עודד הירש
עודד הירש (נולד ב-1976) הוא צלם ואמן וידאו ארט ישראלי. פרופסור חבר במסלול יצירה אמנותית, ראש המכון לאמנות וראש החוג לאמנות בפקולטה למדעי החברה והרוח ב"אורנים" – המכללה האקדמית לחינוך".
 | |
| לידה |
1976 (בן 48 בערך) אפיקים, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2014) |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הירש נולד וגדל בקיבוץ אפיקים. בוגר המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. בשנים 2006–2013 חי בניו יורק, שם סיים תואר שני באמנות במכון פראט (אנ') בברוקלין. משנת 2013 מרצה במחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה ובמכללת אורנים. משנת 2016 עומד בראש המכון לאמנות במכללת אורנים, המקדם שילוב של יצירה בקהילה וחינוך לאמנות.
עבודותיו עריכה
עבודה קבוצתית היא נושא מרכזי ביצירה של הירש ומתבטאת במדיום הצילומי כאשר המצלמה עוקבת אחר תהליכי השינוי והאדפטציה של קבוצת אנשים בזמן פעולה משותפת, אופנים אלו משקפים את פני החברה. בכתבה בערב רב הירש מסביר: אנו מייצרים ביחד סיטואציות של סיזיפיות יזומה אשר התכלית היחידה שלה היא עצם הקיום של הדבר כאמנות. כלומר המוטיבציה המניעה היא לא אידאולוגיה ולא הפקת תועלת או רווח אישי כלשהו, פרט לסיפוק שנגזר מעצם מעשה הביחד האמנותי[1].
בעבודות הרב-תחומיות שלו שצולמו בעמק הירדן משלב הירש בעבודות הווידאו ארט קולנוע ואלמנטים של פרפורמנס. הוא מתעד את מאחורי הקלעים של ההפקות שלו הכוללים משתתפים רבים. עבודותיו המוקדמות נעשו בשנים 2003–2006. אחת מהן היא סדרת צילומי הסטילס " אבא" שהוא תיעוד ראשוני של אביו שעבר תאונת דרכים ונשאר נכה כאשר עודד עוד היה ילד.
סדרת התמונות "לישון בטוב" משנת 2008 נוצרה לאחר שעבר לניו יורק וצולמה בדירתו הקטנה בקווינס. התמונות משקפות הצצה פנימה אל חייו הפרטיים דרך חלון הבניין ועד לצלחת האוכל, במעברים בבית ליד פתחי הדלתות, ברגעים אינטימיים יומיומיים של קציצת ציפורניים, החלפת נורה ועד לזיכרונות על תקופת השירות הצבאי, בו הוא לבוש במדים מתגונן וממוגן על ידי שקי חול וחוטי תיל, כמו גם רגעים זוגיים, כאשר זוגתו ישנה והוא ער שומר וצופה בחלון. תמונות אלה הוצגו בתערוכת היחיד הראשונה שלו "מישהו בבית" במוזיאון רמת גן לאמנות[2].
בשנת 2009 יצר את "כחול 50", עבודה עליה כתב גדעון עפרת "אני סמוך ובטוח שעבודת הווידאו הזו היא יצירה יוצאת דופן בחשיבותה, עבודה במעמד של קלאסיקה מקומית, מסוג אותן עבודות שהן קאנוניות מרגע היווצרן."[3]. "כחול 50" היא שמה של תווית הסימון של בגדי משפחת הירש במכבסת אופקים[4]. הירש מתעד התרחשות חד פעמית במימי הכנרת כאשר קבוצת אנשים לבושים באופן זהה במעילים צהובים, מושכים חבל המניף אדם בכיסא גלגלים מעלה למגדל שמירה מתכתי[5]. המאמץ המשותף ניכר בעבודה זו והסאונד המצמרר של התחככות החפצים מגביר את תחושת הקושי עד לרגע שבו האדם בכיסא הגלגלים מגיע בבטחה למקומו.
סרטו השני, "טוצ'קה" משנת 2010 עוקב אחר קבוצת קיבוצניקים מעמק הירדן המתקינים גשר. הנושא מתמקד במאמץ משותף, קולקטיבי וקשה, עשייה משותפת שהיא לשם האמנות בלבד ונטולת אינטרסים. הדמויות לבושות באופן זהה, בחליפה כחולה וכובעים לבנים, ללא ייחוד אינדיבידואלי, כמו הרעיון הקיבוצי. האנשים נושאים עימם דליים צהובים ואביזרים נוספים לצורך בניית הגשר. טוצק'ה ברוסית משמעותו נקודה, וזהו השם הראשון שניתן לקיבוץ השומר הצעיר שהפך לימים לאפיקים[6].
באותה שנה יצא לאור גם הסרט "הביתה", שעוקב אחר 21 אינדיבידואלים אנונימיים המוצאים עצמם תקועים יחד על סירה שאינה שטה לשום מקום, תלושים מנוף מולדתם[6].
בשנת 2012 הציג את העבודה "אינחדש" בתערוכת יחיד במשכן לאומנות בעין חרוד. בסרט, המבוסס על הסיפור הקצר "דרך הרוח" של עמוס עוז (מתוך הקובץ "ארצות התן") מופיעים כ-200 חברי קיבוץ היוצאים למבצע חילוץ לעזור לאדם שנתפס עם מצנח בחוטי חשמל[6].
באותה שנה, כחלק מהשתתפותו בביאנלה לאמנות עכשווית בליברפול, יצר פסל רחוב אינטראקטיבי של מעלית, אשר נראתה כאילו בקעה מתוך האדמה. הפסל הוצב במרכז מסחרי הומה אדם. העוברים והשבים יכולים היו להתקרב ולהציץ אל תוך תא המעלית מבעד לחרך הדלתות שנדמו תקועות.
בשנת 2014 הציג את עבודתו "הטרקטור" במסגרת תערוכה קבוצתית בשם "התערוכה החקלאית" במוזיאון פתח תקווה לאמנות[7], ובשנת 2015 הוקמה התערוכה "תוכנית מגירה" במוזיאון עין חרוד המסגרתה הוכנסו 5 טון של אדמה רטובה למוזיאון לצורך ציפוי צינור בנייה שאורכו 37 מטרים[8]. בשנה זו יצר עוד שתי יצירות: "הדיונות" שהביא לשיתוף פעולה בין עולים מאתיופיה ומרוסיה תוך שירה במקהלה, ו"מעגל" – עבודה שנעשתה בשיתוף פעולה של המכון לאמנות במכללת אורנים ופסטיבל יערות מנשה, ובמסגרתה סטודנטים הקימו יחד מיצב תת-קרקעי עם תעלות שדרכן העוברים והשבים שמעו והשמיעו את קולם ואת קולת חבריהם בוקעים מתוכם .
תערוכות יחיד עריכה
- 2008, מוזיאון רמת גן לאמנות, "מישהו בבית"
- 2010 EDS Galeria, Mexico City – “Chelsea Project”
- 2012 Thierry Goldberg Gallery, New York - "nothing new"[9]
- 2012 - Liverpool Biennial, UK - "The Lift”
- 2013, מוזיאון עין חרוד, "אינחדש"[10]
- 2014, מוזיאון ראשון לציון לאמנות עכשווית, "דיונות"
- 2015, מוזיאון עין חרוד, "תוכנית מגירה"[11]
- 2015 – Foreman Art Gallery at Bishop University, Sherbrooke, Quebec, Canada, “Videotank”
- 2016, הגלריה לאמנות ישראלית, קריית טבעון, "אותו הכפר"
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של עודד הירש- Oded Hirsch at Liverpool Biennial 2012
הערות שוליים עריכה
- ^ יוגב, ת' .(2010). פריחת מוחות 16: עודד הירש, ניו-יורק.ערב רב.
- ^ טלי כהן גרבוז, מבטים, באתר ynet, 17 בינואר 2008
- ^ עפרת, ג'. (2013). הדרך האחרונה. המחסן של גדעון עפרת - ארכיון טקסטים.
- ^ שניצר, מ'., יש חדש., באתר מעריב., (9 ספטמבר 2012)
- ^ Pollack.B(2010). The Young Israelis. ARTnews.
- ^ 1 2 3 דליה קרפל, אמן הווידאו הישראלי שכובש את ניו יורק, באתר הארץ, 20 ביולי 2012
- ^ סמדר שפי, טרקטור – עודד הירש- התערוכה החקלאית, באתר החלון, 2015
- ^ אירועי פיסול קולקטיבי במסגרת הקמת התערוכה "תכנית מגירה" של האמן עודד הירש., באתר YouTube
- ^ Scheifele,K. (2012), Fitzcarraldo Joins a Kibbutz: Oded Hirsch at Thierry .Goldberg, .artcritical
- ^ עודד הירש, אינחדש, באתר https://museumeinharod.org.il/
- ^ סרנה, י'. עודד הירש, תוכנית מגירה., באתר https://museumeinharod.org.il/