רסקו
רסקו, חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (שמה העברי של החברה הוא תעתיק של ראשי התיבות של שמה האנגלי - Rural And Suburban Settlement Company), היא חברת מקרקעין ובנייה ישראלית שנוסדה בשנת 1934.
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
הסוכנות היהודית  |
| תקופת הפעילות |
1934–הווה (כ־90 שנה) |
| קואורדינטות | 31°45′45″N 35°12′11″E / 31.76254444°N 35.20305°E |
| בעלות | ישרס |
| ענפי תעשייה |
מקרקעין |
|
www | |
 | |
  | |
פעילות עריכה
עד הקמת המדינה עריכה
חברת רסקו נוסדה בשנת 1934 על ידי הסוכנות היהודית, במטרה להקים שכונות מגורים עירוניות ומשקים חקלאיים עבור עולים מן המעמד הבינוני, בעיקר מעולי גרמניה. החברה הוקמה בפועל על ידי שלושה מראשי המחלקה הגרמנית: ד"ר ארתור רופין, דוד ורנר סנטור וגאורג לנדואר, ועל ידי ד"ר אברהם לנדסברג וישעיהו פורדר. הקרן הקיימת לישראל סיפקה קרקע למשקים אלו. כל יחידת משק כללה 12–15 דונם של אדמת שלחין. במשקים אלו, גידול העופות היה לענף ראשי, אך גם הרפת וגידול צמחי מספוא, ירקות ועצי פרי היו לענפים משמעותיים. עד לסוף שנת 1939 הקימה רסקו 4 יישובים חקלאיים: שדה ורבורג, כפר שמריהו, שבי ציון ובית יצחק[1]. עוד שני יישובים, נירה ושדה חפר, הכלולים היום בבית יצחק-שער חפר נוסדו ב-1940[2]. החברה הקימה גם שכונות של משקי עזר בקרבת הערים, בהם בתים על 1–2 דונם[3]. אלו כללו עד 1943 שכונות בקריית ביאליק, בחיפה בהדר הכרמל[4], את כפר אונו, ואת קריית שטנד בקריית בנימין[5].
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכה רסקו בהקמת שיכונים ויישובים. באמצע שנת 1946 הוקמה בצרה[6] וב-1947 הוקם בני ציון[7]. בשנים 1946–1947 הוקמו שיכונים והרחבות במקומות רבים ברחבי ארץ ישראל, בין השאר בתל אביב, בחולון[8], בנהריה, ביקנעם[9], ברמת השרון[10], בחבצלת השרון[11] ובחיפה[12].
לאחר הקמת המדינה עריכה
לאחר הקמת המדינה המשיכה רסקו בבניית שכונות למעמד הבינוני בקרבת הערים, והקימה עשרות שכונות מגורים עירוניות עממיות בכל רחבי ישראל, כולל גם דירות להשכרה שנוהלו בידי חברת הבת "דירות עם"[13]. בירושלים בנתה החברה את שכונת גבעת הוורדים, שעד היום ידועה בשם שכונת רסקו, שהוקמה במטרה לאכלס את פקידי הממשלה ומשפחותיהם שעברו מהמרכז לירושלים לאחר העברת משרדי הממשלה לעיר.
רסקו גם עסקה בבנייה ציבורית, ובנתה את אוניברסיטת בר-אילן, אכסניית נוער בירושלים ואת כפר סילבר[14]. בההתיישבות החקלאית סייעה החברה בהקמת אודים[15] ומשגב דב[16].
בשנות השבעים בנתה רסקו שכונות בדימונה, בבאר שבע ובירוחם.
במהלך שנות ה־50 וה־60, הקימה רסקו כמה מהמבנים החשובים בתולדות הארכיטקטורה הישראלית, כגון מגדל המגורים הראשון ברחוב בן יהודה 79 בתכנון נחום זולוטוב ומגדל שלום בתל אביב ובהמשך שכונת רמת הדר בחיפה בתכנון מוניו גיתאי-ויינראוב ואל מנספלד
רסקו גם ניהלה רשת מלונות שכללה את המלון בשורש, את מלון אוויה, את מלון יערות הכרמל, את מלון אביב ואת מלון מגדל ירושלים[17]. בסוף שנת 1970 הוחלט ברסקו למכור את המלונות ולהתרכז בייזום הקמת פרויקטים חדשים[18].
כחברת בת של ישרס ממשיכה רסקו בבניית בתי מגורים למכירה בכל חלקי המדינה. בסוף שנות ה-90 היא הקימה שכונות מגורים בקריית מוצקין, בנהריה, בשכונת בית הכרם בירושלים, בעכו, בחיפה, באשדוד ובמערב ראשון לציון וזוג בניינים בגבעת שמואל. החברה גם הקימה פרויקטים מסחריים בבאר שבע ובעומר[19].
חברות בת עריכה
כבר בשנותיה הראשונות הקימה רסקו חברת הספקה עבור משקיה החקלאיים, ו"חברת נאמנות למזרח הקרוב בע"מ" לאספקת מזון בסיטונאות[2].
בשנות ה-50 רסקו הקימה את "מטעי רסקו" שעסקה בפרדסנות, נכנסה לשותפות עם טנא נגה במחלבה בכפר שמריהו והקימה חברה לסחר חוץ[14]. החברה גם החזיקה אחזקות במחלבות המאוחדות ברמת גן.
בתחום הדיור הקימה רסקו את חברת הבת ישרס ואת "דירות עם, מייסודה של רסקו בע"מ", שניהלה והשכירה דירות ומבני מסחר.
בשנת 1955 החברה הקימה שותפות עם אייזק וולפסון בשם גאס רסקו[20], אשר דרכה היא ביצעה חלק מהשקעותיה בתעשייה[21][22]. החברה נמכרה בשנת 1968 לקונצרן "כלל" ושמה הוסב ל"גאס תעשיות". בשנת 1971 הוסב שמה לכלל תעשיות.
בשנת 1960 הקימה רסקו עם ממשלת ישראל את החברה להתיישבות תעשייתית להקמת מפעלים באזורי פיתוח. החברה הקימה מפעל אריגה בקריית גת, את גלוביס בע"מ - מפעל לעיבוד עורות במגדל העמק ואת יהלומי עשרת במושב עשרת[23]
בשנת 1963 הקימה רסקו את חברת הבת "ערד - מחצבות ודרכים" שריכזה את פעילות רסקו בתעשיות היסוד של ענף הבניין. אלו כללו מחצבות, אחזקות (50%) בחברת החופר, מפעל רסטרום להקמת בתים טרומיים ושליש מהבעלות בבית החרושת למלט שמשון[24]. בסוף שנת 1965 חנכה החברה את מחצבת הר טוב[25].
מנהלים עריכה
מנהלי החברה הראשונים היו ד"ר אברהם לנדסברג[26] וישעיהו פורדר. בוועד החברה נכללו חיים ויצמן, ארתור רופין, אליעזר קפלן, ואחרים[27]. בתחילת שנות ה-50 נכנס אברהם גרנות לתפקיד מנהל בחברה במקום ד"ר לנדסברג[28]. בשנת 1945 הצטרף מרדכי-חיים שטרן כסמנכ"ל, ובשנת 1957 הוא מונה למנכ"ל במקום ישעיהו פורדר[29][30]. באפריל 1965 מונה חיים שטריקס, שהיה היועץ המשפטי של החברה לסגן מנהל החברה[31]. בדירקטוריון החברה כיהנו נציגים של הסוכנות היהודית, כמו לואי אריה פינקוס, אריה דולצ'ין[32] ושלמה זלמן שרגאי. תחת ניהולו של שטרן התרחבה החברה לתחומים רבים ונקלעה לקשיים[33]. בעקבות זאת מונו לה מנהלים בפועל: עו"ד חיים שטריקס ויעקב המבורג, שעבד בחברה מאז 1942 והחזיק בה בתפקידים בכירים[34], ומונה דירקטוריון חדש[35] שרוב חבריו הוחלפו[36]. בקיץ 1967 מונה ישראל קרוא למנכ"ל החברה והמבורג היה לסגנו[37]. בשנת 1968 נתגלה עימות בין המנכ"ל קרוא לבין יו"ר הדירקטוריון, נחום שמיר[38]. קרוא נפטר בפתאומיות בפברואר 1973[39] ובמקומו מונה למנכ"ל יגאל ויינשטיין[40]. לאחר מספר שנים וצבירת חובות הוחלף ויינשטיין בחיים בריסקמן. לאחר זמן קצר, בדצמבר 1979 התפטר בריסקמן ובמקומו מונה נסים ברוך[41]. בשנת 1984 החליף אותו ברוך אלשיך[42], שהמשיך לכהן בתפקיד עד אוגוסט 2004[43]. משנת 2010 מכהן כמנכ"ל החברה שי טאובר.
