מיקרו-אגרסיה
מיקרו-אגרסיה הוא מונח המתאר ביטויי השפלה, עוינות או ביזוי קצרים ומהירים, אשר מתרחשים באופן שגרתי ויום יומי. ביטויים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה מילולית, התנהגותית או סביבתית והם מתקשרים באופן מכוון או לא מכוון עם דעות קדומות עוינות, כינויי גנאי או התייחסות שליליות כלפי קבוצה חברתית מסוימת ובמיוחד כלפי קבוצות שוליות תרבותית.
מיקרו-אגרסיה היא צורה מעודנת של אפליה, אשר מעבירה מסרים שליליים ומבזים כלפי מגוון של אנשים וקבוצות[1][2]. עם זאת, אנשים שפועלים בצורה מיקרו-אגרסיבית יכולים להיות גם בעלי כוונות טובות. זאת משום שפעמים רבות הם אינם מודעים להשפעה הפוטנציאלית של דבריהם ואינם מתכוונים לגרום לפגיעה בזולת[2]. עם זאת, גם מיקרו-ארגסיות שמופעלות באופן לא מודע וללא כוונה רעה, עלולות להשפיע באופן שלילי על האנשים שהן מכוונות כלפיהם[3].
היסטוריה והתפתחות עריכה
המונח מיקרו-אגרסיה הוטבע על ידי הפסיכיאטר והפרופסור מאוניברסיטת הרווארד צ'סטר מ. פירס Chester M. Pierce בשנת 1970, כדי לתאר מקרים חוזרים שבהם היה עד לאמריקאים לא-שחורים אשר מפנים ביטויים של עלבונות וביטול כלפי אפרו-אמריקאים. הוא התייחס להתנהגות זו כצורה מעודנת של גזענות, אשר שודרה באופן שגרתי לאנשים של צבע, לרוב באופן בלתי מודע[3].
בראשית המאה ה-21, השימוש במונח מיקרו-אגרסיה הוחל גם על ביטויי השפלה אגבית של כל קבוצה מודרת חברתית, כולל אנשים מקהילת הלהט"ב, אנשים החיים בעוני ואנשים עם מוגבלות.
מיקרו-אגרסיה יכולה להתייחס גם למערכות חינוכיות, כלכליות, פוליטיות או בירוקרטיות המשדרות עלבונות עוינים, שליליים או משפלים כלפי אנשים משולי החברה, אך ורק בעקבות הסטטוס החברתי שלהם[1].
מונחים המקושרים למיקרו-אגרסיה עריכה
מיקרו-אגרסיה מקושרת למונחים כמו סטראוטיפים, סטיגמה, אפליה, דיכוי, יכולתנות ועוד[1].
- סטריאוטיפ - סטריאוטיפ הוא מצב שבו מתרחשת הכללת יתר של אמונות אודות קבוצה מסוימת של אנשים. הסטראוטיפים אינם נושאים אופי שלילי מעצם טבעם, אלא משמשים כאמצעי להתמודדות עם כמויות גדולות של מידע ומצבים של היצף מידע. מבחינה זו ניתן להתייחס אליהם כסוג של סכמה קוגניטיבית, המאפשרת לארגן כמויות גדולות של מידע באופן יעיל. עם זאת, סטריאוטיפים עלולים להיות בעייתיים כשהם הופכים לדעה קדומה. זוהי אחת הדרכים שבהן החשיבה יכולה להשפיע על הרגשות[4][1].
- סטיגמה - סטיגמה היא אפיון של אדם כשונה מאחרים, לרוב באופן הנתפס כשלילי. הסטיגמה גורמת לאנשים שהיא מופעלת נגדם לשמש כמטרה למיקרו-אגרסיה[1].
- אפליה - אפליה מתרחשת כאשר אדם פועל על פי דעה קדומה על ידי כך שהוא מתייחס למישהו בצורה שונה[1]. אפליה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, אשר אחת מהן היא מיקרו-אגרסיה[1].
- דיכוי - דיכוי הוא תוצאה של אפליה שיטתית, נרחבת ובלתי צודקת[1]. דיכוי הוא הפעלה של כוח שרירותי ואכזרי על אדם או על קבוצה של בני אדם. המונח משמש בעיקר לתאר דיכוי של קבוצה מסוימת באמצעות אלימות, סמכות או נורמות חברתיות. דיכוי יכול, אך אינו חייב, להיות ממוסד באופן רשמי, ולעיתים רחוקות הוא מוגבל לפעילות ממשלתית.
