פורטל:היסטוריה/אוצרות ויקישיתוף/159

התחנה המרכזית הישנה של תל אביב

התחנה המרכזית הישנה של תל אביב שימשה במשך 52 שנים כתחנת האוטובוסים המרכזית של תל אביב, ממנה יצאו אוטובוסים לנסיעות עירוניות ובין-עירוניות. בתחנה פעלו גם תחנות מוניות, והיא שימשה כמרכז מסחרי הומה. במרץ 1938 התקבלה החלטה בעיריית תל אביב לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונת הפועלים "נווה שאנן" תחנת אוטובוסים מרכזית ראשונה בתל אביב. התחנה נועדה להחליף את מסופי האוטובוסים שהיו מפוזרים ברחבי העיר, ובייחוד את המסוף הגדול של אגד, שהיה בקצה המערבי של שדרות רוטשילד. בינואר 1940 נבנו רציפי התחנה לצד בניין מודרניסטי, שתכננו האדריכלים נחום זלקינד וורנר יוסף ויטקובר, והיא החלה לפעול ב-10 במאי 1942. היא נחשבה אז לתחנה המרכזית המתקדמת בארץ, וכללה מבני שירות מתקדמים, מעברים תת-קרקעיים בין הרציפים ושירותים ציבוריים שנמצאים באזור הטרמינל. בהתאם הרחובות מסביב לתחנה נקראו על שם חבלי הארץ: הגליל, הנגב, השפלה, השרון, והשומרון. בר בסוף שנות החמישים לא עמד מתחם התחנה שגודלו היה כ-10.5 דונם בלבד בעומס שהגיע לאלפי אוטובוסים ביממה בהם נסעו כחצי מיליון נוסעים, ובשל כך תחנות הקצה של רוב הקווים העירוניים של אגד ודן היו ברחובות נווה שאנן ולא בתחנה עצמה.-בסוף יולי 2009 נסגרה התחנה המרכזית הישנה באופן סופי, לאחר שקווי האוטובוסים האחרונים של אגד שעוד יצאו ממנה לבת ים וחולון הועברו לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בשנת 1976 צילם דן הדני סדרת צילומים המנציחה גיוס מילואים הנאסף באוטובוסים "מגוייסים" במתחם התחנה הישנה.