עשתר (אל)

עשתר (באוגריתית ובדרום ערבית עתיקה: עתֿתר; נקרא גם עתֿתר ערץ) הוא אל כוכב השחר במיתולוגיה הכנענית. באזורים יבשים למחצה במערב אסיה שימש עשתר אל הגשם, ואף הופיע גם בדרום חצי־האי ערב, שם נקרא עתור (שמשמעותו מושקה) או זוהה עם ד'ו סמני. במצבת מישע נזכר שם האלוהות המורכב עשתר-כמוש.

עשתר

תפקיד	אל כוכב השחר
תרבות	כנענית
אב	אל

בעלילות בעל וענת מסופר כי עשתר תפס את כס המלכות על האלים באופן חד־צדדי, אך האל ים הדיח אותו. לאחר הריגתו של בעל בידי מות, המליצה אשרה למנות את עשתר למחליפו בשל ניסיונו במלוכה, אך לאחר שעשתר התיישב על כס המלוכה של בעל בפסגת צפון, הוא ירד ממנו מפני שהוא הרגיש שהוא אינו ראוי לו. מכיוון שעשתר לא היה נשוי או מאורס, נמסר לו מפי שפש שהוא אינו זכאי לארמון משלו כמו יתר האלים.

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש משירת אוגרית, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. בלוח זה לא מוזכר עשתר, אך בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), בין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות, וחלקם בעלי שם כפול כגון כושר־וחסיס) כאוספי ה"חמה" מוזכר/מוזכרים "עתֿתר ועתֿתפר".

לא קיימות עדויות באשר לפולחן של עשתר באוגרית, אך במקורות יווניים מהמאה ה-5 לספירה, הוא מוזכר בהקשר של קורבן ילדים על ידי שבטים בדואים בחצי־האי סיני.

לקריאה נוספת

• Gwendolyn Leick, A Dictionary of Ancient Near Eastern Mythology, Routledge, 1991, pp. 15, 163.