- יכולתנות - יכולתנות היא צורה של דיכוי המופעלת כלפי אנשים עם לקויות. היכולתנות היא התנהגות מפלה ואימוץ של דעות קדומות נגד אנשים עם נכויות. זוהי נטייה לאפיין אנשים עם מוגבלות בשל מוגבלויותיהם, ולהחשיבם כנחותים מאלה שאין להם מוגבלות. יש המשווים בין התנהגות זו, אשר מפלה על בסיס מוגבלות פיזית, לבין סקסיזם וגזענות, המפלים על בסיס מין וגזע[5]. היכולתנות עלולה להיות מופעלת לא רק על ידי אנשים בריאים ללא מוגבליות, אלא גם על ידי אנשים עם מוגבלויות שנמצאים באותה הקבוצה שכלפיה מופעלת הסטיגמה[1].
- גזענות - על פי רוב, מיקרו-אגרסיות בעלות אופי גזעני הן פעולות גלויות המכוונות כנגד אנשים של צבע ומכונות מיקרו-תקיפות micro-assault. לצידן יכולות להיות גם מיקרו-עלבונות micro-insults או מיקרו-ביטולים micro-invalidations שמועברים מאדם לאדם ללא כוונה[3].
השפעה מצטברת של הצטלביות על ביטויי מיקרו-אגרסיה עריכה
ערך מורחב – הצטלביות
הִצְטָלְבִיוּת הוא מושג המוכר בספרות האקדמית בעברית גם כ"אינטרסקציונליות", "שוליות מרובה", "שוליות מצטלבת", ו"הצטלבות מיקומי שוליים", היא מסגרת תאורטית בה נחקרת ההצטלבות בין צורות או מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. על פי התאוריה, קטגוריות חברתיות ותרבותיות של קבוצות החוות דיכוי, כגון גזע, מגדר, מעמד, נטייה מינית, וצירי זהות נוספים, אינם מתקיימים בנפרד זה מזה, אלא שלובים יחד ומשפיעים על האופן בו מערכות כוח חברתיות פועלות על אנשים וקבוצות באופן מצטבר וייחודי. התאוריה בוחנת את האופנים בהם מערכות דיכוי כמו גזענות, סקסיזם, ביפוביה, טרנספוביה, הומופוביה וסוגנות לא מתקיימות בנפרד אלא פועלות יחד, משפיעות זו על זו ויוצרות מערכת דיכוי מורכבת המשקפת את ההצטלבות של סוגי אפליה שונים, וחושפת כיצד כל הדיכויים פועלים על פי דינמיקה דומה[6].
בהתאם לכך, מיקרו-אגרסיביות יכולה להתרחש גם בתגובה ליותר ממאפיין אחד של האדם ותתכן חפיפה בין תחומים שונים. למשל, קיימת חפיפה בין ביטויי מיקרו-אגרסיה המופנים כנגד נשים לבין אלו המופנים כלפי אנשים עם מוגבלויות[1].
מקרו-אגרסיה בעלת אופי הצטלבותי היא צורה עדינה של אפליה, אשר מושפעת מיותר ממאפיין אחד או זהות אחת של האדם[2].
האופן שבו האדם מתייחס לקבוצות הזהות שלו יכול להשפיע על האופן שבו הוא תופס ומושפע ממקרים של מיקרו-אגרסיה, כך שככל שהוא מזדה יותר עם זהות מסוימת כך הוא יהיה רגיש יותר למקרו-אגרסיות שקשורות אליה והשפעתן עליו תהיה שלילית ועצמתית יותר[2].
סוגים וביטויים שונים של מיקרו-אגרסיה עריכה
קיימים מספר סוגים של מיקרו-אגרסיה, אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות.
פעולה מסוימת של מיקרו-אגרסיה יכולה להשתייך ליותר מסוג אחד בו זמנית. כמו כן, יכולים להיות הבדלים בין סוגי המיקרו-אגרסיה אשר מופנים כלפי אנשים עם מאפיינים שונים או אנשים המשתייכים לקבוצות חברתיות שונות.
- פגיעה בשוויון ההזדמנויות - סוג זה של מיקרו-אגרסיה מתרחש כאשר חלה פגיעה בשוויון ההזדמנות. למשל, כאשר זכותם של אנשים עם מוגבליות לגישה שווה נחשבת לבלתי סבירה, בלתי מוצדקת וטרחנית. במקרה זה המיקרו-אגרסיה יכולה לכלול מחסומים סביבתיים או מחסור בהתאמות, אשר מונעים מאנשים עם מוגבלויות גישה למקומות או משאבים הנגישים לשאר האוכלוסייה. היא יכולה לכלול גם מצבים שבהם השימוש בשירותים מסוימים כרוך בעלות גבוהה יותר או טרחה נוספת שאינם נדרשים מאנשים ללא מוגבלויות[1].
- נחיתות, אזרחות סוג ב', התעלמות וזלזול - מיקרו-אגרסיות הכרוכות בהתעלמות או זלזול באדם שהן מופנות כלפיו, מעבירות את המסר שהוא פחות חשוב או שהוא נמצא במעמד נחות יותר. דוגמה לכך היא שימוש בכינויי גנאי אשר מולווים בהאשמות של רגישות יתר. דוגמה נוספת היא ההנחה שנשים של צבע אינן מחזיקות בעמדות כוח, אשר גורמת לאנשים לחשוב שהן עובדות כאומנות או שמרטפיות גם כשהן לא. עבור אנשים עם מוגבלויות, פעמים רבות סוג זה של מיקרו-אגרסיה יכול לבוא לידי ביטוי גם בתחושה של חוסר נראות, אשר נגרמת בעקבות נטייה של אנשים בסביבתם להתעלם מנוכחותם ולדבר עליהם במקום אליהם כאשר הם נמצאים באותו החדר[1][2].
- הנחה של עבריינות - זהו סוג של מיקרו אגרסיה הנובע מתוך הנחה שהאדם שכלפיו היא מופנית מעורב בפעילות עבריינית, שהוא סוטה או מסוכן. מיקרו-אגרסיות מסוג זה מופנות במקרים רבים כלפי אנשים של צבע[3][2] וכלפי אנשים שלא של מגדר.
- הכחשה של הזהות האישית - סוג זה של מיקרו-אגרסיה כולל התייחסות רק למאפיינים הסטיגמיים המיוחסים לאדם מסוים, תוך התעלמות משאר המאפיינים שלו[1].
- ציפייה לתפקד כדובר - מיקרו-אגרסיה מסוג זה מטילה על האדם את האחריות להיות הנציג או הדובר של כל האנשים מהקבוצה החברתית שהוא מיוחס אליה, כאשר התפקיד מוצג או נתפס כמחייב ואינו נתון לבחירה. למשל, מצבים שבהן נשים של צבע נדרשות לקבוע האם משהו נחשב לפוגעני או לא. מצבים אלו יכולים להיות פוגעניים ומלחיצים, משום שכשאדם מסוים נתפס כנציג של קבוצה - התגובה שלו תוכלל על קבוצה שלמה של אנשים[2].
- הדרה או בידוד מקבוצה חברתית - סוג זה של מקרו אגרסיה שלול את ההשתייכות של האדם עם קבוצה חברתית, על סמך אי עמידה בקריטריונים של הדובר לשייכות לקבוצה זו. למשל, להגיד לאישה ממוצא מעורב שהיא "לא מספיק שחורה" או "לא מספיק לבנה"[2].
- אמרות מוטות בנוגע למראה החיצוני - סוג זה של מיקרו אגרסיה מתייחס להערות או "מחמאות" בנוגע למראה החיצוני של האדם אשר מושפעות מהזהות שלו או מאחד ממאפייניו. הצהרות מסוג זה נושאות אופי פוגעני ללא קשר לכוונה של הדובר. לדוגמה: "מה? את לא נראית חולה, את תהיי בסדר", "אתה נראה טוב/צעיר מידי בשביל להשתמש במכשירי עזר", "בתור ילדה שחורה היא דווקא יפה", "את נראית כל כך נשית, איך יכול להיות שאת לסבית?"[2][1].
