פתיחת התפריט הראשי

עודה תראבין

אין תמונה חופשית

עודה סלימאן תראביןערבית: عودة سليمان ترابين; נולד ב-20 ביולי 1981) הוא אזרח ישראלי, רועה גמלים בן הפזורה הבדואית בנגב, שנעצר בשנת 2000 על ידי השלטונות המצריים באשמת ריגול לטובת ישראל, ושוחרר ב-10 בדצמבר 2015 לאחר 15 שנות מאסר,[1] בתמורה לשיחרור 6 אסירים מצרים פליליים שהוחזקו בישראל.[2]

תולדות הפרשהעריכה

תראבין נולד בחצי האי סיני למשפחה בדואית, המשתייכת לשבט תראבין. זמן קצר לאחר מכן, בעת שחצי האי עבר לידי מצרים בחרה משפחתו של עודה להשאר בישראל, לעבור לנגב ולהתפרנס מרעיית גמלים ומאיסוף מתכות (כיום המשפחה מתגוררת ביישוב בדואי לא מוּכר ליד אתר הפסולת "דודאים").

בשנת 2000 חצה תראבין את הגבול המצרי באופן לא חוקי על מנת לבקר את אחותו הנשואה, שמתגוררת עם משפחתה באל עריש. על אף שחציית הגבול המצרי שלא כחוק היא דבר מקובל בקרב האוכלוסייה הבדואית, עצרו אותו השלטונות המצריים. לתראבין נודע כי עוד טרם כניסתו למצרים, נשפטו אביו והוא שלא בנוכחותם בבית דין צבאי באשמת ריגול לטובת ישראל, ונידונו למאסר. תראבין נידון ל-15 שנות מאסר ואילו אביו נידון ל-25 שנות מאסר. הבסיס להרשעתם היה עדות בן דודו של תראבין המתגורר במצרים, עיד סלימאן, אשר הורשע בעצמו בריגול בשנת 1999. רק בדצמבר 2004 אישרה מצרים לישראל כי תראבין מוחזק על ידה.

תראבין היה כלוא בכלא טורה אשר בדרום קהיר, באותו תא בו היה כלוא גם עזאם עזאם. כאשר חתם אריאל שרון על העסקה לשחרור עזאם עזאם נמתחה עליו ביקורת על כך שלא דרש גם את שחרורו של עודה תראבין.

יש הטוענים כי פסקי הדין נגד תראבין ונגד אביו הם חלק ממדיניות עוינת כלפי בדואים שבחרו לעזוב את מצרים עם הנסיגה הישראלית מחצי האי סיני.

ניסיונות לשחרורועריכה

 
סלימן תראבין, אביו של עודה תראבין

למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד דרגים שונים בישראל, מצרים מסרבת להעביר את תיק המשפט של תראבין ובו ראיות לכאורה לאשמתו. עורכי דין מישראל שניסו לערער בעבורו נדחו בטענה שהדבר אינו אפשרי.

עו"ד יצחק מלצר מבאר שבע מייצג בהתנדבות את תראבין, וסגן השר איוב קרא הקים עבורו שדולה בכנסת.

נעשו מספר ניסיונות מצד בכירים בישראל להעלות את עניינו של תראבין בפגישותיהם עם אישים רמי דרג במצרים. באוגוסט 2009 העלה נשיא המדינה, שמעון פרס, את עניינו של תראבין בפני נשיא מצרים, חוסני מובארכ, בעת ביקור שערך במצרים. בפברואר 2010 העלה סגן השר קרא את ענינו בפני הקונסול הכללי של מצרים באותה עת, עאטף סידאללה, בפגישה משותפת באילת וכך אף עשה בנימין נתניהו בפגישתו עם מובארכ ביולי 2010. אף הרב עובדיה יוסף וח"כ בנימין בן-אליעזר שהיו שרויים בידידות ארוכת שנים עם מובארכ, בעת שהיה עדיין נשיא מצריים פנו אליו וביקשו את שחרורו של תראבין.

לגרסת משרד החוץ הישראלי, מאסרו של תראבין עלה בשיחות שמקיימים גורמים ישראליים עם מצרים בכל הדרגים במשך מספר שנים, והוא נדון גם בוועדת הקישור הצבאית של שתי המדינות. פנייה אף נעשתה למועצת זכויות האדם המצרית בראשותו של בוטרוס בוטרוס ראלי, אך ללא תגובה.

באוקטובר 2011 ניסתה ישראל לכלול את תראבין בעסקת האסירים שנרקמה בין ישראל למצרים לשחרורו של אזרח ישראלי נוסף, שהוחזק בכלא המצרי, אילן גרפל. ח"כ ישראל חסון, שהיה אחראי לביצוע עסקת השחרור של גרפל, ניסה לפעול גם בעניינו, אולם בסופו של דבר שוחרר רק גרפל.

בחודש אפריל 2012 נפוצו בכלי התקשורת פרסומים לפיהם תראבין עומד להשתחרר בעסקת חילופי אסירים עם מצריים עד 25 באפריל של אותה שנה. כפי הנראה, מקור גל השמועות הוא פרסומים בעיתונות המצרית לפיהם תוכננה עסקת חילופי אסירים, שבמסגרתה יוחלף עודה כנגד 83 עצירים מצריים, המוחזקים בבתי הכלא בישראל.[3]

בתגובה מסר עורך הדין של עודה ושל משפחתו, עו"ד מלצר, כי בארץ הדברים אינם מפורסמים, אולם משפחות העצירים המצריים, שרובן משפחות בדואיות מסיני, מפעילות לחץ על ממשלת מצרים להסכים לעסקת החילופים. בתחילת חודש אפריל 2012 נחטף אוטובוס שהסיע קבוצה מחיילי כוח המשקיפים הרב-לאומי, אשר שוחרר על ידי הפעילים הבדואים, רק בעקבות הבטחתו של מושל אל-עריש שעד ה-25 בחודש העסקה תושלם. בסופו של דבר בחרו הרשויות המצריות לא לקיים את הבטחתן.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה