עבד אל-חפיט', סולטאן מרוקו

סולטאן מרוקו

מולאי עבד אל-חפיט'ערבית: عبد الحفيظ بن الحسن; עבד אל-חפיט' בן אל-חסן,‏ 18754 באפריל 1937) היה סולטאן מרוקו בין השנים 19081912. עבד אל חפיט' היה מבניו של חסן הראשון, סולטאן מרוקו ועלה לשלטון לאחר שהדיח את אחיו הצעיר, עבד אל-עזיז, סולטאן מרוקו במרד עממי. תחת שלטונו הפכה מרוקו רשמית למושבה של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית לאחר המשבר המרוקאי השני בשנת 1911. אף על פי שהמרד שהביא אותו לשלטון נועד להתנגד לעליית ההשפעה הצרפתית, עבד אל-חפיט' הביא בסופו של דבר לעליית ההשפעה הצרפתית בלית ברירה. בשנת 1912 הוא אף הודח לפי רצון המנהל הצרפתי והוחלף מבחינה רשמית ביוסף, סולטאן מרוקו, בעוד כוחות מורדים בדרום המדינה המשיכו להילחם נגד הצרפתים.

עבד אל-חפיט'
عبد الحفيظ
Abdelhafid.jpg
לידה 1875
פאס, סולטנות מרוקו מרוקומרוקו
פטירה 4 באפריל 1937 (בגיל 62 בערך)
איל-דה-פראנס, הרפובליקה הצרפתית השלישית הרפובליקה הצרפתית השלישיתהרפובליקה הצרפתית השלישית
שם מלא מולאי עבד אל-חפית' בן חסן בן מוחמד אאל עלווי
מדינה מרוקו הצרפתיתמרוקו הצרפתית  מרוקו הצרפתית
עיסוק סולטאן, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אסלאם סוני
בת זוג לאלה ראביה
לאלה רבאה
שושלת עלווית
תואר "הוד מלכותו השריפי סולטאן מולאי עבד אל-עזיז בן חסן, סולטאן פאס, תאפילאלת, מרקש וסוס, אמיר המאמינים"
אב חסן הראשון, סולטאן מרוקו
אם לאלה אליה
צאצאים אידריס בן עבד אל-חפית'
עבד-אללה בן עבד אל חפיט'
מוחמד בן עבד אל-חפיט'
לאלה בנת עבד אל-חפיט'
לאלה אמינה בן עבד אל חפיט'
מספר צאצאים 5
סולטאן מרוקו
21 באוגוסט 190813 באוגוסט 1912
(4 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנותיו הראשונותעריכה

עבד אל-חפיט' היה השלישי בבניו של חסן הראשון, סולטאן מרוקו והבכור לשרוד לבגרות. אמו הייתה לאלה אליה, רעייתו הראשונה של הסולטאן חסן הראשון ועבד אל-חפיט' נולד וגדל בפאס, בירת הסולטנות המרוקאית שהייתה תחת שלטון השושלת העלווית. עבד אל-חפיט' גדל בחינוך פרטי והיה עד להיחלשותה הממושכת של הסולטנות המרוקאית לנוכח עליית כוחן של המעצמות האירופאיות[1]. מרוקו הייתה במסגרת המרוץ לאפריקה פרס אשר נחשק בידי הרפובליקה הצרפתית השלישית, הקיסרות הגרמנית והרסטורציה הספרדית.

חסן הראשון העדיף את אחיו הצעיר של עבד אל-חפיט' ובמותו הוא ירש את הכתר ומונה בתור עבד אל-עזיז, סולטאן מרוקו. עבד אל-עזיז היה רפורמר וניסה להגיע להסדר עם המעצמות הקולוניאליות. לאחר המשבר המרוקאי הראשון בשנת 1906 חולקה הסולטנות – רוב שטחיה נפלו לידי אפריקה המערבית הצרפתית ומרכזי האוכלוסין ממערב להרי האטלס היו תחת השפעה צרפתית. הספרדים מצידם כבשו את הצפון של המדינה, את איפני ואת סהרה המערבית ובמטרה להגיע לפשרה עם גרמניה נתנו הצרפתים שטחים ממושבתם במרכז אפריקה לידי מושבת קמרון הגרמנית.

סולטאן מרוקועריכה

 
דיוקן שצולם על ידי ג'יי גירי והוענק במתנה לרידר ואן רפרד, השגריר ההולנדי במרוקו, ב-13 בפברואר 1913.

מעמדה הריבוני של מרוקו נחלש ועקב קרבתו לצרפתים החל מרד עממי נגד עבד אל-עזיז. עבד אל-חפיט' ראה במרד הזדמנות, הוא הכריז בשנת 1908, בעודו במרקש, על ג'יהאד (מלחמה קדושה) אשר במהלכו הדיח את אחיו עבד אל-עזיז ומונה לסולטאן החדש. אף על פי שהבטיח למורדים כי יפעל במדיניות קשיחה נגד האירופאים, עבד אל-חפית' גילה במהרה כי הסולטנות נשענת כמעט לגמרי על צרפת וכי מאבק בצרפתים הוא בעל סיכויים נמוכים להצלחה. על כן, לאורך שלטונו של עבד אל-חפיט' הממשל המרוקאי פעל דווקא להתקרב לסמכויות הצרפתיות בשביל לוודא שמעמדה של השושלת העלווית ישמר, אפילו עם יהיה הדבר בצורה סמלית בלבד.

 
איור של עבד אל-חפיט' מתפטר מתפקיד הסולטאן ומוחלף בידי אחיו יוסף כפי שנראה בעיתון הצרפתי "Le Petit Journal".

לאורך שלטונו, המשך הקרבה לצרפת כפי שהיה תחת שלטון אחיו הביאה להתנגדות עזה מצד הפלג השמרני והחרדי בחצר המלוכה, דבר שהוביל למספר מנהיגים שבטיים (רובם ברברים) שטענו כי הג'יהאד שהוכרז על תחילתו בשנת 1908 עוד לא נגמר. נגד מרידות אלו פעל עבד אל-חפיט' ביד ברזל מעל אנשיו והורה למשטרה החשאית לחקור אזרחים ולהשתמש באלימות קיצונית בעת הצורך ולמנוע כל התנגדות אפשרית שעלולה לקום אל מול השלטון הסולטאני שפעל תחת הנהגתו האוטוקרטית. המשבר המרוקאי השני בשנת 1911 ראה אוניות מלחמה מטעם הצי הקיסרי הגרמני שטות באזור העיר אגאדיר וטוענות לעצמאות מלאה של מרוקו, זאת בניסיון להחליש את מעמדה הבינלאומי של צרפת. ללא תמיכת המלוכה המרוקאית, שעדיין הייתה הסמכות המרכזית מעל האזרחים, לא הגיעו הגרמנים להישג רב. בתמורה להכרה גרמנית בבעלות צרפתית על מרוקו ניתנו שטחים במושבת קונגו הצרפתית לידי האימפריה הקולוניאלית הגרמנית.

בשנת 1912 הביאו הצרפתים את עבד אל-חפיט' לחתום על הסכם פאס, שהביא רשמית להקמתה של מרוקו הצרפתית, מושבה של האימפריה הקולוניאלית הצרפתית. חצי שנה לאחר מכן נחלשה עוד יותר הסמכות של השושלת העלווית כאשר התפשט מרד מזוין ברחבי דרום מרוקו הצרפתית נגד המשך השלטון הצרפתי הזר. על כן החליטו הרשויות הצרפתיות להביא סוף לשלטונו של עבד אל-חפיט', אותו החשיבו כחסר יכולת וחסר סמכות. עבד אל-חפיט' הודח והוחלף באחיו הצעיר, יוסף, סולטאן מרוקו. עם הדחתו, הכריזו מנהיגי המרד הדרומי על עצמם כסולטאנים החדשים של מרוקו. הכיבוש הצרפתי הסופי של כל מרוקו נמשך והסתיים רק בשנות ה-30 של המאה ה-20. המרידות הרבות בדרום הובילו לפרעות בערים הגודלות וחלקם כוונו ליהודי מרוקו בערים פאס ורבאט (שהייתה הבירה החדשה מאז 1906).

לאחר הדחהעריכה

עבד אל-חפיט' נותר במרוקו במשך שנתיים מאז הדחתו עד אשר עבר לברצלונה, הרסטורציה הספרדית, בשנת 1914 ומאוחר יותר עבר לרפובליקה הצרפתית השלישית, איפה שקיבל מחסה מטעם סמכויות השלטון הצרפתיות. עבד אל-חפיט' חיי את שאר חייו בפרברי פריז, איל-דה-פראנס, עם פנסיה מלכותית נרחבת והגנה ממשלתית. הסולטאן לשעבר נפטר בשנת 1937. ישנה טענה כי עבד אל-חפיט' יצא ממרוקו בשנת 1914 עקב דירשה צרפתית שיעזוב את הארץ, וזאת במטרה למנוע התנגדות או מאבקים נוספים שעלולים לצוץ במהלך שלטונו של הסולטאן יוסף. לאחר מותו הועברה גופתו לפאס והוא נקבר במסגד המולאי עבד-אללה, על שמו של מייסד המסגד, עבד-אללה, סולטאן מרוקו מהמאה ה-18.

משפחתועריכה

בחייו נישא עבד אל-חפיט' פעמיים ונולדו לו חמישה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות[2]:

  • אידריס בן עבד אל-חפיט'
  • עבד-אללה בן עבד אל חפיט'
  • מוחמד בן עבד אל-חפיט'
  • לאלה בנת עבד אל-חפיט'
  • לאלה אמינה בן עבד אל חפיט'

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה