סיימון ראסל ביל
סיימון ראסל ביל CBE (באנגלית: Simon Russell Beale; נולד ב-12 בינואר 1961) הוא שחקן, סופר והיסטוריון מוזיקה אנגלי.
 | |
| לידה |
12 בינואר 1961 (בן 63) פננג, מלזיה  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
קומדיה שייקספירית |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, מלזיה |
| תקופת הפעילות |
מ-1985 |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביל תואר באינדפנדנט כמי שהוא "שחקן התיאטרון הגדול בדורו".[1] הוא השתתף בסרט"אורלנדו" (1992), "אהבה כמוסה" (1995), "טיפוס חברתי" (2003), "דנקרק" (2004), "ים כחול עמוק" (2011) ובתפקיד ג'ון פלסטף בעיבוד של ה-BBC למחזות הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני במסגרת הסדרה הכתר החלול (2012). הוא מופיע בסדרת הדרמה של שואוטיים "פני דרדפול".
ביוגרפיה
עריכהביל נולד בפננג שבמלאיה הבריטית. הוא בנו של לוטננט ג'נרל סר פיטר ביל (אנ') ושל ג'וליה וינטר.[2] אביו שרת בחיל הרפואה והיה קצין רופא בדרגת "Surgeon-General". לכמה מבני משפחתו הייתה קריירה רפואית מצליחה.
הוא התחיל להימשך להופעות על הבמה בגיל שמונה, כששר במקהלה בקתדרלת סנט פול והיה תלמיד בבית הספר של הקתדרלה. לדבריו תפקידו הראשון היה היפוליטה ב"חלום ליל קיץ" כשלמד בבית הספר יסודי. הוא למד בקליפטון קולג' שם שיחק במחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", מחזה שבו כיכב שנים אחר כך בתיאטרון הלאומי.
אחרי סיום לימודיו בקליפטון קולג' למד ב"גונביל וקאיוס קולג'" שבאוניברסיטת קיימברידג'. הוא המשיך ללמוד בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה וסיים את לימודי התואר ב-1983.
קריירה
עריכהלראשונה משך את תשומת הלב של קהל צופי התיאטרון בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, בסדרה של מופעים קומיים במחזות כמו "The Man of Mode" מאת ג'ורג' את'רג' (אנ') ובמחזה "Restoration" מאת אדוארד בונד עם הלהקה השייקספירית המלכותית (RSC). טווח התפקידים שלו התרחב בתחילת שנות התשעים כשהופיע בתפקידים כמו קונסטנטין במחזה "השחף" מאת צ'כוב, בתפקיד אוסוולד ב"רוחות" מאת איבסן, כפרדיננד במחזה "הדוכסית ממאלפי" ובתפקיד אדגר במחזה "המלך ליר". בינואר 1991 בטקס הראשון של הענקת פרסי איאן צ'ארלסון זכה לציון לשבח על הופעותיו בשנת 1990.
בהופעותיו עם הלהקה השייקספירית המלכותית עבד לראשונה עם הבמאי סם מנדס שביים אותו במחזה "טרוילוס וקרסידה" בתפקיד תרסיטס, בתפקיד ריצ'רד השלישי במחזה באותו שם, ובהופעה מרשימה בתפקיד אריאל במחזה "הסערה". במחזה זה התגלה קול הטנור המשובח שלו. עוד ביים אותו מנדס במחזה "אותלו" בתפקיד יאגו בתיאטרון המלכותי הלאומי ובהפקות שלו בדונמאר ורהאוס משנת 2002: "הדוד וניה" ו"הלילה השנים עשר" בו גילם את מלווליו. ב-2003 זכה ביל בפרס אוליבייה על תפקידו במחזה "הדוד וניה".
משנת 1995 ביל הוא חבר בתיאטרון הלאומי. בין תפקידיו היו מוסקה במחזה "השועל" מאת בן ג'ונסון לצדו של מייקל גמבון, ג'ורג' במחזה "Jumpers" מאת טום סטופארד, והתפקיד הראשי במחזה "Humble Boy" שנכתב במיוחד עבורו על ידי שארלוט ג'ונס.
ב-1997 גילם ביל בטלוויזיה את תפקיד קנת' וידמרפול בעיבוד הטלוויזיוני לסדרת הרומנים "A Dance to the Music of Time" מאת אנתוני פאוול (אנ'). על תפקיד זה זכה בשנת 1998 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר.
בשנת 1999 היה ביל חלק מהאנסבל של טרוור נאן, ושיחק במחזה "קנדיד" מאת ליאונרד ברנשטיין, במחזה "כסף" מאת אדוארד בולוור-ליטון, ובמחזה "Summerfolk" מאת מקסים גורקי שהועלו בתיאטרון הלאומי. בסתיו 2006 גילם את דמותו של גלילאו גליליי בעיבוד של דייוויד הר למחזה "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט, ואת פייס במחזה "האלכימאי". מדצמבר 2007 ועד מרץ 2008 הופיע בתפקיד בנדיק במחזה "מהומה רבה על לא דבר" בבימויו של ניקולס הייטנר (אנ'), ומפברואר ועד יולי 2008 שיחק בתפקיד אנדרו אנדרשאפט בהפקה של הייטנר למחזה "מייג'ור ברברה" מאת ג'ורג' ברנרד שו. אחר כך השתתף במחזות "A Slight Ache" ו-"Landscape" מאת הרולד פינטר.
בשנת 2000 גילם את המלט בהפקה של התיאטרון הלאומי בבימויו של ג'ון קאירד.[3] ב-2005 שיחק בתפקיד קסיוס במחזה "יוליוס קיסר" בבימויה של דבורה וורנר לצדו של רייף פיינס בתפקיד אנטוני. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי במחזה "מקבת'" בתיאטרון אלמיידה. ב-2007 חזר ושיחק בדמות המלך ארתור, תפקיד בו הופיע בשנת 2005 בברודוויי, במחזה המוזיקלי "ספאמלוט" המבוסס על הסרט של מונטי פייתון שהועלה בתיאטרון פאלאס שבלונדון.
הופעת הבכורה שלו כמנחה טלוויזיה הייתה ב-2008 כשהגיש את הסדרה "Sacred Music" בערוץ BBC Four יחד עם המנצח הארי כריסטופרס ועם אנסמבל השישה-עשר. התוכנית עסקה במוזיקה כנסייתית מערבית. באביב 2010 שודרה העונה השנייה של הסדרה.
באביב 2009 שיתפו פעולה שוב ביל וסם מנדס במחזות "אגדת חורף" ו"גן הדובדבנים", בהם גילם ביל את לאונטס ואת לופכין בהתאמה. המחזות הועלו ב-"Brooklyn Academy of Music" ואחר כך בתיאטרון האולד ויק.[4][5]
בשנים 2009 ו-2010 גילם ביל את דמותו של ג'ורג' סמיילי בעיבודים של רדיו ה-BBC לרומנים של ג'ון לה קארה שבהם מופיעה הדמות.[6]
ממרץ ועד יוני 2010 שיחק בתפקיד הרקורט קורטלי במחזה "London Assurance" בתיאטרון הלאומי. באוגוסט 2010 הופיע ביל בחידוש של הווסט אנד לקומדיה "מלכודת מוות" מאת איירה לוין. במרץ 2011 הופיע לראשונה עם הרויאל בלט בעיבוד ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". באוקטובר 2011 חזר להופיע בתיאטרון הלאומי בתפקיד יוסיף סטלין במחזה "Collaborators", עליו זכה ב-2012 בפרס איבנינג סטנדרד לשחקן הטוב ביותר.
בשתי העונות האחרונות של סדרת הריגול "ספוקס" של BBC One לוהק ביל לתפקיד שר הפנים ויליאם טאוורס.[7]
מיולי עד אוקטובר 2012 גילם ביל את התפקיד הראשי במחזה "טימון איש אתונה" בתיאטרון הלאומי. המחזה שודר באולמות הקולנוע ברחבי העולם ב-1 בנובמבר 2012. הוא כיכב בהפקה המחודשת של "Privates on Parade" מאת פיטר ניקולס בתיאטרון נואל קאוורד מדצמבר 2012 ועד מרץ 2013.[8]
ב-2013 זכה ביל בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו כג'ון פלסטף בסדרת "הכתר החלול" של ה-BBC, סדרת סרטי טלוויזיה של המחזות ההיסטוריים של שייקספיר, ריצ'רד השני, הנרי הרביעי, חלק ראשון, הנרי הרביעי, חלק שני ו"הנרי החמישי".[9]
ממאי ועד אוגוסט 2013 הופיע ביל לצדו של ג'ון סים במחזה "The Hothouse" מאת הרולד פינטר בטרפלגר סטודיוס בבימויו של ג'יימי לויד.
החל מינואר 2014 גילם את המלך ליר במחזה "המלך ליר" שהועלה בתיאטרון הלאומי כשהבמאי הוא שוב סם מנדס.
ממאי ועד יולי 2015 כיכב ביל במחזה "Temple" בדונמאר ורהאוס. בספטמבר ובאוקטובר 2015 שיחק בתפקיד סמואל פוט במחזה "Mr Foote's Other Leg" בתיאטרון המפסטד.[10]
ב-2014 מונה ביל לפרופסור בסנט קתרין קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד.[11]
חיים אישיים
עריכהביל היה בעבר נשיא אגודת אנתוני פאוול (אנ'), כהוקרה על גילום הדמות קנת' וידמרפול (אנ').[12][13]
ב-2006 כלל עיתון האינדפנדנט את ביל במקום ה-30 ברשימת הלהטב"ים המשפיעים ביותר בבריטניה (אנ').[14]
ביל הוא פטרון של הארגונים הבאים:
- English Touring Theatre
- South London Theatre
- London Symphony Chorus
- For Short Theatre Company
תפקידים בתיאטרון
עריכה- קוסטנטין, "השחף", רויאל שייקספיר קומפני, תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד-אפון-אייבון, אנגליה, 1991
- אריאל, "הסערה", סטרטפורד, אנגליה, 1994
- "הדוכסית ממאלפי", גריניץ' והווסט אנד, 1995
- מוסקה, "השועל" (Volpone) מאת בן ג'ונסון, התיאטרון המלכותי הלאומי, לונדון, 1995
- "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1996
- יאגו, "אותלו", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1997–1998
- אלפרד אוולין, "כסף", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999
- "Battle Royal", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999–2000
- המלט, במחזה "המלט", Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2001
- "Humble Boy" מאת שארלוט ג'ונס (אנ'), התיאטרון המלכותי הלאומי, 2001
- התפקיד הראשי במחזה "הדוד וניה", דונמאר ורהאוס, לונדון, 2002, ואחר כך Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2003
- מלווליו, "הלילה השנים עשר", דונמאר ורהאוס, 2002
- סר הרקורט קורטלי, "London Assurance", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2010
- יוסיף סטלין, "Collaborators", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2011[15]
- טימון, "טימון איש אתונה", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2012
- קפטן טרי דניס, "Privates on Parade", תיאטרון נואל קאוורד, 2012–2013
- דין, "Temple", דונמאר ורהאוס, 2015
- סמואל פוט, "Mr. Foote's Other Leg", תיאטרון המפסטד, 2015
פרסים ואותות כבוד
עריכה- 1998 - פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר - "A Dance to the Music of Time"
- 2000 - פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר - "קנדיד"
- 2003 - תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) ביום ההולדת של המלכה
- 2003 - פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר על תפקידו במחזה "הדוד וניה"
- 2005 - דוקטור לשם כבוד (Hon DLitt) אוניברסיטת ווריק[16]
- 2010 - Honorary Bencher - מידל טמפל
- 2010 - דוקטור לשם כבוד (Hon DUniv) האוניברסיטה הפתוחה[17]
- 2011 - תואר כבוד "Freedom of the City of London" על תרומתו לתחום הדרמה
- 2013 - פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר - "הנרי הרביעי, חלק ראשון", "הנרי הרביעי, חלק שני"
- 2015 - תואר פרופסור אורח בקולג' סנט קתרין שבאוניברסיטת אוקספורד (Cameron Mackintosh Visiting Professor of Contemporary Theatre)
פילמוגרפיה
עריכה| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1988 | A Very Peculiar Practice | מארק סטיבס | בפרק "Art and Illusion" | |
| 1992 | אורלנדו | Orlando | רוזן מוריי | |
| 1992 | Downtown Lagos | מיני-סדרה | ||
| 1993 | The Mushroom Picker | אנתוני | מיני-סדרה | |
| 1995 | אהבה כמוסה | Persuasion | צ'ארלס מאסגרוב | |
| 1996 | המלט | Hamlet | קברן | |
| 1997 | The Temptation of Franz Schubert | פרנץ שוברט | סרט טלוויזיה | |
| 1997 | A Dance to the Music of Time | קנת וידמרפול | מיני-סדרה | |
| 1999 | בלקאדר | Blackadder: Back & Forth | נפוליאון | |
| 1999 | בעל אידיאלי | An Ideal Husband | סר אדוארד | |
| 1999 | אליס בארץ הפלאות | Alice in Wonderland | מלך הלבבות / איש חברה | סרט טלוויזיה |
| 2002 | המפגש | The Gathering | לוק פרייזר | |
| 2003 | טיפוס חברתי | The Young Visiters | נסיך ויילס | |
| 2004 | דנקרק | Dunkirk | וינסטון צ'רצ'יל | דוקו-דרמה |
| 2006 | John and Abigail Adams: America's First Power Couple | ג'ון אדמס | סדרת טלוויזיה | |
| 2010–2011 | ספוקס | Spooks | שר הפנים | סדרת טלוויזיה |
| 2011 | The Deep Blue Sea | ויליאם קולייר | ||
| השבוע שלי עם מרילין | My Week with Marilyn | מר קוטס-פרידי | ||
