פתיחת התפריט הראשי

עדה יונת

ביוכימאית ישראלית, כלת פרס נובל לכימיה

עדה יונת (נולדה ב-22 ביוני 1939) היא ביוכימאית ישראלית, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, המתמחה בקריסטלוגרפיה של חלבונים. מחקריה עוסקים במבנהו ובפעולתו של הריבוזום. כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, במשותף עם ונקטרמן רמאקרישנן ותומאס סטייץ, "על מחקריהם שתרמו להבנת המבנה והתפקיד של הריבוזום".

עדה יונת
עדה יונת
לידה 22 ביוני 1939 (בת 80)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה
ארצות מגורים ישראל
עיסוק ביולוגית, ביולוגית מולקולרית, כימאית, אשת חינוך, מרצה באוניברסיטה, קריסטלוגרפית, ביוכימאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט וולפי טראוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (2002)
  • פרס נובל לכימיה (2009)
  • פרס הארווי (2002)
  • פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (2007)
  • מדליית וילהלם אקסנר (2010)
  • פרס וולף בכימיה (2006)
  • פרס לוריאל-אונסק״ו לנשים במדע (2008)
  • הפרס העולמי למדע על שם אלברט איינשטיין (2008)
  • פרס מסרי (2004)
  • פרס לואיסה גרוס הורוויץ (2005)
  • מדליית ההנצחה של הסנאט הצ'כי (2012)
  • אות רנטגן (2014)
  • פרס א.מ.ת (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר הריבוזום וגילוי מבנהו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

עדה יונת (לבית ליפשיץ)[1][2] נולדה בשנת 1939 בשכונת גאולה בירושלים למשפחה דלת אמצעים. הוריה עלו בשנת 1933 מפולין, ואביה הרב ניהל יחד עם אמה חנות מכולת בשכונה. יונת למדה בבית הספר היסודי בשכונת בית הכרם.[3] היא התייתמה מאביה בגיל 11, ובשנת 1953 עברה עם אמהּ ואחותה לתל אביב, שם השלימה את לימודיה התיכוניים ב"תיכון חדש", תוך שנדרשה לעבוד כדי לסייע למשפחתה. היא קיבלה פטור משכר לימוד, ובתמורה נתנה שיעורים פרטיים במתמטיקה לעולים חדשים.

ב-1959, לאחר שירותה הצבאי, החלה בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמדה לתואר בוגר בכימיה ותואר מוסמך בביוכימיה וביופיזיקה. לאחר מכן קיבלה תואר דוקטור בהצטיינות במכון ויצמן למדע. בעבודת הדוקטורט עסקה באיפיון המבנה של קולגן ברזולוציה גבוהה באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. עם סיום הדוקטורט, ב-1968, יצאה לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT. לאחר שובה לישראל ב-1970 החלה לעבוד כחוקרת במכון ויצמן למדע, שם היא עובדת עד היום. באותה עת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל, והיחידה במשך כעשור, לקריסטלוגרפיה של חלבונים. ב-1984 מונתה לפרופסור חבר במכון, במחלקה לביולוגיה מבנית, וב-1988 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנים 1988–2004 עמדה בראש מרכז מזר לביולוגיה מבנית, ומשנת 1989 היא עומדת בראש מרכז קימלמן להיערכות ביומולקולרית.

במקביל, לימדה וחקרה כמדענית אורחת במוסדות אחרים בישראל ובעולם. בין 1986 ל-2004 עמדה בראש יחידת המחקר של מכון מקס פלאנק בהמבורג. חברה במועצה להשכלה גבוהה, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חברה זרה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחרה ב-2003) ובאקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות.

בתה, חגית, היא רופאה בכירה, מומחית בגנטיקה ורפואה פנימית במרכז הרפואי תל השומר.

חקר מבנה הריבוזוםעריכה

 
עדה יונת במעבדה

עדה יונת התפרסמה בעבודתה פורצת הדרך בתחום פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. היא החלה במאמציה בדרך זו עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמשך שנים רבות נחשבו מאמציה לחסרי תקווה, ותוצאותיה הראשונות התקבלו בספקנות.

קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים: בשיטה זו יוצרים מן החומר גביש, מקרינים אותו בקרני X, ומתוך פיזור הקרינה מסיקים את מבנה המולקולה, המלמד על תפקודה. הפעלת השיטה על הריבוזומים נחשבה כקשה ואף בלתי אפשרית עקב גודלם, מורכבותם הפנימית, גמישותם וחוסר יציבותם, שהקשו על גיבושם לגביש ועל ביצוע המדידות הקריסטלוגרפיות. יונת לא נרתעה מן הקשיים. השראה למחקרה סיפקו הדובים, אשר נכנסים לתרדמת חורף, שבמהלכה הריבוזומים בתאיהם מתכנסים למבנה דמוי גביש.[4]

כדי להתקדם, נדרשו לה ריבוזומים בכמות רבה. ב-1978 פגשה בכנס מדעי את הנס גינטר ויטמן, נשיא מכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, שהציע לה לעבוד במכון והעמיד לרשותה כמויות גדולות של ריבוזומים מנוקים שהיו שם. יונת החלה לעבוד בגרמניה בשיתוף פעולה עם הקבוצה, וכעבור שנתיים הצליחה לקבל תמונה ראשונה של תת-היחידה הגדולה בריבוזום.

חידושים במחקרעריכה

תוחלת החיים הקצרה של הגביש יצרה בעיה בהדמייתו: הקרינה החזקה הנדרשת כדי לפענח את המבנה המרחבי, פירקה את הגבישים כמעט מיד. כדי להתגבר על קושי זה, פיתחו יונת ומדענים נוספים במכון ויצמן שיטה להקפאה מהירה של הגבישים בטמפרטורה של כ-185 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שעמידותם לקרינה תעלה. טכניקה זו, קריו-קריסטלוגרפיה, נעשתה מאז לטכניקה יסודית בתחום. פיתוח נוסף היה השימוש בריבוזומים שמקורם בחיידק המצוי בים המלח, Haloarcula marismortui, שיציבותו נשמרה בריכוזי מלח גבוהים. בהמשך נעשה שימוש גם בחיידקים עמידים לטמפרטורות גבוהות, שחיים במעיינות חמים. פיתוח נוסף היה סימונן של "נקודות התייחסות" בגבישי הריבוזומים באמצעות צברים של אטומים כבדים. פיתוחים אלו אפשרו את גיבושם של הריבוזומים, הקרנתם והבנת שלבי הפעולה בתהליך הסינתזה של חלבונים, ומכאן נדרשה עבודה על שיפור ההפרדה (רזולוציה) של התמונות.

ב-1995 הציגה יונת את ממצאיה בכנס של קריסטלוגרפיה בקנדה. בשלב זה היה ברור שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X הוא משימה אפשרית. מדענים, שחלקם התייחסו בספקנות לממצאיה של יונת עשור קודם לכן, התחרו בה כעת על הבכורה בתחום.[5] שורת מאמרים על המבנה של תת-יחידות ושל הריבוזום כולו, עם כושר הפרדה משתפר והולך, התפרסמו בשנים 1999 ו-2000 בכתבי העת החשובים.

הצטברות הידע על מבנה הריבוזום ואתרי הפעילות השונים שבו אפשרה הבנה טובה יותר של דרכי פעולתן של תרופות אנטיביוטיות קיימות, ופיתוחן של תרופות חדשות. קריסטלוגרפיה של קרני X על ריבוזומים שהוצאו מחיידקים, אשר טופלו קודם לכן בתרופות אנטיביוטיות שונות, אפשרה הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה של התרופות השונות.[6]

ב-2006 עבדה קבוצת המחקר של יונת בשיתוף לואיס מסא וחתן פרס נובל לכימיה ג'רום קרל, על הבנת הקשר שנוצר בין ה-tRNA לבין הריבוזום, בעת ייצור חלבונים בתא. על-פי יונת, "ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות".[7] ב-2012 הביעה יונת את חששה מכך שחברות התרופות לא ישקיעו מאמצי מחקר בפיתוח אנטיביוטיקה חדשה, משיקולים כלכליים, והאנושות עלולה לחזור לעידן שלפני המצאת האנטיביוטיקה בתוך 20–30 שנים.[8]

יונת אף שלחה מחקרים לחלל ושיתפה פעולה עם כ-12 משלחות של נאס"א.[9]

פרסיםעריכה

ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה את פרס נובל לכימיה על מחקרה פורץ הדרך בחקר הריבוזום. יונת חלקה את הפרס עם תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'.

בין שאר הפרסים שבהם זכתה עדה יונת בישראל ובחו"ל נמנים:

לקריאה נוספתעריכה

  • אורית ראובני-גפן, "גם בשביל מזל צריך לעבוד קשה", ראיון עם עדה יונת, המגזין "לאשה", 24 במרץ 2008

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עדה יונת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה