פתיחת התפריט הראשי

עידו זלקוביץ'

היסטוריון של המזרח התיכון

ד"ר עידו זלקוביץ' (נולד ב-11 ביולי 1979) הוא מרצה בכיר וראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל. ד"ר זלקוביץ' הוא חוקר והיסטוריון של המזרח התיכון המודרני ומרצה בארץ ובעולם בתחומי התמחותו, חברה ופוליטיקה פלסטינית והיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי.

עידו זלקוביץ'
Ido zelkovitz.jpg
לידה 11 ביולי 1979 (בן 39)
חיפה
ענף מדעי מדעי הרוח
ארצות מגורים ישראל
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה
מנחה לדוקטורט מחמוד יזבק
מוסדות המכללה האקדמית עמק יזרעאל
אוניברסיטת חיפה
המרכז הבינתחומי הרצליה
אוניברסיטת מינסוטה

זלקוביץ' כתב מאמרים אקדמיים ופובליציסטיים בנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומשמש כפרשן בנושאים אלו בכלי תקשורת בישראל ובעולם[1][2][3][4][5][6].

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

זלקוביץ' נולד בחיפה ובצעירותו שיחק כדורסל במחלקת הנוער של הפועל חיפה. את שירותו הצבאי עשה כלוחם חי"ר בגדוד שמשון טרם הקמתה של חטיבת כפיר.

שלושת תאריו הראשונים הם מאוניברסיטת חיפה. את לימודי התואר הראשון סיים בהצטיינות יתרה במסלול החד-חוגי בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה בשנת 2004, בשנת 2007 סיים את לימודי התואר השני בחוג למזרחנות באוניברסיטת חיפה כמצטיין הדיקן ללימודים מתקדמים, ובשנת 2011 אושרה עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתפקיד ההשכלה הגבוהה בעיצוב הזהות הלאומית הפלסטינית, בהנחייתו של פרופסור מחמוד יזבק.

בשנת 2013 הוא יצא ללימודי הפוסט-דוקטורט כעמית מחקר ארסמוס מונדוס במכון לסוציולוגיה ובמרכז ללימודי מתודה במדעי החברה באוניברסיטת גטינגן גרמניה, שם חקר את תפקיד ההשכלה הגבוהה והרשתות החברתיות בקרב הקהילה הפלסטינית בכווית. בשנת 2014 היה עמית קרן שוסטרמן במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת מינסוטה, ארצות הברית.

מכהן החל משנת 2016 כמרצה בכיר וראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל. זלקוביץ' מלמד גם באוניברסיטת חיפה בתוכנית חבצלות בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובבית הספר למדעי המדינה, בנוסף הוא מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה בבית הספר "לאודר" לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה.

הוא עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, והחל משנת 2015 הוא משמש גם כעמית מדיניות במיתווים[7] - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. במסגרת זאת זלקוביץ' כותב ניירות עמדה מונחי מדיניות[8] בעיקר בנושאים הקשורים לפוליטיקה הפלסטינית בהיבטים אזוריים, דוחות אלו מיועדים למקבלי החלטות, אנשי אקדמיה ודיפלומטים[9].

עידו זלקוביץ' מתגורר בחיפה. הוא נשוי ואב לבן ובת.

כתביו של זלקוביץ'עריכה

זלקוביץ' פרסם שני ספרי ספרות מקצועית:

בספרו הראשון הדגיש את עצם היותה של תנועת הפת"ח תנועה לאומית מודרנית פלסטינית, בעלת גוון מסורתי-דתי-אסלאמי, ולא כתנועה לאומית-חילונית כפי שהיה מקובל להציגה במחקר. ספר זה מצביע על השורשים הדתיים של תנועת הפת"ח ועל חשיבות האסלאם בשיח הפוליטי ובעולם התוכן התרבותי של התנועה. בספרו מצביע זלקוביץ' על הרקע הדתי-אסלאמי שהיה למייסדי הפת"ח, אשר רובם צמחו מתוך שורות תנועת האחים המוסלמים. זלקוביץ' מציע מחשבה מחודשת על מקום הדת בתנועות לאומיות ומראה כי האסלאם הוא חלק מרכזי ממרכיבי הזהות הלאומית הפלסטינית. הספר עוסק גם בהבדלים בין הפרשנות הדתית שנותנת הפת"ח לאסלאם מבחינה חברתית דתית ופוליטית, אותה רואה זלקוביץ' כתפיסה של אסלאם בעל גוון יותר עממי לעומת התפיסה הפונדמנטליסטית המאפיינת את תנועת החמאס. הבדלים אלו הוא טוען, לעיתים גם מטושטשים בעת אלימות בעצימות גבוהה דוגמת האינתיפאדה השנייה, שאף יצרה שיתוף פעולה צבאי מוגבל בזמן ובמרחב בין גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח והזרוע הצבאית של החמאס גדודי עז א-דין אל-קסאם.

בספרו השני עסק בתפקידם של הסטודנטים בתנועה הלאומית הפלסטינית. זהו המחקר המקיף הראשון שעסק בפעילות של הסטודנטים והאוניברסיטאות הפלסטיניות בבניית הזהות הלאומית הפלסטינית ובתפקידם הפוליטי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במחקר זה, מצביע זלקוביץ' כי התנועה הלאומית הפלסטינית ראתה בקמפוסים כר דשא נרחב לביסוס המחשבה הלאומית הפלסטינית בשנות השישים והשתמשה בהם לא רק לגיוס פעילים לפעילות פוליטית, אלא גם לפעילות צבאית. ספר זה, הוא הראשון שעסק בפעילות ההסברה הפלסטינית לא רק בעולם הערבי, אלא באירופה של סוף שנות השישים. הספר דן לא רק בתפקידם הפוליטי של הסטודנטים הפלסטינים, אלא גם במערכת היחסים המורכבת שהייתה להם עם חברי הסגל באוניברסיטאות לצד המחלוקות הבין דוריות בינן להנהגת הארגון לשחרור פלסטין.

כתיבתו הפובליציסטיתעריכה

כתיבתו הפובליציסטית של זלקוביץ' היא רחבה ועוסקת בעיקר בהיבטים עכשוויים של הפוליטיקה הפלסטינית, בדגש על מערכת היחסים המורכבת בין פת"ח לחמאס. כתיבתו עוסקת גם בניתוח השפעת תהליכים חברתיים ופוליטיים בזירה הפלסטינית והמרחב המזרח תיכוני על המערכת הפוליטית והמדינית בישראל. רוב הראיונות וטורי הפרשנות של ד"ר זלקוביץ' מתפרסמים באתרי החדשות המובילים בישראל ובעולם. כתיבתו הפובליציסטית תורגמה לערבית ופורסמה בכלי תקשורת מרכזיים ברשות הפלסטינית[12] ובלבנון[13], ואף זכתה לציטוט מפיהם של בכירים פוליטיים במערכת הפוליטית הפלסטינית דוגמת עזת א-רשק מתנועת חמאס[14].

מאמרים נבחריםעריכה

  • Ido Zelkovitz, “Militancy and Religiosity in the Service of National Aspiration: the Fatah Movement in its Formative years” Israel Affairs, 21, 4, 2015, pp 668-690.
  • Ido Zelkovitz, "Education, revolution and evolution: the Palestinian universities as initiators of national struggle 1972–1995" History of Education, 43, 3, 2014, pp. 387-407
  • Ido Zelkovitz, “A Paradise lost? The Rise and fall of the Palestinian Community in Kuwait” Middle Eastern Studies, 50, 1, winter 2014, pp. 86-99.
  • Ido Zelkovitz, "The Formation of Political Identity: Islam, Nationalism and Armed Struggle: the Fatah Movement 1959-1968", Hamizrah Ha-Hadash [the New East], 48, 2009, pp. 154-185. (בעברית)
  • Ido Zelkovitz, "Fatah's Embrace of Islamism", Middle East Quarterly, 15, 2, Spring 2008, pp. 19-26.
  • Ido Zelkovitz,"'From the ‘Land of Oranges' into 'Islamic Wakf': Islamic Elements in the Service of the Fatah Movement since the Outbreak of the al-Aqsa Intifada", East Wind, 4, summer 2006, pp. 64-68. (בעברית)
  • Ido Zelkovitz, “To Flourish the Desert: the role of the Palestinians in the Kuwaiti State Building Process” in, Soli Shahvar, Eran Segal (eds), The Persian Gulf: New Trends in Interdisciplinary Research (Ktav Academic Publisher, 2014), pp. 245-260.
  • Ido Zelkovitz, “The Palestinian Reconciliation Process: a Post Arab Spring View”, in: Mohammed Amman (ed), Middle East in Transition: New Directions, Old Aspirations (Washington DC: Westphalia Press, 2014), pp. 21-31.
  • Ido Zelkovitz, "Thinking about Palestine: Pillars of Palestinian Proto-Nationalism in the Late Ottoman Period", In Mohammed Amman (Ed), The Middle East: New Order or Disorder? (Washington DC: Policy Studies Organization/Westphalia Press, 2016), pp. 365-388.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה