פוסט-דמוקרטיה

פוסט-דמוקרטיה הוא מצב המתייחס למדינות דמוקרטיות, שמאבדות חלק מיסודותיהן ומתפתחות לכיוון משטר פחות ליברלי ואף אוטוקרטי.

הגדרהעריכה

המונח זכה לראשונה לתשומת לב רחבה בתחילת המאה ה-21, על ידי חוקר מדע המדינה קולין קראוץ', בספרון 'מתמודדים עם פוסט-דמוקרטיה', שיצא לאור בשנת 2000[1]. קראוץ' ציין שישנן מדינות המקיימות מערכות דמוקרטיות (נערכות בחירות, ממשלות נופלות ומתחלפות, יש חופש ביטוי), אך יישומן מוגבל בהדרגה. במערכות אלו מקבלת אליטה קטנה את ההחלטות ומשתפת פעולה עם בעלי אינטרסים במוסדות הדמוקרטיים, ועוקפת את האינטרס הציבורי[1]. שבנוסף יש שחיקה דמוקרטית במדינות רבות, ביכולת לקיים בחירות חופשיות תוך שמירה על חופש הביטוי, חופש הדת, זכויות האדם וזכויות מיעוטים (לדוגמה ב"דמוקרטיות" של רוסיה וטורקיה)[2].

הכלכלן הצרפתי סרג' לטוש הגדיר ב-2011 את הפוסט-דמוקרטיה כ"דמוקרטיה כוזבת, קריקטורה המופעלת על ידי התקשורת והשדולות השונות, כפי שאנו מכירים כיום"[3].

המונח עשוי גם לציין תפיסה כללית של מערכת פוסט-דמוקרטית, שעשויה לכלול מערכות אחרות של קבלת החלטות וממשל, מאשר אלו הקיימות בדמוקרטיות העכשוויות או ההיסטוריות.

גורמיםעריכה

בשנת 2004 פרסם קראוץ' ספר מקיף יותר על הנושא בו הוא מנה את הגורמים הבאים להתפתחותה של פוסט-דמוקרטיה[4]:

  • אין יעדים משותפים: לאנשים בחברה הפוסט-תעשייתית קשה יותר ויותר, במיוחד עבור המעמד הנמוך, להזדהות כקבוצה ולכן נוטים פחות לתמוך ולהזדהות עם המפלגות הפוליטיות המייצגות אותם. למשל עובדים, חקלאים או יזמים כבר לא מרגישים נמשכים לתנועה פוליטית אחת ומשמעות הדבר היא שאין מטרה משותפת עבורם כקבוצה להתאחד סביבה.
  • גלובליזציה: השפעת הגלובליזציה גרמה שלמדינות כמעט בלתי אפשרי לפתח מדיניות כלכלית באופן עצמאי ובלתי תלוי. לכן, הסכמי סחר גדולים ואיגודים על-לאומיים (למשל, האיחוד האירופי) משמשים לקביעת מדיניות, אך מצד שני קשה מאוד לשלוט ברמה זו של פוליטיקה באמצעות מכשירים דמוקרטיים. בנוסף, הגלובליזציה מקנה לתאגידים טרנס-לאומיים מינוף פוליטי רב יותר בהתחשב ביכולתם להימנע מהרגולציה המדינתית ויכולתן להשפיע ישירות על כלכלת המדינה (לדוגמה להקים מפעל גדול או להציע או לחסום שירות במדינה מסוימת).
  • רידוד השיח הפוליטי: השיח של הפוליטיקאים הפסיק להתמקד במהות אלא בדיון שטחי וחסר עומק, דמגוגי ופופולסטי. קמפיינים פוליטיים נראים יותר כמו מסע פרסום ונושאים "רגישים" נותרים ללא דיון.
  • מעורבות המגזר הפרטי בחיים הציבוריים: נוצרים אינטרסים משותפים גדולים בין פוליטיקאים לעסקים. באמצעות חברות לובינג, תאגידים רב לאומיים מסוגלים להביא לחקיקה בצורה יעילה יותר מתושבי המדינה. תאגידים וממשלות נמצאים בקשר הדוק מכיוון שמדינות זקוקות לתאגידים מכיוון שהן מעסיקות גדולות. אך מכיוון שחלק ניכר מהייצור נמצא במיקור חוץ, ותאגידים כמעט ולא מתקשים לעבור למדינות אחרות, דיני העבודה הופכים להיות לא ידידותיים לעובדים ונטל המס עובר ברובו מחברות לאנשים פרטיים.
  • הפרטה: הרעיון הנאו-ליברלי של הפרטת שירותים ציבוריים. מקשה לשלוט במוסדות מופרטים באמצעים דמוקרטיים ולמוסדות אלו אין נאמנות לקהילות אנושיות. קראוץ' משתמש במונח "חברות פנטום" כדי לתאר את הגמישות והאופי החמקמק של חברות המתכופפות לשוק. הוא מסיק שלחברות פרטיות יש תמריץ להרוויח יותר מאשר לדאוג לרווחת הציבור.

השלכותעריכה

קראוץ' מציין שורה של השלכות כתוצאה מתהליכים פוסט-דמוקרטיים:

  • אחוז ההצבעה בבחירות פוחת, או שאחזרחים המצביעים, אינם מצפים להרבה שינוי או שיפור.
  • פוליטיקאים יכולים להתעלם מתוצאה לא רצויה של משאל עם או משאל דעה. למשל ביוון, לאחר משאל העם ביוון בשנת 2015, בו הצביעו רוב האזרחים נגד משטר הצנע[5]. משטר הצנע נמשך בכל זאת.
  • עלייתם של מפלגות הדוגלות בשנאת זרים ומפלגות פופוליסטיות אחרות המנצלות את אי שביעות הרצון הרווחת בציבור.
  • ממשלות זרות יכולות להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של מדינה ריבונית. דוגמת התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016[6].
  • האינטרס הפרטי של הפוליטיקאים משפיע יותר ויותר על המדיניות הציבורית.

פוסט-דמוקרטיה בישראלעריכה

בשנות ה-2000 מספר אירועים ותופעות שהחלו, עשויים להצביע על מגמה של השפעת תהליכים פוסט-דמוקרטיים על הממשל בישראל, כפי שהגדיר אותם קראוץ':

  • בעלי אינטרסים משפעים ומתערבים במוסדות הדמוקרטיים, ועוקפים את האינטרס הציבורי לטובת האינטרס שלהם. דוגמה בולטת לכך הם עשרות הלוביסטים של תאגידים ובעלי אינטרסים הפועלים בכנסת ומשפיעים על החקיקה[7].
  • שליחי ציבור רבים המירו את נאמנותם לאינטרס הציבורי ולציבור שולחיהם בנאמנות לאינטרסים של קבוצות מצומצמות של מקורבים ובעלי הון. דוגמה בולטת לכך היה המאבק בנושא הפקת הגז הטבעי בישראל, כולל שיעור המס הנמוך שהוטל (וכתוצאה מכך סכומים נמוכים יותר שזרמו לקופה הציבורית ממשאב ציבורי)[8], והמאבק להרחקת אסדת לווייתן שנכשל[9].
  • הגבלת זכות הבחירה לכנסת - בעקבות פסיקת בית המשפט העליון שלא לפסול את רשימות כך והרשימה המתקדמת לשלום הוסיף סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. הסעיף קובע שלא תשתתף רשימה בבחירות אם יש במטרותיה או במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות. הסעיף הביא לדה-לגיטימציה של הפוליטיקה הערבית הפלסטינית, שכן הוא מוציא מגדר החוק פעולה פרלמנטרית בלתי-אלימה, שנועדה לשנות את אופייה הלאומי של המדינה בדרכים דמוקרטיות[10][11]. על בסיס סעיף זה ועדת הבחירות המרכזית פסלה מספר פעמים רשימות שונות (רשימת בל"ד ב-2003 וב-2009, רשימת רע"ם-תע"ל ב-2009, רשימת רע"ם-בל"ד ב-2019), אך נכון לשנת 2020, בית המשפט העליון מעולם לא אישר פסילות אלו.
  • הגבלת זכות ההצבעה לכנסת - ערבי מזרח ירושלים אינם יכולים להצביע לכנסת, למרות שמדינת ישראל סיפחה את השטח ב-1967. ערבי מזרח ירשלים קיבלו מעמד של "תושב", אך לא אזרחות. נכון ל-2020 כ-95% מתושבי מזרח ירושלים אינם אזרחים ישראלים ולא יכולים להצביע לכנסת[12].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Crouch, Colin (2000-12-18). "Coping with Post-Democracy" (PDF). The Fabian Society.
  2. ^ Waldner, David; Lust, Ellen (2018-05-11). "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding". Annual Review of Political Science (באנגלית). 21 (1): 93–113. doi:10.1146/annurev-polisci-050517-114628. ISSN 1094-2939.
  3. ^ Latouche, Serge (2011). Vers une société d'abondance frugale. Mille Et Une Nuits. p. 95.
  4. ^ Crouch, Colin (2004). Post-democracy. Polity. ISBN 978-0-745-63315-2.
  5. ^ קובי ישעיהו, ‏משאל העם ביוון: כ-60% אמרו "לא" להמשך הצנע, באתר גלובס, 5 ביולי 2015
  6. ^ נטע גורביץ, רוסיה ניצלה את התחכום של פייסבוק למניפולציה תודעתית חסרת תקדים על ארה"ב, באתר הארץ, 19 בפברואר 2018
  7. ^ שוקי שדה, הכירו את סיירת הלוביסטים שמשדלת אתכם לעשן, באתר TheMarker‏, 17 במאי 2013
    עמרי אסנהיים, ‏המושכים בחוטים: מי באמת מעביר חוקים בכנסת?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 בפברואר 2012‏
    איתי רום, ‏שיטת המריונטות - זה לא סוד שהלוביסטים הפכו לאחד הגורמים הדומיננטיים והמשפיעים בממשל הישראלי, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2010
    שוקי שדה, סיגרים, יין ואנשי סוד: כך עובד הלוביסט שייסד את ההון-שלטון, באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2012
  8. ^ הילה שרון, המושכים בחוטים, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2011
    יהודה שרוני, ‏קרן העושר של תמלוגי הגז מצטמקת והקמתה תידחה, באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2019
    אור-לי ברלב, במבחן התוצאה – אנשי מאבק הגז צדקו, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 20 בינואר 2020
  9. ^ תני גולדשטיין, הסיפור המוזר על הגז הטבעי, קריסת אתרי מדידת הזיהום ותיאוריות הקונספירציה, באתר זמן ישראל, 31 בדצמבר 2019
  10. ^ אילן סבן, "הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי-פלסטיני: היש, האין ותחום הטאבו", עיוני משפט כו, תשס"ב, 241, 245
  11. ^ לב גרינברג, דמוקרטיה במבוי סתום, באתר הגדה השמאלית, 21 בינואר 2003
  12. ^ ניר חסון, 1,200 תושבי מזרח ירושלים קיבלו אזרחות בשנה שעברה, שיא מ-67', באתר הארץ, 13 בינואר 2020