ענת מריל

ענת מריל
לידה	2 במרץ 1964 (בת 60)
מקום לימודים	אוניברסיטת מסצ'וסטס; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת הרווארד;
מנחה לדוקטורט	פרופסור דניאל שכטר
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים

ענת מריל (נולדה ב-2 במרץ 1964) היא פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה, ובחוג למדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטה העברית בירושלים. עיקר מחקרה הוא בנושא זיכרון, ובעיקר הקשר בין זיכרון והמודעות לזיכרון, וההתפתחות הקוגניטיבית והעצבית של זיכרון.^[1]

ב-2014 הייתה שותפה למכתב שעליו חתמו מספר רב של פרופסורים שהוגש לבית המשפט העליון, בנוגע להרשעות של עבריני מין בהתבסס על זכרונות ילדות משוחזרים.^[2]

ביוגרפיה עריכה

מריל נולדה ב-1964, בקיבוץ גבעת השלושה, למיכל (בת קיבוץ גינוסר) ונפתלי (בן גבעת השלושה), ויש לה אח שצעיר ממנה. בגיל 12 עזבה משפחתה את גבעת השלושה ועברה לכפר סבא. בצבא שרתה כקצינה.

השכלה עריכה

מריל סיימה תואר ראשון בביולוגיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון, ארצות הברית (1989), ותואר שני MBA בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב (1996). מריל למדה לדוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד בהנחיית פרופסור דניאל שכטר (2003) ולאחר מכן המשיכה לפוסט דוקטורט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד בהנחיית הפרופסור מיכאל ריבקינד (2005).

ב-2005 הייתה מרצה לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד.

מריל משמשת כמרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה ובחוג למדעי הקוגניציה והמוח, באוניברסיטה העברית בירושלים משנת 2006. היא שימשה כראש החוג למדעי הקוגניציה והמוח בין השנים 2016 ל־2019.

מחקריה עריכה

חקר הזיכרון לאורך השנים נשלט על על ידי חקר הזיכרון האפיזודי - שמתייחס לקידוד ולשליפה של מידע שנחווה לאחרונה. תשומת לב פחותה בצורה משמעותית ניתנה לזיכרון הסמנטי - רשתות הידע הקיימות של בני האדם. מחקריה של פרופסור מריל נמצאים בממשק בין שתי הגישות הללו, כלומר עוסקים בשאלה כיצד ידע המופעל (במרומז או במפורש) במהלך פרק זמן משפיע על הזיכרון. כדי לבחון שאלה זו, חוקרים כיצד הידע הקיים מאורגן ומאוחסן במוח.

ב-2015 הייתה שותפה במספר מחקרים שאותם הובילה, הגדירה בהם תנאי גבול לקיום אפקט התאימות, וחקרה את המערכות המוחיות המעורבות בעיבוד מידע בהשפעת ידע קיים, תואם ובלתי תואם. המחקרים נערכו הן במוח מפותח (מבוגרים) והן במוח מתפתח (ילדים ובני נוער). אפקט התאימות הוא אפקט שבו הנבדקים זוכרים טוב יותר פריטי מידע המתאימים לידע הקיים שלהם מאשר פריטים שאינם מתאימים לו. זאת בנוסף לנטייה לזכור דווקא מידע יוצא דופן שאינו תואם את הידע שלנו (למשל: זברה ורודה).^[3]^[4]

ב-2016 זכתה במענק מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע למחקר בנושא דינמיקה של למידה נתמכת סכימה.^[5]

ב-2018 הייתה חלק מצוות חוקרים שמצא כי קיים רפלקס קוגניטיבי הגורם לנו להתייחס באופן שונה להצהרות שאנו מסכימים אתן ולכאלו המנוגדות לתפיסת עולמנו. המחקר, שנערך בשיתוף פעולה בין חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והאוניברסיטה העברית בירושלים ופורסם בכתב-העת Social Psychological and Personality Science, הראה כיצד הנטייה של אנשים להישאר מושרשים בתפיסת עולמם נתמכת באמצעות "רפלקסים" קוגניטיביים אוטומטיים. צוות המחקר כלל את ד"ר מיכאל גלעד, ראש המעבדה לחקר חברה, קוגניציה ומוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; מורן סלע, דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' ענת מריל. החוקרים מצאו כי הנבדקים אישרו את הדיוק הדקדוקי של הצהרות פוליטיות, טעמים אישיים ונושאים חברתיים מהר יותר כאשר המשפטים תאמו את דעתם האישית וזאת על אף שהדעה של הנבדקים הייתה לא רלוונטית כלל לביצוע המטלה עצמה.^[6]^[7]