בעלות עריכה
החברה נוסדה על ידי הסוכנות היהודית, אשר החזיקה ברוב מניותיה במשך שנות דור. בשנת 1967 כאשר נתברר מצבה הקשה דובר על מכירת החברה, אולם ראשי הסוכנות החליטו שלא לפרקה[44] ולא מצאו קונה לחברה כיחידה אחת.
בתחילת 1980, כאשר החברה שוב צברה חובות גבוהים, נוהלו מגעים למכירת רסקו לקבוצת שאול אייזנברג[45]. לקראת סוף 1980 הושג הסכם למכירת החברה לקבוצת רובינשטיין ואלפרד אקירוב, בתיווכו של המנכ"ל הקודם ויינשטיין[46], אולם בעקבות מחאות העובדים קבע אריה דולצ'ין שמימוש ההסכם יותנה בהסכמת העובדים[47], אשר העלו רשימת תביעות שהעמידו בספק את כדאיות רכישת החברה[48] והמכירה לא יצאה אל הפועל. באפריל 1981 רכשה חברת מב"ע 54.2% ממניות החברה[49]. מניות החברה עלו בצורה תלולה בבורסה וחברת מב"ע ניצלה את ההתפתחות למכירת רוב מניותיה בחברה[50], אולם רק כשליש מהצעת המכר של החברה נענתה[51].
בתחילת 1985 רכש נתן קירש מדרום אפריקה שהיה אחד השותפים במב"ע, חבילה גדולה של מניות החברה והשיג בה שליטה[52][53]. בתחילת 1986 הוסכם על ידי השותפים על הפרדת ישרס מרסקו, כאשר ישרס יוחזק על ידי קירש ורסקו תוחזק בידי תג'ר נאמן[54][55][56][57].
בשנת 1990 נרכשה רסקו על ידי "ישרס, חברה להשקעות בע"מ", שהייתה בשליטתו של שלמה אייזנברג ועל ידי מרלז, של מרדכי יונה. בשנת 1994 רכש אייזנברג את חלקה של מרלז[19][58]. מאז, רסקו היא חברה בת של ישרס.
פעילות עסקית עריכה
בשנת 1964 ציינה רסקו 30 שנה להיווסדה, כשהיא מעסיקה כ-5000 עובדים[59]. בשנת 1965 נקלעה רסקו לקשיים כספיים וקיבלה סיוע מהממשלה. אורגן לה הלוואה לסיוע למפעלי התעשייה הכושלים שלה, משרד השיכון רכש דירות עממיות ריקות רבות בבאר שבע ואשדוד שהחברה לא הצליחה למכור והותר לחברה למכור את הדירות היוקרתיות שלה עם משכנתאות לא צמודות[60]. החברה ביצעה ארגון מחדש ופעלה לפטר כ-100 עובדים ממטה החברה[61].
בתחילת 1967 התברר שמצבה של רסקו חמור משחשבו. החברה לא שילמה לספקים ולפועלים ודרשה סיוע של הממשלה כדי לשלם את חובותיה[62]. באוגוסט 1967 הוסכם על הזרמת 60 מיליון ל"י לחברה בידי הממשלה והסוכנות היהודית[63]. המנכ"ל החדש הוביל יוזמה של ביטול האוטרקיה והוצאה למיקור חוץ במקרים בהם הדבר זול יותר. נסגרו רוב הסניפים בחוץ לארץ, החברה חולקה ליחידות משנה וסניפים שהיו צריכים להוכיח רווחיות באופן עצמאי, והוחלט על כך שכל יחידה תצטרך לקנות מיחידות אחרות רק כאשר הדבר זול יותר מאפשרויות חיצוניות[64]. החברה המשיכה להפסיד בשנת 1967-8[65], אך הצליחה לצמצם את הפסדיה. עם זאת, עומס הריבית על חובותיה הקשה על החברה[66]. בתחילת 1969 הסביר קרוא את הסיבות לכישלון רסקו במילים[36]:
- "לעיתים קרובות נתפסו אנשי רסקו לשיקולים פסודו עסקיים. הדבר נבע מהכרתם כי הם מילאו שליחות ציבורית בראש ובראשונה. במסגרת אותה מנטליות ... בלט במיוחד היעדר התחושה של ריבית על הלוואות".
לקראת שנת 1970 כבר צפה המנכ"ל מעבר מהפסד לרווח[67]. בסוף שנת 1971 הוסכם עם הסוכנות על הפיכת הלוואה שנתנה הסוכנות לחברה בסך 50 מיליון לירות למענק ובכך ירד מצבת החובות של החברה בכמחצית[68]. באמצע שנת 1972 הוחל בגישושים לגבי אפשרות למכירת החברה, אולם הדבר לא יצא אל הפועל[69].
באמצע שנות ה-70 שבה רסקו לצבור הפסדים ועלויות הפנסיה של בכיריה לשעבר העיקו על החברה[70].
החברה שוב נקלעה לקשיים בראשית שנות ה-80, שהחמירו באמצע 1985[71][42]. החברה, כמו חברות בנייה אחרות, ביקשה מהממשלה לקנות ממנה דירות[72] והגיעה להסכם הבראה עם הממשלה[73].
בשנים 1988-1987 ספגה רסקו הפסדים קשים. ב-1990 הורשעה רסקו באשמה שהגישה באיחור את הדוחות התקופתיים לרשות ניירות ערך[74].
בידי אייזנברג החברה שבה לרווחיות. בנובמבר 2018 רכשה רסקו את מתחם נווה אילן תמורת 250 מיליון שקל מקרן ריאלטי.[75]
קישורים חיצוניים עריכה
- עמירם אורן, חברת רסק"ו ופעילותה בתקופת העלייה החמישית (1940-1934), קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 160-126
- רסקו - יבול הישגים בחקלאות, שיכון, בניה ופיתוח תעשייתי, דבר, 29 במרץ 1961
- דליה גל, לזכות בדירה אחת או בשתיים, מעריב, 9 ביוני 1986
- מבנה השליטה ברסקו 1986, מעריב, 17 באפריל 1987
- נסים ברוך, מב"ע רוכשת שתי חברות, הציבור משלם, מעריב, 17 באפריל 1987; המשך; המשך
- תג'ר ונאמן מגיבים, מעריב, 21 באפריל 1987
- מיכאל יעקובסון: סקירה על בלוק ה-T ברמת הדר בחיפה, באתר 'חלון אחורי', 20 באוקטובר 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ בית יצחק ישוב חדש של עולי גרמניה, דבר, 8 בנובמבר 1939
- ^ 1 2 רסקו - מכשיר ההתיישבות של המעמד הבינוני, הצופה, 14 ביולי 1943
- ^ רסקו, צאו לכפר, הצופה, 9 ביוני 1941
- ^ מעמד הבינוני מכה שורש בשרון, הצופה, 25 בדצמבר 1939; המשך; שלשה יישובים חקלאיים בבניינם ובפריחתם, דבר, 25 בדצמבר 1939
- ^ זכור ואל תשכח את עתידך, דבר, 19 במאי 1943
- ^ נקודה חדשה בשרון, הצופה, 7 באוגוסט 1946
- ^ יישובים חדשים בשרון, הצופה, 1 ביוני 1947
- ^ הבנייה בדרום תל אביב, משמר, 13 בפברואר 1947
- ^ יוקנעם לקראת הרחבה וביסוס, משמר, 17 בספטמבר 1946
- ^ פיתוח והרחבה ברמת השרון, הצופה, 24 בנובמבר 1946
כפר רמת השרון לפני גידול והרחבת גבולין, דבר, 3 ביולי 1942 - ^ שכון ע"י נתניה, דבר, 26 בינואר 1947
- ^ שכונת רסקו החדשה על הר הכרמל, משמר, 30 באפריל 1947
- ^ ישעיהו אביעם, בשיכון הזוגות הצעירים בר"ג, מעריב, 29 באפריל 1962
- ^ 1 2 השיכונים חוזרים אחרי לקוחות, מעריב, 21 בספטמבר 1953
- ^ אודים יישוב חדש בשרון הצפוני, הצופה, 30 באוגוסט 1948
- ^ משגב דב, חרות, 25 במרץ 1955
- ^ פתיחת מלון מגדל ירושלים מסמנת מיפנה בפעולות רסקו, מעריב, 7 ביולי 1970
- ^ רסקו מצפה לרווח של 5 מיליון ל"י ב 70–1969, דבר, 23 בדצמבר 1970
- ^ 1 2 אמיר אייזנברג, ישרס-רסקו: צד הנדל"ן של שלמה אייזנברג, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
- ^ הוקמה חברת גוס ישראל בע"מ, חרות, 7 בנובמבר 1955
- ^ אגרות חוב במיליון ל"י, דבר, 2 בנובמבר 1958
- ^ חברת גאס רסקו תגייס 10 מיליון לירות הון השקעות, דבר, 12 במאי 1960
- ^ רסקו - חברה להתישיבות חקלאית ועירונית בע"מ
- ^ רסקו תגייס 3 מיליון דולאר בחו"ל למחצבה בהר טוב, מעריב, 29 בינואר 1964
- ^ נחנכה מחצבה גדולה בהר טוב, מעריב, 21 בנובמבר 1965
- ^ האופוזיציה בעלייה חדשה מתארגנת, המשקיף, 19 ביוני 1946
- ^ כפר שמריהו, דבר, 2 בפברואר 1937
- ^ חברה להתיישבות חקלאית ועירונית רסקו בע"מ, דבר, 5 בינואר 1951
רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, חרות, 9 בפברואר 1955 - ^ מונה כמנהל כללי לרסקו, חרות, 9 באוגוסט 1957
- ^ רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, מעריב, 14 בספטמבר 1960
- ^ עו"ד ח. שטריקס סגן מנכ"ל רסקו, מעריב, 20 באפריל 1965
- ^ רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, חרות, 28 באוקטובר 1962
- ^ אהרן הררי, רסקו ושטרן - נפתוליה של דו-פרצופיות, דבר, 31 באוקטובר 1965
- ^ מונו שני מנהלים בפועל לרסקו, דבר, 7 בדצמבר 1966
- ^ פעולות רסקו בהיקף 400 מיליון ל"י, אושרו ב-40 דקות, מעריב, 25 בדצמבר 1966
- ^ 1 2 ההפסד המצטבר של רסקו, דבר, 14 במרץ 1969
- ^ אלון קורא ללבנון להיות ראשונה בחוזה שלום, מעריב, 2 באוגוסט 1967
- ^ י. שדמי, יו"ר מועצת מנהלי רסקו דורש לחקור פעולות המנכ"ל, מעריב, 26 ביולי 1968
- ^ ישראל קרוא יובא היום למנוחות, דבר, 23 בפברואר 1973
