סן מיקלה
סן מיקלה (באיטלקית: San Michele) הוא בית הקברות העתיק של ונציה והאיים הסמוכים לה. בית הקברות שוכן על אי בלגונת ונציה, בין ונציה למוראנו.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
לגונת ונציה  |
| קואורדינטות | 45°26′49″N 12°20′50″E / 45.446944444444°N 12.347222222222°E |
| שטח | 0.176 קילומטר רבוע |
| אורך | 0.460 קילומטר |
| רוחב | 0.390 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
איטליה |
| אוכלוסייה | 11 |
| אזור זמן | UTC+1 |
|
(למפת ונציה רגילה)   סן מיקלה | |
  | |
היסטוריה עריכה
בעבר שימש האי דייגים ומטיילים, אך ב-7 בדצמבר 1807 הורו השלטונות הצרפתיים בוונציה להפסיק את הקבורה בשאר האיים משיקולי תברואה, למעט בסן מיקלה, שהיה לבית הקברות היחיד של העיר. תעלה שהפרידה בינו לבין סן כריסטופורו דלה פאצ'ה, שהיה אז אי סמוך, מולאה באדמה ב-1817[1], האי המאוחד הוקף בחומת לבנים ושמו נשאר "סן מיקלה" (הוא מכונה גם "אי המתים").
רוב שטחו של בית הקברות סגור לקבורה חדשה. בחלק הסגור נמצאים קבריהם של אישים שונים, הידועים בהם: יוסף ברודסקי והמודרניסטים איגור סטרווינסקי ועזרא פאונד. רוב הקברים הם של נוצרים קתולים, אך ישנן שתי חלקות קטנות ליוונים אורתודוקסים ולפרוטסטנטים. אין באי קברי יהודים (יהודים נקברו בבית קברות נפרד, בלידו). הקבורה באדמת האי נמשכת גם כיום (אם כי רוב המתים נקברים במסטרה), ההלוויות יוצאות מהעיר כאשר ארון המתים נישא על עגלת מתים ונציאנית - גונדולת קבורה המניפה דגל שחור. באי עוצר ואפורטו היוצא מוונציה ומגיע למוראנו. ביום כל הקדושים (Festa dei morti) החל ב-2 בנובמבר שירות הוואפורטו לאי הוא חינם, ואלפי ונציאנים עולים לקברי יקיריהם בבית הקברות.
מפאת מחסור בקרקע, עצמות המתים מוצאות מהקברים לאחר 10–12 שנים, כדי לאפשר קבורה חוזרת באותה הקרקע, השרידים נשרפים והאפר של מתים שמשפחתם ניאותה לממן את שימורו, מאוחסן בגלוסקמא ממתכת בחלק אחר של בית הקברות.[2] עד מלחמת העולם השנייה הושלכו עצמותיהם של מתים שמשפחתם לא עמדה בתשלום, על סנט אריאנו, אי קטן ליד טורצ'לו שמכוסה שרידי עצמות עד היום ואין אליו כניסה.[3]
בסן מיקלה נמצאת גם כנסיית סן מיקלה אין איזולה, כנסייה בסגנון פלורנטיני שבנה מאורו קודוסי בין 1469 ל-1477, ובה קברו של פאולו סארפי. בסמיכות אליה נמצא מנזר, שאנשיו מטפלים בבית הקברות.
בית הקברות עובר תהליך הרחבה ארוך, לאחר שב-1998 זכה משרד האדריכלים של דייוויד צ'יפרפילד בתחרות עיצוב בינלאומית להוספת חדר מתים וקרמטוריום באי, ובניית אי מלאכותי מקביל בשטח 500 דונם, שיופרד מהאי הקיים בתעלה ברוחב 15 מטר. נכון ל-2005, הבנייה אמורה להסתיים ב-2014.[4]
מבחינה מנהלית האי שייך לרובע קאנארג'ו, הסמוך אליו.
לקריאה נוספת עריכה
- הספר Permanent Italians מאת Judi Culbertson ו-Tom Randall, (1996), פרק 16 עוסק בסן מיקלה
קישורים חיצוניים עריכה
- ביקור בסן מיקלה (באנגלית)
- על פרויקט הרחבת האי (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו "The death of the child Valerio Marcello" מאת Margaret L. King, עמוד 226
- ^ ראו "Managing Sacred Sites" מאת Myra Shackley, עמוד 168
- ^ ראו "Tropic of Venice" מאת Margaret Anne Doody, עמוד 268
- ^ מאמר הנדסי על הרחבת האי