התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (הידועה בקיצור תמח"ת) היא תחנה מרכזית גדולה, המשולבת במרכז קניות, הממוקם בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב, ברחוב לוינסקי 108.
  | |
| התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, יולי 2023 | |
| תקופת הפעילות | 17 באוגוסט 1993 – הווה (31 שנים) |
|---|---|
| מיקום |
 רחוב לוינסקי 108, תל אביב-יפו |
| אתרים סמוכים | תחנת הרכבת תל אביב ההגנה |
| שירות אוטובוסים | לכל חלקי ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′21″N 34°46′49″E / 32.0558°N 34.7802°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   התחנה המרכזית החדשה של תל אביב  | |
  | |
בתחנה פועלות חברות התחבורה הציבורית: אגד, דן, אלקטרה-אפיקים, קווים, מטרופולין, תנופה, בית שמש אקספרס, ודן בדרום.
התחנה בנויה על שטח אדמה של 44 דונם, וכוללת שטח בנוי של 230,000 מטרים רבועים בשבעה מפלסים שונים (במקור שש קומות ומתוכן ארבע קומות לתנועת אוטובוסים וחמש קומות למסחר ומקלט אטומי). לפי מדד זה, זוהי תחנת האוטובוסים המרכזית השנייה בגודלה בעולם[1]. על מבנה התחנה הועברה ברבות השנים ביקורת, ועד היום חלקים רבים מהמבנה נותרו ללא שימוש, וכמו כן שתי קומות בו אינן פעילות.
בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000", לפיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את יעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים ותפסיק למעשה לשמש כתחנת אוטובוסים אך הייתה אמורה להמשיך לפעול עד שנת 2023, אז יסתיים הזיכיון של חברת נצב"א להפעלתה[2]. לפי תוכנית זו, פעילות התחבורה הציבורית תועבר לשתי תחנות מרכזיות חדשות שיוקמו במתחם ארלוזורוב (מסוף 2000) וסמוך למחלף חולון[3]. לעומת זאת, עיריית תל אביב הוציאה צו סגירה למקום ב-24 באוקטובר 2021 במהלך שהובילו שירותי הכבאות וההצלה בגין חוסר בסידורים הולמים להגנה מפני שריפה, וסגירת התחנה החדשה הוקדמה ל-6 בינואר 2022, לאחר יותר מ-28 שנות פעילות של התחנה המרכזית החדשה, אולם לבסוף נקבע שהסגירה תהיה בשנת 2027.
היסטוריה
עריכה
ב-1953 עיריית תל אביב הכירה בצורך לחפש מיקום לתחנה מרכזית נוספת בנוסף לתחנה המרכזית הישנה שנחנכה עשור קודם[4], משום ששנים ספורות לאחר חניכתה היא הייתה קטנה וצפופה מדי אשר הביאה למצב שהתחנה זלגה לרחובות הסמוכים שכללו תנועה רבה של אוטובוסים שנאלצו לעבור דרך תנועה ערה של הולכי רגל. דבר אשר סיכן את הולכי הרגל מזיהום האוטובוסים ומסכנת דריסה. בנוסף לקשיי התמרון של האוטובוסים בין ההמונים[5].
לשם כך העירייה הקימה את ועדת פרי, שהחליטה להקמת שתי תחנות מרכזיות. אחת שתרכז את קווי הדרום ותישאר במיקומה הנוכחי בשכונת נווה שאנן, והשנייה תוקם בצמוד לתחנת רכבת תל אביב מרכז שתרכז את קווי הצפון[5].
אריה פילץ יזם אשר בבעלותו קרקעות רבות בתל אביב, הציע ב-1964 שטח שהיה שייך לתחום שיפוטה של עיריית יפו ושימש פרדסים של ערבים מקומיים, אשר ננטשו לאחר מלחמת העצמאות[6]. ואותם רכש פילץ ללא שהיה להם כל שימוש. על שטח זה הוקמה התחנה המרכזית החדשה.
בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי אשר לו היו כמה שיתופי פעולה עם פילץ, יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. תכנון התחנה נבע מדרישותיו של פילץ למכור שטחי מסחר נוספים. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית הישנה. עד שנת 1976 נבנה שלד הבניין תוך משא ומתן עם תושבי הסביבה שטענו (כפי שאכן התברר לימים) כי התחנה המרכזית תוריד משמעותית את ערך דירותיהם, אלא שאז הופסקה הבנייה באותה השנה לפני סיומה כאשר רק שלד הבניין בנוי, וזאת בשל קשיים כלכליים של הקבלנים. הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, ואת התכנון הפקיד בידיהם של האדריכלית יעל רוטשילד, והאדריכל מוטי בודק (שתכנן את מתחם קואופרטיב דן).
ב-17 באוגוסט 1993 נפתחה התחנה לקהל[7]. באותו יום התנהלו הפגנות של תושבי נווה שאנן, שכונת שפירא ושכונת התקווה נגד הפתיחה[8].
במקור, נבנתה התחנה עם שישה מפלסים פתוחים לציבור - קומות 1–6. הקומה השביעית שימשה בתור קומת הגג של התחנה וחניון לאוטובוסים, ולכן לא הייתה פתוחה לציבור. מטרת התכנון הייתה שהקווים הבינעירוניים יצאו מקומה 6 והעירוניים מקומה 1. כך שבמעבר בין הקווים העירוניים לבינעירוניים הנוסעים יעברו דרך 4 קומות של מסחר[5]. לאחר שהתברר שבקומות 1 ו-2 שורר זיהום אוויר כבד מאוד בשל חוסר באוורור, ב-2 ביוני 2002 נפתחה קומה 7 לציבור בתור אולם נוסעים[9], ובשל פתיחת קומה זו כאולם נוסעים מאז אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 אין גישה לקומה 2, והיא וקומה 1 נטושות כליל.
המבנה נועד להיות גם מרכז קניות ענק, מעבר לתפקודו התחבורתי. מספר שנים לאחר פתיחת התחנה נעשה ניסיון למתג את מרכז הקניות שלה בשם "קניון תל אביב", ונעשו ניסיונות שונים לשפר את חזות המבנה ולהפכו למסביר פנים יותר למבקרים, בעיקר על ידי שילוט הכוונה מסיבי. אולם הניסיונות לא הביאו לשינוי של ממש באופי המבנה המגושם וברמת השירותים שהוא מציע, והמיתוג החדש לא הביא לשיפור משמעותי[דרוש מקור].
בדצמבר 2009 הודיעה חברת נצבא על מימוש אופציה שניתנה לה לרכישת 48% ממניות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. נצבא רכשה את החובות של התחנה המרכזית לבנק דיסקונט בסך 193 מיליון שקל במחיר של 138 מיליון שקל, כלומר במחיר של כ-71 אגורות לכל שקל של חוב[10]. בראשית שנת 2011 ניתן צו להקפאת הליכים זמנית בעניין התחנה המרכזית החדשה, ומונה לה נאמן זמני[11]. במאי 2015 זכתה נצבא במכרז לרכישת נכסי התחנה המרכזית החדשה, תמורת 320 מיליון ש"ח[12]. באוגוסט 2017 קבע שופט בית המשפט המחוזי בנימין ארנון כי קובי מימון הביא בכוונה לקריסתה של התחנה המרכזית כדי שתהיה חדלת פירעון ויהיה ניתן להשתלט עליה[13][14].
סגירת התחנה
עריכה| קטע זה עוסק באירוע שצפוי להתרחש בעתיד | |
במקור תוכננה להיסגר התחנה עד סוף שנת 2023, אולם לאחר מכן הוקדמה סגירת התחנה תחילה ל-5 בדצמבר 2021, מוקדם מהצפוי. סיבתה לסגירה המוקדמת הייתה בגלל חוסר משמעותי ברישיונות, לפי הודעת עיריית תל אביב, התחנה המרכזית נמצאת בהליך משפטי מכיוון שהנהלת התחנה המרכזית לא פעלה להשגת כלל האישורים ההכרחיים הנדרשים למבנה, העירייה נדרשת לסגירתה בהתאם לצו השיפוטי[15]. הצו התייחס לקניון שפועל בקומות הראשונות, אך מפני שהמעבר לקומות ממסוף התחבורה נעשית בפועל דרך הקניון עצמו, לא יתאפשר מעבר אליהן. בהתאם לכך, המשמעות הייתה שכל עוד הצו בתוקף גם החנויות וגם מרכז התחבורה ומסוף האוטובוסים יידרשו להפסיק את פעילותם. לפיכך, התחנה הייתה אמורה להתפנות ולהיסגר ב-6 בינואר 2022, לאחר יותר מ-28 שנות פעילות.
הסגירה נדחתה שוב לאחר סכסוך בין משרד התחבורה לעיריית תל אביב. הייתה הסכמה על סיום פעילות התחבורה הציבורית והאוטובוסים בתחנה לקראת סוף 2023, אך הוחלט כי היא תפונה סופית ב-2027[16][17]. מאחר שלא היה הסכם חתום ומאחר שיש מחסור בתחנות קצה חלופיות שיחליפו את התחנה המרכזית. משרד התחבורה עדיין לא סיכם עם חברת נצבא, בעלת התחנה, על קיצור הסכם השימוש והפחתת תשלומי המדינה[18].
המבנה
עריכה
מפאת גודלו נחשב מבנה התחנה המרכזית לאחד המבנים המסובכים בישראל. מדובר במבנה ענק הטומן בחובו מפלסים, מסדרונות ואגפים רבים. המבנה נועד להיות "מגה-מבנה". בדומה לדיזנגוף סנטר, ביקשו מתכנניו לבנות עיר שלמה המיועדת להולכי רגל בבניין אחד גדול. הבניין מגושם למדי ונושא אופי גרנדיוזי שמעורר לא אחת ביקורת.
באופן כללי, מבנה התחנה מורכב משני אגפים מרכזיים: ה"ראש" (האגף הדרומי של התחנה, הגובל בדרך שלמה בדרומו וברחוב צמח דוד במזרחו) שבו שדרת חנויות אחת מרכזית, ו"הגוף" (האגף הצפוני של התחנה, הגובל בצפונו ברחוב לוינסקי) שבו נמתחות ארבע שדרות של חנויות.
במבנה ממוקמים 29 דרגנועים, 13 מעליות, ופועלים בו למעלה מ-1,500 בתי עסק שונים. אלו, מגיעים מכל תחומי העיסוק: בתי ספר, בתי קפה, בתי דפוס, חנויות ספרים, חנויות אופנה ומשרדים. בין החנויות השונות אין אחידות. בתי עסק רבים בתחנה מזוהים עם המגזר הרוסי, בתי עסק אחרים מזוהים עם מגזר מהגרי העבודה (עובדים זרים) ובתי עסק אחרים מזוהים עם מותגים. חוסר האחידות הוא גם ארכיטקטוני: על אף שהתחנה המרכזית כקניון הייתה אמורה להיות אחידה בחזותה, חזיתות החנויות שונות מאוד זו מזו ויוצרות פורטרט רבגוני.
הכניסות הראשיות לתחנה נמצאות בקומות 3 ו-4 ברחובות לוינסקי וצמח דוד. קומה 6 היא קומת התחבורה הראשית אשר משמשת את קווי אגד (למעט הקווים לצפון), את קווי מטרופולין לשרון, והקווים של קווים לשפלה. עד שנת 2002 רוב הקווים של חברת דן היו יוצאים מקומה 1 והורידו נוסעים בקומה 2, אך לאחר בניית אולם הנוסעים בקומה 7, הועברה פעילותם לשם. קומה 1 ננטשה אך יש גישה אליה, ואילו קומה 2 ננטשה ונחסמו כל המעברים אליה, ואין גישה אליה.
קומה 7 מחולקת לשני חלקים. חלק אחד משמש את הקווים העירוניים של דן, וקווים של אפיקים וקווים לבקעת אונו, פתח תקווה והשומרון, וחלק אחר אשר מנותק מהחלק של דן משמשים את קווי אגד לגליל.
במבנה מסתובבים חסרי בית המשתמשים בחנויות והקומות הנטושות כמחסה, בעוד ההנהלה נאבקת בתופעה. קהילת מהגרי העבודה מרבה להשתמש בחנויות שבמתחם עד כדי כך שאחת השדרות קיבלה את הכינוי "צ'יינה טאון הישראלית". קהילה זאת אף משתמשת במתחם לצרכים תרבותיים, מה שהצמיח בתחנה המרכזית תרבות אלטרנטיבית הפעילה בעיקר בשעות הלילה ובסופי השבוע כאשר התחנה עצמה אינה בשימוש.
מוניות שירות יוצאות מחוץ לתחנה, ברחוב צמח דוד.
התחנה ממוקמת בקרבת תחנת הרכבת תל אביב ההגנה, אולם אין קשר ישיר בין התחנות ואלה מרוחקות זו מזו בכעשר דקות הליכה. הצעות רבות הועלו לגבי קישור שתי התחנות, ואלה כללו דרכנועים, דרגנועים, תעלה תת-קרקעית ואפילו רכבל, אולם אף אחת מהן לא התממשה.
במבנה מספר תשתיות ביטחוניות, כגון מקלט גרעיני שיכול להכיל 16 אלף איש וכן חדר גנרטורים המסוגל לספק חשמל לכל תל אביב[19].
מספור על ידי צבעים
עריכהבמקור הנהלת התחנה החליטה שלכל קומה יהיה צבע ייחודי משלה ותקרה ממוטות ברזל בצבעים אלו
פריסת הקווים בתחנה
עריכה| מפעילה | אשכול הפעלה |
|---|---|
| דן | שירות עירוני בתל אביב ושירות לרמת גן, בני ברק, גבעתיים, גבעת שמואל ופתח תקווה |
| אגד | שירות לראשון לציון, רחובות, השפלה, אשקלון, קריית מלאכי, אילת, ירושלים, חדרה, חיפה, עכו, קריות, נהריה, עפולה, נוף הגליל, טבריה, קריית שמונה, בית שאן, קצרין, צפת וכרמיאל ומסוף קסטינה |
| קווים | שירות למודיעין, רמלה, לוד, חריש וואדי עארה. |
| מטרופולין | שירות לכפר סבא, רעננה, הרצליה, הוד השרון, רמת השרון, נתניה, באר שבע, יישובי המשולש, אלעד, קריית אונו, קריית גת, אור יהודה, יהוד-מונוסון, מסוף קסטינה, קריית מלאכי, ונתיבות |
| אלקטרה-אפיקים | שירות לפתח תקווה, ראש העין, יבנה ואשדוד |
| דן בדרום | שירות למועצה אזורית אשכול |
| בית שמש אקספרס | שירות לבית שמש |
| תנופה | שירות לאריאל, השומרון ומבשרת ציון |
בתרבות
עריכה- בשנת 1983, צילמה להקת הקליק קליפ לשירה "אל תדליקו לי נר" בתחנה המרכזית החדשה שהייתה אז עוד בשלבי בנייתה.
- בסרט התיעודי "שאנן שיא" משנת 1991 מתועדים תושבים שהסתתרו במקלט התחנה בזמן מלחמת המפרץ.
- בשנת 2006 נפתח בקומה החמישית בסטודיו 5008 מוזיאון ליידיש בשם יונג יידיש (עמותה).
- בשנת 2017 יצא הספר "התחנה המרכזית" מאת לביא תדהר. עלילת הספר מתרחשת בעתיד הרחוק של תל אביב ובו התחנה המרכזית הפכה לשער אל הכוכבים. הספר עוקב אחר חייהם של מספר צאצאים של הפליטים והמהגרים המתגוררים באזור כיום.
- בשנת 2018, צילם גיא מזיג קליפ לשירו "Dancing All The Way" בתחנה המרכזית החדשה.
- הקומה השביעית של התחנה היא מוזיאון גרפיטי פתוח לציבור בו עיטרו אמני ציור רחוב את קירות המפלס בערב רב של עבודות אומנות בחומרים שונים.
- בקומת הקרקע בצידה הדרומי של התחנה פעל מועדון "הבלוק".
מאבקם של תושבי האזור בתחנה
עריכה
התחנה כוללת מערכת סבוכה למדי של גשרים, כבישים ומחלפים שנועדו להוביל את האוטובוסים לקומות השונות. מערכות כבישים אלו, כמו גם עצם בניית התחנה, גרמו נזק סביבתי גדול לתושבי הסביבה, שנמדד במיליונים רבים של שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו.
מחאת התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה, בצמוד לבתיהם. התושבים התאגדו ופנו בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שקבע כי יש לפצות את התושבים. ברק הטיל על הגורמים השונים שבנו את התחנה להחליט ביניהם על מי ייפול עול הפיצויים. בינתיים נפסקה בניית התחנה ונרגעו הרוחות. כאשר חודשה בניית התחנה הובטח לתושבים שבעייתם תיפתר, אלא שהדבר לא קרה בפועל.
ב-1995 הוגשה תביעת נזיקין על ידי כמה תושבים על ירידת ערך דירותיהם, כמו גם על המטרדים הרבים שהביאה עימה התחנה. התביעה הסתבכה והגיעה עד לבית המשפט העליון, עד שלבסוף הושגה הכרעה.[דרוש מקור]
בעיותיה של התחנה המרכזית כמסוף תחבורה
עריכהעל אף היותה התחנה המרכזית השנייה בגודלה בעולם, התחנה נחשבת לכישלון במדד מספר המשתמשים בשל חסרונותיה הרבים. מבחינות רבות נחשב המבנה לפיל לבן - חוסר ההתאמה האורבנית והעובדה שהצורך במבנה כל כך גדול איננו ברור. ניתן למנות מספר חסרונות ספציפיים:
- התחנה נפתחה 26 שנים לאחר תחילת בנייתה, וכבר אז נחשבה למיושנת במובנים רבים.
- רוב שטחה העצום אינו מנוצל בפועל לתחבורה, וחלקו אף אינו מנוצל כלל, אלפים רבים של מטרים רבועים שיועדו למסחר ולעסקים שונים נבנו אך מעולם לא הושכרו או נמכרו. כפועל יוצא, מסדרונות רבים שימשו כמאורות סמים וזנות. מסיבות אלה, רבים מהם נסגרו ונאטמו על ידי קירות פח כדי למנוע גישה או התגנבות אליהם.
- הרציפים רחוקים זה מזה ומפוזרים על פני שלוש קומות נפרדות, לא בהכרח באופן פרקטי. מה שמאריך עוד יותר את הזמן הדרוש להחלפת אוטובוסים. ברציפים שנועדו לקווי "דן" בקומה השנייה שרר זיהום אוויר כבד, מה שהביא לסגירת הקומה ב-2002.
- ההתמצאות בתחנה, גם לאחר שילוט מסיבי שעברה, אינה ברורה.
- קישור חלקי לרכבת ישראל - התחנה המרכזית נמצאת במרחק הליכה של מספר דקות מתחנת הרכבת תל אביב ההגנה.
- ישנם מסופים נוספים בתל אביב המאפשרים החלפת כלי תחבורה בזמן קצר יותר. בראשם מסוף 2000 הסמוך לרכבת מרכז, אך גם מרכזי תחבורה נוספים כמו בסמוך למגדלי עזריאלי ורכבת השלום, בסמינר הקיבוצים ובצומת חולון.
|
ראו גם
עריכה
- התחנה המרכזית הישנה של תל אביב
- התחנה המרכזית של ירושלים
- הכוכב הכחול - סרט ישראלי שעלילתו מתרחשת על רקע פתיחת התחנה המרכזית החדשה.
גופי תרבות בתחנה
עריכה- תיאטרון קרוב
- במת מיצג
- ספרית תרבות יידיש
- קולנוע ששת המופלאים[20]
לקריאה נוספת
עריכה- דנה גילרמן, תחנה בזמן, "הארץ", גלריה (ערב פסח, 12 באפריל 2006)
- שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005
- לירון אמדור, חזון אדריכלי ומשמעויות מקום בתחנה המרכזית החדשה תל אביב, עבודת מאסטר, חיפה: הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, 2006
- טליה דוידי ואלעד הורן, התחנה המרכזית: מדריך למשתמש, הוצאה עצמית, 2013
- ערן נוימן, הלבירינט: רם כרמי ותכנון התחנה המרכזית החדשה, תל אביב: בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזראלי, אוניברסיטת תל אביב, 2013
קישורים חיצוניים
עריכה
- שולה קשת ויואב מאירי, פליטים בלב העיר - מתוך "פנים - רבעון לתרבות, חברה וחינוך", גיליון 26 - סתיו 2003, באתר הסתדרות המורים
- ארנה קזין, תחנה מרכזית בלי פלאפל זה כמו חתונה בלי רבע עוף, חדשות, 18 באוגוסט 1993
- צבי הראל, פיצוי על הרוגע שנגזל, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2004
- דקל גודוביץ, קו מצוקה, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2006
- שני שילה, המפלצת מנווה שאנן, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2007
- לילך רובין, 15 שנה להיווסדה של התחנה המרכזית החדשה בת"א, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 באוגוסט 2008
- איילה חננאל, ברוכים הבאים לגיהנום של תל אביב, באתר וואלה, 5 בפברואר 2010
- מיכאל יעקובסון, אור בקצה התחנה, באתר Xnet, 29 ביולי 2011
- מיכל תוסייה-כהן, במקום הכי נמוך בת"א: סיפורה העגום של התחנה המרכזית החדשה, באתר nrg, 21 בינואר 2012
- אסתר זנדברג, פינות של אופטימיות בתחנה המרכזית בת"א, באתר הארץ, 10 במאי 2012
יונתן גת, לא תאמינו: יש מטמון בתחנה המרכזית החדשה!, באתר ynet, 26 ביוני 2013- יריב פלג, אהבה בת עשרים, באתר מאקו, 11 ביולי 2013
- כישלון מהדהד: 20 שנה לתחנה המרכזית בת"א עדיין מחכה, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2013
- מיכאל יעקובסון, סיבוב בהדרכת ניסן בתחנה המרכזית החדשה, באתר "חלון אחורי", 25 בדצמבר 2014
- דודי מליץ, תמונה שבורה: התחנה המרכזית של תל אביב, באתר ynet, 17 באפריל 2015
חגי עמית, מה מחביא קובי מימון במרתפים האפלים של התחנה המרכזית?, באתר TheMarker, 24 באוגוסט 2017- הפילים הלבנים - פרק שלישי, בעמוד הפייסבוק של חטיבת החדשות של תאגיד השידור הישראלי ("כאן"), 12 בספטמבר 2017
- ענבל סיני, התחנה המרכזית לאמנות, באתר כלכליסט, 14 במרץ 2019
- דור זומר, איך נולדת מפלצת מבטון? הסיפור מאחורי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2020
האזרח גואטה | למי יש אינטרס להזניח את התחנה המרכזית החדשה בת"א? - פרק 4 - תחנה סופית, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 47:10)
