ערד השקעות ופיתוח תעשייה

חברת אחזקות בשליטת שלמה איזנברג המחזיקה בחברות "ישרס", "מלם תים" ו"חסין אש"

ערד השקעות ופתוח תעשיה היא חברת החזקות בשליטת שלמה אייזנברג המחזיקה בחברות "ישרס", "מלם תים" ו"חסין אש".

ערד השקעות ופיתוח תעשייה
סוג חברה ציבורית
מייסדים חברת רסקו
תאריך הקמה 1963
שליטה בחברה שלמה אייזנברג
הכנסות 2.58 מיליארד ש"ח (2019)[1]
רווח תפעולי 887 מיליון ש"ח (2019)[1]
רווח 642 מיליון ש"ח (2019)[1]
הון עצמי 4.14 מיליארד ש"ח (2019)[1]
סך המאזן 8.94 מיליארד ש"ח (2019)[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

החברה הוקמה בשם "ערד - מחצבות ודרכים" על ידי חברת רסקו, שהייתה בשליטת הסוכנות היהודית בשנת 1963[2], כדי לרכז את פעילות "רסקו" בתעשיות היסוד של ענף הבניין. אלו כללו את מחצבות ירושלים, אחזקות (50%) בחברת החופר, מפעל "רסטרום" להקמת בתים טרומיים ושליש מהבעלות בבית החרושת למלט שמשון[3]. בסוף שנת 1965 חנכה החברה את מחצבת הר טוב[4] ובתחילת 1966 פתחה במפרץ חיפה את ברזברין לייצור חוטי פלדה[5]. בתחילת 1967, בעקבות המצב הקשה אליו נקלעה "רסקו", בקשה ערד למכור את חלקה במחצבות ירושלים לאבן וסיד של סולל בונה[6]. אולם המכירה לא יצאה אל הפועל, בגלל התנגדות העובדים[7]. הסוכנות היהודית ביקשה באותה עת להיפטר מערד כולה[8], אולם לאחר שהחברה חזרה לרווחיות היא לא נמכרה. ב-1970, רסקו החזיקה ב-70% של ערד[9].

בשנת 1977 חתמה החברה הסכם עם שמואל דוידוביץ להקמת אנרסול, מפעל משותף לייצור מערכות סולריות לניצול אנרגיית השמש[10]. אנרסול ייצרה דודי שמש[11].

בשנת 1978 שונה שמה של החברה לשמה הנוכחי[12]. חברת ערד המשיכה להתנהל בשליטת "רסקו" עד סוף שנות ה-80, ובשנת 1986 החזיקה "רסקו" בכ-60% מחברת ערד[13]. במשבר אמצע שנות ה-80 של רסקו הפסידה גם חברת ערד כסף, בעיקר בגלל הפסדי ברזברין[14].

בשנת 1988 עמד איש העסקים שלמה אייזנברג בראש קבוצת משקיעים בשם קבוצת אג”ש (אייזנברג-גזונטהייט-שפיצר), יחד עם אברהם גזונטהייט ורודולף שפיצר, אנשי עסקים חרדים משווייץ, שהיו זכייני חברת האלקטרוניקה היפאנית סאניו באירופה. קבוצת אג”ש השתלטה על החברות הבורסאיות "ישרס חברה להשקעות בע”מ"[15] ועל "ערד השקעות ופיתוח תעשייה"[16], לאחר מאבק שליטה עם איש העסקים הדרום אפריקאי נתן (נייטי) קירש[17][18].

בשנת 1990 רכשה ערד מחצית ממניות חברת "חסין אש תעשיות" בעלת מפעל לרעפים בבאר שבע, באמצעות חברת "ישקול סחר" שבה החזיקה ערד[19]. בשנת 2000 רכשה ערד את מלוא הבעלות בחברה, לאחר סכסוך ממושך עם קבוצת עובדים שהחזיקה במחצית הבעלות[20]. בשנת 1990 נרכשה גם חברת רסקו[21]. כמו כן רכשה את השליטה בחברת תים מחשבים ומערכות בע"מ.

במאי 1997 פרסמה ערד, ביוזמת אייזנברג, תשקיף הנפקת זכויות[22]. במסגרתה גובשה עסקת ישרס-ערד, באוגוסט 1997. בה מכרה קבוצת אג”ש את אחזקותיו בישרס, לערד, בדרך של הנפקת זכויות במחיר העולה ב-90% ממחירן בבורסה באותה עת (למרות ששווייה הבורסאי באותה עת של ישרס היה כ-110 מיליון דולר, המחיר שנקבע היה לפי שווי של 200 מיליון דולר)[23]. היות שערד היינה חברה ציבורית והיות שמדובר בעסקה בין חברה לנושא משרה בה, אייזנברג, דרשה העסקה אישור האספה הכללית של בעלי המניות, לרבות אישור מיוחד של שליש מקולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה. העסקה עוררה התנגדות של המשקיעים המוסדיים ואייזנברג חשש שלא יכול להשיג את הרוב הדרוש לאישורה. לצורך כך הוא נקט ביחד עם מנהל תיקים, הרי ספיר, בשורה של פעולות שנועדו להשיג תמיכה לעסקה. ספיר רכש מניות של ערד לחשבונות לקוחותיו מבלי לידע את לקוחותיו. במקביל עשה אייזנברג מאמצים למצוא משקיעים שיצביעו בעד אישור האספה, לצורך כך נפגש עם בנימין יסלזון והציע לו לרכוש כ-7.5% ממניות ערד, שהחזיק באמצעות חברה בשליטתו בשם "אשרת יועצים פיננסים בע"מ"[24]. בפגישה הציע אייזנברג ליסלזון להפוך ל"שותף אסטרטגי" בערד והוסכם, כחלק מתנאי העסקה, שיסלזון יצביע בעד ביצוע עסקת ישרס. ב-17 באוגוסט 1997 מכר אייזנברג ליסלזון, בעסקה מחוץ לבורסה, את אותם 7.5% ממניות ערד שהיו בידי "אשרת". עסקת המכירה בוצעה לפי שער הבורסה. בו ביום נמסר דיווח מיידי, לפיו חדלה "אשרת" להיות בעלת עניין בערד, בעקבות עסקת המכירה לא ניתן דיווח על יסלזון כבעל עניין, וזהותו כרוכש בעסקת המכירה של "אשרת" לא נחשפה. כתוצאה מכך, זהותו לא הייתה ידועה גם באספה הכללית[25]. על המהלכים שעשה איזנברג כדי לאשר את הרכישה נגד התנגדות של בעלי מניות מיעוט בערד, הוא הורשע ונדון לשנת מאסר[26][27].

חברת ניהול קרנות הנאמנות "אנליסט", שהייתה בעלת מניות בערד, הגישה תובענה ייצוגית כנגד בעלי השליטה בערד קבוצת אג”ש, להשיב את חלקם בעסקה[28]. בשנת 1999 הגיעו להסכם פשרה לפיו הם ישיבו למחזיקי המניות מן הציבור כמות גדולה של מניות ערד. במסגרת הסכם הפשרה העביר גזונטהייט 224,417 מניות ערד, ועיזבון שפיצר העביר 118,808 מניות ערד, אך אייזנברג סירב להצטרף להסכם והוגשה נגדו תביעה נוספת[29][30].

בשנת 2010 תבע אברהם גזונדהייט את שלמה אייזנברג בטענה שאייזנברג נמנע מחלוקת דיבידנד וכי קיימת בעיית סחירות במניות החברה, שהופכת את ההשקעה בערד לנכס לא סחיר ולא מניב. בעוד שאייזנברג בעצמו גובה שכר מופקע בסך 3 מיליון ש"ח בשנה מערד. לטענת גזונדהייט, הוא השקיע בקבוצת ערד מיליוני דולרים, ולאורך השנים עשה איזנברג שימוש בשליטתו כדי לקבוע לעצמו תנאי שכר מופקעים, בניגוד להסכם השותפים המקורי בקבוצת אג"ש[31][32]. הסכסוך המשפטי נמשך מספר שנים עד שבשנת 2019 מכרה אלמנתו של אברהם גזונדהייט את החזקתה בחברה[33][34].

