עידוא בן גריון

סופר ומחזאי עברי, במאי תיאטרון ופזמונאי ישראלי
(הופנה מהדף עידוא בן-גוריון)

עידוא בִּן גָּרְיוֹןאנגלית: Bin-Gorion; ל' בשבט תרצ"ח, 1 בפברואר 1938כ"ד בכסלו תשל"ג, 30 בנובמבר 1972) היה סופר, מחזאי, מתרגם, במאי תיאטרון, משורר ופזמונאי ישראלי.

עידוא בן גריון
עידוא בן-גוריון במרכז עם להקת הנח"ל ב"שיר השירותים", מתוך התוכנית "עד מאה ועשרים". מימין: אורי זוהר, מאחור: אריק איינשטיין, משמאל: אליהו ברקאי (ברקו)
עידוא בן-גוריון במרכז עם להקת הנח"ל ב"שיר השירותים", מתוך התוכנית "עד מאה ועשרים". מימין: אורי זוהר, מאחור: אריק איינשטיין, משמאל: אליהו ברקאי (ברקו)
עידוא בן-גוריון במרכז עם להקת הנח"ל ב"שיר השירותים", מתוך התוכנית "עד מאה ועשרים". מימין: אורי זוהר, מאחור: אריק איינשטיין, משמאל: אליהו ברקאי (ברקו)
לידה 1 בפברואר 1938
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 30 בנובמבר 1972 (בגיל 34)
חולון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19561972 (כ־16 שנים)
בן או בת זוג דוריאן לי (19641966) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בתל אביב, בנם היחיד של הרקדנית דבורה ברטונוב ושל הסופר עמנואל בן גריון, ונכדם של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון), השחקן יהושע ברטונוב ומרים ברטונוב.

גדל והתחנך בתל אביב: למד בבית הספר היסודי גרֶץ ובגימנסיה שלווה. מנעוריו סבל מדיכאון כרוני. בצה"ל שירת בלהקת הנח"ל. לאחר שחרורו יצא בשנת 1959 לפריז ולמד שם פנטומימה ובימוי. עם שובו לארץ בשנת 1962 כתב והוציא לאור את הרומן הראשון שלו, "המתוקה והמופלאת", שראה אור במקביל גם בתרגום לאנגלית.

ב-1964 ביים בן-גריון בתיאטרון העונות את המחזה "סמי ימות בשש" מאת קן יוז. המבקר חיים גמזו, שהיה ידוע בסגנונו הבוטה, כתב על מחזה זה את הביקורת הקצרה ביותר בתולדות ביקורת התיאטרון הישראלי: "לדידי יכול היה למות בחמש". המחזה זכה גם לביקורות חיוביות.[1]

כמתרגם פרסם בן-גריון בשנת 1957 את תרגומו הראשון, "העורב" מאת אדגר אלן פו, בכתב העת הספרותי אורלוגין שבעריכת אברהם שלונסקי. כן תרגם שלושה מחזות שהוצגו על הבמות בארץ.

בן גריון נודע בפרשיות-אהבים רבות שהיו לו; טרם מותו נישא לרוזנת ממוצא איטלקי. בעיותיו הנפשיות הביאו לאשפוזים תכופים, עד ששם קץ לחייו בדירת הוריו בחולון, בגיל 34. נטמן בבית העלמין הדרום, בסמוך לסבו, יהושע ברטונוב.

לאחר התאבדותו של בן-גריון כתב עליו אביו, עמנואל, את הספר "בין שלשום למחרתיים".

ספריו עריכה

  • המתוקה והמופלאת: רומאן, תל אביב: אלדר, 1962.[2] (הופיע במקביל בהוצאת אלדר בתרגום לאנגלית מאת ג'וליאן שגרן תחת הכותרת "The Sweet and the Oblivious")

לאחר מותו:

  • Mens Rea in corpore sano: שירים ותרגומים; ציורים: אדית קמחי, [תל אביב: חמו"ל], תשל"ג. (חוברת)
  • שירים ותרגומי שירים, תל אביב: רשפים, תשל"ד.

קישורים חיצוניים עריכה

מפרי עטו:

שירים בביצוע להקת הנח״ל:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו: א. בן-מאיר, "סאמי ימות בשש" בתיאטרון העונות, חרות, 20 במרץ 1964.
  2. ^ ביקורת: מרים אורן, לא מתוק ולא מופלא, מעריב, 15 ביוני 1962 (תגובת בן גריון ותגובת המבקרת: סיימה – או לא סיימה, מעריב, 29 ביוני 1962); ש. שיש, "המתוקה והמופלאה" לעדוא בן-גוריון, דבר, 10 באוגוסט 1962.