- הכחשה של גורמי קושי והשפעותיהם - סוג זה של מיקרו-אגרסיה מתרחש כאשר אדם שאינו סובל מקושי מסוים לא מקבל את קיומו של אותו הקושי אצל אדם אחר, או ממעיט בהשפעתו ולא מקבל את החוויה האישית של האדם שכלפיו מופנית המיקרו-אגרסיה. הוא כולל גם האשמת אנשים עם מוגבלות בכך שהם מזייפים או מגזימים כדי לרמות את המערכת ולקבל הטבות שאינן מגיעות להם. עבור מצבים של נכות בלתי נראית, האשמות מסוג זה יכולות להיות מלוות בטענות שהאדם "נראה טוב", אשר ממזערות או מכחישות את קיומה של המגבלה והשפעותיה על האדם שכלפיו מופנית המיקרו אגרסיה[1].
- חדירה לפרטיות - סוג זה של מיקרו-אגרסיה מתבטא בדרישה לקבל מידע אישי על האדם, אשר מתבצעת באופן מפורש או מרומז. עבור אנשים עם מוגבלות, החדירה לפרטיות יכולה לבוא לידי ביטוי בהצגת שאלות אודות הגורמים למגבלה (למשל - "מה קרה לך?"), או שאלות על האופן שבו המגבלה משפיעה על חייו של אותו אדם. סוג זה של מיקרו-אגרסיה יכול לכלול גם מצבים שבהם בני משפחה, חברים ואנשים זרים מרגישים נוח לתת עצות רפואיות מבלי שהתבקשו לכך, דבר המכונה "unsolicited medical advice". החדירה לפרטיות יכולה לכלול גם מגע ללא הסכמה בגופו או ברכושו של האדם[1].
- הנחה על חוסר אונים או צורך בעזרה - סוג זה של מיקרו-אגרסיה מבוסס על ההנחה שהאדם שהוא מופנה כלפיו הוא חסר אונים או שהוא נזקק לעזרה מתמדת. עבור אנשים עם מוגבלות, הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהצעה של עזרה במצבים שבהם היא אינה נחוצה או בהגשת סיוע בלי לוודא אם הוא נחוץ או רצוי. אף על פי שהדבר נעשה מתוך כוונות טובות, במקרים רבים העזרה המוצעת או המוגשת אינה נחוצה או רצויה ובמקום זאת היא מעבירה את המסר שאנשים עם מגבלות הם חסרי אונים[1]. מיקרו אגרסיה מסוג זה יכולה להתרחש גם על בסיס מגדר ושיוך גזעי, למשל ההנחה שנשים של צבע זקוקות לגברים לבנים שיושיעו אותן[2].
- הנחה על יכולות מונמכות - סוג זה של מיקרו-אגרסיה מבוסס על ההנחה שההשתייכות של אדם לקבוצה חברתית מסוימת מעידה על יכולות נמוכות, גם בתחומים שלא בהכרח קשורים למאפיינים המשייכים אותו לאותה הקבוצה[1]. למשל, ההנחה שלאדם של צבע יהיו קשיים בתפקוד האקדמי[3] או אינטליגנציה נמוכה[2]. באופן דומה מיקרו-אגרסיות מסוג זה יכולות לבוא לידי ביטוי בהתייחסות לאדם עם מגבלות פיזית כאל אדם עם מגבלה קוגניטיבית או כאל אדם עם רמת משכל נמוכה[1].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Olkin, R., Hayward, H. S., Abbene, M. S., & VanHeel, G. (2019). The experiences of microaggressions against women with visible and invisible disabilities. Journal of Social Issues, 75(3), 757-785.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Nadal, K. L., Davidoff, K. C., Davis, L. S., Wong, Y., Marshall, D., & McKenzie, V. (2015). A qualitative approach to intersectional microaggressions: Understanding influences of race, ethnicity, gender, sexuality, and religion. Qualitative Psychology, 2(2), 147.
- ^ 1 2 3 4 5 Essien, I. (2019). Pathologizing Culture in Early Childhood Education: Illuminating Microaggressions from the Narratives of the Parents of Black Children. Western Journal of Black Studies, 43(1/2), 9-21.
- ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
- ^ Harpur, Paul --- "Sexism and racism, w h y not ableism? Calling for a cultural shift in the approach to disability discrimination"
- ^
Ava Vidal, 'Intersectional feminism'. What the hell is it? (And why you should care), The Telegraph, 15 January 2014
