עושה פלא

ספר סיפורי-עם בעברית, מהנפוצים והמוכרים ביותר מסוגו, שנכתב ופורסם על ידי הרב יוסף שבתי פרחי באיטליה באמצע המאה ה-19

עושה פלא (במקור בכתיב חסר: עֹשה פלא) הוא ספר סיפורי עם בעברית, מהנפוצים והמוכרים ביותר מסוגו, שנכתב ופורסם על ידי הרב יוסף שבתי פרחי באיטליה באמצע המאה ה-19.

עושה פלא
מידע כללי
מאת יוסף שבתי פרחי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פולקלור יהודי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1870 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 990018052730205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הספר במהדורה חדשה מנוקדת.

בספר, ליקט, סגנן וכתב מחדש הרב פרחי 94 סיפורי עם שונים. הספר ראה אור לראשונה בליבורנו שבאיטליה, מקום מושבו של פרחי, במספר חלקים בין השנים ה'תר"הה'תרכ"ט, ובשנת ה'תר"ל יצאו לאור כל החלקים בספר אחד.

כיהודי שומר מצוות, קיווה הרב פרחי לקרב בעזרת הספר את בני הנוער אל המקורות העתיקים, ולהרחיקם מהשכלה לא יהודית.

מקור שם הספר הוא בשירת הים, בפסוק ”מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא"” (שמות, ט"ו, י"א) (הביטוי מופיע פעמים נוספות בספר תהילים).

תוכן

עריכה

הספר מכיל מגוון של מספר תקופות בסיפורת העברית, כולל אגדות חז"ל, ימי הביניים והעת החדשה, ומגוון סוגות: מיתוס, מעשיית-קסם, לגנדה, אקסמפלום, הגיוגרפיה, אנקדוטה, ומשל. נושאי הסיפורת הם בעיקר "ישראל ואומות העולם", "אבות ובנים", "מתיחות מעמדית", "משברי הנישואין", "הלידה והמוות" ועוד.

חלק א'

עריכה

ברובו, מכיל חלקו הראשון של הספר סיפורים שהועתקו בשלמותם, עם שינויים קלים, ממקורות קדומים יותר, או עובדו על פי מקורות דומים. את מקור הסיפורים ציין הרב פרחי בהקדמה, ולעיתים גם בסמוך לסיפור. בשניים מהסיפורים ניכר עיבוד שביצע הרב פרחי, בשונה מהמקור, ועבור כעשרה סיפורים בחלק זה לא נמצאו נוסחים קדומים, וככל הנראה הרב פרחי שמע אותם מפי אחרים במסורת שבעל פה והעלה אותם על הכתב.

בחלק זה ריכז הרב פרחי מעט מהסיפורים הנפוצים בספרות העממית היהודית, בהם מגילת אנטיוכוס, "סיפור יהודית", שלמה ואשמדאי, "אדם אחד מאלף מצאתי", "יואב הכובש עיר", "חולדה ובור", "ר' ראובן הלבלר", "דוד וישבי", ר' יהושע בן לוי ואליהו", "רבי עקיבא והמת הנודד", "אברהם ונמרוד" ו"מעשה בירושלמי".

על פי ההקדמה לחלק זה, בין המקורות לסיפורים ניתן למצוא מדרשים, "תרגום שני", ספר "חמדת ימים", "ספר הישר", ספר "גדולים מעשי ה'" ספר "מתוק מדבש", ספר "כל בו", ספר "שתי ידות" מאת הרב מנחם די לונזאנו, ספר "עקדת יצחק" מאת רבי יצחק בן עראמה, ספר "קול יעקב" מאת הרב יעקב קרנץ, ספר "קב הישר" מאת צבי הירש קיידנובר וסיפור אחד מתוך הספר "שבחי הבעש"ט". סיפורים נוספים הועתקו מהתלמוד ומהמדרשים ללא ציון מקורם המדויק, וסיפורים אחרים הועתקו מקובצי סיפורים מתקופת ימי הביניים ללא ציון המקורות, ככל הנראה הודות לכך שהרב פרחי ראה בהם חיבורים השייכים לספרות המדרשית.

חלק ב'

עריכה

אף על פי שחלק זה היה מוכן כבר בעת הדפסת החלק הראשון, הוא פורסם כ-14 שנים לאחר קודמו.

בחלקו זה, מקורם של רוב הסיפורים הוא בעל פה, "אשר לא נדפסו לעולמים [...] מאשר שמעה אוזני מאנשים חכמים", כפי שהעיד הרב פרחי בהקדמתו לחלק זה. חלק קטן מהסיפורים אמנם כן נלקחו ממקורות כתובים, אותם ציין בראש הסיפור, אך השינוי הניכר שנעשה בכל הסיפורים בחלק זה הוא הוספת מוסר השכל, כפי שכתב בהקדמה.

חלק ג'

עריכה

סיפורים מקוריים בספר

עריכה

על פי חוקר הפולקלור היהודי עלי יסיף, כעשרה סיפורים ארוכים הבולטים בשונותם בכל חלקי הספר בהשוואה לסיפורים האחרים, נכתבו על ידי הרב פרחי בעצמו. לשיטתו, עבור חלקם הגדול של עשרה סיפורים אלו ישנן שלוש תכונות משותפות: עצמאותם של חלקי העלילה - כשמסתיים מחזור עלילתי אחד בניצחונו של גיבור העלילה, מתפתחת עלילה חדשה ומופר מחדש האיזון בין דמויות הסיפור, שהושג עם סיומה של האפיזודה הקודמת; הגורם הגאוגרפי - המעברים מאפיזודה לאפיזודה בסיפורים באים לידי ביטוי בחילופים גאוגרפיים חדים; הצד הנושאי - בסיפורים מופיע "דגם ההתבגרות", המציג את העלייה לגדולה של גיבורי העלילה, כולל שלבים נוספים המתארים את תולדות הגיבור עד מותו, ולעיתים אף לאחר מכן.

תפוצה והשפעה

עריכה

הספר הסב למחבר פרסום גדול מאשר שאר חיבוריו, ולמרות השנים הרבות שחלפו מאז שהודפס לראשונה בשנת 1845, הוא ממשיך להיות נפוץ ומוכר בתחומו גם כיום. על תפוצתו יעיד מנהג יהודים מעדות רבות, בהם יוצאי מרוקו, תימן ועיראק לקרוא ממנו סיפורים מדי ליל שבת, או בהזדמנויות אחרות.

מאז שנדפס לראשונה, יצא הספר לאור בעוד מהדורות רבות נוספות, ותפוצתו הנרחבת מעידה על מרכזיותו בעולם היהדות הדתית שאינה חסידית, בעיקר בקרב עדות המזרח. לספר אף השפעה רבה על דורות של מספרים עממיים, ובאוניברסיטאות בישראל יוחדו קורסים להוראתו.

קישורים חיצוניים

עריכה