- ^ יגאל ויינשטיין מנכ"ל רסקו, דבר, 15 במאי 1973
- ^ דוד ליפקין, יו"ר ומנכ"ל רסקו התפטרו - נסים ברוך מונה במקומם, דבר, 21 בדצמבר 1979
- ^ 1 2 מרדכי אלקן, מנכ"ל רסקו:התאוששנו, מעריב, 2 בדצמבר 1986
- ^ ס"ע 1756-11-09 קראוט נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, אתר lawyers
- ^ יובל אליצור, מכירה מאוחרת, מעריב, 30 בנובמבר 1980
- ^ הופסק המו"מ למכירת רסקו, דבר, 4 באפריל 1980
- ^ אברהם רותם, ההסתדרות תומכת בעובדי רסקו, מעריב, 30 בנובמבר 1980
- ^ יעקב הכהן, ההסכם למכירת רסקו מותנה בהסדר עם העובדים, מעריב, 1 בדצמבר 1980
- ^ יאיר קוטלר, עיסקת רסקו, מעריב, 5 בדצמבר 1980; אברהם רובינשטיין, הכתבה מכילה גם דברים שלא אמרתי, מעריב, 16 בדצמבר 1980
- ^ קבוצת מרידור רכשה את רסקו, דבר, 30 באפריל 1981
- ^ בעלי מ.ב.ע. יחזירו לעצמם חלק ניכר מהשקעתם ברסקו, מעריב, 12 באוקטובר 1982
- ^ חתימת חסר להצעת המכר של רסקו, מעריב, 29 בדצמבר 1982
- ^ דוד ליפקין, סדקים בבנייה מבשרים: מיתון, מעריב, 11 באוקטובר 1985
- ^ דוד ליפקין, שותפי רסקו מנסים להגיע להסדר, מעריב, 5 בדצמבר 1985
- ^ הוסכם על הפרדת, מעריב, 3 בפברואר 1986
- ^ מיכל הולצמן, הדו"חות הכספיים של חברת רסקו, מעריב, 27 באוקטובר 1986
- ^ איחוד מניות בישרס, מעריב, 10 באוקטובר 1986
- ^ קבוצת תג'ר קיבלה מנייט קירש, מעריב, 7 בדצמבר 1986
- ^ ברוך אלשיך, NEWS1
- ^ חב' רסקו - בת 30, מעריב, 28 בדצמבר 1964
- ^ מוצע להתנות הסיוע לרסקו בהסתלקותה מתחום התעשיה, מעריב, 7 בדצמבר 1966
- ^ י. משולח, תבוצע ריאורגניזציה ברסקו, דבר, 28 בדצמבר 1966
- ^ אזעקה בפי מנהלי רסקו, מעריב, 10 במרץ 1967
- ^ י. משולח, הסוכנות תזרים 60 מיליון ל"י, דבר, 7 באוגוסט 1967
- ^ אריה ארד, רווחיות במקום אוטרקיה ברסקו, דבר, 19 ביולי 1967
- ^ י. שדמי, אומדן הפסדי חברת רסקו, מעריב, 25 ביולי 1968
- ^ י. שדמי, רסקו מצטמקת ומבריאה, מעריב, 17 בדצמבר 1968
- ^ רווח של 1–2 מיליון ל"י צפוי ברסקו, דבר, 7 ביולי 1969
רסקו מצפה לרווח של 2 מיליון ל"י, דבר, 23 בדצמבר 1970 - ^ רסקו מחקה מענק בסך 50 מיליון ל"י ממאזנה, דבר, 4 בינואר 1972
- ^ הוקפאה מכירת רסקו, דבר, 4 במרץ 1973
- ^ שאול אברון, המנכ"ל הפורש יצר חור, מעריב, 16 במאי 1980
- ^ דוד ליפקין, רסקו הפסידה 12 מיליון ל"י, מעריב, 4 באוקטובר 1985
- ^ חברות בנייה מבקשות, מעריב, 29 בספטמבר 1986
- ^ רסקו הפסידה 33 מיליון, מעריב, 1 בדצמבר 1986; המשך
- ^ עודד שורר, עשרים חברות שלא הגישו דו"חות כספיים, מעריב, 5 בפברואר 1986
ת"פ (שלום תל אביב) 1298/90 - ^ "מתחם נווה אילן נמכר תמורת 250 מיליון שקל". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 2018-11-26. נבדק ב-2018-11-26.