ערטוףערבית: عرتوف) היה כפר ערבי בהרי ירושלים בגבול שפלת יהודה, שהיה ממוקם 21.5 ק"מ ממערב לירושלים על רמה, מוקפת במישורים מדרום, ממזרח, וממערב. הכפר היה על כביש המשני שחיבר בין באב אל ואד לבית ג'יברין (היום כביש 38). הכפר נכבש במסגרת מבצע דני ביום 18 ביולי 1948, עם כיבושו גורשו תושביו.

ערטוף (יישוב לשעבר)
عرتوف
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז מחוז ירושלים
נפה נפת ירושלים
שפה רשמית ערבית
שטח 430 דונם עות'מאני (1945)
גובה 250 מטרים
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 18 ביולי 1948
יישובים יורשים נחם
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 350[1] (1945)
קואורדינטות 31°46′02″N 35°00′05″E / 31.76732778°N 35.00143611°E / 31.76732778; 35.00143611 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

בכפר וסביבתו נערכו מספר רב של חפירות ארכאולוגיות ונחשפו ממצאים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. ההתיישבות האנושית במקום נמשכה פחות ויותר ברציפות, מאז ועד הריסת הכפר ב-1948. במקום בו עמד הכפר שרד ריכוז גדול של מחצבות, מתקנים חצובים, בורות מים וקברים עתיקים[2][3]. בשולי הכפר קיים אתר ארכאולוגי נוסף, "חרבת מרמיתא", בו נחשפה מפחמה (כבשן לייצור פחמי עץ)[4]

בתקופה העות'מאניתעריכה

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע ערטוף עם 110 תושבים, חלק ה"נחיה" (תת-מחוז באימפריה העות'מאנית) של רמלה במחוז עזה. תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, זיתים וגפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש[5].

בשנת 1870, ביקר הארכאולוג והגאוגרף הצרפתי ויקטור גרן בכפר, וכתב:”בשעה שש ושש עשרה דקות הגענו לערתוף, כפר על גבעה שמספר תושביו מאה וחמישים. במדרון הסלעי של גבעה זו נובע בירכתי מערה מעיין בשם עין קתאמסת מימיו מעטים”[6].

אלברט סוצין מצא ברישום כפרים עות'מאניים רשמי משנת 1870 לערך, שבערטוף היו 14 בתים ואוכלוסייה של 40, אם כי ספירת האוכלוסייה כללה גברים בלבד[7].

בשנת 1883, בסקר ארץ ישראל המערבית תואר כ: כ"כפר קטן הבנוי על גבעה נמוכה, עם עמק פתוח ממערב. יש בריכה בעמק, שממנה הכפר שואב את מימיו. עצי זית נטועים מסביב למקום"[8].

בשנת 1883 רכשה קבוצת מיסיונרים אנגלים אדמות בערטוף כדי להקים מושבה חקלאית, בשם הר-טוב, עבור יהודים שקיוו להמיר את דתם לנצרות. כשהמתיישבים סירבו להתגייר, הפרויקט נזנח. הוא יושב מחדש ב-1895, אך נהרס במאורעות תרפ"ט.

בשנת 1891 נבנתה מדרום לכפר תחנת רכבת בתוואי מסילת הרכבת יפו–ירושלים.

בתקופת המנדט הבריטיעריכה

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בערטוף הייתה אוכלוסייה של 181 נפש, כולם מוסלמים[9]. לפי מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל התגוררו 252 תושבים, כולם מוסלמים[10].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 350 תושבים מוסלמים. שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 460 דונם[11].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ערטוף בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  2. ^ בנימין סטורצ'ן, ‏אשתאול, סקר צומת שער הגיא–צומת הרטוב, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122, לשנת 2010
  3. ^ בנימין סטורצ'ן, ‏נחל ירמות, סקר מצומת הרטוב לצומת האלה, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 124, לשנת 2012
  4. ^ יעקב ביליג, ‏ח' מרמיתא, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 123, לשנת 2011
  5. ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.
  6. ^ ויקטור גרן, "תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שני: יהודה (ב)", הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1982, עמוד: 18
  7. ^ Socin, 1879, p. 144
  8. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 228
  9. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Jerusalem, p. 15
  10. ^ Mills, 1932, p. 43
  11. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26