פורטל:פילוסופיה/תמונה נבחרת/גלריה
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
אסכולת אתונה היא אחד הציורים הידועים ביותר של אמן הרנסאנס האיטלקי רפאל שצויר בשנים 1509-1510. הציור מציג את כל גדולי הפילוסופים והספרות מתקופת יוון העתיקה כפי שנתפשו בתקופת הרנסאנס והוא משקף את תפישתו של רפאל וכן את רוח התקופה כולה אשר שאבה את רוב השראתה מהתקופה הקלאסית. במרכזו מופיעות הדמויות של אפלטון, מצביע כלפי השמים (כמטפורה לתורת האידיאות (ותלמידו אריסטו מושיט את ידיו אל המציאות הארצית.
פילוסופים נוספים המתוארים בציור הם: סוקרטס, זנון מקיטיון, אפיקורוס, אבן רושד, פיתגורס, היפאטיה, פרמנידס, ודיוגנס.
2
3
איורו של האמן הצרפתי אברהם בּוֹס(אנ') המופיע על כריכת הספר "לווייתן" מאת תומאס הובס נעשה לפי בקשתו.
האיור ממחיש בצורה גרפית את הרעיונות המוצגים בספר. במרכז האיור ניצב הריבון כמי שמורכב מהמוני אנשים אשר גבם מופנה כלפי המתבונן. האנשים הם מי שהסכימו לכונן ביניהם ברית לכדי מדינה, אמנה חברתית. הריבון אוחז בידיו הן את החרב – (הכוח הצבאי) והן את השרביט – (הכוח הכנסייתי). משמע הוא שולט באופן אבסולוטי בכל מוסדות החיים. בחלק התחתון של התמונה מוצגים הכליים והאמצעים שבשליטת הריבון: כלי האלימות וההגנה (משמאל) וכלי השכנוע והחינוך הקשורים בכנסייה ובאוניברסיטאות (מימין).
4
"ידיים רושמות" (1948) הוא הדפס אבן מאת האמן ההולנדי מאוריץ קורנליס אשר.
היצירה מציגה דף נייר לבן המתואר במבט על. שתי ידיים מתוארות כיוצאות מתוך דף הנייר. כל יד אוחזת בעיפרון ומשרטטת את קווי המתאר של היד הנגדית. הידיים יוצרות פרדוקס של התייחסות עצמית – כיצד יכולה יד לשרטט את עצמה? או בניסוח שונה: כיצד הן מתקיימות במעגל סגור אותו הן יצרו בעצמן?
הפילוסוף דאגלס הופשטטר הדגים בעזרת ציור זה את מושגו "לולאה מוזרה".
5
"בנו של האדם" משנת 1964 הוא אחד מציוריו המפורסמים של רנה מגריט.
בתמונה דמות של אדם החובש כובע באולר ולבוש חליפה, כפי הנראה פורטרט עצמי. ברקע מופיעה חומת באר (לפי גובהה) וכן ים כחול. אלא שאת פניה של הדמות, שהם לכאורה הדבר העיקרי בציור, מסתיר תפוח ירוק ועסיסי, הצף מול פניו של האדם וקורא בכך תיגר על כוח המשיכה. התפוח מצויר במרכז הפנים, ומסתיר את רובן (פרט לעין שמאל) ועשוי להיחוות גם כחלק אינטגרלי מפניה של הדמות.
בציור מייצג מגריט את הפן האשלייתי של המציאות. יצירה זו מעלה פרדוקסים רבים בנוגע למשמעות סמליות התפוח בקונוטציה זו. התפוח מסמל את הדעת בסיפור גן העדן, וניתן לשאול האם הדעת היא חלק אינטגרלי מהאדם או שהיא "צפה" בנפרד ממנו, או האם הדעת מונעת מהאדם מלראות את המציאות והאמת כמו שהן.
6
מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים? הוא ציור מאת הצייר הצרפתי פול גוגן.
אחד ממכתביו המתאר את הציור, כותב גוגן כי יש להתבונן בציור מן הימין אל השמאל. הוא מתאר את הדמויות השונות כמעלות את השאלות האונטולוגיות בקשר למהות הקיום האנושי. לפי כתיבתו משמש האליל הכחול כייצוג של "המעבר" ואילו האישה הזקנה בקצה השמאלי של הציור נמצאת במצב "קרוב למוות".
7
.jpg)
הצעקה הוא שמה של סדרת ציורים אקספרסיוניסטים והדפסים שנוצרה בין השנים 1893 עד 1910 על ידי האמן הנורווגי אדוורד מונק.
הסדרה מציגה דמות אדם המצוירת בקווים מופשטים וניצבת על גשר עץ על רקע הפיורד של אוסלו, כפי שהוא נשקף מהגבעה של הפרוור אקברג שבאוסלו. העיניים החלולות והפה הפעור נחשבים בעיני רבים לזעקה אילמת כנגד החיים המודרניים. רבים רואים בציורו של מונק את אחד הסמלים החשובים של המאה ה-20 המבטא את החרדה האקזיסטנציאליסטית.
8
9
"בגידת הדימויים" היא עבודה ידועה משנת 1929 של הצייר הסוריאליסט רנה מגריט.
בציור מתוארת מקטרת, המלווה בכיתוב "ceci n'est pas une pipe", "אין זו מקטרת". לפי הדעה הרווחת, הייתה כוונתו של מגריט להראות כי גם הייצוג הריאליסטי ביותר של עצם כלשהו הוא ייצוג בלבד. כך, למשל, לא ניתן לעשן בעזרת ציור המקטרת או לפטם אותו, הגם שהוא דומה מאוד למקטרת אמיתית. במילותיו של מגריט: "רק נסו לפטם אותה בטבק! לו הוספתי לציור את הכיתוב 'זוהי מקטרת', הייתי משקר".
הפירוש הידוע ביותר לתמונה הוצע בשנת 1973 על ידי הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בספרו "אין זו מקטרת", שבו מתועדים גם שני מכתבים של מגריט. לצד המשמעות הפשוטה של התמונה – ייצוג ועצם אינם היינו הך – מציע פוקו שבהצגת הפרדוקס־לכאורה מחייב מגריט את המתבונן להרהר במושג ה"מציאות".