בר שלו, חלומות מבטון, בלוג צילום, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2021- עמרי גלפרין, ראיון אחד בחודש: "היא כמו איש מעניין עם סיפור", ראיון עם החוקר אבירם סיאני אודות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מגזין טבע הדברים, 1 בנובמבר 2022
- אלעד הורן, זה אחד המקומות המרתקים בישראל. אסור להרוס את התחנה המרכזית בתל אביב, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ עד לספטמבר 2010, הייתה זו תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם. בחודש זה, נחנכה תחנת האוטובוסים המרכזית של ניו דלהי (Millennium Park Bus Depot), אשר נבנתה על מנת לשרת, בין היתר, את הבאים למשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו בעיר. אז איבדה התחנה התל אביבית את הבכורה והפכה לתחנה השנייה בממדיה. ראו "World’s largest' bus depot now in city, courtesy DTC'", באתר החדשות ההודי Hindustan Times, 18 בספטמבר 2010
- ^ אסף זגריזק, מפגע חסר רישיון: התחנה המרכזית בת"א מסרבת להתפנות, באתר ynet, 19 ביוני 2021
- ^ עיקרי הצעות תוכנית המתאר "תל אביב 5000", עמוד 13
- ^ מ. עמיעז, לקראת מרכז־תחבורה חדש של ת"א-יפו, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בנובמבר 1953
- ^ 1 2 3 דור זומר, איך נולדת מפלצת מבטון? הסיפור מאחורי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2020
- ^ ברוך רביד, יוסף טישלר: אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב, 2008
- ^ יקיר אלקריב, מתחת לתחנה: 30 שנה לפתיחתה - צלילה לסודות של התחנה המרכזית, באתר ישראל היום, 17 באוגוסט 2023
- ^ ארנה קזין, תחנה מרכזית בלי פלאפל זה כמו חתונה בלי רבע עוף, חדשות, 18 באוגוסט 1993
- ^ אלעזר לוין, 45 מיליון שקל הושקעו בקומה השביעית של התחנה המרכזית החדשה בת"א, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2002
- ^ ליאור זנו, קובי מימון השתלט על התחנה המרכזית החדשה דרך רכישת חובותיה לדיסקונט, באתר TheMarker, 13 בדצמבר 2009
- ^ מיכאל רוכוורגר, התחנה המרכזית החדשה נכנסת להקפאת הליכים, באתר TheMarker, 15 בינואר 2012
- ^ ענת רואה, נצבא זכתה במכרז על התחנה המרכזית החדשה בת"א ותשלם 320 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 7 במאי 2015
- ^ אלה לוי-וינריב, "המהלך של קובי מימון נועד מלכתחילה לאפשר לו לרכוש את התחנה המרכזית בנזיד עדשים", באתר גלובס, 24 באוגוסט 2017
- ^ חגי עמית, מה מחביא קובי מימון במרתפים האפלים של התחנה המרכזית?, באתר TheMarker, 24 באוגוסט 2017
- ^ יובל שדה, עיריית ת"א: התחנה המרכזית החדשה תיסגר ב-5 בדצמבר, באתר כלכליסט, 24 באוקטובר 2021
- ^ מאת מערכת טיים אאוט, ברגע האחרון: הושג הסכם חדש לפינוי התחנה המרכזית, באתר טיים אאוט, 2021-12-31
- ^ אביבית מיסניקוב, מיכאלי וחולדאי סיכמו: התחנה המרכזית בתל אביב תפונה תוך 4 שנים, באתר מאקו, 31 בדצמבר 2021
- ^ אודי עציון, האם התחנה המרכזית בת"א תפונה ב-2025? לא בטוח, באתר ynet, 1 בינואר 2022
- ^ יריב פלג, אהבה בת עשרים, באתר מאקו, 11 ביולי 2013
- ^ לירון סיני ודרור עמיר, מזכרת מאולם שאיננו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2008