החזקותעריכה

ערד השקעות שולטת ישירות או בעקיפין בשורה של חברות ציבוריות ופרטיות, ונכסי נדל"ן. החזקותיה העיקריות, נכון לשנת 2018, כוללות את[35]:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 ערד השקעות ופיתוח תעשייה: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ רפאל בשן, חב' רסקו תגייס השנה, מעריב, 12 בדצמבר 1963
  3. ^ רסקו תגייס 3 מליון דולאר בחו"ל למחצבה בהר טוב, מעריב, 29 בינואר 1964
    השקעות החברה בתעשייה, חרות, 18 בספטמבר 1964
  4. ^ נחנכה מחצבה גדולה בהר טוב, מעריב, 21 בנובמבר 1965
  5. ^ ביהח"ר ברזברין החל בייצור רקמות פלדה, דבר, 7 באוגוסט 1966
  6. ^ אבן וסיד רכשה את מחצבת מחצבות ירושלים, דבר, 26 בינואר 1967
  7. ^ מחצבות ירושלים לא יימכרו, מעריב, 7 במרץ 1967
  8. ^ דוד ליפקין, הסוכנות היהודית גנזה ב-1964 דו"ח ביקורתי על רסקו, דבר, 9 באוקטובר 1968
  9. ^ 723 אלף ל"י רווח לערד, מעריב, 5 בנובמבר 1970
  10. ^ רסקו מגבירה פעילותה בניצול אנרגיית השמש, דבר, 17 באוגוסט 1977
  11. ^ עודד שורר, דודי שמש - השקעה כדאית, מעריב, 2 בפברואר 1979
  12. ^ תזכיר התאגדות של ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, עמ' 1
  13. ^ מבנה השליטה ברסקו 1986, מעריב, 17 באפריל 1987
  14. ^ ירידה חדה בהפסדי חברת הבניה רסקו, מעריב, 23 בפברואר 1986
  15. ^ יואב יצחק, שלמה אייזנברג וחברה בריטית רכשו %‭26‬ ממניות ישרס, מעריב, 4 בספטמבר 1988
  16. ^ יואב יצחק, ישרס מבקשת צו קבוע למניעת מכירת חברת ערד, מעריב, 14 באוקטובר 1988
  17. ^ יואב יצחק, נדחתה האסיפה הכללית בישרס ־ כדי למנוע השתלטות על החברה, מעריב, 5 בספטמבר 1988
  18. ^ יואב יצחק, בית המשפט יתבקש להכריע בין שתי הקבוצות הניצות בהברת ישרס, מעריב, 8 בספטמבר 1988
  19. ^ אורי בינדר, חברת ערד רכשה מחצית השליטה בחסין אש , מעריב, 12 באוגוסט 1990
    שלמה איזנברג מוכר לחסין אש את ישקול ב-7 מיליון שקל, באתר גלובס, 12 במרץ 2002
  20. ^ שלמה אייזנברג: "חסין מי שחסין אחרון", באתר גלובס, 17 בדצמבר 2000
  21. ^ אמיר אייזנברג, ‏ישרס-רסקו: צד הנדל"ן של שלמה אייזנברג, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
  22. ^ ערד - הנפקת זכויות נוספת, באתר גלובס, 1 במאי 1997
  23. ^ שלמה פרידמן, ‏אייזנברג מנסה להכות בשנית: מעוניין להכניס את מניותיו בישרס לערד במחיר כפול ממחירן בבורסה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
  24. ^ שי שלו, ‏בני לא מפסיק להסתבך, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998
  25. ^ החשד: שלמה אייזנברג הציע ליסלזון "שותפות אסטרטגית" תמורת תמיכתו באסיפה הכללית, באתר גלובס, 6 בנובמבר 1997
  26. ^ אבי שאולי ואביב לוי, ‏הודות לשבריר אחוז: אושר שכר ב-2.7 מ' ש' לשלמה איזנברג, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2011
  27. ^ ע"פ 3891/04 ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ב-2 ביוני 2005
  28. ^ יצחק דנון, ‏נדחתה בקשת שלמה אייזנברג לעיכוב הליכים בתביעה בפרשת מניות ערד, באתר גלובס, 22 בינואר 1998
  29. ^ אסף ברגרפרוינד, שלמה אייזנברג: "לא התחייבתי להצטרף לפשרה בתביעה הייצוגית נגד ערד", באתר הארץ, 23 ביוני 2004
    אמיר הלמר, אנליסט צפויה להגיש במהלך אוגוסט תביעה ייצוגית ונגזרת נגד שלמה אייזנברג בסכום של כ-80 מיליון שקל, באתר הארץ, 28 ביוני 2004
  30. ^ אסף ברגרפרוינד, אנליסט מבקשת מבית המשפט לבטל את העסקה בה מכר אייזנברג את חלקו בישרס לערד, באתר הארץ, 21 ביולי 2004
  31. ^ אברהם גזונדהייט: שלמה איזנברג מקפח את בעלי המיעוט בערד, באתר גלובס, 13 בינואר 2010
  32. ^ רע”א 3162/14 אברהם גזונטהייט נגד שלמה איזנברג ואח
  33. ^ אביב לוי, ‏מניית ערד השקעות בשיא: שושנה גזונדהייט מבקשת למכור את מניותיה ב-700 מיליון שקל, באתר גלובס, 6 באוגוסט 2019
  34. ^ אביב לוי, ‏שיהיה לה לבריאות: שושנה גזונדהייט מכרה מניות ערד השקעות ביותר מחצי מיליארד שקל, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2019
  35. ^ ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ - דוח תקופתי לשנת 2018, באתר מאי"ה