עמנואל בן גריון (ברדיצ'בסקי)

סופר ומבקר עברי

עמנואל בִּן גָּרְיוֹן (כ"ג בסיוון תרס"ג, 18 ביוני 1903י"ג בסיוון תשמ"ז, 10 ביוני 1987) היה סופר ומבקר ספרות, בנו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.

עמנואל בן גריון
עמנואל בן גוריון (ברדיצ'בסקי).jpg
לידה 18 ביוני 1903
ורוצלב, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביוני 1987 (בגיל 83)
חולון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 10 ביוני 1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג דבורה ברטונוב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עידוא בן גריון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בברסלאו, (אז בגרמניה, כיום בפולין), בן יחיד לרחל לבית רמברג, רופאת שיניים, ולמיכה-יוסף ברדיצ'בסקי (מי"ב). אביו למד אז באוניברסיטת ברלין, שם הכיר את אמו. למד עברית אצל אביו ואצל חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"). בשנת 1921, בהיותו בן 18, מת אביו. בשנות ה-20 למד תנ"ך והיסטוריה באוניברסיטת ברלין. פרסם רשימות ספרותיות בעיתוני גרמניה. במשך שבע שנים שימש עורך לשוני של האנציקלופדיה היהודית-גרמנית הגדולה "אשכול".

בשנת 1935 עלה עם אמו לארץ ישראל. בשנת 1936 פגש את הרקדנית דבורה ברטונוב באחת מהופעותיה, וכעבור שנה נישאו השניים ברחובות. לאחר כשנה נולד בנם עידוא, שהיה שחקן, מתרגם, משורר ומחזאי. עמנואל בן גריון היה בעל טור קבוע בעיתון דבר ופרסם בו ביקורת ספרותית.

עמנואל בן-גריון עסק רבות בכתבי אביו ובעזבונו. באמצע שנות ה-20 הוציא בגרמניה את הספר המדעי "סיני וגריזים" של אביו. אחת מיצירותיו של ברדיצ'בסקי הייתה "ממקור ישראל", שהוא אוסף סיפורים עבריים שליקט ממקורות שונים. האוסף פורסם בחייו בשישה כרכים בשפה הגרמנית בשם Der Born Judas ("באר יהודה"). לאחר מותו הוציא בנו עמנואל את הספר לאור.

בן-גריון ערך את ספר היובל "אדר היקר" לכבודו של חוקר החסידות ד"ר שמואל אבא הורודצקי, המכיל דברי ספרות ומחקר מאת סופרים ואנשי מדע.

בן-גריון חיבר שירים ופזמונים, ובהם "לא בפינה נדחת", שהושר ללחנו של עמנואל עמירן.

לאחר התאבדות בנו עידוא בגיל 34, כתב עליו את הספר "בין שלשום למחרתיים". עמנואל בן-גריון נפטר בחולון בגיל 84.

יחסו למורשת אביועריכה

עמנואל בן גריון נועד על ידי אביו, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, להפוך לחוקר שפות שמיות בגרמניה. ואולם, מותו הפתאומי של אביו ב-1921 גרם לו לזנוח בהדרגה את הקריירה האקדמית לטובת יעוד חדש: איסוף, שימור והנחלה של כתבי אביו ומורשתו הרוחנית. בן גריון התמסר למשימה זו עד יומו האחרון, ותרומתו בתחומים אלה הייתה מכרעת לעבודתם של חוקרים נוספים שבאו בעקבותיו. למרות בקיאותו המוחלטת בכל חלקי יצירתו של ברדיצ'בסקי האב, וכתיבתו הענפה עליה, עמנואל בן גריון לא ראה את עצמו כחוקר או פרשן של אביו[1]. יחסו למורשת אביו תואר על ידו כ"שומר נחלה"[1]. למרות שפעל גם כסופר, חוקר ומבקר ספרות עצמאי, הוא עמל קודם כל על פרסום כתבי אביו ולא על אלה שלו עצמו. אבנר הולצמן, בספרו "עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות", מאיר באור נוסף את תחושותיו האישיות של בן גריון ביחס ליצירותיו של אביו. בן גריון חזר וקרא בכתביו של ברדיצ'בסקי כל השנים, ותמיד מתוך התפעמות של קריאה ראשונה[2]. הוא ראה בהתמסרותו המוחלטת למורשת אביו את מימושו העצמי שלו, ולא התייחס אליה כוויתור על שאיפותיו[3].

מספריועריכה

  • בין שלשום למחרתיים: דפים אישיים
  • גרגר החרדל: מעשיות ומעשים
  • יוסף בן־מתתיהו, הורדוס וביתו. תרגום מיוונית ועיבּוּד לבני הנעורים. ספרית „שחרות“, הוצאת „עם עובד“, תש"ו.
  • יאמן כי יסופר: סיפורי אגדה ומשל
  • המשכיל והכסיל: מעשיות לילדים
  • שבילי האגדה: מבוא לאגדות-עם של העמים ושל ישראל

כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקיעריכה

  • ילקוט מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון)
  • מבחר מאוצר האגדה
  • ממקור ישראל (ששה כרכים) (מהדורה מקוונת, באתר מס"ע – המרכז לסיפורי עם ולפולקלור)
  • מעשים שהיו
  • מקורות וחקרם: מעזבונו של מיכה יוסף בן גריון (ברדיצ'בסקי)
  • עולם ועולמות בו: מ"י ברדיצ'בסקי (בן גריון) מורד ומשורר
  • קורא הדורות: מ"י ברדיצ'בסקי (בן גריון)
  • רשות היחיד: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון) בעשרים שנותיו האחרונות

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 עמנואל בן-גריון, עולם ועולמות בו: מ"י ברדיצ'בסקי (בן גריון) - מורד ומשורר, תל אביב: רשפים, תשמ"ו 1986, עמ' 5
  2. ^ אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, ירושלים: כרמל, תשע"ח 2018, עמ' 20
  3. ^ אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, ירושלים: כרמל, תשע"ח 2018, עמ' 29