קיבוץ גלויות (אוניית מעפילים)
קיבוץ גלויות הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של "ההגנה". הובילה כ-7,600 מעפילים. הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "עצמאות" בפרשת הפאנים, שבה שימשה אוניית הפיקוד.
תולדותיה
עריכהנבנתה ב-1901 כאוניית משא בעלת נפח של 4,750 טון[1]. שמה הקודם היה "פָּאן יוֹרק" (Pan York).
לאחר שנרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב', הם העניקו לה את שם הצופן: "האחות".
מפקד מסע "הפאנים" היה יוסי הראל, מפקד האונייה היה איש הפלי"ם, ניסן לויתן ולצדו זלמן פרח, ישי גבע-עקיבא, נמרוד אשל ושאול אהרונוב. לרשותם עמדו מכשירי קשר שהיו מותקנים באונייה. רב החובל היה גד הילב, והקצין הראשון היה אסטבן הרננדורנה ("קפטן סטיב"). הצוות כלל 35 ספרדים ו-4 אמריקאים (אחד מהם היה סם שולמן).
7,600 המעפילים בה, באו מאתרים שונים ברומניה, וכן 400 צעירים מבולגריה. רובם היו סוחרים, עורכי דין, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, חברי תנועות הנוער והמפלגות: "השומר הצעיר", "החלוץ", אחדות העבודה, מפא"י, "העובד הציוני ורוויזיוניסטים; ביניהם תינוקות, צעירים, מבוגרים וקשישים. בין אוגוסט לאוקטובר 1947 התנהל רישום להפלגה באונייה בבוקרשט. המעפילים נאספו במחנות הדרכה בערי מגוריהם. הדרכתם לקראת השייט ושיגורם בוצע על ידי צוות של הפלמ"ח בראשות אליעזר ליף. הם הוסעו ברכבות מאתרים שונים. ההסעה אורגנה על ידי צוות מיוחד של אנשי המוסד וה"הגנה" באירופה. מה-20 בדצמבר התאספו והוסעו ברכבות לקונסטנצה. ב-23 בדצמבר התברר כי לא ניתן להפליג מקונסטנצה בגלל התנגדות ממשלת רומניה. על כן שונתה התוכנית, ולאחר השגת הסכם עם בולגריה באמצעות שייקה דן, תמורת תשלום, הוסעו המעפילים ברכבות ב-24 בדצמבר. מעבר הגבול היה ללא תקלות, והם הגיעו לבורגס ב-26 בדצמבר בבוקר. שלטונות הנמל סייעו, והעלייה לספינה התבצעה בגלוי על הרציף בנמל. מכל רכבת שהגיעה לנמל עלו ישר לספינה. ההעמסה התבצעה במשך כל שעות היום כ-17 שעות.
לאחר שעלו לאונייה המעפילים חולקו לקבוצות בנות 60 נפש, שבראשן אחראי, ואורגנו פעילויות חברתיות. כן התמנו סדרן עבודה וניקיון, קצין רפואה, קצין קשר, אחראי על חלוקת מזון. הספינה חולקה לשלושה אזורים ובהם יחידות פיקוד. כשעברו שתי הספינות ("קיבוץ גלויות" ו"עצמאות") מהים השחור לים התיכון הן נתקלו במשחתות בריטיות. בהוראת בן-גוריון, שחשש לגורל הנוסעים הרבים, החל משא ומתן בין הבריטים לבין מפקדי הספינות ולאחר שהושג הסכם, עלו חיילים לא חמושים על הספינות וכיוונו אותן לקפריסין.
לאחר קום מדינת ישראל, שונה שמה של האונייה ל"קוממיות".
ביולי 1948 יצאה האוניה מנמל חיפה לפמגוסטה בקפריסין כדי להביא לארץ כ-4,100 מעצורי המחנות הבריטיים בקפריסין[2].
האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה - אוניות שנרכשו בצפון אמריקה, ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלחמת העולם השנייה[3] (מורי גרינפילד – מתנדב באחת מהן – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").
הסופר יורם קניוק עבד בצעירותו כמלח על סיפון האונייה, וכותב על כך בספרו תש"ח.
לקריאה נוספת
עריכה- יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים, הוצאת כרטא, 1991, עמ' 83.
- זאב (וניה) הדרי - זאב צחור אניות או מדינה - קורות אניות ההעפלה הגדולות "פאן יורק" ו"פאן קרשנט"', הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1981
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 29 בדצמבר 2017
- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 6 ביולי 2018
- ^ על חשיבות "האוניות האמריקאיות" במפעל ההעפלה ראו: מח"ל בהעפלה, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש