פתיחת התפריט הראשי

עונת 1956 היא העונה השביעית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). שמונה מרוצים התקיימו במהלך העונה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושישה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. חואן מנואל פנג'יו זכה בתואר בפעם השלישית ברציפות.

פורמולה 1 עונת 1956
1956 Formula One season
Fangio.png
חואן מנואל פנג'יו זכה באליפות בפעם השלישית ברציפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 22 בינואר 1956
תאריך סיום 2 בספטמבר 1956
מספר עונה 7
מספר מרוצים בעונה 8
זוכה באליפות הנהגים חואן מנואל פנג'יו
נקודות הנהג הזוכה 30 (33)

תוכן עניינים

המרוצים בעונהעריכה

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינה  גרנד פרי ארגנטינה אוסקר אלפרדו אלבס 22 בינואר ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  לואיג'י מוסו
ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו
איטליה  פרארי
2 מונקו  גרנד פרי מונקו מונקו 13 במאי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  סטירלינג מוס איטליה  מזארטי
3 ארצות הברית (48 כוכבים)  אינדינפוליס 500 אינדינפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)  פט פלארטי ארצות הברית (48 כוכבים)  פול רוסו ארצות הברית (48 כוכבים)  פט פלארטי ארצות הברית (48 כוכבים)  ווטסון-אופנהאוזר
4 בלגיה  גרנד פרי בלגיה ספא-פרנקורצ'מפס 3 ביוני ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  פיטר קולינס איטליה  פרארי
5 צרפת  גרנד פרי צרפת ריימס 1 ביולי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  פיטר קולינס איטליה  פרארי
6 בריטניה  גרנד פרי בריטניה סילברסטון 14 ביולי בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  פרארי
7 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה נורבורגרינג 5 באוגוסט ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  פרארי
8 איטליה  גרנד פרי איטליה מונצה 2 בספטמבר ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס איטליה  מזארטי

תקציר העונהעריכה

קבוצת מרצדס פרשה מהאליפות בסיום עונת 1955. חואן מנואל פנג'יו, נהגה של הקבוצה, עבר להתחרות עבור קבוצת פרארי. במרוץ פתיחת העונה התקלקלה מכוניתו של פנג'יו, אך הוא ניצח במרוץ לאחר שהחליף מכונית עם לואיג'י מוסו. אל מרוץ סיום העונה הגיע פנג'יו עם יתרון של שמונה נקודות על פני פיטר קולינס והיה זקוק לנקודה אחת בשביל להבטיח זכייה בתואר. פנג'יו נאלץ לפרוש ומוסו סירב לחלוק עמו את הרכב. קולינס, שקיבל הזדמנות לזכות בתואר אם ינצח את המרוץ, החליט לנקוט באקט של ספורטיביות והעביר את מכוניתו לפנג'יו שסיים שני במרוץ וזכה באליפות.

דירוג האליפותעריכה

שיטת הניקודעריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגיםעריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  איטליה  נקודות
1 ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו 1† / פרש 2† / 4† פרש 4 1 1 (2)† / 8† 30 (33)
2 בריטניה  סטירלינג מוס פרש 1 3† / פרש 5† / פרש (פרש) 2 1 27 (28)
3 בריטניה  פיטר קולינס פרש 2† 1 1 2† / פרש Ret† / פרש 2† 25
4 צרפת  ז'אן ברה 2 3 7 3 3 3 פרש†/ פרש 22
5 ארצות הברית (48 כוכבים)  פט פלארטי 1 8
6 איטליה  יוג'ן קסטלוטי פרש 4† / פרש פרש 2 10† פרש† / פרש 8† / פרש 7.5
7 ארצות הברית (48 כוכבים)  סאם הנקס 2 6
8 בלגיה  פול פררה 2 6
9 ספרד (1945-1977)  פאקו גודיה פרש 7 8 4 4 6
10 בריטניה  ג'ק פיירמן 4 5 5
11 איטליה  לואיג'י מוסו 1† פרש פרש† פרש 4
12 בריטניה  מייק הות'ורן 3 10† פרש 4
13 בריטניה  רון פלוקהארט פרש 3 4
14 ארצות הברית (48 כוכבים)  דון פרילנד 3 4
15 ספרד (1945-1977)  אלפונסו דה-פורטגו פרש 2† / 10† פרש† פרש 3
16 איטליה  צ'זרה פרדיסה 7 3† 5† 7 פרש 3
17 ארצות הברית (48 כוכבים)  הארי של פרש 4 10† / פרש פרש פרש פרש 3
18 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'וני פרסונס 4 3
19 צרפת  לואיס רוזייה פרש 8 6 פרש 5 2
20 איטליה  לואיג'י וילורסי 5 פרש 6 פרש פרש† 2
21 ברזיל (1889-1960)  הרמנו דה סילבה ראמוס 5 8 פרש פרש 2
22 בריטניה  הוראס גולד 8 פרש 5 פרש 2
23 בלגיה  אוליבר גנדביין 5 פרש 2
24 ארצות הברית (48 כוכבים)  דיק רת'מן 5 2
25 איטליה  גרינו גריני 4† 10 1.5
26 ברזיל (1889-1960)  צ'יקו לנדי 4† 1.5
27 ארצות הברית (48 כוכבים)  פול רוסו פרש 1
מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  איטליה  נקודות

קישורים חיצונייםעריכה