עיתון מיוחד
עיתון מיוחד הוא שבועון שיצא לאור בין השנים 1933—1952 על ידי המו"ל והעורך אלכסנדר זאובר. השבועון עסק בפלילים וברכילות על חיי האישים בארץ ישראל ונחשב לעיתון הראשון בארץ ישראל שעסק בעניינים רכילותיים. "עיתון מיוחד" הוא העיתון הראשון בארץ ישראל שהשתמש בצבע בהדפסתו. העיתון לא היה מחויב לשום זרם פוליטי וסמלו היה מטבע גרוש עם חור.
תדירות | יומון, שבועון |
---|---|
בעלים | אלכסנדר זאובר |
עורך ראשי | אלכסנדר זאובר |
תאריכי הופעה | 1933–1953 (כ־20 שנה) |
שפה | עברית |
מערכת | רחוב אלנבי, שינקין, תל אביב |
הרעיון
עריכהזאובר הגה את הרעיון החדשני של עיתון שיעסוק בפלילים ורכילות לאחר ביקור בבית דפוס, שם ראה את שלמה בן־ישראל משגיח על הדפסתם של ספרי הבלשים של הסופר דוד תדהר, שעסקו בפלילים. הוא הקים את העיתון לאחר שהעיתון הקודם שעבד בו "דואר היום" נסגר[1].
העיתון
עריכהאת רוב השבועון כתב זאובר עצמו תחת שמות שונים (למשל - שם אחד מני רבים הוא "סבירם", שפירושו סבי רב מיכאל על שם סבו, הרב מיכאל שטרנבך). כותרותיו של זאובר היו יוצאות דופן, סנסציוניות, ובנוסח מחורז: "בעל מלון שכיח, נעל את אשתו על מסגר ובריח, עזב את חברתו ושתי ברחוב הטורים, והתחתן עם אסתר העשירה בפורים". בעל בית דפוס, שהתקשה להאמין בהצלחה שחזה זאובר לעיתון כה סנסנציוני, העיר: "כאן לא הונגריה, אין כאן סיפורים כאלה למלא עיתון ומה שיש נדפס כבר בעיתונות הקיימת". על כך הקשה זאובר: "בתי משפט יש כאן?", ובעל בית הדפוס השיב בחיוב. אמר זאובר: "אם יש בתי משפט, אז יש משטרה ובתי סוהר, ויש גנבים מכל הסוגים, אז יש גם מקום לעיתון שיספר על נושאים אלה". אחד הסיפורים שהעיתון כיסה היה רצח אברהם פוגל מייסדי תל אביב, שמעולם לא פוענח[2].
העיתון היה מעין בטאון בלתי רשמי של "מפלגת המדינה העברית" בהנהגתו של מאיר גרוסמן. בשלב מסוים הפך לביטאונה הרשמי כשגרוסמן הפך לעורך בפועל של העיתון כשלצידו המשפטן, העיתונאי וחבר מרכז מפלגתו, משה מילר מולאור, משמש כמזכיר המערכת של העיתון.
זאובר השתדל שלא לעסוק במדיניות חוץ, ובכל ימי "עיתון מיוחד" מעולם לא היה בו סיפור בעל גוון מדיני. הדברים השתנו במקצת לאחר קום מדינת ישראל, ולא פעם תקף זאובר את אנשי מפא"י שבשלטון, אף שרבים מאישיה היו ידידיו.
זאובר הבטיח לעוזרו יהודה אדלשטיין שהתאריך בשער העיתון יהיה תאריך עברי בלבד.
יצחק שדה כתב בשבועון בשם העט "י. נודד". כתבים נוספים בעיתון היו מלכיאל גרינוולד, דוד אלמוג, אייזיק רמבה, ברוך ויינשטיין, אביגדור המאירי, ד"ר אברהם מטמון. כתבי העיתון היו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית בדומה למו"ל והעורך הראשי זאובר.
סגירתו
עריכה"עיתון מיוחד" זכה לתפוצה גדולה, אך בשל קריאתו של יהודה מוזס לאלכסנדר זאובר להצטרף לסגל "ידיעות אחרונות" החליט זאובר לאחר 19 שנים לסגור את "עיתון מיוחד" ולהמשיך בקריירה העיתונאית שלו ב"ידיעות אחרונות". זאובר הקים את מוסף "7 ימים" שהיווה המשך ישיר לעיתון מיוחד, המוסף קיים עד היום.
לקריאה נוספת
עריכה- מרדכי נאור, רבותי העיתונות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, הפרק "ייחודו של 'עיתון מיוחד'", עמ' 305–315.
קישורים חיצוניים
עריכה- אלי אשד, קיצור תולדות הרכילאות והסלבריטאיות העברית, עיתון הרכילות הראשון (אורכב 09.10.2007 בארכיון Wayback Machine)
- מרדכי נאור, סיפור מיוחד על 'עתון מיוחד', בבלוג "עונג שבת", 1 בפברואר 2016
- עיתון מיוחד, באתר "נוסטלגיה אונליין"
הערות שוליים
עריכה- ^ העיתונאי המיוחד, "העולם הזה", גיליון 980 מ-28 ביולי 1956, עמוד 9
- ^ דליה קרפל, מי רצח את אברהם פוגל לפני 70 שנה? מסע בעקבות הרצח שהסעיר את תל אביב, באתר הארץ, 9 ביולי 2009