עוגת המלך
עוגת המלך או עוגת המלכים היא עוגה מסורתית המקושרת לחגים נוצריים: במדינות מסוימות היא מקושרת לפסטיבל חג ההתגלות הנחגג בסוף עונת חג המולד; במדינות אחרות היא מקושרת לחגיגות או לקרנבל מרדי גרא שלפני התענית. בחלק מהמקומות אוכלים את העוגה בתקופה שבין ערב חג ההתגלות (הלילה ה-12) ועד מרדי גרא.
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מגדנאות, לחם מתוק  |
| מוצא |
רומא העתיקה, ספרד, פורטוגל, שווייץ |
| מרכיבים עיקריים |
בצק |
  | |
עוגת המלך היא מאכל פופולרי בעונת חג המולד (מערב חג המולד עד חג ההתגלות) בבלגיה, צרפת, קוויבק, שווייץ, פורטוגל, ספרד, אמריקה הלטינית, יוון, קפריסין, ובולגריה.
בארצות הברית הקרנבל נחגג בעיקר בדרום, בפרט בניו אורלינס, סנט לואיס, מוביל (אלבמה) וערים נוספות לחופי נהר המיסיסיפי. באזור זה העוגה מקושרת למסורות המרדי גרא, ומוגשת בעונת הקרנבל, מערב חג ההתגלות עד המרדי גרא. בניו אורלינס אוכלים מאות אלפי עוגות המלך בעונת הקרנבל[1].
העוגה נקראת, לפחות על פי ההסבר הנוצרי, על שם שלושת האמגושים - מלכי קדם שהגיעו מהמזרח אל בית לחם כדי לסגוד לישו, "מלך היהודים", לאחר לידתו. את הגעת שלושת המלכים חוגגים בחג ההתגלות.
המאפה המקורי (לפני כ-300 שנים) היה עשוי בצק יבש דמוי בגט, מצופה סוכר אשר בתוכו מוטמנת קטניה (למשל פול), מורשת מהסטורנאליה של האימפריה הרומית. יתכן שמורשת עתיקה זו היא המקור האמיתי לשם העוגה, כאשר מי שזכה בפרוסה המכילה את הקטניה הוכרז כ"מלך ליום אחד". כיום זהו מאפה שמרים קלוע מתוק, דמוי דניש, ממולא קינמון, העשוי בצורת מעגל חלול, עם ציפוי מזוגג של סוכר צבעוני. פעמים רבות מונחת על העוגה או מוטמנת בתוכה בובת פלסטיק או פורצלן. בובה זו החליפה את הקיטניה שהוטמנה בעוגה עד המאה ה-19, אולי כאמצעי למנוע מהזוכה בקטניה לבלוע אותה מבלי לגלות את זכייתו, כדי להתחמק מהחובות החברתיות הכרוכות בזכיה זו. בעבר הבובה ייצגה את ישו הילד. כיום היא נתפסת כמסמלת מזל ושגשוג. בחלק מהמדינות מצורף לעוגה כתר נייר.
בפורטוגל העוגה ממולאת צימוקים, אגוזים ופירות מסוכרים. בצרפת העוגה ממולאת קרם שקדים. בניו אורלינס היא מקושטת בסוכר בצבעי סגול (המסמל צדק), ירוק (המסמל אמונה) וזהב (המסמל עוצמה).
יש המקיימים בכל שבוע במהלך תקופת הקרנבל "מסיבת עוגת המלך". בפורטוגל, בצרפת ובניו אורלינס, מי שמקבל את פרוסת העוגה עם הבובה זוכה בזכויות או חובות נלוות, למשל מוכתר כמלך המסיבה, או נדרש לקנות את העוגה הבאה או לקיים בביתו את המסיבה הבאה[1].
סיפוריו של גי דה מופאסאן, הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, שופכים אור על היבט חברתי של המנהג בתקופתו, ועל השימוש בו במסגרת הלכות חיזור ונישואין. בסיפור "הירושה", האורח הוזמן במטרה לא מוצהרת, אם כי ברורה, לשדך לו את בתו של המארח; הוא מגלה - כנראה לא במקרה - את הפול בפרוסת העוגה שלו, ומוכרז כ"מלך"; משנדרש לבחור ב"מלכה", לאחר היסוס קצר הוא מציע את הפול לבת המיועדת, ובכך למעשה מאשר את היענותו לתכנית השידוכין של אביה. בסיפור "העלמה פרל", המספר, בחור צעיר, מתארח מדי שנה בחג ההתגלות אצל משפחת ידידו של אביו; אך בניגוד לשנים הקודמות - בהן באופן מסורתי אבי המשפחה תמיד זכה בפרוסה עם הפול, הוכרז כ"מלך", ובחר באשתו כ"מלכה" - בעת התרחשות הסיפור זוכה האורח-המספר בפרוסת העוגה המכילה את ההפתעה, הפעם בצורת פסלון חרסינה זעיר (שאותו לא ניתן לבלוע ולהעלים את הזכיה, בניגוד לפול). הוא חושד שזכייתו בוצעה במכוון כדי לעודדו לבחור באחת משתי בנות המשפחה, שהגיעו לפרקן, כ"מלכה", ובכך לאותת על כוונה לחזר אחריה; כדי לא לעורר רושם מוטעה על כוונה כזו, הוא מעניק את הפסלון לבת משפחה מבוגרת ומאומצת המתוארת כ"בתולה זקנה", שמעמדה נמוך יותר, ואשר לגביה אין חשש שבחירתה כ"מלכה" תתפרש באופן דומה.
-
עוגת המלך מפורטוגל -
-
עוגת המלך בסגנון צרפתי
קישורים חיצוניים עריכה
מתכון להכנת "עוגת המלכים" (בצרפתית), בביצוע צוות שגרירות צרפת בישראל, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ג'וליה מוסקין, ניו יורק טיימס, חגיגת עוגות בניו אורלינס, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013