| 2012 | הכתר החלול הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני |
Henry IV, Parts I & II | ג'ון פלסטף | סרט טלוויזיה פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר |
| 2014 – | פני דרדפול | Penny Dreadful | פרדיננד לייל | סדרת טלוויזיה |
| 2014 | אל תוך היער | Into the Woods | אבי האופה | |
| 2016 | האגדה של טרזן | The Legend of Tarzan | מר פרום | |
| 2017 | סטלין מת! | The Death of Stalin | לברנטי בריה | |
| דודנית רחל | My Cousin Rachel | מאמן | ||
| 2018 | מרי, מלכת הסקוטים | Mary Queen of Scots | רוברט בייל | |
| מוזיאון | Museum | פרנק גרייבס | סרט קולנוע מקסיקני | |
| יריד ההבלים | Vanity Fair | ג'ון סדלי | מיני-סדרה | |
| 2019 | מאדאם קירי (אנ') | Radioactive | גבריאל ליפמן | סרט קולנוע |
| 2020 | מזמור חג המולד | A Christmas Carol | סקרוג' | סרט קולנוע |
| 2022 | האיש שלא היה | Operation Mincemeat | וינסטון צ'רצ'יל | סרט קולנוע |
| Benediction | רובי רוס | סרט קולנוע | ||
| החליפה | The Outfit | רוי בויל | סרט קולנוע | |
| 2024 | מרי וג׳ורג׳ (אנ') | Mary & George | ג׳ורג׳ וילרס (אנ') | מיני-סדרה |
| מבטלים את דאגלס (אנ') | Douglas Is Cancelled | בנטלי | 3 פרקים | |
| בית הדרקון | House of the Dragon | סר סיימון סטרונג | תפקיד ראשי (עונה 2); 8 פרקים | |
| המלכה השישית | Firebrand | סטיבן גרדינר (אנ') | סרט קולנוע | |
| TBA | Kill the Light | ג'ימי הרסקיין | סרט קולנוע |
לקריאה נוספת
עריכה- Trowbridge, Simon. The Company: A Biographical Dictionary of the Royal Shakespeare Company. Oxford: Editions Albert Creed, 2010. ISBN 978-0-9559830-2-3.
קישורים חיצוניים
עריכה
סיימון ראסל ביל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סיימון ראסל ביל, באתר AllMovie (באנגלית)
סיימון ראסל ביל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סיימון ראסל ביל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיימון ראסל ביל, באתר Discogs (באנגלית)- סיימון ראסל ביל במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ David Lister (22 בפברואר 2008). "Inside the World of Theatre's Most Reluctant Hero". The Independent. London. נבדק ב-27 בינואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Biography". filmreference. 2008. נבדק ב-22 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Dominic Cavendish, The 10 Great Hamlets of our Time, The Telegraph, 28 February 2017
- ^ Bradley, Ben (23 בפברואר 2009). "Alas, Poor Leontes (That Good King Has Not Been Himself of Late)". New York Times. נבדק ב-25 ביוני 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Spencer, Charles (10 ביוני 2009). "The Winter's Tale, The Cherry Orchard at the Old Vic, review". The Daily Telegraph. London. נבדק ב-25 ביוני 2009.
Simon Russell Beale, for my money this country's greatest stage actor, stars in both shows
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Complete Smiley". BBC Radio 4. BBC. 19 במאי 2009. נבדק ב-21 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "BBC One – Spooks – Full Credits". BBC.
- ^ "The West End revolution: Judi Dench, Jude Law, David Walliams and Daniel Radcliffe... for ֲ£10 a seat!". Daily Mail. London.
- ^ "TV Baftas 2013: all the winners". The Guardian. London. 12 במאי 2013. נבדק ב-13 במאי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ http://www.whatsonstage.com/london-theatre/news/hampstead-theatre-russell-beale-david-hare_37821.html
- ^ "The Cameron Mackintosh Professor of Contemporary Theatre". ox.ac.uk. אורכב מ-המקור ב-2016-01-06. נבדק ב-2015-12-28.
- ^ www.anthonypowell.org
- ^ Curtis, Nick (10 באוגוסט 2010). "Simon Russell Beale: Some people say that I'm a national treasure. I'd rather be a Bond villain". London Evening Standard. נבדק ב-15 בספטמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gay Power: The pink list, Sunday 2 July 2006
- ^ Charles Spencer, Collaborators, National Theatre, review, The Telegraph, 2 November 2011
- ^ www.warwick.ac.uk
- ^ "Conferment of Honorary Degrees and Presentation of Graduates" (PDF). Open University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-10-08. נבדק ב-12 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
