פתיחת התפריט הראשי

איוּבּ קראערבית: أيوب قرا, נולד ב-12 במרץ 1955) הוא פוליטיקאי דרוזי-ישראלי ממפלגת הליכוד. כיהן בין היתר כשר התקשורת, שר ללא תיק, חבר הכנסת, סגן השר לפיתוח הנגב והגליל, סגן שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, סגן יושב ראש הכנסת, וסגן שר במשרד ראש הממשלה.

איוב קרא
أيوب قرا
איוב קרא, 2012
איוב קרא, 2012
לידה 12 במרץ 1955 (בן 64)
דלית אל-כרמל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שר התקשורת
בממשלה ה־34
29 במאי 201726 ביוני 2019
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
צחי הנגבי (מ"מ)
שר ללא תיק
23 בינואר 201729 במאי 2017
(18 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
7 ביוני 199917 באפריל 2006
(6 שנים ו-45 שבועות)
24 בפברואר 20095 בפברואר 2013
(4 שנים)
31 במרץ 201530 באפריל 2019
(4 שנים ו-4 שבועות)
כנסות ה־1516, ה־18, ה־20
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איוב קרא ומשה יעלון בביקור בפקיעין, 2008
קרא בחגיגות המימונה בקריית מוצקין
איוב קרא מדבר על המזרח התיכון במפגש צוות החשיבה הורסיס (Horasis). יוני 2016

ביוגרפיהעריכה

קרא נולד בשנת 1955 בכפר הדרוזי דלית אל-כרמל ליד חיפה. בנעוריו למד בבית הספר התיכון החקלאי כפר גלים ובפנימיית בית הספר החקלאי כדורי. בחופשות היה מתגורר אצל בני זוג יהודים ניצולי שואה. סמוך לגיוסו לצה"ל התאמן בקבוצת הפועל נהריה. ב-1976 היה לדרוזי הראשון ששיחק בליגה בכירה בישראל, כמגן בבני יהודה תל אביב[1]. באותה עת עברת את שמו ליואב קרוא. לאחר תקופה קצרה פרש ויצא לקורס קצינים. את שירותו הצבאי בצה"ל סיים בדרגת סרן. בשנת 1983, בזמן מלחמת לבנון הראשונה שלח מכתב לרמטכ"ל משה לוי בו ביקש להשתחרר משרותו הצבאי במחאה על היחס לדרוזים בלבנון.[2] הוא נכה צה"ל, עקב הלם קרב, אחיו הצעיר, אלי-חדר קרא, נהרג בלבנון ב-1985, ואחיו הבכור נפצע באורח קשה. לאחר מכן אביו הלך לעולמו בטרם עת ואמו לקתה בשיתוק.

קריירה פוליטיתעריכה

בשנת 1984 הצטרף למפלגת תמ"י וריכז את פעילות המפלגה במגזר הערבי,[3] הוא גם שימש כיועץ לענייני ערבים לשר הרווחה מטעם תמ"י, ואף שובץ במקום השמיני ברשימת תמ"י לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה.[4]

בבחירות לכנסת השתים עשרה שובץ במקום 60 (הלא ריאלי) ברשימת הליכוד. בשנת 1996 הוצב במקום ה-35 ברשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת ה-14, ולא נכנס לכנסת. בשנת 1999 נכנס לכנסת ה-15 מטעם הליכוד וכיהן כסגן יושב ראש הכנסת וכיושב ראש הוועדה לבדיקת נושא העובדים הזרים. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 נדרש איוב קרא להתמודד על מקום ברשימה הארצית ולא ליהנות משריון שניתן למגזר הלא יהודי, מאחר שהיה חבר כנסת מכהן. תומכיו של קרא טענו כי מדובר בתרגיל פוליטי שביצעו תומכי אריאל שרון בניסיון להוציא אותו מהכנסת. בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד הוצב קרא במקום ה-40 ברשימה[5] וזכה להיכנס לכנסת. בכנסת ה-16 כיהן כיושב ראש הועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוצב קרא במקום ה-39 בסיום הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד. תומכי קרא טענו כי אנשי מפלגת קדימה, מפלגה שהקים ראש הממשלה אריאל שרון שעזב את הליכוד זמן קצר לפני כן, הטו את תוצאות הבחירות לרעת קרא מכיוון שראו בו כאחד המתנגדים הבולטים לשרון. זמן קצר לאחר קבלת תוצאות הבחירות הפנימיות הודיע קרא על פרישתו ופנה לעסקים פרטיים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 בחר קרא להתמודד שוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה בנובמבר 2008 נקבעו הליכי ההצבעה ונקבע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל ליהנות מהשריון של המגזר הלא יהודי, עובדה שהייתה מאלצת את קרא להתמודד שוב בבחירות הארציות.[6] קרא עתר בתגובה כנגד ההחלטה לבית הדין של הליכוד אשר קבע שיש לדון בנושא מחדש. בישיבת מרכז הליכוד שהתקיימה ב-2 בדצמבר עלתה הצעה מפורשת לקבוע שחבר כנסת לשעבר לא יוכל ליהנות מהשריון למגזר הלא יהודי. אולם ההצעה נדחתה ברוב גדול. בסיום ההצבעה הריעו ונשאו אותו על כפיים חברי מרכז. בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לכנסת ה-18 זכה קרא ב-9,385 קולות שהם כ-19.3% מהקולות, עם אחוזי תמיכה גבוהים שנעו בין 40% ל-80% בהתנחלויות ותמיכה גבוהה באזור חיפה, סביבת מגוריו. קרא לבסוף מוקם במקום ה-23 בעקבות השריון למגזר הלא יהודי. קרא נבחר לכנסת ה-18 לאחר זכיית הליכוד ב-27 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה קרא לסגן השר לפיתוח הנגב והגליל. כאשר סילבן שלום מונה לתפקיד השר.

ב-3 בינואר 2012 ננזף על ידי ועדת האתיקה של הכנסת, לאחר שבוויכוח עם ח"כ רוני בר-און עשה "שימוש בלשון ביבים ובכינויי גנאי קשים ביותר שמקומם לא יכירם בדיון בכנסת, ובכך פגע בכבוד הכנסת וחבריה."[7]

בבחירות לכנסת ה-19 הוצב קרא במקום ה-39 ברשימת הליכוד - ישראל ביתנו ולא נבחר לכנסת.

בבחירות לכנסת העשרים נבחר לכנסת לאחר שהליכוד קיבל 30 מנדטים, כאשר קרא ממוקם במקום ה-24 ברשימת הליכוד.

לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-34 מונה קרא לסגן השר לפיתוח אזורי. לאחר מכן מונה לכהן כשר בלי תיק וממונה על המנהלת לקידום היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים וכן על מנהלת פרויקט תעלת הימים. קרא הוא השר הדרוזי השני (אחרי סאלח טריף) בממשלת ישראל .

ב-23 בינואר 2017 אושר מינויו לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה.[8] במאי 2017 החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למנות את קרא לשר התקשורת.[9] ב־29 במאי 2017 מונה לשר התקשורת. בתפקידו כשר התקשורת מינה חברים חדשים למועצת הרשות השנייה המזוהים עם הליכוד.[10][11]

בפריימריז של הליכוד לפני הבחירות לכנסת ה-21 הגיע למקום ה-39, ולא נכנס לכנסת. ב-24 ביוני 2019 קרא הודיע על התפטרותו מתפקיד שר התקשורת.[12]

עמדותיועריכה

בתקופת היותו שר היה קרא מהשרים המקורבים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מגדיר עצמו כפטריוט ישראלי וציוני נלהב.[דרוש מקור] מבחינה פוליטית הוא ממוקם באגף הימני של תנועת הליכוד, ונמנה עם חברי הכנסת שזכו לכינוי ה"מורדים" שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות. ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות, ביקר קרא מתוך הזדהות בגוש קטיף ובמאהל מחאה נגד ההתנתקות.[13]

ב-13 באוקטובר 2004 קיבל אות הוקרה מהאגודה למלחמה בסרטן עקב פעילותו להגבלת העישון.[14]

בחול המועד פסח תש"ע, השתתף קרא בכנס שהתקיים באזור מערת המכפלה שבחברון, כדי לחגוג עם היישוב היהודי במקום את ההכרזה על מערת המכפלה כאתר מורשת לאומי.[15] בעצרת אמר סגן השר כי "ראש הממשלה צריך להגיד 'לא' לברק חוסיין אובמה ו'כן' לעם ישראל, אישור חידוש הבנייה וההתיישבות בכל חלקי הארץ".

