שמירה ונורו במינסק. מאות יהודים הסתתרו ואחרים נמלטו מהגטו. במצוד שעשו הגרמנים בין 24 בספטמבר ל-1 באוקטובר נתפסו קרוב ל-500 מן המסתתרים והנמלטים והוצאו להורג. ב-11 באוקטובר הייתה אקציה בגטו וכוח משטרה גרמני רצח כ-350 יהודים. ב-31 בינואר 1943, לאחר בריחה המונית של היהודים מתחומי הגטו, חוסל הגטו.
ב-1944 שוחררה העיירה בידי חיילי הצבא הסובייטי.
חינוך בעיירה
עריכההשומר הצעיר לקח חלק גדול בחינוך הילדים היהודים בעיירה. חניכי התנועה חונכו על פי ערכי התנועה. ילדי העיירה החלו להגיע על בסיס קבוע ומעגל המשתתפים גדל .
בסטוובצי פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות נוספות, חלקן ציוניות.
בעיירה היה גם בית ספר יידישאי וספרייה יהודית "תרבות". כמו כן היה בעיירה בית ספר "בית יעקב".
רבני סטוובצי
עריכהחלק מרבני העיירה התפרסמו בעולם היהודי. בין רבניה של סטוובצי ידועים:
- הרב דוד טביל ממינסק, מחבר הספר "נחלת דוד", לימים רבה של מינסק ומגדולי דורו.
- הרב אברהם יצחק משכיל-לאיתן.
- הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ה"חזון איש".
- הרב יוסף אליהו הנקין, לימים מגדולי הפוסקים בארצות הברית במאה ה-20. שימש כראש ישיבה בעיירה.
העיירה בספרים
עריכה- העיירה מופיעה במספר ספרים שנכתבו על השואה:
- "מסטולפצה לא נותר זכר – סיפורה של משפחת טוניק"
- "כוכבי בקר" – פרק בשם "שטויבץ"
- "חלום שבי יומן "
- ספר "סטויבץ – סוורז'נא"
- "After so much pain and anguish"
קישורים חיצוניים
עריכה- סטולפצה (Stołpce), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- סטולפצה באתר ראדזימה (בפולנית)
- "סטולפצה", באתר השטעטל הווירטואלי
- "סטוובצי", באתר JewishGen (באנגלית)
- מרטין דין, סטולפצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1287–1289), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- אליעזר מלמד - עד ראייה, כך נחרבה סטולפצי, דבר, 7 באוקטובר 1946, המשך