בדצמבר 2010 נפגש קרא בווינה עם היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית שבראשה עמד בעבר ירג היידר, מפלגה המוחרמת על ידי ישראל והקהילה היהודית באוסטריה. הפגישה התקיימה למרות בקשות של משרד החוץ ויושב ראש הכנסת לבטלה. לטענת קרא, שטראכה הוא ידיד ישראל, אנשי מפלגתו עמדו לצד ישראל לאחר המשט הטורקי לעזה, הוא לא ראה כל הוכחות לכך שמפלגת החירות היא מפלגה אנטישמית, ועל כן יש לשנות את המדיניות הישראלית כלפיו.[16]

חיים אישייםעריכה

קרא נשוי ואב לשישה ילדים, ומתגורר בדלית אל-כרמל.

הוא בעל תואר ראשון במשפטים מטעם הקריה האקדמית אונו, תואר ראשון במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת חיפה, ותואר שני במנהל ציבורי מטעם אוניברסיטת תל אביב. במסגרת לימודיו לתואר שני הגיש קרא עבודות שלא הוא כתב, ובעקבות תלונות לוועדת המשמעת באוניברסיטה נאלץ לחזור על קורסים.[17]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא איוב קרא בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איוב קרא במוזיאון בני יהודה
  2. ^ איוב קרא, דרוזים נאמנים ומקופחים, מעריב, 20 בינואר 1984
  3. ^ פנים חדשות בתמ"י, מעריב, 5 באפריל 1984
  4. ^ רשימת המועמדים לכנסת האחת עשרה, י"פ 3073 מ-9 ביולי 1984
  5. ^ דיאנה בחור, "הפה של שרון, הידיים של ביבי", באתר ynet, 9 בדצמבר 2002
  6. ^ ליכוד, יותר דרוזים יתמודדו, 16 בנובמבר 2008, אתר פורטל הכרמל
  7. ^ החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות הדדיות של סגן השר איוב קרא וחבר הכנסת רוני בר-און, באתר הכנסת, 3 בינואר 2012
  8. ^ הממשלה אישרה: אלי כהן שר הכלכלה, איוב קרא שר בלי תיק, באתר גלובס
  9. ^ חדשות טודיי "לאחר שנים של הבטחות והתעלמות- איוב קרא יתמנה לשר", 18 ינואר 2017
  10. ^ נתי טוקר, לראשונה: בדיקת עומק של ההשפעה הפוליטית על גופי השידור, באתר TheMarker‏, 22 באפריל 2018
  11. ^ נתי טוקר, מסמך: החתימה על דו"ח התקשורת שמבקר המדינה מסתיר, באתר TheMarker‏, 9 בספטמבר 2019
  12. ^ איתמר אייכנר, שר התקשורת איוב קרא התפטר מהממשלה, באתר ynet, 24 ביוני 2019
  13. ^ ח"כ איוב קרא מתכוון להצטרף לאהל שובתי הרעב, 17/05/2005, אתר חדשות יש"ע; ח"כ איוב קרא ביקר היום בנוה דקלים, אתר קטיף נט
  14. ^ ח"כ איוב קרא יקבל תעודת הוקרה מהאגודה למלחמה בסרטן על פעילותו הפרלמנטרית יוצאת הדופן למיגור נגע העישון, אתר כאן נעים
  15. ^ שמוליק גרוסמן, חגיגות בחברון: "להגיד 'לא' לברק חוסיין אובמה", באתר ynet, 1 באפריל 2010
  16. ^ ברק רבידיהודי אוסטריה מוחים על פגישה בין ח"כ איוב קרא לראש הימין הקיצוני, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
  17. ^ טלי חרותי-סוברהסטודנט ח"כ איוב קרא הגיש שתי עבודות - שלא הוא כתב, באתר TheMarker‏, 19 באוקטובר 2015